מועיל ביותר. תודה.

This article is fucking PRICELESS!

אם עץ נופל ביער, ואף אחד לא רואה את זה- האם הוא באמת נפל?

במחילה מכבודו, יש לומר שיקרונה. חן חן.

אני דווקא ראיתי פעם יורוזאור בגן סאקר

חכם האמת

מיליקובסקי (הידוע גם בשם הביבון) יהיה ראש הממשלה של ישראל עד יום מותו.

נשמע מעניין, וגם מעורר מחשבה מאוד בעיניי. עכשיו אני תוהה לעצמי האם האדם רואה/מרגיש גם את רצונו גדל תוך כדי חיפוש אחר החיבור לאין סוף. האם התהליך הזה מורגש ברמה היחסית, והאם זה גורם לתגובת שרשרת. אבל מעניין

בדקה 1:17:17 נאמר שבמעשה מאבדת בת מלך, הדרך שבה החזירו את הבת מלך, היא שהתעוררו מהחלום וגילו שאין בעיה.

האם זה המשמעות שמלובשת ב:

וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר

וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ

או שזה בחלק אחר בסיפור? או שאולי בכלל זה בסיפור אחר

האדם לא אוכל קליפות תפוחי אדמה "למרות שזה עושה לו יותר רע מטוב". זה עושה לו יותר טוב מרע, כי הרצון לשרוד חזק הרבה יותר מהרצון לא להתפשר על אוכל לא איכותי (דקה 15:40).

יש הבדל בין לבדוק את כל הגפרורים לבין לבדוק את כל הרצונות, ככה שהמשלים האלה לא מדויקים לגמרי.

כי לבדוק את הגפרורים לא יכול להועיל, מלבד הבדיקה של הגפרור הראשון שהיא הגיונית למחצה, כי אם כל הגפרורים פגומים, הגפרור הראשון יכול להעיד עליהם, ולהוביל את האדם להחליף קופסא. אבל כל גפרור שבודקים אחריו לא מוסיף שום מידע על השאר הגפרורים, כי כל גפרור אינו קשור לגפרורים האחרים.

אבל לבדוק או יותר נכון לממש את הרצונות כן יכול להועיל. כי אדם עלול לחשוב שהוא כבר בדק אלף רצונות, וכולם היו חסרי תכלית והוא סתם בזבז את זמנו עליהם, אבל עדיין יש לו תקווה שהרצון האלף ואחת "אולי" כן יספק אותו. האם הוא יכול לדעת מראש שאין שום רצון שיספק אותו? אולי אם יזיז גרגר חול בקרקעית הים זה מה שייתן לו את האושר הנכסף?

כי בשונה מהגפרורים שהאדם רוצה לאסוף עליהם מידע על ידי בדיקת הגפרורים האחרים, ברצונות האדם לא רוצה לאסוף מידע על הרצונות, הוא פשוט רוצה למצוא רצון אחד שיספק אותו.

המשל של רבי נחמן על האדם שהרצון שלו כל הזמן מרביץ לו הוא יותר מדויק, כי הוא מדגיש את המחיר של המאמץ שהאדם מבזבז על מימוש הרצון שלו, לחינם. כי גם אם האדם חושב בטעות שיש רצון שיוכל לספק אותו, הוא צריך להתחשב גם בשאלת המחיר. באיזה מחיר הוא מוכן למצוא את המחט הזה שבערימת השחת? המחיר מאפשר לאדם להבין שיש דרך יותר הגיונית להשיג אושר, שיותר הגיוני לבדוק את מהות הרצון ואת מהות האושר, ואז יהיה הרבה יותר קל להבין איך להשיג את האושר.

למה כאשר האדם זוכר תמיד שגם טוב וגם רע שניהם מתבטלים? איך מטוב ורע, מתהפך ללא טוב ולא רע?

אבל איך לטפל?

מוסבר רק מה שורש הבעיה.

אותה בחורה שיש לה אינטרס לחשוב שהבחור קרוב אליה, אם תסביר לה את האמת שהוא בכלל לא מעוניין בה, תפתור את השיגעון אבל תיצור בעיה אחרת - דיכאון. הרי כל השיגעון נוצר כדי "לרפא" את הדיכאון.

