האם האחדות היא הכי טובה או הכי רעה?

הנושא המרכזי בפרק הזה מהספר "להיות אלוהים" הוא השאלה האם כשיש רק אחדות, זהו מצב טוב או רע. בפרק, אליעד פותח בדיון על משמעות האחדות. אחדות מוחלטת, שבה כל דבר בעולם הוא אחד, שאלת האם יש בזה משהו טוב או רע, כאשר כל ההוויות והקיום מחוברים באופן מוחלט.

תחילת השיחה מתמקדת בשאלה הפילוסופית אם העולם שבו הכל אחד הוא עולם טוב או רע. כאשר השאלה נשאלת, אליעד מציין את המורכבות של השאלה. הוא מסביר כי השאלה "האם כאשר הכל אחד זה טוב או רע?" נובעת מתוך תחושת נפרדות שאדם חווה כשיש לו רצון אישי - משהו שהוא שואף אליו, ומציאות שהיא נפרדת מכך. במילים אחרות, הרע נוצר כאשר יש התנגשות בין רצון למציאות, נפרדות בין השניים. כל נפרדות יוצרת התנגדות, והתנגדות יוצרת את מה שאנו תופסים כ"רע".

לפי אליעד, כאשר הכל אחד, אין התנגדות. אם כל הדברים הם חלק מאותו הדבר, אז לא יכול להיות רע, כי אין שום חיכוך בין הרצון לבין המציאות. ברגע שאין שניים, לא יכולה להתקיים התנגדות. ההתנגדות נעלמת ואז נעלמת גם חוויית הרע. ברמה עקרונית, אם אין שתי ישויות או רצונות נפרדים, אז לא יכולים להיות רע או טוב, כי לא ניתן להפריד את השניים.

הדימוי המרכזי הוא של רעב. כאשר אדם רעב, הוא חווה נפרדות בין הרצון לאכול לבין העובדה שהוא לא אכל. ברגע שאין רצון, אין רעב. אם אין רצון, אין רע, ולכן גם לא טוב, כי טוב הוא תחושת מילוי הרצון. אם אין רצון, איך אפשר לדבר על טוב?

מה שחשוב להבין הוא שהרע, לפי אליעד, נובע דווקא מתוך הנפרדות - כאשר יש רצון ואין לו מענה מיידי. מהות הרע היא ההתנגדות, ההתנגשות, וההפרדה בין מה שאני רוצה לבין מה שקורה. כך, כל זמן שיש נפרדות יש גם חוויית רע. במצב של אחדות, לא קיימת התנגדות, ולכן לא ייתכן רע. זהו מצב שבו הכל טוב, אבל טוב זה הוא משהו שאין בו ממשות כשל עצמו, כי אם אין שום רצון, אז גם אין טוב.

בשלב מאוחר יותר, השיחה עוסקת בניסיון להוכיח מהו מצב האחדות. אליעד מציין שברגע שאין רצון, אין מילוי רצון, ולכן לא ניתן להבחין בין טוב לרע. אם לא יהיה לך שום רצון, לא תוכל לחוות את המצב כ"טוב". המהות של טוב היא בדיוק במילוי הרצון. ברגע שאין רצון, אין טוב, וכך האחדות שבאה מתוך חוויית כל הדברים כאחד, מביאה למצב שבו לא ניתן להבחין בין טוב לרע, כיוון שאין שום חיכוך, שום התנגדות.

בהמשך, עולה נושא נוסף: אם כל מה שקשור בטוב נובע מהמילוי של הרצון, אז מה קורה כאשר אין רצון? כשיש אחדות, כל רצון מתמזג עם הכלל, והופך לחלק מהאחדות. אין פה מקום ל"רע" כפי שאנחנו מכירים אותו - רע כאי - מילוי של רצון, רע כהתנגדות. אם הכל אחד, אין מה להתנגד לו, אז אין רע. מצד שני, אם אין רע, איך אפשר לחוות טוב?

אליעד טוען שמצד אחד, האחדות היא מצב שבו אין התנגדות, ולכן אין רע. מצד שני, הוא טוען שאם אין רצון, אז אין מילוי של רצון, ולכן גם אין טוב. תיאור זה גורם לשאלה האם במצב של אחדות ניתן בכלל לדבר על טוב ורע, או שהקטגוריות האלו אינן תקפות במצב כזה. הרע והטוב הם תוצאה של חוויות נפרדות ומאוחדות, ולכן במצב שבו כל דבר הוא אחד, לא ניתן להפריד בין טוב ורע כפי שאנחנו רגילים להרגיש אותם.

לבסוף, אליעד מסביר שהתפיסה שלנו את טוב ורע היא תמיד נפרדת, ויש לה קונטרה שנובעת מהאחדות. הוא מסביר שלפני שמישהו מגדיר את האחדות כמצב טוב או רע, עליו להבין שמהות האחדות לא תלויה בהגדרה של טוב ורע, אלא במצב של שלמות שבה לא קיימת כל התנגדות, ולכן אין מקום לדילמה.

מדוע מתעוררת השאלה האם הכל אחד הוא הכי טוב או הכי רע?

עולה כאן דיון ארוך סביב ספר שנקרא "לראות אלוהים" (חלק ראשון, עמוד 78), בפרק העוסק בשאלה "אחדות טוב או רע?". השאלה המרכזית היא: כאשר הכל נהיה אחד והאדם חווה מצב של אפס הפרדה בין רצונו לבין מה שקורה במציאות, האם באותו מצב הכל הופך להיות טוב מוחלט, או שאולי דווקא אין בו שום טוב כי אין בו שום מילוי רצון?

