... שאם הכי טוב להיות אלוהים, אז למה מראש האדם הוא לא אלוהים. (ואולי אלוהים כן ברא עוד אלוהים כמותו, ורק שאר האלוהים החליטו שהם לא
רוצים להיות אלוהים? וכולי). ומי שיפקח מעט את עיניו ויתבונן היטב על הדבר הזה, ירא, ה שלהיות אלוהים זה רע, בדיוק כמו להיות בן אדם תודעה חלק מאלוהים וכולי. (אאכ אתה אלוהים ... אין שום אלוהים אין סופי באמת. כי האין סוף, נפרד מהצמצום ומהסוף, ואכ הוא לא אין סופי באמת. והרעיון הוא, שגם אלוהים הוא ישות סופית עם
רצון וכולי. כי אלוהים נתפש, כישות עם כוח אין סופי וכולי. והאדם הוא טועה, שנדמה לו, שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, אם הוא יפקח את עיניו קצת, ויחשוב שהוא ... לחוויה של אלוהים, הוא יראה ויגלה מיד, שלהיות אלוהים כפי שהאדם תופש את אלוהים, זאת לא מציאה ככ גדולה כמו שזה נראה. כי גם לאלוהים יש
רצון, וגם הוא נפרד, מכל מה שהוא אינו אלוהים עצמו. והמתחכמים יאמרו, שמנקודת מבטו של אלוהים, שום דבר לא נפרד ממנו. וזאת טעות גמורה. משום, שאפילו אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש
רצון מחשבה רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך שום ידיעה כלל, ... הרי שגם אצלו יש נפרדות. והאדם עושה את מעשיו כדי להרגיש טוב. ובתיאוריה, אם יצליח האדם להגיע אל השלמות, הרי שהוא יחדל מעשיה כלשהי
ומרצון כלשהו. כי אם יש שלמות באמת, אז אין
רצון כלשהו, כי אין שום חיסרון כלל, ואז אין שום עשייה כלשהי. ואלוהים, יש לו לכאורה כוח אין סופי. ואם כוחו אין סופי, הרי שהוא יכול להשיג את השלמות. וכל שכן, אם נאמר שהוא עצמו השלמות עצמה. ואעפכ יש לאלוהים
רצון, ואלוהים עושה דברים שונים. וזה מעיד על כך, שגם אצל אלוהים יש חיסרון כלשהו. כי אחרת לא היה לו שום
רצון כלל. וכפי שכבר אמרנו, אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שהוא נפרד מידיעתו, ואכ הוא חסר משהו. ולכן זה אומר, שגם אם האדם יהיה אלוהים, גם אז הוא ימשיך להרגיש שחסר לו משהו. וכל ... של כל העבדים. כי אלוהים עובד כל הזמן ובכל מקום, להחיות ולהוות ולקיים את כל העולמות כולם, ללא שום מנוחה כלל. ובנוסף, הוא לעולם לא
מרוצה ממעשיו. והראיה היא, שהרי הוא כל הזמן משנה אותם. אז האם יש לך עבד גדול מזה?! ואלוהים משועבד
לרצון העצמי שלו. וקיומו של
הרצון העצמי של אלוהים, הוא קיים, ללא
רצונו העצמי של אלוהים. כי גם אם נאמר שאלוהים יצר את
הרצון של עצמו, הרי שהוא עשה זאת בלי
לרצות זאת, כי עדיין לא היה לו
רצון, ולא הייתה לו בחירה חופשית באמת. אלא אלוהים יצר את
רצונו, בלי
לרצות זאת, וממילא הוא משועבד
לרצונו. כי יצירת
רצונו, חזקה ממנו. וגם השינויים
שברצונו שמשתנה כל הזמן, גם הם חזקים ממנו. והטועים יגידו, שאין לנו שום הבנה במהות האלוהים
וברצונו וכולי. והם טועים, משום שאם אין לנו בו שום הבנה, אז ממילא אין שום משמעות כלשהי להתייחס אליו. והדבר היחיד שאפשר לומר עליו, הוא שאין לנו בו שום הבנה, אך לא לומר עליו שום דבר מעבר לכך. ויש טועים שמקיימים את תורת אלוהיהם מצד אחד, וטוענים מהצד השני שאי אפשר להבין את מהות
רצונו של האלוהים. ועליהם להבין, שאם אי אפשר להבין את
רצונו, הרי שאין שום משמעות למילוי
רצונו . כי אולי הוא לא באמת
רוצה, את מה שנדמה להם, שהוא אמר שהוא
רוצה וכולי. ובכל מקרה, אם אין לאדם הבנה במהות האלוהים, הרי שממילא אין שום טעם
לרצות להיות כמותו. כי לפחות עפ השכל, מצבו לא יותר טוב מאשר של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום
רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות
והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא קיימת כנפרדות, ואעפכ היא אינה נפרדת מהאין ... דהיינו, שהאדם מגלה שהוא תמיד היה הווה ויהיה אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום
רצון תודעה רגש מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת ...