... רע. הדרך למלא את חצי הכוס הריקה הוא על ידי זה שהאדם מחפש את האמת לגבי מה שהוא באמת רוצה. הסיבה שחצי אחד של הכוס נראה ריק בעיניו של האדם, היא משום שהחצי הזה אינו תואם את הרצון של האדם. חצי כוס מלאה = החלק במציאות שתואם את רצונו של האדם. חצי כוס ריקה = החלק במציאות שאינו תואם את רצונו של האדם. המציאות היא טובה. הרצון של האדם עצמו הוא חלק מהמציאות. מהצד של המציאות האדם אינו נפרד ממנה. למציאות יש אינטרס עצמי שיהיה לאדם טוב, מאחר שמהצד שלה האדם בכלל אינו קיים, הוא נמצא באחדות מלאה איתה. הסיבה שהרצון של האדם אינו תואם את המציאות, היא רק משום שהוא מזדהה עם רצונות חיצוניים שלו. פירוש: לכל רצון יש רצון אחר שממנו הוא נובע. לדוגמה: הרצון לשתות כוס מים, נובע מהרצון של להרוות את הצמא וכיוב. לכל רצון באשר הוא, יש רצון אחר פנימי יותר שקודם לו ושממנו הוא נובע. כאשר האדם אינו מודע לרצון הפנימי ביותר שלו, זה עצמו יוצר חצי כוס ריקה. כאשר האדם חוקר ומגיע אל הרצון הראשון שממנו נובעים כל הרצונות שלו, זה הרגע שבו שני החצאים של הכוס מלאים = שלמות. זכור, אל תתפשר רק על חצי כוס מלאה. ... על ידי התמקדות במהות ולא בחיצוניות. להתמקד במהות = להתמקד במה שבאמת חשוב. חצי הכוס הריקה נובע מכך שהאדם רוצה את מה שאינו באמת צריך. הרצון למותרות אינו נובע משום שהאדם רוצה את המותרות עצמן, אלא משום מה שהמותרות האלו גורמות לו להרגיש. הרצון של האדם את מה שאינו צריך, נובע משום המהות החיובית שבגללה האדם רוצה את מה שבאמת אינו צריך. כאשר האדם מצליח להבין מה בדיוק הוא רוצה, ולמה בדיוק הוא רוצה, דהיינו, האדם מסתכל אך ורק על המהות, זה הרגע שבו הוא מבין שהכוס כבר מלאה לחלוטין (אפילו נשפך החוצה). כוס מלאה = שלמות. מלא גם את חצי הכוס הריקה, על ידי התמקדות במהות וברצון הפנימי של עצמך.

... שונה. = שינויים במצב הרוח. הגורם המרכזי שמשפיע על מצב הרוח של האדם ברגע נתון, זאת מידת ההתאמה בין הרצון של האדם לבין המציאות. רצון מציאות = רצון האדם = טוב. ככל שהפער בין רצון האדם לבין המציאות גדול יותר = סבל. התודעה הפנימית של האדם חווה את המציאות החיצונית לה בצורה שונה = ... הפנימיות של המציאות של האדם. ככל שהאדם מבין את עצמו טוב יותר, ככל שהאדם מבין טוב יותר מה הוא רוצה, ולמה הוא רוצה את מה שהוא רוצה, כך נקודת האחיזה של האדם עוברת פנימה, ומצבי הרוח משתנים פחות ופחות. כמו כן, ככל שהאדם מבין טוב יותר ... ושל המציאות, כך הוא חווה את המציאות בצורה יותר אחידה. אחדות = טוב. רע = שינויים. רע = האדם רוצה מציאות אחת יותר מאשר מציאות אחרת = האדם רואה את ההבדלים שבין מציאות אחת לאחרת ומעדיף מציאות אחת על ... בנקודת חוזק פנימית שבתוכו, כך הצורה החיצונית של המציאות אינה משנה, וכך מצב הרוח טוב תמיד, מאחר שהאדם אינו רוצה דבר אחר ממה שיש לו, מאחר שהוא חווה את הכל כדבר אחד. דרך להגיע לנקודת חוזק פנימית, היא על ידי התבוננות והבנה פנימית. על ידי שאלת שאלות נוצרת הבנה. כאשר האדם מתבונן פנימה, על מה הוא באמת רוצה, מה באמת חשוב וכולי, כך האדם מגיע לנקודת חוזק פנימית. ואז כאשר נקודת החוזק היא פנימית, אז ממילא המהות של החיצוני זהה תמיד, ואז תמיד טוב, כי אף פעם לא רוצים משהו אחר, מאחר שמבינים שהכל אחד מצד המהות הפנימית של המציאות הפנימית של האדם. מצב רוח מאוזן = תלות ... שינויים במצב הרוח = תלות רגשית בצורות השונות של המציאות. טוב = פנימי = אחדות רגשית מושלמת = חוסר רצון משהו אחר, מאחר שהכל אחד = הכל טוב באמת תמיד.

... את העולם ולכן הוא ברא את העולם. נשאל: האם יכול להיות שאלוהים ברא את העולם ללא שום סיבה / רצון אישי? נשיב: לא. נשאל: מדוע לא? נשיב: 1 - אלוהים אינו עושה שום דבר ללא סיבה. 2 - לומר ... מעצמו ללא סיבה וזה אינו אפשרי. 3 - לומר שהבריאה הייתה ללא סיבה, פירושו שאלוהים לא ברא את העולם מרצונו אלא הוכרח לכך וזה אינו אפשרי. נסכם: אלוהים רצה בבחירה חופשית ומלאה לברוא את העולם. אם לא רצה אלוהים ... אחרי שהוא רצה / חשב לברוא את העולם, הרי שבעצם אנחנו אומרים שהיה עוד אירוע לפני בריאת העולם, שהוא הרצון של אלוהים לברוא את העולם. לומר שאלוהים רצה לעשות X ועשה X, פירושו להכניס את אלוהים שלפני בריאת הזמן, אל תוך זמן של רצון שגורר עשייה ופעולה. ונסכם: אין אפשרות לומר שאלוהים רצה לברוא את הזמן, כי אז אנחנו מגדירים 2 דברים שונים, ... בזמן שונה, כי אחרת הם היו דבר אחד. ואכ נסיק כי אלוהים עצמו פועל בתוך מסגרת ציר זמן, של רצון אלוהי שאחריו באה הפעולה האלוהית. מסקנה: המשפט אלוהים רצה לברוא את הזמן וברא את הזמן אינו לוגי. אפשרויות: 1 - אלוהים לא ברא את הזמן, אלא הזמן נצחי. 2 - אלוהים הוכרח לברוא את הזמן ללא רצון אישי. 3 - הזמן נברא מעצמו. וכולי. נחדד: למען הדיוק צריך להבהיר, כי גם לומר שהזמן נברא, גם זה ...

... והוא, שלמרות כל החסרונות שיש לגאווה, עדיין גם לה יש זכות קיום. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי הגאווה והאגו והרצון העצמי של האדם, הם הכרחיים לקיום העולם. אם לאדם לא היה רצון עצמי, ולא היו לו העדפות אישיות, ולא הייתה לו דעה עצמית, ולא היה אכפת לו משום דבר, הרי שלא ... לפחות לא כפי מה שאנחנו מכירים אותו. לכל ישות בעולם יש סוג כלשהו של גאווה. גם לבעלי חיים יש רצון עצמי ואגו. ואפילו גם לאבן, אפשר לומר שיש לה סוג מסוים של גאווה, והיא לא מוכנה להישבר בקלות כאשר ... קיום לעולם. ומה שמאפשר לעולם להיות קיים כפי מה שהוא, ולהתפתח ולהשתנות כל הזמן, זו דווקא הגאווה והאגו והישות והרצון העצמי, שיש לכל אחד ואחד מהדברים השונים שיש בעולם. והגאווה שיש לכוחות השונים בעולם, גורמת לכך שכל כוח כל ... ידי זה העולם משתנה ומתפתח כל הזמן. כך שהגאווה הכרחית לצורך קיום העולם. אלא, שמהצד השני, האגו של האדם, הרצון עצמי שלו, והישות העצמית שלו, הם אלו שגורמים לכך שהאדם סובל. אז מה עושים? מה טוב יותר, גאווה או ... שיש רע בגאווה, אלא בגלל התפישה הלא מדויקת של האדם את הערך העצמי שלו. כן, יש לאדם ערך עצמי, רצון עצמי, אגו, גאווה וטוב שכך. כי בזכותם יש לאדם רצונות, ובזכותם האדם מתפתח וכולי. אלא, שהעניין הוא, שעל האדם לתפוש את הערך העצמי שלו, כפי מה שהוא באמת. בעיה ... ראוי לחשוב עליו, הוא על האמת. זה בסדר גמור שלא תרצה שמישהו יפגע בך. וזה בסדר גמור שיש לך רצון עצמי ושאכפת לך ממה שחושבים עליך. אלא מה? שזה צריך להיות בפרופורציה של מידת האמת. דהיינו, אם לדוגמה מישהו ... לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה ולהסתכל עליהם בעין אמיתית, ולהבין שבאפשרותך לבחור שלא לכעוס, ביחד עם זה שאתה לא רוצה שיפגעו בך. הדבר היחיד החשוב הוא, שהאדם יסתכל על המציאות כפי מה שהיא באמת, ושלא יחזיק מעצמו, לא יותר ...