הפיתרון האמיתי יהיה לשכנע אותה לפתח את השכל, אבל זה לא באמת פיתרון, כי זה לא קל. בטח לא אם מדובר על בחורה שיצרה שיגעון כדי לכסות על דיכאון - זה מעיד שהיא מחפשת את הדרך הקצרה, ואין לה כוח ליישם את הדרך האמיתית והארוכה.

אם האדם חושב שיש לו בחירה חופשית, וחושב שהוא בעצמו בחר "לאכול את העוגה למרות שהיא מזיקה לו", הוא כן צריך להאשים את עצמו, כי הוא מחליף את הדעה שלו, וזה מעיד על כך שהשכל שלו אינו ישר ואינו נצמד לאמת, אלא כל הזמן נדבק למחשבה אחרת. פעם הוא חושב שמה שהכי חשוב ומה שהכי טוב זה לאכול את העוגה, ופעם הוא חושב שמה שהכי חשוב ומה שהכי טוב זה להשאיר אותה שלמה ולא לגעת בה כי היא לא בריאה.

כלומר, הוא צריך להאשים את עצמו לא על זה שבחר איך שבחר, אלא על השורש שגרם לו לבחור איך שבחר, שזה הזגזוג במחשבה שלו.

בניגוד לפרספקטיבה הראשונה שהיא מאפשרת לבדוק את העניין עד הסוף, ולגלות שאין חופש בחירה, בפרספקטיבה השנייה אי אפשר להסיק שיש חופש בחירה אם בודקים עד הסוף. כי אומנם כל סיבה לא מחייבת אותו לבחור, אלא שהוא "מאמין בה" ונותן לה כוח. אבל זו לא כל האמת, כי הוא יכול להמשיך לשאול: אבל מה הסיבה שהוא מאמין בה? למה האדם לא רוצה למות? כי ככה הוא בוחר? אבל מה הסיבה שככה הוא בוחר?

כדי להגיע למסקנה שיש "לו" חופש בחירה, הוא צריך נקודת מבט אחרת, שהוא מבין שהוא בכלל לא קיים, והכל זה המציאות.

איך במסגרת השכל (ולא במסגרת השכל שמעל השכל) אפשר לברוא פיל ורוד מעופף?

מזה כמה שנים טובות, שאני נעזרת בסירטונים שלך, וכל פעם נדהמת מחדש מהרהיטות, הדיוק והחוכמה וכמה הסרטונים שלך חולשים אחרי כל כך הרבה תחומים. יש סירטון כמעט על כל מחשבה שאי פעם עברה במוחי או התמודדות. מדהים איך סירטון אחרי סירטון אתה עובר נושא נושא ומפרק אותו באופן לוגי ורציונאלי, גם בנושאים הכי טעונים רגשית. מרגישה שכל סירטון שלך, אני עוברת טרנספורמציה במהירות שמכפילה את עצמה מסירטון לסירטון. פשוט תודה.

התופעה עצמה יכולה להיות חיובית, אם המטרה שלהם הייתה לדון אותם לכף זכות, או אפילו אם הם היו היו ישרים, ואומרים שאפילו שהם יודעים שהם נחותים ורשעים הם מנסים אף על פי כן לדון אותם לכף זכות, היה אפשר להעריך אותם. ואפילו אם לא, אבל לפחות הם היו מנסים להחזיר למוטב את העבריינים שהם מייצגים. אבל גם זה לא.

"ככל הנראה" הם לא עושים את זה מהסיבות האלה, אלא מסיבה אחרת, מתאוות בצע.

כי ככל הנראה אם הם לא היו מרוויחים מיליונים הם לא היו בוחרים במקצוע הזה...

אז לא רק שהם רודפים אחרי כסף, הם רודפים אחרי הרבה כסף, ולא רק שהם רודפים אחרי כסף, הם מוכרים את כל הערכים והאנושיות שלהם בשבילו.

ומילא אם היה להם שכל, הם היו יכולים לראות למה כל הרוע הזה הוא בכלל טוב. אבל אין להם שכל, הם פשוט רודפים אחרי הכסף בעיוורון. אז איפה הטוב בהם? צריך זכוכית מגדלת.

אולי מה שטוב בהם, זה שהם רעים, ובשביל שיהיה טוב, צריך שיהיה רע. אז הם תורמים את חלקם בתור כוחות הרשע.

יש טעות בכותרת, זה לא ליקוטי מוהרן תורה נ"ב, אלא תורה נ"א.

