... בהם כדי לתפוש אותם, ואז האדם צריך עצה אמיתית, איך להבין ולתפוש במחשבתו, את מהות הדבר, שהוא חסר כל צורה? והדרך של האדם להבין את מהותו של הדבר שהוא חסר כל צורה, היא על ידי שיטת האלימינציה, שהיא בעצם הוכחה בדרך השלילה. והכוונה היא, שכאשר האדם רוצה למצוא את התשובה הנכונה, ... מהי מהות המציאות. ולשם כך על האדם לשלול במחשבתו את כל תשובות השקר, דהיינו, להרוג את האחיזה שלו בכל הצורות. וכאשר האדם שולל את כל האפשרויות השקריות, אז ממילא הוא רואה את המחויב האמיתי. וכמות השקרים, היא אין סופית. כי המהות, היא ההעדר של אין סוף צורות שונות. אז כיצד יכול האדם לשלול את כל הצורות כולן? והתשובה היא פשוטה ביותר. והיא שעל האדם לשלול ולהרחיק מדעתו את המכנה המשותף, שכולל בתוכו את כל הצורות כולן. כי כאשר יש לאדם שכל אמיתי, הוא מבין שהמהות היא לא שום צורה כלל, ובכך הוא כולל את כל הצורות כולן. כי הטועה, נדמה לו שאין סוף לשאלות האפשריות ולספקות. כי כמות הידע, היא אין סופית, ואכ יש אין ... הקיר שמולו. כי האדם מבין שהקיר שמולו, הוא לא מחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ולמרות שמצד האמת, כאשר הצורה נכללת במהותה לגמרי, אז גם כל ישות סופית וכל צורה סופית, היא עצמה ההוויה של כל הצורות כולן, כי אין שום צורות כלל. ואעפכ כאשר האדם מתבונן על הקיר מולו, הוא מבין שהקיר מולו הוא לא מהות המציאות כולה. וכאשר יהיה ... את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ואז האדם מבין את מהות המציאות. ואחכ האדם רואה גם, שהמהות והצורה הם אחד ממש, שזאת ורק זאת האחדות האמיתית. ולכן, אם היו יודעים את כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו ... מעולם (רבי נחמן מברסלב). כי על ידי זה שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של האני שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו (שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב), דהיינו, שזוכה להבין את מהות המציאות באמת, שהיא חסרת כל צורה. ובפועל, כאשר יש לאדם שאלה ואין לו מושג איך למצוא תשובה, עליו לשלול את כל הדברים שהוא בטוח שהם ...

