בהרצאה זו נדון בשאלה, מה צריך לעשות אדם כאשר הוא מרגיש אבדן דרך מוחלט. הוא חש שהוא מסתבך עם עצמו, ולעיתים זה מוביל אותו למצב שאינו יודע יותר מה לעשות. התחושה הכי קשה לאדם היא אבדן דרך. הספקות הם תחושות הרע.

יש לנו בעולם הרבה רצונות שונים, הרע הוא פינג פונג בין הרצונות. פעם חושב שזה טוב ופעם זה טוב, האדם עובר כמו מטוטלת בין הרצונות הטובים.

כל תחושת הרע, נובעת מהתנגדות של שני כוחות, ממש כמו מלחמות. בתוך כל אדם יש מצבים של מלחמת עולם.

מלחמה זו מתרחשת כאשר יש ספקות וחוסר וודאות ואינו יודע לאן ללכת. הוא חש אבוד מכל הכיוונים. אם נתבונן על הסיטואציה נבין, שכל אדם שחווה התלבטות, יש בתוכו תקוה שיום אחד ימצא משהו טוב, גם האדם המיואש ביותר באדם, גם הוא יש לו תקווה שאם יהיה לו את הדבר הזה, אזי ירגיש טוב באמת. ז"א שאף פעם האדם אינו מגיע לייאוש מוחלט.

ויש מקרה פשוט שבו אדם חש מבולבל. מה ישאל? מה יכול לעשות לו טוב? כי ברגע שהוא חש רע, זה בגלל ההתמקדות בספקות. נכון שההתלבטות גורמת להרגשה רעה, אבל האדם צריך להתמקד בחיובי, לשאול: מהו אותו דבר שאם יצליח להשיג אותו ירגיש טוב. וברגע שהאדם ברור לו מהי אותה נקודה שאם תהיה לו אותה הוא ירגיש טוב.

אבל איך ידע האדם מה ייתן לו להרגיש טוב? מהו הדבר שאם יגיע אליו ירגיש טוב?

והתשובה היא, לנסות לראות, מה הדבר שייתן לו להרגיש טוב, על ידי הניסיון להבין מהו אותו דבר שכשיש לי אותו אני מרגיש טוב? מהם הדברים שכאשר יש לו אותם, הוא מרגיש טוב. ואם הוא יתבונן, הוא יבין שטוב נובע ממילוי הרצון. כאשר אין מילוי רצון, אזי יש תחושת רע.

ואז האדם על ידי ההתבוננות בזה, מבין את מהות הטוב. הטוב הוא פנימי ולא חיצוני. כשאדם מרגיש ברצון, אחדות עם המציאות זה טוב!

האדם צריך לנסות למקד את האנרגיה שלו, כדי להבין איך ירצה את המציאות. רק כאשר האדם יתאחד עם מה שקורה, עם המציאות, ולא ירצה לשנות אותה, אלא לרצות את המציאות בשלמות, עד כדי כך שאינו רוצה משהו יותר טוב.

דהיינו, להגיע לתפיסת אחדות עם המציאות. שגם לו הייתי יכול לשנותה, הייתי משנה אותה למצב זה ממש. וגם בלי פחד שבו נאבד את מה שיש. אם אדם חש פחד, ואינו רוצה את הספק, אזי אינו מאוחד איתה.

וזה אומר לרצות הכל, גם את המצב הספקני, וגם את הפחד של מה יהיה. כי בסופו של דבר האושר הוא פנימי.

אם אדם מרגיש מאושר, לא משנה לו מה קורה בחוץ מה שמשנה הוא מה קורה בתוכו.

ואז מבינים מהו טוב. שינוי מציאות פנימית. הבאת האדם, לרצייה של המציאות בשלמות.

והשלמות היא, שבו זמנית אדם שלם עם המציאות וגם רוצה לשנות אותה.

ברגע שהאדם מתבונן בדבר הזה ממילא מבין מהו הדבר שאם יעשה אותו ירגיש טוב. ברגע בלבול צריך להבין שרוצה פשוט להרגיש טוב. במקום בהתלבטות ובחיצוניות, על האדם להתעסק בפנימיות. לנסות להתמקד בעיקר. לגרום לעצמך להיות באחדות עם המציאות מבחינה רגשית, שטוב לו עם המציאות בכל רגע ורגע. גם כאשר אינו מבין למה חי. לומר לעצמו "אני רוצה להרגיש טוב. איך? על ידי שארצה את המציאות בשלמות"

מסקנה - רציית המציאות היא גורמת לאדם להרגיש טוב, וכך האדם לא ירגיש אבוד. אחדות מוחלטת עם המציאות.

איך עושים זאת?

התשובה, נענה עליה באמצעות על השאלה הבאה - ונקדים:

יש 2 מצבים של אבדן דרך. מצב 1- אדם הלך לאיבוד אך מרגיש שירגיש טוב. יש לו תקווה שיש טוב שיוכל להשיגו.

מצב 2 -האדם הולך לאיבוד ומרגיש ייאוש טוטאלי. כל דבר שיציעו לו לא יהיה לו טוב. כל דבר במציאות, אינו רוצה אותו.

