... מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא יש צורה כלשהי, והלבוש השני הוא אין צורה כלשהי. ובכך נפרדים, כל ההפכים כולם. אך ההפכים הם רק בצורה החיצונית. ולכל הדברים שבעולם, יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם, ללא שום הפרדה של הצורה החיצונית. ולכן, כל הדברים במהותם, הם אחד. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים ... את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים ... רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל ... ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ואם יש צורה והעדר צורה, הרי שיש מצוי ראשון נוסף, שמתבטא כצורה וכהעדר שלה. כי הצורה, לא יכולה להוות את ההעדר שלה. ולכן הצורה לא יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה , דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד ... ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם ... וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר ... מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי ... גם הוא מוגבל. כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וגם המחויב, גם הוא לא יכול ... אפשרי והכל מחויב באותה המידה ממש. וגם המהות אינה מחויבת. כי המהות, היא שינוי צורה, מהלבוש של המהות. ואכ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה ... תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא ... זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק ... זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, האדם מנסה להגדיר את החוקיות של רצף הצורות האלו. ואת רצף הצורות האלו, האדם מכנה אותן בשם חוק טבע וכיוב. אך באמת אין כאן שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה ... חוק אמיתי כלל. ובנוסף, יש אצל האדם אשליה של סיבתיות. כי כאשר האדם רגיל לראות צורה אחת של מציאות, שאחריה תמיד מגיעה צורה אחרת, אז האדם חושב שה

... הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה כי הרצון הוא רע ביותר, כי הוא חוויית ... שבה האדם מבין ויודע, שהרצון הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. כי כל מה שישנו, אלו הכל צורות של המציאות. וגם התודעה וגם הרצון וגם הדבר שאותו האדם רוצה, הם בסך הכל צורות של מהות אחת ממש. כי הרצון והרוצה והדבר הרצוי, הם בשורשם אחד, והם כולם רק צורות של האין סוף, שבו אין צורת רצון רוצה רצוי. ועל ידי ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה האדם חווה את הרצון כצורה של המציאות, אך לא כצורך אישי, ועל ידי זה האדם לא סובל מקיומו של חוסר אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את ... קיים כנפרד או לא, אז האדם חווה את החיסרון, בצורה טובה מאוד וכולי. ...

... הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן אינטואיציה קול פנימי ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור לו, והוא לא מבין שכל הקולות שיש לו ... תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, וכל הידיעות הפנימיות שלו, הן כולן כולל כולן, צורות שונות של הרגש הרע. ואפילו התחושה הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת חוסר השלמות של האני, היא עצמה הרגש ... המציאות, בלי זה לא היה האדם סובל כלל, אלא היה מאושר תמיד באושר אמיתי, שאינו תלוי בשום צורה זמנית של המציאות. והסיבה לכך שהאדם רוצה לשנות את המציאות, היא רק בגלל שהוא מקשיב לקול הפנימי שלו, שאומר לו שקיימת נפרדות בעולם, בין הצורות השונות, ושצורה אחת, טובה יותר, מאשר צורה אחרת. ומי שמאמין לקול הפנימי שלו ומקשיב לו אפילו קצת, על ידי זה הוא נופל במלכודת של הקול הפנימי. שהוא גורם לאדם לחשוב, שהמציאות היא ... של דבר, על האדם להבין את האמת, שהקול הפנימי שלו, עוזר לו רק להמשיך לסבול ולהחליף את הצורות של הסבל שלו. כי כל הקול הפנימי כולו, יוצר רק נפרדות של שקר, שהיא כולה רק צורות שונות של סבל מתוחכם. שבכל פעם נדמה לאדם, שעכשיו בצורה הזאת הוא יסבול פחות וכולי. וכך האדם מאבד את מלכותו. ועל האדם להטיל ספק, גם בקול הפנימי ביותר שלו, ולברר את האמת, מהיכן הוא בא? עד ...