... של התפישה השכלית של האדם. והשאלה הזאת, היא השאלה היחידה שבאמת קיימת במציאות. וכל השאלות שיש בעולם, הן רק צורות שונות של השאלה הזאת. כי כל השאלות שיש בעולם, הן צורות שונות של השאלה, האם יש או אין. כי כל השאלות שיש בעולם, נובעות, מכך שיש אצל האדם, חשיבה של ... זה, אז מיד קופץ השקר ואומר לו, ברור שיש הבדל, כי זה דבר אחד, וזה דבר אחר. וזה, יש צורה מסוימת, וזה, אין צורה מסוימת, אלא צורה אחרת, וברור שיש הבדל בין הדברים האלו. וזהו מעשה שטן שמתעתע באדם. ועל האדם לחסל ולהוציא להורג, את השקר ... לשאול, למה יש הבדל בין הדבר הזה לבין הדבר הזה? ומה גורם לכך, שיהיה הבדל בין הדברים האלו? ולמה הצורה הזאת שונה מהצורה הזאת? והאם באמת היא שונה, או שאולי היא אותו הדבר בדיוק ממש, ללא שום הבדל, אפילו ללא הבדל צורה? ואולי הבדל הצורה, הוא רק תעתוע בלבד? ואולי הוא לא קיים כלל, אפילו לא כתעתוע? ובכל פעם שהאדם נתקל במחשבה, שאומרת לו ... הבדל? ואולי אין הבדל באמת? והאם ההבדל הזה הוא מחויב? דהיינו, האם זה מחויב שמצד המציאות יהיה הבדל בין הצורות האלו, או שמא ההבדל שבין הצורות האלו, הוא רק אפשרות בלבד? ומאחר שהכל הוא רק אפשרי בלבד, כי הרי הייתה יכולה להיות מציאות אחרת, שבה לא היה הבדל בין הצורות האלו, אז אם כן, מה יוצר את ההבדל שבין הצורות האלו? ועד שהאדם לא מבין בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה, את מהות ההבדל שבין האפשרויות השונות, הרי שהוא נמצא באמונה שגויה. כי אם האדם לא מבין בשלמות את מהות ההבדל, ואעפכ הוא ממשיך להתייחס לדבר בצורה של נפרדות, הרי שהוא מאמין לטעות, שגורמת לו לחשוב שיש נפרדות, בלי שהוא מבין מהי האמת. וגם מי שלא ... או לאחדות, בלי להבין את המציאות, הוא טועה, והוא מוכרח להבין את מהות המציאות, ואת מהות ושורש ההבדלים שבין הצורות השונות שבמציאות. ומי שיברר את האמת עד הסוף באמת, דהיינו, ימסור את נפשו להבין, כיצד קיימת הנפרדות הזאת? ולמה ... זאת לא הבנה של אחדות, וזאת הבנה שעדיין יש בה שאלות. כי עדיין יש הפרדה בין השורש והמהות, לבין הצורה. אלא מדובר על הבנה פנימית באמת, ששם האדם רואה את האמת, שהצורה נכללת במהותה, לישות אחת ממש. שאז אין שום שכל של נפרדות, ושום שאלה כלל. ויש נפרדות וגם אחדות, בו ...

... באמת יש הבדל בין הדברים האלו, או שלא? ובכל פעם שהאדם חוקר ושואל, האם באמת יש הבדל, בין היש צורה אחת לבין האין צורה אחרת, הוא בהתחלה תמיד נתקל בתשובה, שכן, יש הבדל בין צורה אחת לבין צורה אחרת. ועל האדם להמשיך ולשאול תמיד, למה יש הבדל בין הצורות האלו? ואולי אין באמת הבדל? ואולי ההבדל הוא שקרי? ומה יוצר את ההבדל? ומה גורם לדבר אחד להיות שונה מדבר אחר? ולמה יש הפרדה בין הצורות השונות? ואולי ההפך הוא הנכון? כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש? ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי ...

יקומים מקבילים - אחדות המהות והצורה - ואחדות הכל כי המהות / ההוויה ממלאת את הכל. ובלעדיה, אין שום חיות לשום דבר בעולם. כי המהות ... הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ואין להן ... מקום להיות קיימות כלל, ואעפכ, יש מקום שהוא כולו מתהווה מהוויה עצמה, ואעפכ הוא לא הוויה עצמה, דהיינו, כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת ... שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה והמהות הם אחד ממש, אז ממילא זה אומר, שכל מה שנכון לגבי המהות, נכון לגבי כל צורה שהיא. וכל מה שנכון לגבי כל צורה שהיא, הוא נכון לגבי המהות של הכל. וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ... האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת את הכל, התכונות שלה, הן בעצם התכונות של כל צורה וצורה שקיימת בפני עצמה. כי המהות היא גם רק צורה אחת, והיא גם רק צורה אחרת, וכך הלאה, על כל הצורות כולן. וגם זה נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, כל צורה וצורה שנפרדת ושונה זו מזו, היא עצמה המהות של הכל. דהיינו, שיש ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, הדבר הזה נקרא יקומים מקבילים. שיש אין סוף יקומים מקבילים, ... אחת, מתוך אין סוף אפשרויות. וכולם קיימים במקביל. ולכן, בכל מקום ובכל זמן, מצד האמת, יש תמיד את כל הצורות ואת כל האפשרויות כולן. והאדם, וכל המציאות שלו, זאת לא יותר מאשר אפשרות אחת, בתוך אין סוף אפשרויות שקיימות ... אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים בו זמנית בכל מקום ובכל זמן, זה בעצם אומר שכל היקומים כולם כישות אחת, הם בעצם הכל וכלום בו זמנית. כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות כלל. כך שאפילו יקומים מקבילים אין כאן, כי הכל אחד ממש, לישות אחת ...