... היא האמת עצמה. זא, התנאי היחיד שנצרך שיהיה לאדם כדי שהוא יוכל להבין את האמת המלאה של המציאות, הוא רצון אמיתי להבין את המציאות. לא צריך שום דבר נוסף מלבד רצון אמיתי להבין את המציאות. וגם שום דבר נוסף לא יעזור. הדבר היחיד שצריך כדי להבין את המציאות באמת, הוא רצון אמיתי להבין את המציאות. ומאחר שיש רמות אמת שונות, הרי שככל שהאדם רוצה יותר להבין את המציאות, כך הוא מתקרב יותר להבין אותה באמת. וכדי להבין את המציאות בשלמות שאין שלמות אחריה, לשם כך צריך האדם לרצות להבין את המציאות, בעוצמה ככ חזקה, שאין עוצמה יותר חזקה ממנה. ונדגיש: האדם לא חייב להבין את המציאות בשלמות. אבל אם האדם רוצה להבין את המציאות בשלמות, לשם כך הוא צריך לרצות בשלמות להבין את המציאות. ויש רק דבר אחד שהאמת לא סובלת אותו, והוא השקר. ומשום כך, האדם יכול לעלות לשמים ולרדת לארץ ולנסות להבין את האמת. אך כל הזמן שהרצון של האדם לא אמיתי בשלמות, הרי שהוא עדיין לא יזכה להבין את האמת בשלמות. ואיך אפשר להגיע לרצון אמיתי להבין את המציאות בשלמות? תשובה: על ידי זה שהאדם הולך אחרי נקודת האמת שלו. זא שאם נקודת האמת של האדם, היא לא לחפש את האמת אלא לחפש את מה שטוב לו, אז מצד האמת, מי שרוצה להגיע אל האמת, עליו ללכת אחרי האמת, שאומרת שהאמת לא מעניינת אותו, אלא רק הטוב מעניין אותו. והאדם יכול להילחם בעצמו כמה שבא לו, אבל את האמת הוא לא יזכה להבין, כל זמן שיש לו גם רצון אחר. וכל זמן שהאדם רוצה עוד משהו אחד מלבד את האמת, הרי שהוא לא יוכל להבין את האמת בשלמות. ולכן על האדם ללכת אחרי נקודת האמת שלו, דהיינו, אחרי מה שהוא באמת רוצה, וגם אם הוא חושב שזאת לא האמת. אלא, שגם כאשר האדם הולך אחרי מה שהוא רוצה, למרות שזו לא האמת, גם שם צריך האדם לדעת לעשות את זה עם אמת. זא גם אם האדם עושה ...