... עליו, רק לדמיין אותו בצורה חלקית. האם מחשבה וידיעה הן אותו הדבר? אליעד מפריד בצורה ברורה בין מחשבה לבין ידיעה. לדעתו, ... על ידי חיבור של ישויות וצורות מתוך אינסוף ישויות וצורות שקיימות ביקום. היקום שלנו, שהוא רק ... כאשר שתי ישויות או שתי צורות מתחברות זו לזו. למשל, כשאדם אומר אני ... את רעיון בריאה יש מאין בצורה של התרחבות מתוך כלום אל אינסוף צורות ויקומים. לפני הבריאה, כל מה שקיים היה ... או משהו חסר משמעות. כל צורה וכל ישות בעולם חסרות משמעות מוחלטת בפני עצמן, אך כאשר צורות מתחברות יחד, נוצרת משמעות, וזו בדיוק ... מדגיש שהכל הוא אחד. כל צורה וכל ישות היא למעשה חלק של האחד ... כאשר אדם מתחבר לעצמו בצורה מוחלטת, הוא מתחבר למהות האמיתית שהיא ...

... בחירה חופשית או שהכל קשור לסיבתיות? הרצאה זו עוסקת בשאלת הבחירה החופשית, הצורה בה אנחנו חווים את הרצון והפעולה, והאם יש מקום לזמן ומקום בתוך הבנת ... הוא גם רצף של אטומים. בתפיסה המדעית אין משהו מעבר לאטומים. אז האני הוא גם צורה של גלים אלקטרונים שזזים, ואם הגלים האלקטרונים יזוזו אחרת, לא יהיה אני. ... נמצאת בו, מסקנה, אתה לא זז בלי שההוויה תזוז. אז כאשר אתה זז ההוויה זזה. אתה צורה של ההוויה. יש מקום וזמן ואתה צורה שלהם. אם בכל מקום יש הוויה, אז זה אומר שאתה לא קיים כנפרד. מציאות, בצורת אני, אתה עושה כל מה שתרצה. קודם כל שתבין שהאני הוא צורה של משהו אחר, הוא ביטוי של משהו אחר, הוא זרוע מבצעת של משהו אחר. בכל ... לא הספר, הם באותו גודל. אבל בו זמנית הם גם לא אותו גודל. מפרספקטיבה אחת יש צורות שונות, אך מפרספקטיבה אחרת, יש את המהות, ומבחינתה אין צורות, ולכן אי אפשר להגיד זה ספר או זאת שמש. ומהפרספקטיבה המוחלטת בסוף, אין הבדל בין הפרספקטיבה של הצורה לבין הפרספקטיבה של המהות, שהם אחד. יש פרספקטיבה אחת שאומרת זה קטן וזה ... אין כלום, שזה נקרא המהות של המציאות. והמוחלט זה שמבינים שאין הבדל בין הצורה הסופית לבין המהות האין סופית. כי במהות עצמה אין שום מגבלה, אבל בצורות יש הגבלה, ובסוף צריך להבין שאין הבדל בין הצורה לבין המהות. אם ההוויה של המקום והזמן ממלאת את הכל, אז למעשה אין זמן ומקום, אז אין כלום. בכל מקרה יש את היש שזה הצורות, ומצד שני אין יש, כי לא יכול להיות שיש משהו קיים, למה? כי הרי יש הוויה שמהווה את הצורות, ואם יש הוויה, אז לא יכול להיות שיש עוד משהו חוץ מההוויה. אז תגיד ... אתה נעלם. כי ההתבוננות הזאת גורמת לאדם לבדוק, זה אני וזה לא אני, אנו שתי צורות, אבל בו זמנית, אין אני ולא אני, יש רק ההוויה אחת. מהצד של המציאות אין ... על האני הנפרד. כול מה שאתה יודע על המהות של המציאות, אתה אמור לדעת זאת על הצורה. מה אתה יודע על המהות של המציאות? שהיא מהווה את הקיר. אתה אמור לדעת ...