תדע לך שהשתנו לי החיים מקצה לקצה בזכותך.

נהיתי גבר שיודע איך לחשוב בצרה מדוייקת בכל מצב ריגשי

וזה שינה לי תחיים

אני מקשיב לך כבר כמה שנים

ועובד עם עצמי בצורה מאוד חזקה ועכשיו אני קוטף פירות ועוזר לקרובים בצורה מדהימה

בבקשה, רעיון טיפשי בתכלית, משוגע, מופרך והזוי:

כל מה שהאדם רוצה הוא חסרון.

רודף אחרי חסרונות, מתגעגע לחסרונות.

האדם מהפך בקיומו שהחסרונות הם יתרונות:

שללא ה"יתרונות" הוא חסר.

ללא ההשלמה הוא לא שלם.

- ללא החסרונות הוא חסר.

- ללא השבר הוא שבור.

ולפי האידיקציה:

שאם הזיתי "שמשהו יזהה שהוא חסר אותי,

ירצה אותי כפי שאני רוצה אותו" -

הנחתי שהמשהו עצמו - הוא הוא חיסרון,

שבור, גמור, כלום בתכלית.

כי "לא לרצות", (גם אם לא משנה)

לא מהפך את שורש ההיפוך של החיסרון ליתרון.

לא מהפך את זה שהאדם רוצה רק חסרונות.

לא מהפך את היתרונות המדומים לחסרונות הכביכול אמיתיים.

כי

"הלהיות" עצמו שלא רוצה, זה גם חיסרון.

וה"אהיה", זה עוד מהחיסרון.

וה"אילו ידיעתיו הייתיו" - בדיה.

כי במה זה תלוי לדעת חיסרון משורשו?

ומה זה חיסרון אמיתי?

מי זאת שכותבת על חיסרון?

זו האידיקציה של מה שחסר,

שהחוסר לא חסר אותו,

כי היא לא חיסרון.

לא חיסרון, לא יתרון,

לא היפוך בינהם,

לא הבדל בינהם,

לא אין הבדל בינהם-

והכל ביחד ולחוד.

השגעון

בתכליתו.

אם בן אדם מצליח להבין שהסיבה שאין לו מוטיבציה היא שהוא מרגיש מחויבות - אז מה הטעם בטריק הזה של להפסיק באופן זמני?

הרי הטריק הזה עובד רק בגלל שבזכותו האדם "מבין" שהוא כבר לא מחויב, ואז זה יכול לתת בו כוחות חדשים. אבל אם הוא מבין שזו הבעיה, הוא לא חייב לעשות את הטקס המעשי ולעבוד על עצמו שלא אכפת מזה והוא לא מחויב לזה. הוא יכול פשוט להבין שזה לא מחויב לו, ואף על פי כן הוא רוצה.

הטריק הזה טוב בתור כלל אצבע, אם לא מנמקים אותו. כשאומרים לבן אדם "תפסיק לגמרי את הדיאטה ותראה איך זה משפיע על הרצון שלך לעשות דיאטה שוב".

חמדנות

נאמר כאן שלמלך אף פעם לא קורה כלום, כי אצלו אין שינוי.

אבל לפעמים בסיפורים של רבי נחמן יש דמות שנקראת מלך, אבל אין לה את הבחינה הזו.

למשל המלך במעשה מהינדיק, שנכתב עליו שהיה בצער גדול, או המלך הראשון במעשה ממלך עניו שהיה לו חיסרון, ורצה להשיג את תמונת הדיוקן של המלך העניו.

כאן נאמר שלאדם אין תירוצים, והוא יכול למצוא את המהות בכל מקום, גם בעיסוקי היום יום שלו, או ברצונות שלו.

אחד ההפכים של זה, מצוין בשיחות הר"ן אות ד, שם אומרים: "קָשֶׁה מְאד מְאד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר". כלומר, אדם שמחפש את המהות, שמקדיש את חייו לרוחניות - לא יהיה לו פנאי לענייני היום יום, ולרדוף אחרי כסף ולהתעשר, או הצורות האחרות של כסף, כלומר רצונות בצורה כלשהי.

סתומת על. מסכן המטופל שלה. הצרה היא שרוב הפסיכולוגים לא יותר טובים ממנה.

העצה שבסוף הסרטון, שהיא להבין מה החשק המיני נותן לך ולהשיג אותו בדרכים אחרות, היא לא ברוח של מה שנאמר בשבחי הרן באותו מקום.