... לו יש בעיות כספיות שהן בעצם צרות של עשירים. ונסביר: כדי לחיות בעולם, לשם כך צריך האדם שיהיו לו רצונות, שאיפות, מטרות וכולי. וגם מי ששמח בחלקו באמת, הרי שגם הוא צריך שיהיו לו רצונות כלשהם, כדי שהוא יוכל להתנהל כאן בעולם. ויש שני סוגי בני אדם. יש בני אדם שהרצונות החיצוניים שלהם נובעים מתוך חסר פנימי. ויש בני אדם שהרצונות שלהם נובעים מתוך שלמות פנימית. ונסביר: אצל רוב בני האדם, כאשר הם רוצים משהו, ולא משנה מה זה הרצון הזה שהם רוצים אותו, הרצון של האדם מבטא רצון אחר פנימי יותר שאותו באמת רוצה האדם. כאשר לדוגמה האדם רוצה כסף, הרי מה שהוא באמת רוצה, זה להרגיש תחושה של ביטחון, להרגיש סוג של יציבות, להרגיש ביטחון עצמי ושיש לו משהו שהוא יכול לסמוך עליו וכולי. וכאשר האדם מחפש לדוגמה זוגיות, הרי מה שהאדם באמת רוצה, זה להרגיש אהבה, לאהוב, להיות נאהב, להרגיש את טעם החיים של האהבה וכולי. ונמצא אם כן, כי כל רצון של האדם, הוא ביטוי לרצון אחר פנימי יותר של האדם. וכפי שכבר ביארתי, הצלחה אמיתית באה לידי ביטוי בכך, שהרצון של האדם להצליח, נעלם. אושר אמיתי בא לידי ביטוי בכך, שהאדם מפסיק לחפש את האושר, מאחר שהוא כבר מאושר. ... באותה המידה, הרי שהוא לא יאכל וימות. וכדי לעשות פעולה כלשהי בעולם, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו רצון כלשהו. כך שגם אצל האדם השלם, גם אצלו, כדי לחיות בעולם, לשם כך הוא מגדיר לעצמו רצונות שונים וכולי. אלא, שאצל האדם שבאמת שמח בחלקו בשלמות, אצלו, הרצונות שלו הם רק מהשפה ולחוץ. זא הרצונות שלו, לא מבטאים תחושת חסר פנימי, אלא הם כן מבטאים תחושת שלמות פנימית. כי כפי שכבר ביארתי, יש דבר ... הכל טוב, והוא רע. והפירוש הוא, כי כאשר האדם נמצא בתודעה של הכל טוב, ובכל זאת הוא מכיל בתוכו רצון ותחושת חסר, ואף על פי כן הוא עדיין חווה גם את החסר כדבר טוב, הרי שזאת שלמות יותר גדולה ... עדיין מרגיש טוב ממש. ואצל האדם שהגיע לשלמות של הכל טוב, ואצל האדם ששמח בחלקו באמת, עד כדי כך שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, אצלו, כל הרצונות שלו, הם רק חיצוניים בלבד, והם נובעים מתוך מקום של שלמות, אך לא מתוך מקום של חסר. ואלו בעיות ... שאליה האדם מחובר. אם האדם בתוך תוכו עדיין לא מצא את עצמו, ועדיין לא יודע שהכל טוב, הרי שכל הרצונות שלו, הם ביטוי לרצון הפנימי שלו לדעת שהכל טוב. והרי שכל השמחות שלו, חסרות. משום שהוא חסר את הדבר האמיתי, שהוא ידיעת הטוב. ... היא נובעת מתוך מקום של התגלות של שלמות. כי באמת מצד הפנימיות הכל נמצא באחדות, ואין שום שינוי של רצונות בשום שלב, כי הכל טוב באותה המידה וכולי. אך אף על פי כן, כלפי חוץ יש שינויים וכולי. ונסכם: ...

