... למות. והחיים הם מחלה סופנית. ואף אחד לא יצא מהם בחיים. כי סוף האדם למות. וכאשר הילד גדל בשנה, כולם חוגגים לו שהוא גדל בשנה, ושחייו התקצרו בעוד שנה, ושהוא התקרב
למוות שלו בעוד שנה. וכאן זה בית משוגעים מאוד גדול. כי אנשים חיים בהכחשה ... מאמץ עבור משהו שמראש יודעים שהוא יעלם. והאדם מתאמץ להשיג דברים, שהוא יודע מראש שבתחנה הסופית לוקחים לו אותם. ולכן האדם חי בהכחשה עצמית מאוד גדולה של המוות. ואז
המוות מפתיע את האדם שחי שבהכחשה עצמית מאוד גדולה. כי ברגע שאדם מת, כולם מופתעים. כאילו שזה לא היה ברור מראש שהוא
ימות. ואם היה לאנשים שכל,
המוות לא היה מפתיע אותם. ומי שרוצה לראות חולים סופניים, עליו פשוט להסתכל על כל בני האדם סביבו, כולל על עצמו במראה, ולראות בני אדם שהולכים למות. כי כולם הולכים
למות כל הזמן. וכאשר האדם מסתכל על ילד שגדל, או על אדם שמקים משפחה וכיוב, האדם החכם רואה מולו אדם שהולך למות. כי כולם הולכים
למות כל הזמן. ובכל רגע ורגע האדם מתקרב אל התחנה הסופית של המוות. וברגע שיש לאדם קצת שכל בקודקודו, על ידי זה הוא לא מרגיש הפתעה גדולה מהמוות. כי הוא תמיד זוכר שבסוף האדם
מת ושהכל זמני. ולא צריך להיות חכם גדול כדי לזכור שבסוף האדם מת, אלא ... כוללת, שהיא בעצם ביטוי של הכעס שיש בתוך בני האדם על עצמם ועל העולם וכולי. והבעיה הזאת של זה שהחיים הם רק זמניים ולא נצחיים, היא נכונה גם מנקודת מבט של אחרי
המוות ושל חיים נצחיים. כי גם מנקודת מבט של חיים אחרי
המוות ושל נצחיות התודעה, גם מנקודת המבט הזו יש את הבעיה של הארעיות של ...