... הוא הכלום. לכן, הוא טוען שלמעשה המהות של כל דבר היא הכלום, כלומר, כל דבר שהשכל יכול לתפוס אותו - במובנים שונים - הוא בסופו של דבר כלום. הוא גם מציין שבמהות אין שום צורה. מכיוון שהצורה היא חלק מדבר מסוים, עלול להיווצר בלבול. אליעד מבקש להבין את ההגדרה של מהות השולחן. לשם כך, הוא לוקח את המילה ... היא הוויה נעלמת שלא ניתן להגדיר. הקיום והמהות של כל דבר אליעד פונה לשאלה של קיום עצם מהותי. למשל, אם אדם יודע מהו שולחן, כל חוויה זו נובעת מחוויה אסוציאטיבית של המוח מהצורות הקיימות בעולמו של אדם. הוא מדגיש כי כל חפץ, כל צורת קיום, תצא מהכלום לתוך הצורה שתתפוס מקום במציאות, מה שמבצע את ההגדרה לאותו דבר. ההבנה העמוקה של הכלום והמציאות הדיון הזה נגמר בשאלה האם יכולים להיות צורות חדשות של כלום. אליעד מציין שזו לא תובנה מפליאה כיוון שכאשר תופסים את הכלום, מבינים שהוא נמצא באחוריהם של כל החוויות שלנו. מעניין, כלום הוא הוויה שמכילה בתוכה את כל הצורות והתופעות. מהות השולחן מהות ותרבות הבנת הקיום הגדרת הכלום מהות הצורות הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 65 אליעד: מה בעצם מקיף את כל הדברים בעולם? שאלה: זה שהם ישנם. אליעד: מה זה ... אתה חייב ללכת עוד אחד אחורה. המכנה המשותף של המקום והזמן צריך להיות מעבר לכל הדברים. ומה נמצא מחוץ לכל הדברים? כלום. כי הוא מחוץ לכל הדברים, הוא בשום מקום. מה ההפך מצורה? כלום. בסוף המכנה המשותף לא יכול להיות שיהיה לו צורה, כי אם הוא צורה, אז יש משהו שמקביל לו, ואז הוא לא הראשון. על הראשון, אי אפשר לדבר עליו, אי אפשר להגדיר אותו, ולכן הוא כלום. יבוא ... זאת לא המהות הראשונה, ויש מקיף גדול יותר שמקיף את הכל. אם למשל ניקח דבר שאדם יודע, כמו לדוגמה, שהאדם יודע שהשמש זורחת, ונתבונן, מה היא בעצם ידיעה? נראה שהאדם יודע המון צורות שונות של שום דבר. כול מה שאתה יודע, זה שאתה מצליח לחשוב בראש שלך על שום דבר. אם אמרנו שהמהות של הכל זה כלום, אז מה שאנו חווים זה כלום בצורת משהו. למעשה אנו חושבים על כלום שהפך להיות משהו. למשל, השולחן הוא כלום בצורה שולחן. כלום בצורת אדם. האדם יודע הרבה דברים שזה בעצם כלום. אז תשאל, אם זה כלום, אז איך אני יודע כל כך הרבה דברים? ... שולחן, אז לא הייתה למילה שולחן שום משמעות בעיניך. זאת אומרת שהמשמעות של המילה שולחן יש לה משמעות בגלל שלדברים האחרים שמרכיבים אותה יש משמעות בעיניך. לחיבור של סך כל הצורות שמרכיבות את השולחן, קוראים שולחן. כי אם אין את הצורות אז אין ישות שנקראת שולחן. המשמעות נמצאת מחוץ לשולחן. השולחן היא ישות, משהו שישנו, המשמעות של השולחן היא בדברים ... הדברים שמרכיבים את השולחן, וזה ממשיך להסתעף, עד שמגיעים למהות השולחן. בסוף זה משהו בתוך מקום וזמן מסוים, ובסוף מגיעים לכלום. מהיבט מסוים יותר קל להבין שמכלום התהוו כל הצורות מאשר להבין שמשלושה דברים התהוו כל הצורות. אבל אם אתה אומר שלושה דברים, אז אתה מוגבל לחוקיות של ההיגיון. אם הבנת שמכלום התהווה הכל אז כבר לא משנה אם זה שלושה או עשרה דברים. אבל אם תגיד שמכלום לא יכול להתהוות כלום אלא רק משלושה למשל, אז תשאל איך משלושה נהיו שלושת אלפים צורות?