... כי כדי לאזן את החום, לשם כך צריך להשתמש בכוח של הקור וכיוב. והנה, שורש החסרונות של האדם, הוא הרצון האישי שלו. כי האדם חי בעולם של תופעות משתנות. והרצון של האדם משתנה כל הזמן. וגם מי שיהיה לו את הכל, הוא תמיד ירגיש חיסרון. משום שהוא ממשיך להיות העבד של הרצון העצמי שלו. ושורש החסרונות שיש בעולם, הוא הרצון של האדם. כי הרצון הוא חיסרון. כי האדם רוצה רק את מה שחסר לו. והרצון הוא חיסרון. ונמצא אם כן, כי השלמות היא כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, ואהבה ככ גדולה למציאות, עד כדי כך שהרצון העצמי של האדם מתאחד עם הרצון של המציאות. ונמצא אם כן כי הרצון העצמי של האדם כאילו נעלם. וזאת השלמות, כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, שאז מתמלאים אצלו כל החסרונות, וממילא ... וכאשר האדם מרגיש את האחדות עם המציאות, אז הוא מרגיש סוג של הארה רוחנית. כי האדם כל חייו רגיל לרצות ולרצות. ואין לאדם מנוחה מהרצון העצמי שלו, גם לא לרגע אחד. וכאשר הרצון של האדם מתאחד עם המציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ללא כל שינוי, אז כל הרצונות של האדם נשלמים, ואז האדם חווה שלמות. ומאחר שכל כוח מתאזן על ידי הכוח המנוגד שלו, ממילא מאחר ששורש החיסרון של האדם, הוא הרצון העצמי שלו, אז ממילא כאשר האדם חווה בשלמות את הכוח הנגדי של הרצון שלו, אז הוא מרגיש תחושה של שלמות. כי כאשר האדם אוהב את המציאות בשלמות, אז הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, ואז הכוח של האין רצון, משלים בשלמות את הכוח הנגדי של היש רצון. וכאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, אז הרצון שלו נעלם, והוא מרגיש סוג של הארה רוחנית וכולי. אלא, שכל הדברים האלו קורים לפני שהאדם מגיע אל השלמות! כי השלמות היא משהו אחר! ולפני שהאדם מגיע אל השלמות, אז הוא מרגיש אהבה אין סופית למציאות, ואז הרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, ואז ממילא הוא מרגיש אושר וכולי. אלא שזו עדיין לא השלמות האמיתית. כי השלמות היא ... הכל טוב, גם זה לא מספיק טוב, כי עדיין חסר את הרע. והשלמות האמיתית היא, לא כאשר האדם מפסיק לרצות לגמרי, אלא כאשר האדם ממשיך לרצות כרגיל, אבל תוך כדי זה הוא מכיל בתוכו גם את הצד הנגדי, שהוא להיות מרוצה מהדברים כפי מה שהם. כי כל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון כלשהו. וגם בשלמות יש חיסרון, בכך שהיא ... של המטבע, זאת הנפרדות והשונות של המציאות. והשלמות היא, כאשר האדם מצליח להכיל בתוכו, גם את השינויים השונים, דהיינו, שרצונו משתנה כל הזמן, ושיש לו רצון עצמי שונה משל המציאות, וגם תוך כדי זה האדם מכיל בתוכו גם את הכוח הנגדי, שהוא הכוח של האחדות, דהיינו, שהאדם מרוצה מהכל בצורה אחידה ללא כל שינוי. ונמצא אם כן, כי כאשר האדם חווה בפעם הראשונה את האחדות, אז נדמה לו שהוא הגיע אל השלמות. משום שבאמת הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, והאדם לא חווה חיסרון כלשהו. וזו אכן שלמות. אבל אחרי השלמות הזאת, עדיין יש ... אחת מבינים את עניין האחדות בשלמות, עכשיו האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, ועכשיו האדם מסוגל גם להיות עם רצון עצמי וישות עצמית שנפרדים מהמציאות, ואף על פי כן, להמשיך להרגיש אחדות עם המציאות. וזוהי השלמות שאין שלמות אחריה.

