סיבתיות / סיבה ותוצאה - למה דברים קורים? מהי הסיבה של כל האירועים? - חלק 2... למה דברים קורים? מהי הסיבה של כל האירועים? - חלק 2 ונסביר: כי הטועים, חושבים שסיבת כל האירועים, היא רצונו של אלוהים. והם נאחזים בקליפה מאוד גדולה. וזאת קליפה, ראשית כל משום שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי ... צורה, שקיומה הוא לא מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. והסיבה השנייה לכך, שהמחשבה שסיבת האירועים היא רצון האלוהים, היא רק קליפה בלבד, היא משום שכפי שהסברנו לעיל, כל זמן שניתן לשאול על הדבר עצמו מהי סיבתו, ... צריך לשאול, גם אם נאמר שיש מחייב ראשון, שמחייב את הכל תמיד, הרי שעדיין יש להבין, מה מחייב את רצונו של אלוהים להיות כך ולא אחרת? ומה בכלל מחייב את זה שלאלוהים עצמו יהיה רצון? כך שרצון האלוהים הוא לא הסיבה הראשונה. משום שקיום רצונו של אלוהים בכלל, וקיום רצונו של אלוהים בצורה כלשהי בפרט, אלו דברים שאינם מחויבים. בפרט כאשר רואים שרצונו של אלוהים משתנה בכל מקום ובכל זמן למשהו אחר, שאז ברור שיש שאלה, מה מחייב את זה שבכל מקום ובכל זמן, יהיה לאלוהים רצון אחר בצורה אחרת? ועוד יש להבין, כי קיומו של רצונו של אלוהים עצמו, הוא עצמו לא מחויב. משום שאלוהים, פירושו המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא יחיד. כי אם יש ... הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחויב. משום שרק מהותו של אלוהים, רק היא קיומה מחויב. אך קיומו של רצון האלוהים, זהו דבר שהוא אפשרי בלבד. כי אם אין שום הפרדה כלשהי בין רצונו של אלוהים לבין עצמותו, הרי שממילא אין שום משמעות לרצונו של אלוהים, משום שאין דבר כזה כלל. ואם רצונו של אלוהים נפרד מעצמותו, הרי שממילא קיומו של רצון האלוהים, הוא עצמו לא מחויב כלל, משום שהוא לא מצוי ראשון, ואכ קיומו הוא רק אפשרי. ובפשיטות, לא מחויב שלאלוהים עצמו יהיה רצון. כי יכול להיות שיהיה אלוהים בלי רצון. ועוד נוסיף ונאמר, כי ההתבוננות הזאת מבהירה גם את מה שאמרנו קודם לכן, שאלוהים עצמו הוא לא המצוי הראשון והוא לא המחייב הראשון. משום שכאשר מדברים על רצונו של אלוהים, הרי שאלוהים נפרד מרצונו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. אאכ מדברים על ישות שהיא חסרת רצון / תודעה / מחשבה / רגש וכולי, שהיא עושה את הכל, שאז ממילא אין שום משמעות להסבר של רצון האלוהים, כי אלוהים הוא חסר רצון. וגם, שאז עדיין המצוי הראשון, נפרד משאר המצויים, ואכ הוא לא אין סופי, ואכ הוא לא הראשון וכולי. ולכאורה ... לומר, כי מהותו של אלוהים שהיא המצוי הראשון, היא מחייבת את הכל. כי מהות האלוהים, מחייבת את קיומו של רצון האלוהים. ורצון האלוהים מחייב את המקום והזמן וכולי. וזהו כמובן דבר שקר. כי אין לחשוב שרצון האלוהים קודם למקום ולזמן. כי ברגע שיש לאלוהים רצון, הרי שממילא כבר יש לנו מקום וזמן, שבהם יש נפרדות, בין אלוהים לבין רצונו. ולכאורה ניתן לומר, שמהות האלוהים, היא זו שמחייבת את הכל באופן ישיר. שאז בעצם אנחנו מבינים שאין כאן שום תהליך של רצון. ותמיד צריך לזכור, שגם אלוהים משועבד לרצונו. ולו רק משום, שאם יש לו רצון שנפרד ממנו, אז הוא לא הראשון, ואז הוא משועבד לזה שקדם לו. משום שרצונו של אלוהים, לא נוצר בתהליך רצוני. משום שלא שייך לומר שאלוהים רצה ליצור את רצונו, כי בשעת יצירת רצונו, עוד לא היה לו רצון כלל. ותהליך יצירת הרצון, הוא נעשה מנקודת מבט שבה אין שום צורת רצון כלל, ולכן זהו תהליך שנעשה עם / בלי רצון, באותה המידה ממש, כי אין שם שום צורת רצון כלל. וגם המחשבה שמהות האלוהים מחייבת את הכל, גם היא טעות. כי אם מהות האלוהים נפרדת מהעולם, הרי שהיא ... שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו של אלוהים. כי העולם, לא הוא ... של אלוהים. ולו רק משום שבעולם שלנו יש נפרדות, ובמהות הבורא יש רק אחדות וכולי. והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו שתי ישויות שנפרדות זו מזו. כי ... היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד. ובדיוק באותה המידה, שכל מה שאלוהים רוצה קורה, בדיוק באותה המידה ממש, היה יכול להיות שכל מה שאלוהים רוצה, שלא יקרה. וזאת רק צורה, שהרצון שלו תמיד מתמלא (גם אם נאמר שאכן רצונו מתמלא תמיד). אך כל זמן שרצונו והמציאות אלו שתי ישויות נפרדות, ...