שם נאמר:

רַק בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם

מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת

רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְתַאֲוָה כְּלָל

כלומר הדרך של רבי נחמן לא הייתה להחליף את החשק המיני במרדף אחרי צורות אחרות, אלא לבטל אותו לגמרי,

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיַעֲבר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם לא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּעֵת הַזּאת

וַעֲדַיִן הוּא סָפֵק כַּנַּ"ל

מה הכוונה במשפט הזה?

קָשֶׁה מְאד מְאד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת

אֲבָל הוּא כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאד מְאד

כִּי עַכְשָׁו קָשֶׁה וְכָבֵד מְאד שֶׁיִּהְיֶה לְהַכְּשֵׁרִים עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל

למה הוא חוזר על המסר הזה שוב ושוב? והאם יש משמעות להבדלים? קשה מול רחוק מול כבד, מול קשה וכבד.

לגבי המשפט האחרון. למה המלך הסכים למשרתים לחזור למרדף חסר התוחלת אחרי הרצון (אחרי הצבאים האחרים, שכן ניתן להשיג אותם)? לכאורה אם המלך רוצה להשיג את השלמות, הוא צריך להתנקש במשרתים שלו, או לשים אותם בכלא, שיישאר רק השכל הגדול, רק הרצון למצוא את השלמות. כלומר המשרתים מפריעים. שהרי במקומות אחרים מבואר שעד שהאדם לא רוצה את השלמות בשלמות, הוא לא יוכל להשיג אותה.

או שכוונת המשפט היא לא לחזור למרדף אחרי הרצונות, אלא בכללי להפסיק את המרדף אחרי כל הצבאים, לחזור לנוח ולתת למלך לעשות את העבודה שלו.

מאסטרפיס! ללקק את האצבעות!

איך אפשר לבדוק את כל המחלות נפש שהיו ויהיו? זה לא פרקטי לבדוק אותם אחת אחת בזמן סופי. האם הכוונה בדיקה כללית? שכוללת הרבה בדיקות בבדיקה אחת? כמו התיקון הכללי?

יש מקרים שבהם אין ספק שיש רק 3 אפשרויות (שהמנהל טיפש, תמים או רשע), וכולם רעות באותה המידה. ולכן צריך בכל מקרה להדיח את המנהלים.

אבל בתיאוריה יכולים להיות מקרים שהמערכת בנויה ככה שהמנהל תמים, ואין לו דרך להיות לא תמים, אין לו האפשרות להכיר בעצמו את המידע והוא חייב להסתמך על מומחים.

במקרה הזה האשמה שלו היא על כך שהוא לא פועל לשנות את המערכת, שהיא לא תהיה בנויה ככה. אבל לפעמים המערכת כל כך מושחתת וחזקה, שהמנהל לא יכול אפילו להילחם נגדה.

ובמקרה הזה מי שאשם זה היועצים של המנהל התמים, שהם הטפשים, או הרשעים. שאולי הם יצרו את המחדל בכלל בשביל להדיח את המהנל.

האם זה מה שקרה לביבי בשביעי באוקטובר? שהוא היה תמים בעל כורחו? או שהוא גם חלק מהרשעים? כי טיפש כנראה הוא לא.

בת הקיסר אמרה לכל המחזרים "אבל לא עברו עליך המימות". זה היה המבחן שלה.

אבל גם על בן הסוחר לא עברו המימות. הוא גם רק שמע את הסיפור מבת הקיסר. אז למה אותו היא רצתה? הוא גם לא היה עובר את המבחן, הוא לא שונה כל הזייפנים ששלח. לכאורה רק על הסוחר והקיסרית "עברו המימות".

מין הסתם ברוב המקרים הבעיה הנפשית נובעת משני הגורמים (מה שאתה חושב שאתה רוצה או מה שאתה חושב שקורה).

אבל האם זה מאה אחוז מהמקרים? האם אין מקרים שבהם הבעיה הנפשית נובעת מבעיה פיזית במבנה המוח? הרי בסופו של דבר כשם שהמנגנון בנוי על מנגנונים נפשיים, לאותם מנגנונים נפשיים יש גם מנגנונים פיזיים מקבילים. נניח, המנגנון של להרגיש טוב, הוא המנגנון שמפעיל את מסלול העונג במוח, שמעורב במוליכים עצביים כמו סרוטונין, אנדורפינים וכו'. אם יש בעיה במנגנון הפיזי, יכול להיות שהבעיה הנפשית נובעת גם מזה.