... ברע יש משהו טוב, שאין אותו בטוב. וכאשר יש רק טוב, דהיינו, כאשר המציאות היא בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם זה רע. כי ברע יש משהו טוב. ואם הכל קורה לפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם מרגיש חסר. משום שהוא חסר את זה שהמציאות תהיה שונה ממה שהוא רוצה. ואם המציאות שונה ממה שהאדם רוצה, אז האדם מרגיש חיסרון מכך שהוא חסר את המצב שבו המציאות כרצונו. ואם המציאות תהיה בשלמות כפי מה שהאדם רוצה, גם אז הוא ירגיש חיסרון משום שהוא יהיה חסר את המצב שבו המציאות שונה ממה שהוא רוצה. ובכל דבר ודבר שיש בעולם יש בו חיסרון. ואם האדם בוחר להיות פרוש מהעולם ולהתנזר מהעולם, אז חסר לאדם ... רגשית לכל מיני דברים עד לרמה של התמכרות חולנית ואובססיבית, ושבו זמנית האדם גם יהיה מנותק מהדבר שאותו הוא רוצה, בצורה קיצונית שלמה ומושלמת. ואילו היה יכול האדם להיות גם וגם שני הפכים בו זמנית, הרי שרק אז היה האדם מאושר. כי אז היה יכול האדם גם לחוות רצון ותשוקה לעולם, אבל גם לשמור על עצמו מפגיעה רגשית, על ידי זה שהאדם היה יכול לחוות חוויה של חוסר רצון מוחלט. וכל הדרכים הרוחניות שיש בעולם, מציעות לאדם לאמץ איזו שיטה כלשהי. וכל שיטה ושיטה שיש בעולם, יש בה ... מרגיש חיסרון. ושלמות פירושו שבאותו הרגע ממש, האדם יהיה במצב רגשי פרדוקסאלי. דהיינו, שבאותו הרגע ממש האדם יחווה גם רצון בשלמות לדבר כלשהו, וגם חוסר רצון בשלמות לאותו הדבר. שרק אז יש לאדם איזון אמיתי. שרק אז האדם הוא גם וגם באמת בכל רגע ורגע. ... ושכל חדש, שאיתם הוא מסוגל להיות במצב הזה של השלמות שהוזכר לעיל. והדבר הזה הוא סוד עמוק ביותר. ומי שרוצה לזכות גם הוא להגיע לזה, ברמה המעשית עליו לנסות להתבונן על השכל של החכם האמיתי וללמוד מהחכם האמיתי כל ...

... מופתעים. כאילו שזה לא היה ברור מראש שהוא ימות. ואם היה לאנשים שכל, המוות לא היה מפתיע אותם. ומי שרוצה לראות חולים סופניים, עליו פשוט להסתכל על כל בני האדם סביבו, כולל על עצמו במראה, ולראות בני אדם שהולכים ... שולט בקיום העצמי של עצמו. וכמו שהאדם לא בחר להיות בעל בחירה חופשית, וכמו שהאדם לא בחר להיות בעל רצון עצמי, וכמו שהאדם לא בחר לרצות להרגיש טוב, כך גם האדם לא בחר ולא בוחר האם להיות או לא להיות קיים. וברגע שהאדם מבין שהקיום ... חול קטן, כלום ממש, בתוך מערכת אחרת הרבה יותר גדולה. וכל החיים של האדם, וכל הקיום העצמי של האדם, והרצון העצמי של האדם, והבחירה החופשית של האדם, זה הכל חלק מהמציאות הגדולה והענקית והאין סופית, שבתוכה נמצא גם האדם הקטן, שחושב שהוא מאוד גדול, ושלא מבין מה רוצים ממנו ומה התכלית של החיים שלו. ובנוסף על הכל, האדם גם לא יכול להבטיח לעצמו שום דבר, אפילו לא ... כוח, עד שלא רק שהוא לא באמת שולט במציאות, אלא שאפילו בקיום העצמי שלו הוא לא שולט. ואפילו על הרצון העצמי שלו, גם על זה האדם לא שולט. ומי שחושב שהוא שולט על הרצון העצמי שלו, שינסה פשוט להפסיק לרצות כל רצון שהוא, והוא יבין מיד שהוא לא שולט על הרצון שלו, ושלא הוא זה שבוחר להיות בעל בחירה חופשית. ותת המודע של האדם מבין את כל הדברים האלו. והדברים האלו יוצרים תסכול עמוק, דיכאון עמוק, תחושת ריקנות עמוקה, רצון לזעוק ולצרוח חזק לאיזה מישהו שיעזור לאדם בתוך הקוסמוס הענק הזה שבו האדם נמצא. והדברים האלו באים לידי ביטוי ... מבין גם לא את עצמו כחלק מהמציאות שבה הוא נמצא. והדרך היחידה עבור האדם להבין למה הוא חי ומה רוצים ממנו, היא על ידי זה שהוא ינסה למקד את כל השכל שלו בלנסות להבין למה המציאות עצמה קיימת. והתשובה ... מאושר. והאושר מגיע, רק אחרי שהמטרה של האדם להיות מאושר, נעלמת לגמרי. והאדם הופך להיות מאושר, ברגע שהוא מפסיק לרצות להיות מאושר. ואושר הוא דבר שבא מעצמו. וגם שלום עולמי הוא דבר שבא מעצמו. והוא בא כאשר לבני האדם ... של הקיום של המציאות. שאז כאשר כולם יבינו את הסיבה שבגללה הם קיימים, על ידי זה לא יהיו התנגשויות רצון בין בני אדם שונים, ועל ידי זה לא יהיו יותר מלחמות בעולם וכיוב. והדרך היחידה להביא שלום לעולם, היא על ידי זה שגורמים לבני האדם בעולם להשתמש בשכל של עצמם בצורה כמה שיותר נכונה. ומי שרוצה להביא שלום לעולם ושלום לעצמו, עליו להפיץ בכל מקום בעולם שכל אמיתי, שיגרום לבני האדם בעולם להיות בשלום עם ...

