... רבים. זא כי יש שאלה אחת, שהיא באה לידי ביטוי בהמון צורות שונות של שאלות. וכאן נציג דוגמה אחת לאחד מהפרדוקסים הכי ידועים בעולם הרוחני, והיא נקודת העצירה של כל אנשי הרוח למיניהם. ומי שיתבונן היטב על מהות הפרדוקס ... הוא יראה שהפרדוקס הזה הוצג על ידי אנשי רוח שונים בצורות שונות. והפרדוקס הוא, פרדוקס התמונה המלאה. והעניין הוא, כי מצד אחד האדם מבין שכדי להבין את כל המציאות, לשם כך צריך האדם לראות את כל התמונה המלאה. אבל יש ... הזו. כי כל השאלות שיש לאדם בעולם בכל נושא שהוא, בצורה כלשהי הן ביטוי של השאלה הזאת, של הקושי של האדם לראות את התמונה המלאה. וכל השאלות הקיומיות שהיו מאז ומעולם ושיהיו לעתיד לבוא, כולן שורשן במגבלה הזאת של ... החכמים, הוא יראה שכל השאלות כולן הן שאלות מקבילות וצורות שונות של הפרדוקס של התמונה המלאה. שהיא הדבר שאותו השכל לא יכול להבין. ואפשר להסביר כאן את הבעיה הזאת בעוד מאה צורות נוספות. אך לא נפרט אותן כאן, כדי לא לסבך את הקורא. אך נאמר רק, כי גם הפרדוקס הזה של חוסר היכולת של התודעה לחשוב על עצמה בשלמות, דהיינו, בעיית ראיית את ... ולנסות לראות כיצד הוא יכול להשתמש ביכולות האישיות שלו בצורה עוד יותר טובה בכל תחום שהוא. ועל ידי הדבר הזה, האדם בכל פעם מביא לידי ביטוי את הכוח הפנימי שבו יותר ויותר. וכך האדם יוצר אצלו עצמו כלי קיבול ויכולת הכלה ...

... במציאות. מה ההבדל בין מחויב לאפשרי במציאות? אליעד כהן מציע לחשוב בצורה שיטתית ולבחון את העולם לפי הדברים שהם מחויבי המציאות, כלומר, שחייבים להיות קיימים ואינם תלויים בשום דבר אחר, ... שונות אבל מהצד הפנימי יותר, שנינו אותה ישות. כי אני כרגע גם אדם וגם צורה של מקום וזמן. מצד האמת הגדולה האם אני מחליט מה לעשות? לא, המקום והזמן עושים צורות שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה אני לא זה שמניע את הדברים, אלא ההוויה היא הכוח שמניע, עכשיו שאני מזיז את היד, זה המקום ... בכך שלא התחיל לעשות שום דבר עד שלא ידע את הסוד שלו, זה למעשה רומז בצורה עקיפה לדתיים, אל תעשו מצוות מבלי שתבינו אותם. אבל בצורה רחבה יותר הוא אומר שהוא הביא את עצמו למצב שבו הוא לא עשה כלום עד שהוא לא הבין מה המטרה ומהי התכלית. גם במקום ... כבר אין מקום וזמן, שמהפרספקטיבה של לפני המקום והזמן. המקום הוא צורה של משהו והזמן הוא צורה של משהו, ולפני זה אנחנו באין מקום ובאין זמן. מבחינתנו אם נבדוק את זה נגלה שאין מקום ואין זמן זה אותו הדבר. ... כלום, כי אפילו אם תעלים כלום קבלתי אותו, זה הסוף. אם נעלים את הצורה של הכסא נקבל ברזל, אם נעלים את הברזל נקבל אטומים, עד שתגיע לכלום שהוא הישות הבסיסית ביותר. שאלה: איך זה קרה? ...