תודה, אהבתי מאד

נקודות המבט האלה אכן מתארות טוב את טבעם של התינוק והילד הקטן. השאלה אם הם כוללות את טבעו של האדם. האם בהכרח אין הבדל מהותי בין תינוק וילד קטן לבין אדם בוגר?

תינוק לא יודע כלום, והוא לא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים או לעצמו.

ילד קטן כבר יודע קצת, אבל עדיין הוא לא רואה את האחרים, ולא מנסה לעשות להם טוב או רע, אלא בעיקר לעצמו. וזה גם שונה מטבעו של התינוק, כי יש את התוספת שהוא מנסה לעשות טוב לעצמו.

אבל אדם בוגר, שיודע קצת יותר, יכול לראות גם מעבר לעצמו. והוא כן יכול לנסות לעשות טוב או רע לאחרים. אז אולי יש לו טבע אחר? כמו שילד יש טבע שונה מלתינוק?

לכאורה, אם הסיבה שהוא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים, זה רק כי זה גורם לו להרגיש טוב, אין הבדל בין טבעו של אותו אדם בוגר לטבעו של הילד הקטן. אבל האם זה מחויב שזו תהיה הסיבה היחידה? אולי מדובר על חובה מוסרית, ולא על רגש מוסרי? האם לא יכול להיות אדם שסובל מהתנהגותו המוסרית? שהיה מרגיש יותר טוב אילו היה לא מוסרי, אבל הבנתו שהחובה המוסרית קודמת להרגשתו האישית?

ואפילו אם זה המצב, שהאדם הבוגר הוא מוסרי רק כי להיות מוסרי גורם לו להרגיש טוב, האם זה משנה בכלל? עדיין יש הבדל בין אדם שמסוגל לראות רק את עצמו ומשרת רק את עצמו, לבין אדם שלפחות מסוגל לראות את האחר, ולרצות להיטיב לו.

בסרטון יש טענה שאם יש מודעות, מחויב שהיא תהיה בעלת תפיסה של טוב ורע, ולכן מחויב שהיא תהיה תהיה עם רצונות.

מה זה בעצם אומר? שמי שאין לו תפיסה של טוב ורע, שאין הבדל עבורו, לא קיים? אין לו מודעות?

אולי אפשר להיות מודע, ועדיין להיות ניטרלי? לא להאמין שמשהו הוא טוב או רע? כי מה הופך אותו לטוב או רע? שיפוט של האדם על החוויה שלו. אבל למה האדם חייב לשפוט אותה? אולי אפשר לחוות בלי שיפוט?

וזו בעצם השאלה לגבי תינוק. האם תינוק יכול לחוות כאב פיזי בלי לשפוט אותו? כמובן שהוא לא שופט בצורה מושגית, כי הוא לא מבין מה זה טוב ורע. אבל אולי יש לו שיפוט שהוא מעבר למושגים. ואם כן, מה טבעו של השיפוט הזה? מה מהווה אותו? אם לא תפיסה של טוב ורע.

מעניין מאוד.

1:16:35 גרמת לי לחוש קצת חמלה על פסיכיאטרים שזה דבר לא קטן...

תענוג עילאי!

עוד בזבוז זמן חסר תועלת.

הכל מתנקז לזה שכל דבר והיפוכו, כל פעולת הופכיות יש לה הופכי והיא שוויון.

הפחד הוא כצמצום של ביטחון.

הביטחון הוא כצמצום הפחד.

וגם מהצד השני: מרוב פחדים האדם בטוח שהוא מפחד (ביטחון), ומרוב ביטחון האדם כבר מפחד מעוצמות הביטחון (פחד).

משחק סכום אפס.

לכן, גם אם האדם לאט לאט או מהר מהר יבין את עצמו

זה לא משנה.

הוא יגיע להגדרת הקוגניציה שלו.

וגם אז הוא לא ירגיש טוב.

מכיוון שאין לאדם יכולת לחוש שהוא גם מפחד וגם בטוח, וגם רק מפחד, וגם רק בטוח. וכולי.

הוא לא מכיל את כל האפשרויות האפשריות.