... האושר, גם בו יש דפוס דומה. כי גם לגבי האושר ניתן לראות, שבכל פעם שהאדם משיג את מה שהוא רוצה וזוכה לאיזה רגע קטן של טעימה מהאושר המיוחל, מיד כבר באותו הרגע רמת האושר מתחילה לדעוך, וכבר האדם מתחיל ... שהיא לא הפכה אותו למאושר, ומיד הוא מחפש מטרה חדשה. וכפי שכבר ביארתי, העניין הזה נובע מכך שיש לאדם רצון עצמי שהוא לא מרגיש שובע לעולם, ובכל פעם הוא רוצה דבר שונה ממה שיש. ולא משנה מה יש ומה יהיה לאדם, תמיד הוא ירצה משהו אחר. כך שגם בחיפוש ... חייו בלנסות להשיג איזה אושר כלשהו, שאין לו שמץ של מושג מהו ואיך להשיג אותו. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע לנקודה שבה הוא יפסיק לחפש. והאדם מחפש את הפסקת החיפושים. כי כאשר מישהו הולך לאיבוד ומחפשים אחריו, ... אפשרות שהאני שלי יפסיק להיות קיים? וכיוב שאלות נוספות שעוזרות לאדם להבין מיהו ומהו. כי כאשר האדם אומר אני רוצה להיות מאושר, הרי שכל זמן שהוא לא מבין מהו האני הזה שרוצה להיות מאושר, אז כיצד בדיוק הוא מצפה למצוא את האושר? ומי שרוצה להיות מאושר, בתור התחלה עליו לנסות להבין את מהותה של אותה הישות העצמית שלו שמחפשת את האושר. כי בלי להבין את מהותה של הישות שמחפשת את האושר, בלי זה אי אפשר להבין מה באמת היא רוצה, וממילא גם אי אפשר למצוא לה את מה שהיא רוצה. ולכן האדם לעולם לא מצליח להיות מאושר, משום שהוא לא מבין מה באמת יעשה אותו מאושר. כי מאחר שהאדם לא יודע ולא מבין מיהו, ממילא הוא לא מבין מה הוא רוצה, ולא יודע מה עליו לחפש, ולכן החיפושים ממשיכים וגם ימשיכו הלאה, כל זמן שהאדם לא מבין מיהו ומה הוא רוצה. כי על האדם להתבונן היטב גם על הרצונות שלו. ועל האדם לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה ביותר, למה אני רוצה את מה שאני רוצה? האם נולדתי עם הרצונות האלו? מהיכן הם מגיעים? האם נולדתי עם רצון עצמי? האם בחרתי להיות בעל רצון עצמי? האם יש לי אפשרות להפסיק את הרצון העצמי של עצמי? האם אני באמת שולט ברצון העצמי שלי? ועל האדם לשאול את עצמו, אם אני באמת שולט ברצון העצמי שלי, אז מדוע אני לא מאושר? כי אם האדם מכיר את כל שיטות החשיבה החיובית וכיוב, ואם האדם באמת שולט ברצון העצמי של עצמו, אז האדם יכול בצורה מאוד פשוטה לשלוט ברצון העצמי של עצמו, ולהחליט שמעכשיו הוא רוצה להיות שמח בחלקו תמיד, ועל ידי זה להיות מאושר תמיד. אבל בפועל האדם לא באמת מצליח לשלוט ברצונות של עצמו. והרצון של האדם כל הזמן משתנה. ואין הכוונה לומר כי בהכרח האדם לא שולט ברצון העצמי של עצמו, אלא הכוונה לומר שעל האדם לגלות ולנסות להבין את פשר הרצון