הרמוניה, הרגלי חשיבה, שינוי בחיים, שינוי צורת החשיבה, שינוי מחשבתי, לשנות את צורת החשיבה, שינוי חשיבה, קיבעון מחשבתי... מבדיל כל הזמן, בין מה שיש לו, לבין מה שאין לו. לדוגמה: האדם מבדיל, בין מצב שבו, יש לו רצון שיקרה דבר כלשהו, לבין מצב שבו, אין לו רצון שיקרה דבר כלשהו. והאדם מבדיל בין מצב, שבו קורה לו דבר כלשהו, לבין מצב, שבו לא קורה לו דבר ... שהאדם סובל ונהנה, רק בגלל תנודות של יש ואין. כי הסבל וההנאה של האדם בחיים, תלויים, בהתאמה שיש, בין הרצון של האדם לבין המציאות. והרצון של האדם, יש לו שני מצבים. מצב אחד שהאדם רוצה דבר כלשהו, דהיינו, יש רצון לדבר כלשהו. ומצב שני, שאין לאדם רצון לדבר כלשהו, דהיינו, שהאדם לא רוצה דבר כלשהו. וכך גם במציאות, או שיש את מה שהאדם רוצה, או שאין את מה שהאדם רוצה. וכל התנודות הרגשיות שיש לאדם בחיים, הן תנודות של יש ואין. כי כאשר יש לאדם רצון כלשהו, וגם במקביל יש במציאות את מה שהוא רוצה, אז טוב לאדם. וכאשר אין לאדם רצון לדבר כלשהו, אבל, כן יש במציאות את מה שאין לאדם רצון כלפיו, אז רע לאדם. או גם כאשר יש לאדם רצון כלפי דבר כלשהו, אבל אין במציאות את מה שהוא רוצה, גם אז רע לאדם. ולצורך ההסבר נגדיר, כי למציאות, יש את הרצון שלה. דהיינו, המציאות עושה את מה שהיא רוצה. או במילים אחרות, מה שקורה לאדם, זה מה שהמציאות רוצה שיקרה לו. וכאשר יש התאמה, בין הרצון שיש למציאות, לבין הרצון שיש לאדם, אז טוב לאדם. וככל שיש יותר התאמה, בין הרצון שיש או שאין לאדם, לבין הרצון שיש או שאין למציאות, כך האדם מרגיש טוב יותר. וככל שאין התאמה בין הרצון שיש או שאין לאדם, לבין הרצון שיש או שאין למציאות, כך האדם מרגיש יותר רע. כך, שכל הטוב והרע שיש לאדם בחיים, הוא רק בגלל, שיש התאמה או שאין התאמה, בין הרצון שיש לו או שאין לו, לבין המצב שיש במציאות או שאין במציאות, באותו הרגע. ומי שיעמיק בנושא הזה יראה, כי האדם מטבעו, תמיד הוא רוצה לשנות את המציאות בצורה כלשהי. זא לכאורה נראה, כי תמיד יש חוסר התאמה כלשהו, בין מה שהאדם רוצה שהמציאות תהיה, לבין מה שהמציאות בפועל. כי תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו, ותמיד האדם רוצה לשנות את המציאות, בצורה כזו או אחרת. וכאשר האדם מעמיק בנושא הזה, הוא יכול להגיע לייאוש ועצבות מאוד גדולים. כי הוא מבין, שכדי שהוא לא יסבול, וכדי שיהיה לו טוב, לשם כך הוא צריך להגיע להתאמה מלאה, בין הרצון שיש לו, לבין המצב של המציאות. והאדם לא יודע, כיצד הוא יכול ליצור התאמה שכזו. וכאן נסביר, כיצד האדם יכול ליצור התאמה, בין הרצון שלו לבין המציאות? ומי שיעמיק יראה, כי ההרגל המחשבתי והקיבעון המחשבתי העמוק ביותר שיש לאדם, הוא, שהוא מבדיל בין ... או טוב פחות משום דבר אחר. והרעיון הוא, שלא משנה מה יש או אין לאדם בחיים, הוא לעולם לא מרוצה. משום, שמה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע לחשיבה נייטרלית, שבה אין שום הבדל בעיניו, בין מה שיש לבין מה שאין. שאז ממילא האדם חי בהרמוניה מלאה עם המציאות. ואז, אין חוסר התאמה, בין הרצון של האדם לבין המציאות. ולא משנה כמה האדם יתאמץ לחיות בהרמוניה עם המציאות, כל זמן שהאדם מבדיל, בין מה ... הוא תמיד ימצא חסרונות כלשהם וגם יתרונות כלשהם, בכל דבר שהוא שיש בעולם. וכך לעולם אין התאמה מוחלטת, בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי המציאות מצידה, אין אצלה יתרונות או חסרונות כלשהם, בשום דבר. כי היא נייטרלית לגמרי. ומי שרוצה להגיע להתאמה עם המציאות, גם הוא עליו להיות נייטרלי לגמרי. ולא להבדיל, בין מה שיש לו לבין מה שאין ... או אין לו כסף. ואין לה הבדל, בין אם יש לאדם בריאות או אין לו בריאות. כי היא עושה כרצונה, והיא, כפי מה שהיא, בלי להעדיף צד כזה או אחר. אבל האדם, כן מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין. ואז יש לפעמים התאמה ויש לפעמים חוסר התאמה, בין האדם, לבין המציאות. ומי שרוצה להגיע להשתוות עם המציאות, עליו להתחיל להסתכל על הדברים גם בצורה נייטרלית. זא, זה בסדר גמור לחשוב שיש הבדל, ... שום דבר, ולא יפעל מעצמו לשום דבר, והוא כאילו לא יהיה קיים. והקיום של האדם מתבטא, בכך שיש לו רצון עצמי משל עצמו, ובכך שיש לו העדפות אישיות, ובכך שהוא חווה רגשות משתנים כל הזמן. והשלמות היא, כאשר יש ... את דעתו על כל דבר, לטובה או לרעה. וזה גורם לכך, שתמיד האדם ימצא חיסרון כלשהו במציאות שלנו. ומי שרוצה לעשות שינוי בחיים שלו, ומי שרוצה להגיע למצב של הרמוניה מלאה עם המציאות, עליו לשנות את כל ההסתכלות שלו, על ההבדלים שהוא עושה, בין מה ...