הסבל - אין אדם סובל, אא"כ נכנסה בו רוח שטות - למה?... כל הסוגים בכל מקום ובכל זמן וכולי. ובפשיטות ההסבר הוא, כי קיומו של הסבל של האדם, תלוי בקיומו של הרצון העצמי של האדם. כי סבל, הוא כאשר יש התנגדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא שום תנאי וללא שום הגדרה והגבלה, הרי שהאדם ... לא סובל כלל, אלא שהאדם אפילו נהנה בהנאה אמיתית, מכך שרצונו העצמי מתמלא על ידי המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ממש ללא שום שינוי כלשהו, הרי שרצונו של האדם מתמלא בשלמות, והאדם חווה הנאה מהמציאות. ונמצא אם כן, כי קיומו של הסבל, תלוי בכך שלאדם יהיה רצון שמנוגד בצורה כלשהי, למציאות. והנה יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מבין את הסיבה שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והאפשרות השנייה היא, שהאדם לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, הוא ... תהליך גדול יותר, שהוא ההתרחשות של המציאות כולה, וההתהוות שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ... משום שהוא מבין את הסיבה של האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנל, הסבל של האדם נובע מכך שיש לו רצון שמנוגד למציאות. וכאשר האדם לא מבין את הסיבה, שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות, אז הוא סובל. משום שהתודעה של האדם מחוברת לקליפה החיצונית של המציאות, שהיא מלובשת ברצון של האדם שמנוגד למציאות. כי הרצון של האדם גם הוא קליפה. ובשורשו, גם הנשמה של האדם, גם היא קליפה. כי במהות של המציאות, אין שום ... הקליפות יש הבדל בין האני לבין הלא אני. ורק בעולם הקליפות של המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין רצון. ובין הרצון העצמי של האני, לבין רצון אחר של מה שהוא אינו אני, שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, ... לא יכול לסבול כלל. ואז מה שנשאר לאדם, זאת הנאה שנובעת מהדבקות לאין סוף (והיא שונה מההנאה של מילוי הרצון תוך כדי מודעות עצמית. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר. וההנאה של המילוי רצון, היא רק בבחינת ושוב של האדם, כאשר הוא חוזר מהביטול בבחינת רצוא). כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות, ... כלל, כי אין שם שום הפרדה כלל בין רצונו של האדם, לבין המציאות עצמה. ובאחדות של המציאות אין שום רצון עצמי, ואין שום רצון, ואין שום עצמי כלל, אלא יש רק אחדות אחת ממש. והרצון והעצמי והמציאות הם אחד ממש. כי בשורש אין הפרדה, אפילו לא בין התודעה לבין הרצון שלה, אלא הכל ישות אחת ממש, ללא כל רצון וללא כל תודעה כלל. ובנוסף יש לזכור, כי בשורש של הכל, שם הרצון והאין רצון הם ישות אחת ממש. ומי שמבין את העניין הזה באמת, הוא גם חווה ומרגיש את העניין הזה באמת. וכאשר האדם מבין ומרגיש, שהרצון והאין רצון הם אחד ממש, ממילא הרצון הסופי והמוגדר של האדם מתבטל, וממילא יש לאדם רצון אין סופי, דהיינו, רצון שאינו מוגדר, אלא מותאם תמיד למציאות ... למציאות, היא בעצם ביטוי לכך, שהאדם לא מבין את הסיבה שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. כי אין אדם רוצה לשנות את המציאות, אלא אם כן הוא חושב שהמציאות צריכה להיות אחרת, דהיינו, שאין סיבה טובה באמת, לכך שהמציאות ... את הסיבה הראשונה האמיתית של כל הסיבות. ומאחר שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, לכן הוא רוצה לשנות את המציאות. כי נדמה לו שהמציאות תהיה טובה יותר בצורה אחרת. אבל אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא ... האדם יודע ברשימו שלו שהכל מושלם, אז על ידי זה ברמה הפנימית של האדם, יש לו רצון סופי ומוגדר שרוצה את כל המציאות תמיד. כי בשעת ביטול אין שום רצון ואין שום תודעה כלל. אבל בשעה שהאדם בתוך התודעה שלו, אז יש רצון עצמי מוגדר שרוצה את הכל תמיד, וחוויה של האדם, שחווה שהכל זה התגשמות הרצון העצמי שלו עצמו, בדיוק כפי שהכל זה ביטוי ... ואעפכ יש גם את הלבוש החיצוני של התודעה, שבו יש רצון עצמי נפרד מהמציאות וכולי. אלא שברמה הפנימית, האדם רוצה את הלבוש החיצוני הרע. כי האדם בוחר בבחירה מלאה אמיתית, את זה שרע לו. ואת זה האדם מבין, רק ...