... המציאות, שהופך
למחויב המציאות - להפוך את האפשרי
למחויב ואת המחויב לאפשרי כי יש את אפשרי המציאות ויש גם את
מחויב המציאות. ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק ... ושנפרד ממנו. ולכן, כל דבר שקיים, קיומו הוא רק אפשרי ולא
מחויב. כי אם קיומו של הדבר היה
מחויב, הרי שלא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא
מחויב, אלא רק אפשרי בלבד. ואכ מהו הדבר, שקיומו הוא
מחויב המציאות, ומה
מחויב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום שום דבר, רק הוא
מחויב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש כלום. וכאשר גם ההעדר של הדבר, זהה לדבר עצמו, אז ורק אז, קיומו הוא
מחויב. ומנקודת מבט נוספת, גם הכלום, קיומו הוא לא
מחויב, כי יש גם את מה שאינו כלום. ואכ שום דבר ממש לא
מחויב וכולי. וכאשר האדם הופך את האפשרי
למחויב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. שהיא גם טובה מאוד, אך גם רעה מאוד. והעניין הוא, כי שום דבר, אינו
מחויב כלל. וכל דבר בעולם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי ... של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה
מחויבת המציאות. כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של ... נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר
למחויב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר ... עם כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל
המחויב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל הנפרדות כולה כישות אחת. ואז אין שום ... מוחלט, דהיינו, כל מחשבה שהיא. כי שום מחשבה, קיומה הוא לא
מחויב, אלא קיומה הוא רק אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, ... חושב על שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא
מחויב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם שום דבר, שרק הוא
מחויב המציאות. ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה אפשרית, ... כי האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר האפשרי, כאילו הוא היה
מחויב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל אפשרי המציאות, כאל
מחויב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל האפשרי, כאל
מחויב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא
מחויב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן להשיג בצורה מוגדרת. וכאשר האדם שומע לדוגמה איזה משפט, והאדם מאמין שהפירוש שהוא מבין ... מבין את הדבר, הוא רק אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא
מחויב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את האפשרי
למחויב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק אפשרית להיות נכונה, היא נדמית לו, כאילו היא אכן
מחויבת להיות נכונה. ובכל פעם ופעם, שהאדם לוקח רעיון כלשהו, שהוא רק סובייקטיבי בלבד, והאדם מתייחס אליו, כאילו הוא היה נכון בצורה אובייקטיבית, הרי שזו אמונה, שבה האדם הופך את האפשרי
למחויב. וכאשר האדם הופך את האפשרי
למחויב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. כי כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום ...