מבוא - סם החיים וסם המוות שיש בספרמבוא - סם החיים וסם המוות שיש בספר כפי שכבר ביארתי, הספר הזה הוא כולו הקדמות ורעיונות שאמורים להוביל את האדם, לשכל על אנושי, גדול ביותר. ומשום כך, יש בספר הזה סם חיים וגם סם מוות. כי הטועה שלומד את הספר הזה, הוא לפעמים לא מבין ולא מסכים עם מה שכתוב בספר הזה כלל. ומי שהוא חכם שמחכים, הוא מתחיל להתבונן על דברי הספר ומתחיל להבין אותם ולהסכים איתם. והנה, מחמת שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא השגת השכל של הספר עצמו, אלא השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל ... לא השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא השכל שמחייה את כל הדברים שבעולם, דהיינו, השגת האחדות בשלמות, הרי שהאדם עדיין נמצא בהיכלי התמורות (תמורות מלשון המרה והחלפה, שהאדם מחליף את האמת בשקר ואת הטוב ברע וכולי). והכוונה היא, כי מצד האחדות של המציאות, לא שייך שום דיבור כלל. כי כל ... שייך לחשוב שום מחשבה כלל. כי הטועים חושבים, שבאחדות של המציאות לא שייך דיבור, אבל שייך מחשבה. אבל מצד האמת, גם המחשבה היא דיבור, וגם המחשבה היא גבול וגדר, שלא מכילה את האין סוף של האחדות. ומאחר שבאחדות של ... ורע, כדי שהוא יוכל לומר משהו. וכמובן שזה לא שקר של ממש. כי מצד הנפרדות של המציאות, אכן יש אמת ושקר. וגם מצד האחדות האמיתית של המציאות, גם בה לא הכל אחד. כי הטועים חושבים, שהכל אחד פירושו, שאין טוב ורע ואין אמת ושקר וכיוב. אבל מי שיודע את האמת של האחדות, הוא יודע ומבין שאחדות המציאות פירושו, שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות, ושאין שום הפרדה בין אחדות לבין ... סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך דיבור ומחשבה ונפרדות. כי האחדות האמיתית, היא כאשר הנפרדות מתאחדת עם האחדות לישות אחת ממש. וכל מה שיש בנפרדות, קיים כפי מה שהוא ממש, גם באחדות ללא שום שינוי. ... מנקודת המבט שלו, החכם האמיתי צריך לשקר שיש נפרדות, כדי לדבר איתו. כי מי שעוד לא השיג את האחדות באמת, הוא עושה הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ולכן מנקודת המבט שלו כל דיבור, הוא נוגד את האחדות של המציאות, ... את השכל של החכם האמיתי, אז מי שהוא טועה כנל, הוא לא מבין ולא מסכים עם דברי החכם (ומצד האמת זה בצדק כדלקמן). ומי שהוא יותר חכם, הוא מתחיל להבין את דברי החכם, כפי השגת שכלו ומתחיל לתפוש במחשבתו את דברי החכם. אלא, שהמטרה של החכם היא להביא את האדם אל התכלית הטובה, שבה האדם לא ... אלא רק הקדמות אליהם בלבד. ולכן, גם כאשר האדם חושב שהוא מבין ומסכים עם דברי החכם, הרי שעדיין מצד האמת הוא טועה ולא מבין את פנימיות כוונת החכם כלל. כי מי שהוא חכם אמיתי שיודע את השורש של הכל, ... האדם מבין את הדבר הזה, הוא גם יכול להסביר את השכל ואת ההיגיון שיש בכל דבר בעולם. כי מצד האמת, כל השכלים שבעולם, כולם שווים, והכל נכון באותה המידה ממש, מצד האחדות של המציאות. וכל השכל שהחכם מגלה, הוא יכול לגלות גם את השכל המנוגד וההפכי שלו. כי מצד האמת, כל השכלים בעולם, אם הולכים איתם עד לקצה האחרון שלהם, כולם מובילים לאותה הנקודה ממש, שהיא מחוץ לכל ההגדרות. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, הוא בעצם לומד את סם החיים שמלובש בתוך סם המוות. כי כל הצמצומים שיש בעולם, הם כולם סם המוות. כי הצמצום, הוא עצמו המוות, שהוא הסוף שהורג את החיות של הדבר. כי החיות של כל הדברים, נמצאת לפני כל ההגדרות והצמצומים. וכפי שאמרנו, השכל של הכל, הוא סם החיים האמיתי. שכאשר האדם משיג אותו, אז הוא מתחיל לחיות את החיים הטובים באמת. ועד אז האדם שותה את סם המוות של העולם הזה. והחכם האמיתי כאשר הוא מדבר עם מי שנמצא בעולם הזה, הוא מדבר איתו בשפת העולם הזה, שהיא כולה גם סם המוות. והרעיון הוא, שעל האדם לחזור ולהבין, שתכלית הספר, היא לא שהאדם יבין ויסכים עם השכל של הספר, כי זהו סם המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ לשכל של הספר, הרי שהאדם, עדיין לא באמת מבין את כוונת המחבר של הספר הזה. והרי שהאדם, עדיין לא מבין גם לא את כוונת המחבר, של הספר ... שאותו כתב אלוהים, שהוא השכל שנמצא מחוץ להכל וכולי. ובפשיטות: כל זמן שהאדם נאחז ברעיון כלשהו, גם ברעיון של: אמת / שלמות / אחדות / אין הבדל וכיוב, הרי שהאדם עדיין בחוויה של צמצום. דהיינו, סם המוות, בייחס לשלמות. והתכלית היא, שבאמצעות הדיבורים האלו, האדם ישתחרר לבסוף, גם מהדיבורים האלו, ושאז האדם לא יהיה מוגבל להיצמד רק לאמת / לאחדות / לשלמות, אלא יוכל להיות גם בשקר / נפרדות / חיסרון.. ולמען הסר ספק, נוסיף ונאמר, כי ... שמבין את הנמשל, רק הוא שותה את סם החיים. משום שכל נמשל שאותו מבין האדם, הוא עדיין גם סם המוות. וככל שהנמשל הוא חיצוני יותר, כך הוא יותר סם המוות, וככל שהוא פנימי יותר, כך הוא מתקרב יותר לסם החיים. אבל, סם החיים עצמו נמצא מעבר לכל הנמשלים. כי הבנת הנמשל, פירושו הבנת לבוש של המהות, ... בלבוש חיצוני שנכתב בספר. אך כל הבנת נמשל באשר היא, עדיין שייכת לאחיזה בהגדרות, שהן צמצומים והם גם סם המוות. אז כנל, הבנת הנמשל אינה פוטרת מעונש. ורק הבנת החיבור של הנמשל הפנימי ביותר, עם ההפך שלו כישות אחת, ... יאמין לשום דבר שכתוב בספר, אלא יחקור ויבדוק בכוחות עצמו, את כל הרעיונות שיש בספר. ועל האדם להיות איש אמת, ולחפש את האמת ולשאול את עצמו, האם הדבר שכתוב בספר, הוא באמת נכון? או שאולי ההפך המוחלט שלו, הוא דווקא הנכון והאמת?! כי הידיעה היא ההפך של האמונה. ומי שמאמין למה שכתוב בספר, הוא נאחז בסם המוות של הספר. כי הוא לא מצליח להבין את כוונת המשורר. ועל האדם לא להאמין למה שכתוב בספר, אלא לברר ...