העצמי של עצמו. וכאשר האדם מחפש את האושר, הרי שמה שהאדם באמת מחפש, זה להשביע ולמלא את הרצון העצמי של עצמו. כי האדם מנסה כל הזמן להגיע למצב שבו הוא יחווה מילוי רצון. וכל רגעי האושר שיש לאדם בחיים, הם כולם תוצאה של מילוי הרצון של האדם. כי כאשר הרצון של האדם מתמלא, על ידי זה האדם מרגיש אושר. וככל שהרצון מתמלא יותר, כך האדם מרגיש יותר אושר. וכל הרע שבעולם, שורשו בתחושת החיסרון שיש לאדם, שנוצרת על ידי הרצון העצמי של האדם. ויש לכל אדם המון רצונות שונים. וכאשר כמה רצונות מתמלאים בבת אחת, אז האושר גדול יותר. ... כאשר המון רצונות נוצרים בבת אחת, אז האדם מרגיש המון רע בבת אחת. וכל זמן שהאדם לא מבין את הרצון העצמי שלו, כיצד בדיוק הוא חושב שהוא יצליח למלא אותו? כי בלי להבין מהו הרצון העצמי, בלי זה אי אפשר למלא את הרצון העצמי. כי בלי להבין את השאלה ואת הבעיה באמת, בלי זה אי אפשר למצוא תשובה אמיתית לבעיה. כי השאלה ... יוצר כלי לקבל תשובה. וככל שהשאלה עמוקה יותר, כך האדם מכיל בתוכו את התשובה בצורה עמוקה יותר. וכאשר האדם רוצה להיות מאושר, בשלב הראשון עליו לנסות להבין את האני שלו ואת הרצונות / מחשבות / רגשות שלו. כי על ... עצמו הפתרון לכל הבעיות של האדם. והבשורה הטובה היא: שאחרי שהאדם מצליח פעם אחת להבין את האני שלו ואת הרצון העצמי שלו וכולי כנל, על ידי זה בעצמו האדם הפך להיות מאושר באמת. ולא צריך לעשות שום דבר, ולא ... הסיבות של המציאות. כי כפי שכבר ביארתי, לכל דבר בעולם יש סיבה. ולכל הסיבות יש סיבה ראשונה ושורש. ומי שרוצה להיות מאושר באמת, עליו להבין את השורש של כל הסיבות וכל התהליכים שיש בעולם. וגם האני של האדם הוא ... הדבר שאותו הוא מנסה להחליש. כי האגו עצמו לא יכול לבטל את עצמו בכוחות עצמו. והאדם לא יכול בכח הרצון שלו להעלים ולהפסיק את הרצון העצמי של עצמו. כי כל מה שיעשה האדם, זה תמיד ינבע מהאגו והרצון העצמי. ואם האדם צריך להתאמץ כדי ... ובשאלה חדשה, על האדם לשמוח על כך. משום שכמות הבעיות היא סופית. ובסוף של כל הבעיות מחכה האושר. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו לחפש כמה שיותר בעיות ולפתור אותן. כי בסוף של כל הבעיות נמצא האושר. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו לחפש כמה שיותר שאלות, ולחפש עליהן את התשובה. כי על ידי שהאדם שואל שאלה, הוא יוצר ... להסתכל על השכל של הבעיה. כי מבחינה חיצונית יש אין סוף בעיות. אבל מבחינה פנימית יש סוף לבעיות. ומי שרוצה להגיע לסוף כל הבעיות והשאלות, על להסתכל תמיד על הפנימיות של הבעיות שאיתן הוא מתמודד. ועל ידי זה האדם ...