בוהה בסלוגן, 'הכל אפשרי' כסומא דפקט מהיסוד.

לא מבין שכל מה שהוא לא הוא - ההרחבה של האני המצומצם שלו -

עושה לו גזלייטינג ומתעלל בו.

התעללות אחר התעללות חסרת תועלת או תכלית, רק לשם ההתעללות.

האדם יכול להתחנן לפגוש את הממונה על השכל שלו, זה שמזרים ציווים מחויבים - בכדי לשאול למה? Why like this?? איזה דפקט מינה אותך לאחראי? אולי אתה לא האחראי? אולי אתה האחראי זוטר על הרדיפה אחר רצונות רק כי אין מישהו אחר? כי מי שממונה מעליך נוכח - נפקד חי בסרט של הכל אפשרי. מאדר פאקר.

עצתי אליך - תקבל את חוסר האונים התכליתי של קיומך, תשיג דברים אחרים חסרי תועלת.

תקנה מלתחה חדשה, תקנה קורס לחימה משולבת, תקנה קורס אגרוף, שלם למישהו שתרביץ לו, לא משנה מה - הכל אותו דבר. הכל יניב לך את הכלום חסר התועלת בדיוק כמו שיחה עם החכמולוג הכל אפשרי.

חחח

עוד קשקוש שחוטא למהות העניין.

שנשען על דוגמא "מהחיים",

אבל לא מעמיק בכדי להבין את מהות סבלו.

והיא חוסר היכולת של השכל האפשרי להתנהג כאפשרי ולא כמחוייב (ראה תגובה במאמר על האיש העסקים שרוצה להיות דמות של אדם מוחלט, כריש, מוצלח וכולי).

זה הכל השכל חסר הבטחון שמנסה להשיג בטחון בצורות ולא יצליח.

שכל המלצות ששואף למשוך את מלוכתו כמה שניתן באמצעות נימת החיוב.

שכל שלא יודע להקיף בהבנתו את ההבנה הבסיסית שאין לו.

וגם התגובה הזאת היא חרטוט כמו גם המאמר המחורטט בתכלית החארטה הנ"ל.

הסבל של האדם הוא לא מההמלצה לאפשרות שיכול להיות לו טוב כאיש עסקים כריש וחתיך.

הסבל הוא מהרעיון שמוצג עבורו כפקודה, יש לומר ציווי, ואפילו להדגיש במילה מחוייב.

הרעיון לאפשרות להיות איש עסקים ממולח ואז טוב לך יותר היא אפשרות שיכולה להיות מצויינת באותה מידה שהאפשרות שהאדם ימשיך להיות חנבץ, חננה שנכשל בכל מה שמנסה או כל מה שמתואר כהפוך למוצלח עבורו.

ולמה הכישלון יכול להיות מצויין? כי הכישלון הוא לא הבעיה.

הבעיה היא תחושת הדחיפות לציית לאפשרות להיות מוצלח.

כי הפקודה ניתנה. ציווי, הנחתה, חיוב או נימה אבסולוטית של רעיון פשוט.

ולמה השכל שיש לו רעיונות מעולים איך יכול להיות יותר טוב לאדם - נכשל כישלון חרוץ ומוחלט וגורם לסבל אחרי סבל - באמצעות הנימה המחייבת שלו?

כי הוא לא יודע את ההבדל בין אפשרות, בין המלצה לבין הנחתת פקודה ציווי וחיוב.

השכל מתנהג בביטחון אבסולוטי בו בזמן שהוא הממליץ הלאומי.

השכל לא לומד להיות ממליץ שמתנהג כממליץ.

הוא בטוח בעצמו כמו גם בזמן כתיבת שורות אילו.

לכן, כל המאמר הזה הוא קשקוש בלבוש. כל המאמר מסתובב סביב רעיון חיצוני - כשהרעיון הפנימי הוא:

שכל! מה יש לך לצוות כאילו אתה בן מלך כשיש אפשרות שאתה בן שפחה??

ומכיוון שבפועל האדם סובל, הוא מבין אחד משני דברים:

1. או שהשכל שלו בן מלך רע, מרושע ומזוכיסט שיכור

2. או שהשכל שלו מוגדר ע"י האפשרי ולכן מתנהג כמחוייב. זה ב די. אנ. איי שלו בזכות ההופכי. הוא בן שפחה עם באג בשכל. שחושב שהוא בן מלך.

ואז האדם מסתובב לו

חסר כל

מבין שהוא דפוק בתכלית מכל אפשרות שהיא

ואף האדם היער, או איזה דולמיט לא צצים להם בכדי לשגר את עצמו מחוץ ומסביב האפשרי והמחוייב כמקיף. שום תמונה / פורטרט לא נראים לעיניו העצלות

סתם דפיקות בתכלית.

לכן, גם המאמר הוא קשקוש בלבוש, עיין בהנל בהוכחה

וגם התגובה מבוססת על הנחת קשקוש בלבוש שאין מקיף לדבר והיפוכו היש / אין, האפשרי והמחוייב באשר הם.

לך תבין.

הסוף של הסוף, ההתחלה של ההתחלה,

מילים אניגמטיות לשכל המשוגע שלי.

מילים אשר מעמיקות את אחיזתו באפשרות שהוא מחוייב.

מילים שלא גורמות לו לשקול את האפשרות שהוא מיוסר ומפחד ממה שכבר קורה לו.

ומה קורה לו שגורם לו לחרדה?

הוא יודע שהוא לא בוודאות יודע ולו דבר אחד.

הוא יודע שהוא דיפולט מערכתי. והוא לא האחד המהותי.

נמושה שפוחד ממה שכבר קורה לו תוך כדי שקורה לו, ומפחד שיקרה לו מה שכבר קורה לו.

אימפריות נופלות

לאט.

הטיעון ש A לא בהכרח גורם ל B,

ושיש אפשרות שזה A פלוס X כלשהו - שיחד גורמים ל B,

מעלה את האפשרות ש X=B, ואז A פלוס B גורם ל B, ובמקרה ש A=0 האפשרות ש B הוא הגורם ל B, או אולי לעוד B, כלומר, B בעצמו גורם ל B מוגבר.

וכל זה בהנחה, שיש B מוגדר,

ובכדי להגדיר את B, פתאום ההיפך מ B או כל מה שאינו B - נכנס לתמונה.

ובכדי להגדיר את B באמצעות כל מה שאינו B, פתאום מגיח משתנה חדש אשר מתאר את ההבדל בינהם (נקרא לו Q). וניתן לנתח את האפשרות ש Q גורם ל Q לפי הנ"ל.

וגם ה Q עצמו מוגדר ע"י כל מה שהוא לא, ההופכיות שלו. וההבדל החדש בין Q להופיכיותו - נקרא לו O.

ואז,

גם 0 גורם ל 0

גם 0 גורם ל Q

וגם ה Q עצמו גורם לכל ה Q האחרים.

וכשההדיוט המשוגע המצוי - כמוני,

לא בטוח ש 0 שונה מ Q,

ולא בטוח ש 0 שווה ל Q,

ומתנהג כאילו הוא כן בטוח, משקר, ומנחית לעצמו פקודות רדיפה אחר הוכחות המנציחות ש 0 שונה מ Q,

רדיפה אחר צורות B (או ההיפך מ B) באמצעות השגת A (או ההיפך מ A) כתנאים מקדימים-

כי אין ביכולתו המוגבלת והשגיונית לדמיין ש 0 שווה ל Q,

הוא שוחה באומללותו,

אשר נידונה לכאב מוגבלות קיומו:

ההנחה שרק A שונה מ B, ולא גם שונה.

ההנחה שהציווי שהשכל מצווה עליו- הוא מחוייב ולא אפשרי.

וכל זאת ועוד בליל שטויות, קשקושים וחרטוטים,

הן מנת חלקו. שכל שמתנהג כמחוייב,

שכל שמניח שהמחוייב שונה מהאפשרי,

ואין בילתו.

אין, לא קיים! יותר טמטום ממה שכתבתי כאן.

וגם

''הפחד הוא רגע, זה רגע לפני; בין לילה ליום- הפחד הוא שער'' אביתר בנאי

19:43 זה בדיוק ריטלין!

מאמר מפורט ומועיל ביותר, אחד החשובים באתר.

מהמם

היי

שורש הפתרון נראה לי ברור, אך חסר לי דוגמאות ליישום.

נניח שילד לא רוצה לאכול את האוכל, האם אומר לו:

אם תרצה לאכול ותאכל, אביא לך שוקולד אחרי זה.

האם זה מתאים לפתרון?