וזה בעצם מצב שבו אדם מרגיש שמכל הצדדים השקר והרע סובבים אותו. כי ברגע שמרגיש שהולך לאיבוד עדיין יש שביב תקווה. אבל במצב שאין יותר רצון אחר, שום דבר לא יעזור לו, ואינו רוצה כל דבר שיציעו לו. פשוט יאוש גמור. כי הוא חווה סוג של התנגדות.

מה עושים במקרה קיצון?

חשיבה חיובית לא תעבוד כאן, וגם הסתכלות על חצי הכוס המלאה, אמונה בעצמך, דמיון מודרך, לחיות את הרגע, כל אלה לא יעזרו. כי האדם אומר, איני רוצה שום דבר הקיים במציאות. התשובה בעניין זה תענה כיצד לרצות את המציאות בשלמות.

המהות היא שהאדם כן רוצה דבר אחד, הוא רוצה לרצות את המציאות. לו יצויר שהיה רוצה את המציאות אזי לא היית בייאוש. הבעיה היא לא עם המציאות, אלא עם ההתנגדות לה. הפתרון נמצא בלרצות את המציאות. וכיצד?

מילת המפתח היא אמת. הרעיון הוא שברגע שאדם מגיע לאבדן דרך מוחלט, מצב של איבוד שליטה, זה האדם שבו חיפוש האמת תעזור לו. לקחת את הקשיים ולבדוק האם הם אמיתיים או לא. זה הפתרון לעזור לאדם בכל תחום. התבוננות בבעיה הרגשית, מה השורש לבעיה הזו? עליו להתבונן, כי היא גדלה, על אילו הנחות יסוד מיוסדת הבעיה הרגשית, ממה נובע שאינו רוצה את המציאות? אם יתבונן ויברר מהם הכוחות המנוגדים שהם אלה שיוצרים את הספק, מה הנחות היסוד שאם לא הן, לא הייתי מרגיש רע.

למשל אדם מדוכא כי לא מוצא עבודה.

האדם מברר מהם הנחות היסוד. אני מניח עלי למצוא עבודה כזו וכזו, במשכורת כזו וכזו, ואני מניח שלא אצליח, אלו ההנחות. ואז יש הנחות מנוגדות =יוצר תחושת רע.

אדם מניח שעליו להיות בריא, ומניח שלא יכול להיות בריא, יש התנגדות לכן סובל. ובכל תחום בחיים ההתנגדויות בהנחות היסוד, מניח שהמציאות צריכה להיות אחרת. ואז עליו לבדוק את הנחת היסוד שאני רוצה שהמציאות תהיה כך ולא אחרת.

איך אפשר לדעת האם הנחת היסוד הזו נכונה או לא?

פשוט לשאול - למה?

אדם מרגיש שמבזים אותו, רוצה שיאהבו אותו, לא אוהבים אותו=רע לי.

האם זה באמת משנה? האם באמת מבזים אותו? מה הסיבה שרוצה כך ולא אחרת? האם זה קריטי? אם יהיה כך או אחרת, זה חשוב?

ברגע שהאדם יתבונן על ה"למה", וישאל הרבה פעמים למה, בסוף יגיע להשתוות הרצון ויגלה שלא חשוב באמת אם זה כך או אחרת.

בפועל, בחיי היומיום האדם לא נמצא בפרספקטיבת ההשתוות, אם היה כך לא הייתה אינטראקציה בעולם. אך כאשר רע לו, עליו לברר למה, מה הסיבה שרוצה כך ולא אחרת. מה הסיבה שרוצה לשנות את המציאות? מה גורם לו לרצות להרגיש טוב?

עליו לגלות מניין בא הרצון הזה?

מי שיתבונן בכך, יגלה שזה נובע מרוצה ולא רוצה, רע וטוב, וזה יוצר לו, רצון להרגיש טוב, אך מהמקום של הכל אחד, אין הבדל בין טוב ורע, רק כאשר אני תופס את המציאות בצורה מסוימת אזי יש רצון להרגיש טוב.

להיות מאושר, זה מי שהפסיק לרצות להיות מאושר. ובשלמות!

מי שאינו מעוניין באושר, הוא באמת מאושר. והדגש הוא על האמת. האם זה באמת משנה אם יהיה כך או אחרת?

ביומיום, האדם כן חושב שדברים שונים וזה טוב וזה רע, אך במצבי צרה עליו לברר את האמת לאמיתה. הלוגיקה בספקות ואבדן דרך, היא בדיקת: מהם הנחות היסוד שגורמים לכך שאני אראה זאת כבעיה. האם המציאות באמת צריכה להיות ככה? מה הסיבה שאני באמת רוצה כך?

וההתבוננות מביאה לאחדות עם המציאות.

רק אחרי ההשתוות הרגשית, אז האדם חפץ במציאות ואינו רוצה לשנות אותה. ואחרי השלב הזה הוא מגיע לשלב אחד שבו לדבר והיפכו, שאינו רוצה את המציאות, וכן רוצה את המציאות אבל הכל אחד.

על האדם להתחבר לנקודה פנימית בתוכו, ומגיע להשתוות, ואז אין שאלה ואין תשובה, פשוט האדם נהנה מהחיים באמת.