... בדיוק מפריע לו, גם אם אלו דברים קטנים מאוד כמו אני לא אוהב שמתייחסים אליי בצורה מסוימת. האדם צריך לבדוק למה בדיוק זה מפריע לו, האם זה באמת משנה לו, או ... לכל הבנת האמת. רק כאשר האדם כנה לחלוטין עם עצמו, הוא יכול לחוות את המציאות בצורה אמיתית ומלאה ולהגיע לחוויה של וודאות מוחלטת. איך הסיכום של הרעיון ... כל עוד אתה במקום מוגדר, אתה תרגיש רע. אין לי שום דרך בעולם להסביר לך בלי צורה כל שהיא, וכאשר אני מדבר בצורה כל שהיא, היא שוללת את כל שאר הצורות. זאת הבעיה של התקשורת בינך לבין עצמך, ובינך לבין כל העולם. מה שאני ... אבל גם השולחן הזה מחויב ולכן נמצא בכל מקום, אבל זה לא הגיוני, לא יתכן ששני צורות שונות יהיו מחויבות, כי אם יש שינוי, אם יש שתי צורות, אז הצורות השונות לא מחויבות, ואף על פי כן כל הצורות מחויבות. שזה דבר והיפוכו, שהרי אם זה צורות זה לא מחויב, כי תמיד יש אחד השונה מהשני, ובכל זאת הכל מחויב. כי בסוף בסוף בסוף, את תביני שהמהות של הדבר והצורה שלו הם אחד. כהגדרה הדבר לא מחויב, אבל אם היית מבין את הצורה היית יוצא מכל ההגדרות ולא מבין דבר. יש משהו ששונה ממנו, ואף על פי כן הוא כמוהו. אם יש פה בקבוק ואפשר להזיז אותו, אז הבקבוק לא מחויב. אם זה צורה, אז יש משהו ששונה מזה, ואם יש משהו ששונה מזה, אז זה לא מחויב. מחויב ... להגיד שלכל יש מהות אחת. זה לא בדיוק כך. הכוונה שהכל אחד היא שהמהות והצורה מתחברות. זה נקרא שהכל אחד. קודם אתה מגלה שזה לא משנה מה יקרה לך ברובד פנימי, ואחר כך אתה מחבר את החוויה של - שלא משנה מה יקרה לי עם הצורה. שאם אתה אומר אני רוצה את זה ולא רוצה את זה, אתה באותו זמן נמצא בחוויה שלא משנה מה יקרה לי. זה נקרא שאתה מחבר את הצורה ואת המהות. כי במהות אתה אומר זה אחד, כי לא משנה מה יקרה לי, כן אבל זה ... זה אתה בחוויה שזה לא משנה. שיש אצלך שינוי למרות שאין שינוי, כך אתה במהות ובצורה באותו זמן. בסוף אתה אמור להגדיר בשכל הזה את הבלתי מוגדר. וכשאתה מחפש, ...