... הזו, הוא יכול להתחיל לפתור את הבעיה בצורה עמוקה ואמיתית יותר. מה המסקנה לגבי קיום, אי - קיום, רצייה ואי - רצייה? אליעד ... מצד אחד אתה מרגיש שאתה כל הזמן קיים בצורה כלשהי, משתנה ולובש צורות, אבל מצד שני, אתה גם לא קיים לחלוטין ולא באמת התחלת להתקיים אי פעם. החיבור לשני ... האמת גם קיים לנצח כל הזמן, רק מחליף צורות, ובו זמנית אתה גם לא קיים בכלל, לא היית קיים וגם לא תהיה קיים, אף פעם. מה שקורה ... תחווה אותו. אחר כך אני אסביר לך זאת בצורה פרקטית, אבל קודם כל תבין את דרך החשיבה. שאלה: בעצם ההבנה היא הפיתרון. כדי לחוות ... אכפת לך. שאלה: אתה יכול לכוון אותי בצורה סימולטנית, לדבר אחד כדי לראות. אליעד: בכל נושא, בכל דבר שאתה רוצה, תגיד במה רע ...

... ככל שתתמודד עם הקשיים הגדולים ביותר, כך תפתח את יכולתך השכלית בצורה יעילה יותר. מה הקשר בין סרטים מצוירים לפיתוח יצירתיות? אליעד מסביר שסרטים מצוירים כמו טום וגרי או סדרת ילדים כמו בן ... לנו לחוות שחרור, ולזכור שהמציאות היא הרבה יותר מגוונת מאשר הצורה האחת שאליה אנחנו רגילים. מהי הדרך המעשית לחוות אחדות? כדי לחוות אחדות, עליך לשאול שוב ושוב: מה האמת? למה אני רוצה ... שיכול לפתח את החשיבה היא טום וגרי, כי הם רבים אחד עם השני בצורה מתמדת, אבל בעצם לא באמת רוצים להרוג אחד את השני. טום רודף אחרי גרי אך לא תופס אותו באמת. ישנה מלחמה מתמדת, אבל היא ... מבין שגם בחיים האמיתיים יש מצבי עימות, אבל זו יכולה להיות רק צורה של משחק או מריבה לכאורה. בסרט, אם טום רואה שגרי באמת נפגע, הוא מציל אותו, כלומר, הם לא באמת אויבים. המסר הוא שאפשר להבין שגם בעולם האמיתי מה שנראה כמו מריבה עשוי להיות רק צורה מסוימת במשחק גדול יותר. אם מבינים שזה משחק, האם מתחילים לאהוב את מי שמשחק איתך? התשובה היתה שלאו דווקא תאהב אותו, ... ולא בהכרח כמאבק אמיתי לחיים ולמוות. מה עם בן עשר וסרטים שמראים צורות מתחלפות? הוזכרה סדרת ילדים בשם בן עשר, שבה ילד מקבל שעון חייזרי שמאפשר לו להחליף צורה. נאמר שזה מייצג את היכולת של האדם להחליף פרספקטיבה ולראות את המציאות בצורות שונות. בסרטים מצוירים, הכל אפשרי: לפעמים יש דמות עם עשר עיניים, או בלי עיניים בכלל. זה מזכיר שהצורה הרגילה שבה אנחנו מכירים את העולם היא רק אפשרות אחת מתוך אין סוף אפשרויות. כשרואים את זה, מבינים שאנחנו לא חייבים ... משחרר לך את המחשבה מהקיבעון. מה זה סטנד אפ? האדם רגיל לחשוב בצורה מסוימת ועכשיו אומרים לו לחשוב בצורה הפוכה, בא תחשוב על הדברים אחרת, כאילו מפתח לך את המחשבה. דבר נוסף זה סרטים מצוירים, או סרטי מדע בדיוני, או כל מיני ... בן עשר, זה ילד שיש לו שעון חייזרי, שכשהוא לוחץ עליו הוא מחליף צורה, מה שיפה כאן שיש לו הרבה מאוד שכל, שזה כאילו מבטא את היכולת של האדם להחליף את הצורה והמחשבה שלו וכו, אבל מה שאני מאוד אוהב במצוירים שהם מפתחים לך את הדמיון, כי כל הזמן מחליפים לך שם צורות, למשל אנחנו בחשיבה שלנו רגילים שבני אדם נראים בצורה מסוימת, אבל בסרט הזה כל פעם האדם נראה בצורה אחרת, למשל העיניים נמצאות במקום אחר, או שיש ישות שיש לה עשר עיניים, או אין לה עיניים. אנחנו רגילים שהכל מובן מאליו, ...

... וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב ... יש בה אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה ... שאין שום סיבה, שבתוך מקום וזמן אין סופיים ואפשרויות אין סופיות, אין שום סיבה לחשוב, שיהיו חיים רק כאן בכדור הארץ הקטן שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר מאשר רק צורה אפשרית וכולי. ואעפכ ניתן אולי לומר, שאולי רק ... ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום ... והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן והמקום עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה ... אנחנו נמצאים בתוך הישות הזאת והאחדות הזאת של המציאות. כי האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. ... המציאות, הוא לא יחווה את קיומו העצמי כלל. כי מצד האחדות של המציאות, אין שום קיום עצמי נפרד כלל. ולכן קיומה של התודעה, הוא צמצום. והתודעה של האדם חווה בכל פעם, צמצום וצורה אחרת של המציאות. והקיום של האדם, הוא לא יותר ... ממש, בתודעה אחרת של עצמו. ועל האדם לדעת עוד, כי המציאות שממנה הוא מנסה לברוח, היא לא תיעלם לעולם, והיא תישאר קיימת תמיד. ורק התודעה המצומצמת של האדם, בכל פעם חווה צורה אחרת של המציאות. אבל באמת, גם המציאות הקודמת, נשארת קיימת תמיד. (והאפשרי, נכלל במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחויב, למרות שהן נפרדות ואכ הן רק ... חווה, הם רק בגלל שהאדם לא חווה את היקומים המקבילים. כי אם האדם היה רואה בעיני שכלו, את כל היקומים המקבילים שקיימים עם אין סוף אפשרויות, הוא לא היה יכול להגדיר שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום ... הזה ממש, יש רק אבן, בכל המקום כולו ובכל הזמן כולו. (והאבן ממלאת, אפילו את מהות הזמן והמקום עצמם). וכיוב לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל ... מאשר לדוגמה למים, כאשר כל המרחב מקום וזמן, מלא בתוכו רק ישות אחת. כי המשמעות של הישות, נגזרת משאר הישויות כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא ... גם את הנפרדות של המקום והזמן. וכאשר האדם רואה לדוגמה סרטים מצוירים ושאר סרטי מדע בדיוני, על האדם להבין, שהוא לא סתם רואה דמויות מצוירות על המסך, אלא הוא רואה כרגע, צורות חיים אחרות, שקיימות ברגע הזה ממש. ומי שרוצה ...

... של אחדות - איך להשיג את האחדות האמיתית של המציאות? והעניין הוא, כי האדם לא מסוגל לתפוש דברים שאינם מוגדרים עבורו בצורה ברורה. ומשום כך, כדי שהאדם יחווה שינוי כלשהו, לשם כך הוא רוצה לחוות אותו בעולם הממשי שלו, דרך החושים ... כי יש אחדות שקרית, שהיא הניגוד של הנפרדות. וכאשר האדם מתחבר לאחדות השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של האדם, שמשנה לאדם את כל תפישת המציאות שלו, ברמה ככ עמוקה, עד שכאשר האדם חווה את קיומו העצמי, הוא חווה אותו בצורה אחרת. ואין הכוונה היא, שרק כאשר האדם מתבונן על קיומו העצמי, רק אז הוא חווה אותו אחרת, אלא הכוונה היא, ... מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין מה הוא לא מחפש. ועל האדם להבין שהוא לא מחפש ולא רוצה לחפש, שום צורת חשיבה, ששוללת ושלא מכילה בתוכה, את כל צורות החשיבה האפשריות באשר הן. ועל האדם להפסיק לנסות לחפש הגדרות ששוללות את הניגוד שלהן, אלא במקום זה על האדם ... רק בכך שהאדם יודע טוב יותר, מה הוא לא רוצה להשיג. אבל כדי להשיג את האחדות של אמת, לשם כך לא צריך לשנות שום דבר, ולא צריך ליפות או לכער שום דבר, ולא צריך לנסות לחשוב בצורה כלשהי, או להבין את המציאות דווקא בצורה כלשהי. אבל בהחלט, כן צריך להתבונן אל תוך המציאות, ולנסות להבין אותה כפי מה שהיא. וכאשר ההתבוננות נמצאת ...

... נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום והזמן ושל כל מה שישנו בתוך המקום והזמן. ויש מציאות אחת שמקיפה את הכל, ויש מצוי אחד ראשון, ... בתוכם, בעומק, שהוא פנימי יותר מאשר הצורה שלהם. והדבר הזה, הוא גם מקיף את הכל. כי יש מציאות אחת, שבתוכה נמצא הכל. ואם יש שני דברים ושתי ישויות, הרי שיש משהו אחד שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. וכאשר בסוף התהליך, מורידים את כל הצורות, נשארים עם ישות חסרת כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר הכל חסר כל צורה שהיא, הרי שאין זמן ומקום, והכל אחד ממש. ומהות כל הדברים, היא אחת ממש. שיש דבר אחד, שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון ... לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי מהותו של דבר. ולכן אין שום צורה כלל, אלא רק מהות. והמהות היא אחת, ואעפכ הצורות הן רבות. וזהו דבר שאינו נתפש בשכל של האדם, בשום דרך ובשום צורה. וזה בעצם אומר, שביחס לשכל של האדם, המציאות היא משוגעת. כי השכל של האדם, לא מסוגל לתפוש בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת הסבר, אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. כי חוסר ההבנה של האדם את אחדות ... המוגבל שכלית, מנסה כל הזמן להחליף את הצורות של המציאות. והוא לא מבין, שהוא לא יכול להחליף, את מהות הסבל שלו. כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר ... בדיוק כמו גם שגופו ימשיך להיות קיים, בצורות שונות. ושום דבר לא נעלם לעולם, אלא הדברים רק מחליפים את צורתם. והאדם לא יכול לברוח מהמציאות שלנו וכולי. וזה בעצם אומר, שלאדם אין ברירה, ...

... האש הבוערת. והאדם לא מבין שמבחינה לוגית, זה שהאש בוערת, זה לא מחייב בשום צורה שהיא, את הנייר להישרף. ונכון הוא הדבר, שתמיד כאשר האדם רואה אש בוערת ליד נייר, אז האדם רואה גם את הנייר נשרף. אבל זה עדיין לא אומר שהדבר מוכרח, שתמיד האש תשרוף ... שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא רואה שאחרי אירוע של זריקת אבן, אז האירוע הבא הוא שהאבן נופלת כלפי מטה, ... עכשיו יקרה אחרת, בשונה מכל שאר הפעמים שהאדם רגיל לראות שהדברים קורים בצורה כלשהי. בפרט כאשר האדם מודע לכך, שיש עוד אין סוף יקומים מקבילים וגם עולמות אחרים, שההיגיון אומר, שאם יש ככ הרבה מקום וככ הרבה זמן וככ הרבה אפשרויות, אז כנראה שיש ... אחד יחייב דבר אחר לקרות. משום, שמכל מציאות, ניתן להגיע ברגע הבא, לאין סוף צורות שונות, של מציאות אחרת. כי יש אין סוף צורות אפשריות של המציאות. ובכל רגע ורגע יכולה להיות צורה אחרת של מציאות. ושום דבר לא מכריח את המציאות להיות ברגע כלשהו בצורה כלשהי. והאפשרות שברגע הבא, המציאות תהיה בצורה אחרת, מתוך אין סוף הצורות האפשריות, האפשרות הזאת תמיד קיימת. ומאחר שתמיד קיימת האפשרות שבדיוק עכשיו מערכת החוקים שהאדם רואה תשתנה, הרי שזה אומר שהרגע הקודם, הוא לא באמת מחייב את הרגע הזה, ... זה את צורת זה. והשכל הישר אומר, שכנראה שיש משהו שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, שהוא זה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, בכל רגע ובכל זמן. (ובשורשו, כאשר הכל אחד תמיד, שום דבר לא מחייב שום דבר, כי אין שום שינוי צורה כלל). ונחזור לאותו הטועה, שחושב שהסיבה שהוא אוכל, היא משום שהוא רעב. והוא לא מבין, שמאחר שהרעב שלו, לא מחייב את זה שהוא יאכל, כי האדם יכול להיות רעב, ולבחור שלא ... שקיומו של הרצון הוא לא מחויב, בדיוק כמו גם זה ששום דבר קיומו לא מחויב, כי הצורה היא לעולם לא מחויבת, כי תמיד יכולה להיות צורה אחרת, והרצון הוא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד, ואכ צריך לשאול, מה הסיבה של קיומו של הרצון עצמו? כי מאחר שקיומו של הרצון הוא לא מחויב אלא רק אפשרי, אכ האדם מוכרח להבין, מהי הסיבה האמיתית, שמחייבת את הרצון להיות ברגע הזה, בצורה הזאת ולא בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות כפי מה שהוא?! ומי שיתבונן היטב, יראה את השקר של אלוהים ...

... את נפשו להבין את המציאות, ולהגיע לקצה ההבנה שלו. עד שהאדם יהיה בטוח בוודאות מוחלטת, שעפ השכל שלו, המציאות היא הגדרה כלשהי, ושהשכל שלו, לא יכול להבין את המציאות בצורה כלשהי. ובמקום לנסות למצוא תשובות לשאלות, לפני כן צריך לנסות להבין מה בכלל קיים, ומהי המהות של מה שקיים. כי העולם קיים, אבל מהו העולם? כי האדם ... מידע? או שחוסר ההבנה, נובע בגלל חוסר מיקוד של השאלה? או שאולי חוסר ההבנה, נובע מכך שאין אפשרות לוגית למצוא תשובה? כי אולי יש כאן תהליך פרדוקסאלי, שאינו אפשרי להבנה בצורה שכלית? ועל האדם לזכור ולהבין, שגם אם המציאות היא פרדוקסאלית, עדיין האדם מוכרח להבין, את הפרדוקס שקיים בכל מקרה. ועל האדם להיות איש אמת, ולברר, ... מבוססת השאלה, ושבלעדיהן אין שום שאלה כלל? וכאשר האדם עושה את זה, אז הוא רואה את האמת. שמצד מהות המציאות יש פרדוקס שכלי, והוא שהיש והאין הם אחד. כי מצד אחד, יש צורות שונות. ומצד שני יש מהות אחת, שעפ השכל אין שום אפשרות שמשהו יהיה נפרד ממנה. ואעפכ, יש צורות שנפרדות ממנה. והוא הפרדוקס, של סוד הצמצום. וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, וכאשר האדם מוסר את נפשו, להבין את מה שהוא לא מבין ולמה הוא לא מבין ... המשוגע וכולי. ובסיכומו של דבר, האדם מוכרח להבין למה הוא לא מבין. ובכל פעם למצוא תשובות חדשות, עד שהאדם מגיע לשורש כל השאלות, שהוא הפרדוקס של היש והאין. שגם קיימת צורה ומהות, וגם שאינו אפשרי שיהיה קיים משהו, יותר מאשר המהות האחת. ואז האדם מקבל שכל חדש, ומבין שהכל זאת ישות אחת ממש. ואז ממילא, גם האני והרצון ...

... של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק כאשר היש והאין הם אחד, שאז שום דבר אינו חסר לעולם. ואז יש אין סוף צורות אין סופיות, למרות שזה נגד הגדרת הצורה כסופית, ואעפכ יש אין סוף צורות, שהן אין סופיות. אבל מי שהוא לא יודע, שהוא גם רק אלוהים ושהכל מושלם תמיד, על ידי זה חייו, חיים מרורים. שתמיד הוא חווה חיסרון כלשהו, ואין לו מושג ...