השאלה נשענת על ההבנה ש"רע" נוצר מהתנגשות בין מה שהאדם רוצה לבין מה שקורה בפועל. כאשר קורה לאדם משהו הנוגד את רצונו, הוא חש רע. אם כן, אם נהיה מצב שבו אין הפרדה בין "הרוצה" ל"מתרחש", לא תיתכן התנגשות רצונית, ואז לכאורה אין רע בכלל. מכאן מגיעה הטענה שאם אין רע - אולי זהו המצב הטוב ביותר. אולם, מאחר שטוב מוגדר גם הוא כ"מילוי של רצון" - אם אין בכלל רצון, לא ניתן לחוות גם טוב. מכאן נובע שלכאורה הכל יכול להיות גם רע באותה המידה, מפני שהיעדר רצון לא מאפשר שום תחושת סיפוק.

כיצד מסבירים שהאחדות היא רק טוב?

כדי לטעון שבאחדות הכל טוב, מביאים הוכחה לוגית:

• רע מוגדר כניגוד בין המציאות לרצונו של האדם.
• כשאין שתי ישויות נפרדות (האני ורצונו מול המציאות), לא תיתכן התנגשות.
• בהיעדר התנגשות, אין רע, ולכן הדבר נתפס כטוב מוחלט.

הדוגמה שניתנת היא מצב שבו אדם רוצה ספה אבל לא מקבל אותה - זו הפרדה בין רצון למציאות, והאדם מרגיש רע. אם לעומת זאת הוא רוצה ספה ומקבל בדיוק מה שהוא רוצה, הוא מרגיש טוב. במצב אחדותי, אין שום הבדל או הפרדה בין "רוצה" ל"קורה", ולכן לכאורה אין אפשרות להיתקל ברע.

מדוע האחדות יכולה להיתפס גם כרע מוחלט?

קיימת טענה נגדית שאומרת: אם אין כלל רצון אישי, גם לא קיים מילוי רצון. ומאחר שגם טוב מוגדר כמילוי רצון, יוצא שאם הכל אחד ואין לאדם רצון מובחן, לא ניתן לחוות טוב. לכן יש מי שיאמרו שבאחדות אין רע - אבל גם אין טוב, ואולי דווקא זה נראה "רע" מנקודת מבט של מי שרוצה לחוות סיפוק.

הטיעון הזה מופיע בצורה לוגית הפוכה לטיעון הקודם:

• טוב קיים רק במקום שיש רצון שמקבל מענה.
• באחדות מושלמת אין רצון נפרד, ולכן אין ממי או ממה להתמלא.
• לכן במצב הזה, אף שאין רע של התנגדות, אין גם טוב של סיפוק.

האם באחדות קיים טוב או רע או ששניהם מתבטלים?

בספר מוסבר שהרבה אנשים טוענים "אלוהים הוא טוב" כי אין לו שום התנגשות עם דבר. אך בו - זמנית אפשר לטעון "אלוהים הוא רע" בדיוק מאותה סיבה, כי אין שם שום מילוי רצון המוגדר כטוב. למעשה, האמירה הנכונה יותר היא שאלוהים, או האחדות, נמצאת כביכול "לפני" או "מעבר" להגדרות של טוב ורע. כלומר, מרגע שמגיעים למצב אחדותי לחלוטין שבו אין הפרדה בין ה"אני" לבין מה שקורה, מתבטלות ההבחנות הרגילות של "רע" או "טוב".

בדיון נאמר גם שאפשר לטעון שבמקום הזה הטוב והרע מתאחדים עד כדי כך שאין שום הפרדה ביניהם, ולכן בלתי אפשרי להגדיר את המצב כ"טוב" או "רע". רק מי שממש ישיג את רמת האחדות הזו, ידע באמת כיצד היא נחוויית, כי מחוץ לאותו מצב בלתי אפשרי לתת לה הגדרה חד - משמעית.

מהי המשמעות של להיות אלוהים אמיתי וכיצד זה קשור לאחדות?

בחלק האחרון של השיחה מופיע דיון על המושג "אלוהים האמיתי". מוסבר שרק אלוהים האמיתי יודע בוודאות האם באחדות יש תחושת טוב מוחלט או רע מוחלט, או שאולי לא זה ולא זה. אך גם המושג "אלוהים" עצמו מתחלק לשניים:

• אלוהים שיודע שהוא אלוהים - כאן עדיין קיימת הפרדה כלשהי, כי יש "אני" ויש "ידיעה שאני אלוהים".
• אלוהים האמיתי - זהו מצב שלפני כל הפרדת תודעה, עוד לפני שיש הבדל בין "אני" לבין "אלוהים".

במילים אחרות, אפילו להיות "אלוהים" כהגדרה עלול לרמוז שיש שתי ישויות: האני וההגדרה "אלוהים". אבל "אלוהים האמיתי" פירושו להגיע לרמה שהיא מעבר לכל הגדרה, נקודה שבה אין עוד שום הפרדה בין ידיעה, יודע וידוע, ואין כל אפשרות להבחין בטוב או ברע בנפרד.

הדיון ממשיך ומסביר שלכאורה מי שמבין זאת אינו יכול להלביש זאת בהסבר מילולי חד - משמעי. אם נטען ש"שם זה טוב" - לא בטוח שזה נכון, כי זה מושג החורג מההגדרה המקובלת של טוב. ואם נטען "שם זה רע" - גם זה לא מדויק. הסיכום הוא שרק האדם שמגיע בעצמו למצב האחדות השלם, או למה שנקרא "לפני שהייתה הפרדה בתודעה של אלוהים מישותו", חווה באופן ישיר את התשובה לשאלה האם הכל אחד זה הכי טוב או הכי רע, או שאולי אין כאן שום הגדרה של טוב ורע כלל.