... להיות אלוהים - חוויית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה למה ... מציע אפשרות אחרת להתמודד עם הסבל שמייצר הרצון. במקום להזדהות באופן אישי ורגשי עם הרצון, האדם יכול לראות את הרצון כצורה בלבד, ולא כצורך אישי. הכוונה היא להתבונן על הרצון כישות נפרדת ולא כחלק מהותי ובלתי נפרד מהאדם. למשל, האדם יכול לומר לעצמו: יש כאן רצון, ויש כאן אותי, אלו שתי צורות נפרדות. הרצון הזה הוא לא בהכרח שלי, אלא של המציאות, ולכן אם המציאות לא מתאימה לרצון, זה לא אומר שמשהו בי פגום או חסר. מה פירוש לראות את הרצון כצורה של המציאות? כאשר האדם מבין שהתודעה שלו, הרצון שלו, וגם הדבר שהוא רוצה, הם בסך הכל צורות שונות של מציאות אחת, הוא לא חווה עוד את ... אפילו אם הוא אינו מתמלא - הוא עדיין יכול ליהנות מכך, משום שהרצון מזכיר לו את השלמות. במילים אחרות, הרצון נתפס כעוד צורה של שלמות, ולכן גם אם המציאות מנוגדת לרצון, ... שתי פרספקטיבות עיקריות בנושא הרצון: פרספקטיבה ראשונה: האדם מפסיק להזדהות עם הרצון באופן אישי, ומתחיל לראות בו רק צורה של המציאות. כך הוא כבר אינו סובל. פרספקטיבה שנייה: האדם נהנה מכך שהמציאות מתקיימת בדיוק כפי שהוא בחר בה, כולל המציאות שבה יש רצון וחיסרון. הוא רואה את הכל כצורה של האחדות ושל השלמות שהוא עצמו יצר. איך להפסיק לסבול מהרצון? מהי חוויית האחדות? כיצד להתנתק מהזדהות עם הרצון? מה משמעות לראות את הרצון כצורה? איך לחוות את הרצון ללא סבל? איך ליהנות ... ישות בפני עצמה, ורוצה זה ישות בפני עצמה, והרצון זה ישות בפני עצמה, וכל דבר זה בפני עצמו, ואתה מבין שזה הכל אחד, יש צורה של אני, יש צורה של רוצה, הכל זה צורות, ואם אתה מתייחס ככה לרצון, אז זה לא, אני ... הרצון שלי, ואתה גם יכול להגיד המציאות היא נגד הרצון, אבל הרצון הוא לא שלי. יש אני, יש מציאות, יש רצון - וכל דבר זה צורה נפרדת. ועל ידי ההבנה שהכל בשורשו אחד, האדם חווה את הרצון כצורה של מציאות, ולא כצורך אישי. זה פשוט עוד צורה. וכך האדם לא סובל, ואפילו נהנה מעוד צורה של אחדות. אם היית מבין מה היא האחדות, וכל פעם שהיית נזכר באחדות היה לך טוב, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות גורם לך להרגיש טוב, אז גם כאשר אתה רואה צורה של אחדות שמלובשת ברצון, שבמקרה המציאות מנוגדת אליה, אז גם טוב לך כי זה עוד צורה של אחדות. יש תודעה, יש מציאות, ויש רצון, ... אבל הוא יודע שכולם ביטויים של האחדות, ואז כשהוא רואה את הרצון נלחם במציאות, לא רק שהוא לא סובל, אלא רואה שיש פה עוד צורה של אחדות. שאלה: מה זה צורה של אחדות? אליעד: אחדות פירושו שלמות. אתה חווה שאתה רואה פה צורה של שלמות. זה לא הגיוני, כי צורה זה לא שלמות, אבל יש משהו שמזכיר לי את השלמות. כשאתה מסתכל על כל מה שקיים כצורות של האחדות, כביטויים של המהות, אז קודם כל זה לא שלי, הרצון הוא צורה של השלמות. אז יש כאן שני יתרונות, האחד שזה לא שלי, זה צורה של המהות, לא בעיה שלי. והשני, זה צורה של שלמות, אתה חווה זאת כשלמות. א אתה לא ... שהוא זה שבוחר האם להיות קיים עם רצון. וכאשר האדם יודע ומבין שזאת בחירה חופשית מלאה שלו, אז האדם חווה את הרצון בצורה טובה מאוד. לסיכום יש כאן שני פרספקטיבות. הראשונה, אתה חווה את הרצון כצורה, הרצון הוא לא שלך. והפרספקטיבה השנייה, לא רק ...

... של שום דבר אחר. שזאת שלמות הסיבתיות באמת, שכל דבר הוא סיבת עצמו. אבל דרך פלא ניתן לראות, שזאת גם שלמות האקראיות. שכל דבר הוא בפני עצמו, וששום דבר לא קשור בשום צורה שהיא, לשום דבר אחר. וכאשר דבר הוא סיבת עצמו, אז מצד אחד הוא שלמות הסיבה, ואבל בו ... נס. וכאשר האדם רואה איזה אירוע אקראי, הרי שזה אומר שהוא לא מבין את חוקיות המציאות, ואז ממילא זה אומר, שהוא לא מבין גם לא את מנגנון הסיבתיות, שגם אותו הוא תופש בצורה שקרית. ונמצא אם כן, כי הסיבתיות והאקראיות, הם אחד ממש. וכל דבר הוא סיבת עצמו, ... להיות רק מקום אחד בלבד. כי כדי לעבור בין מקומות, גם לשם כך צריך זמן. ובתוך רגע אחד ומקום אחד, יכולה להיות בתוכו, רק ישות אחת בלבד, ללא כל שינוי וללא כל נפרדות צורה, שאז ממילא אין שום אירוע אמיתי כלל, ואין שום סיבתיות אקראיות כלל. והרעיון הוא, ... המקום והזמן האלו, שבתוכם מתרחשים כל האירועים האלו? ובלי להבין את המקום והזמן, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם שואל מהי מהות ... כי בלי להבין את הקיום עצמו, דהיינו, להבין מהו מה שישנו? ומה גורם למה שישנו להיות ישנו? בלי להבין מה גורם לדבר להיות קיים, אי אפשר להבין, מה גורם לו להיות קיים בצורה כלשהי. ומי שרוצה להבין למה צורה כלשהי קיימת, עליו לשאול את עצמו, למה בכלל הדבר קיים? ולמה בכלל משהו קיים? ורק אחכ לנסות להבין, ולמה הקיום הוא דווקא בצורה הזאת? ומי שרוצה להבין, למה הוא עושה את מעשיו, דהיינו, להבין את סיבת צורת הרצון שלו, עליו לשאול, למה בכלל יש לי רצון? ולמה בכלל אני קיים? כי גם האני, הוא רק צורה, שנפרדת ממה שאינו אני. ועד שהאדם לא יבין את מהות הצורה של האני שלו, האדם גם לא יבין את הצורה של הרצון שלו וכולי. ועד שהאדם לא יבין את מהות הדבר הראשון שקיים, שהוא המהות של ... לא מבין אותם. וזה הכל, רק משום שהאדם לא מבין את המעטפת של האירועים, שהיא המקום והזמן עצמם. וכאשר האדם מתבונן עוד יותר פנימה אל תוך המקום והזמן, הוא רואה שאלו צורות שונות של מהות אחת, שהיא חסרה את צורת המקום והזמן. כי המהות, נפרדת מהצורה. והמהות של הזמן ושל המקום, היא מה שנקרא אצל האדם כלום אין העדר המוחלט שום דבר, ... האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא הפך היש, נדמה לו שהוא הגיע אל האחדות המוחלטת, כי אין שם שום מקום וזמן כלל. אך לא כך הוא, כי גם האין שהוא הפך היש, הוא רק צורה, שנפרדת מהצורה של היש. ומכאן הדרך לאחדות האמיתית קצרה מאוד, כי עכשיו על האדם להתבונן אל תוך היש ואל תוך האין, דהיינו, אל תוך המהות ואל תוך הצורה, ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש והאין, גם אלו שתי צורות שנפרדות זו מזו. והמציאות גדולה יותר, מהיש ומהאין בו זמנית. ועל ידי שהאדם מתבונן בזה, אז הוא רואה את האמת. שמצד האמת, הצורה והמהות הם אחד, והיש והאין הם אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת ...

... מה הכי חשוב? מחשבה דיבור ומעשה, מהות או צורה, כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים, הכוזרי, ריבוי אלוהים, עבודת אלילים, אחדות המהות והצורה מה חשוב יותר, כוונה או מעשה? אליעד כהן מציג את עמדתו על הבחנה ... של האדם. מה המשמעות של המושג המהות והצורה בעיני אליעד? אליעד מציג את המהות ככוונה פנימית, בעוד שהצורה היא התוצאה החיצונית. הוא מסביר שבסופו של דבר, המהות חשובה יותר מהצורה, אך לעיתים הצורה עשויה לשאת ערך רוחני לא פחות. זהו תהליך בו הצורה, למרות שהיא נתפסת כמשנית, יכולה להשתלב עם המהות ולהפוך למרכיב ... עולם רוחנית. אליעד טוען שבמהות השלם, הצורה והמהות אינן נפרדות, ויש מצב בו הצורה עצמה עשויה לשאת את כל מהות האלוהים. מהו השיח בין המהות לצורה לפי אליעד? לפי אליעד, המהות והצורה לא בהכרח נפרדות. הוא מתאר שיח שבמהלכו יש להבחין, במקרים מסוימים, בין המהות (הכוונה הפנימית) לבין הצורה (המעשה החיצוני), אך בהמשך הדרך הוא מדגיש שאין תמיד הבדל ביניהם. ... שיצר ריבוי מתוך אחדות מוחלטת. הוא מציין שהצורה, בסופו של דבר, יכולה לשאת את כל מהות האלוהים בתוכה, דבר המוביל להבנה כי אין הפרדה מוחלטת בין המהות לצורה. איך זה קשור לעבודת אלילים? אליעד מתייחס לעבודת אלילים בהסבר על תפיסת המהות והצורה. הוא מציין שדווקא במנהגים של עבודת אלילים, אנשים מפרידים בין הצורה לבין המהות, בעוד שבעיניו, המהות האלוהית נוכחת בכל צורה, ולכן כל צורה יכולה לשאת את המהות האלוהית. בהשוואה לתפיסה האלילית, בה חלק מהכוחות האלוהיים נוכחים רק בחלק מהצורות, אליעד טוען שלמעשה כל צורה מחזיקה בתוכה את כל מהות האלוהים. מהי האמת בעיניו של אליעד? ... בצורתה של המהות, אלא מבינה את קיומה של כל צורה מהותית במציאות. כוונה ומעשה המהות והצורה המחשבה והמעשה ההבנה העמוקה של האמת תפיסת אלוהים והריבוי עבודת אלילים ותפיסת הצורה המהות הפנימית והחיצונית מה חשוב יותר, כוונה או מעשה? ההבחנה בין ... יותר להבין ולהתכוון נכון. בשאלת מהות לעומת צורה, אליעד מבדל את הגישה החסידית שבה המהות (כוונה) נתפסת כיותר חשובה מהצורה (המעשה), ולדבריו, זה תלוי בתפיסה האישית. איך ניתן להסביר את ... והחיים בכלל. מה המשמעות של המושג המהות והצורה בעיני אליעד? המהות והצורה הן שתי תפיסות שונות שיכולות להוות עולם שלם. בהבנה של אליעד, המהות (כוונה פנימית, עקרונית) והצורה (המעשה, התוצאה החיצונית) הן לא בהכרח דבר אחד. המהות חשובה יותר, אך בשלב מסוים, אפשר גם להבחין שצורה יכולה להיות משמעותית לא פחות. אליעד מדגיש שהמהות והצורה לא תמיד נפרדות, וייתכן שבתפיסה הרוחנית ביותר, ה