... וגם התכלית, וכולם הקדמות אל שכל אחד, שהוא מחוץ להכל. ולכן, בפועל, על האדם ללמוד את הספר הזה בכמה צורות שונות במקביל. וצורת הלימוד הראשונה, היא קריאה של כל הספר כולו מתחילתו ועד סופו, פרק אחרי פרק, גם בלי ... שבסופו של דבר, האדם מבין את הכל בשלמות. וזוהי דרך הלימוד הראשונה. ובמקביל, על האדם ללמוד את הספר בעוד צורה, שהיא לימוד בספר בעיון חלקי. דהיינו, שהאדם קורא את הטקסט של הספר ומנסה להבין אותו, אבל לא מתעמק בו יותר מידי, אלא מנסה להבין אותו בצורה טובה, גם אם היא לא עמוקה ככ. ודרך הלימוד הזאת, היא יותר עמוקה ופחות מהירה, והיא יותר לעומק מאשר לרוחב. ודרך הלימוד הנוספת, שגם אותה צריך האדם ללמוד בו זמנית במקביל לכל שאר צורות הלימוד, היא לימוד בעיון גדול ועמוק, עד לעומק כוונת הרעיונות שבספר. דהיינו, שהאדם לוקח כל רעיון ורעיון שיש בספר, ...

... אחר לגמרי, שהוא נמצא מחוץ לכל ההגדרות באשר הן. והאדם מוכרח לזכור תמיד, כי התכלית היא, לא להיאחז בשום צורה של מציאות ושל רעיון כלשהו, וגם לא בצורה של השכל, שהחכם האמיתי מגלה לאדם. כי כל צורות השכל האלו, הן רק צורות מוגדרות בלבד, שגם בהן אין שלמות. והן מביאות את האדם אל השלמות, אבל אין בהן שלמות. וכאשר האדם מנסה ... באמת, בלי כל אינטרס כלשהו. אלא להבין את האמת, באשר היא, כפי מה שהיא. בלי רצון להבין אמת כלשהי, בצורה כלשהי וכיוב, אלא להבין את האמת, באשר היא, גם אם הצורה שלה, נראית כלא הגיונית וכולי. ועל האדם לזכור, שהחכם האמיתי מלמד את האדם דבר אחד ויחיד, והוא, להבין את המציאות, בלי קשר לשום צורה חיצונית של המציאות. והאדם לא צריך לשנות את המציאות בשום צורה שהיא. לא ברמה החיצונית, וגם לא ברמה הפנימית. דהיינו, שהאדם לא צריך להפסיק או להתחיל לרצות דבר כלשהו, והאדם ... באמת, פירושו, להבין את האירוע, מנקודת מבט, שהיא חיצונית לכל האירועים של המציאות. עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, שהיא חסרת כל צורה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והחכם האמיתי רוצה להביא את האדם, לחוויית השלמות האמיתית, שהיא חיבור ההפכים. וחיבור ההפכים, פירושו, שהאדם, בו זמנית, נמצא בצורות שונות ומנוגדות מבחינת הרגשות שלו / הרצון שלו / השכל שלו / החוויה שלו וכולי. שרק כאשר האדם נמצא בדבר והיפוכו בו זמנית, רק זו השלמות, שאינה חסרה צורה כלשהי. ואז זו השתוות של אמת, שבה האדם יכול לרצות צורה מוגדרת ורצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה של אין סוף רצון שאינו מוגדר כלל. שהצורה והמהות, הם אחד. וכאשר האדם מסלף את דברי החכם האמת, הוא ממציא לעצמו דרך חדשה של טעות ושל סבל. ... להיות בעל תאווה ככ גדול, עד שהוא יוכל ליהנות מכל דבר תמיד, שאז ממילא נעלם אצל האדם, הרצון המוגבל לצורה כלשהי. ואעפכ, המלך האמיתי שהוא כל יכול, הוא בוחר לצמצם את רצונו העצמי, כדי שהוא יוכל ליהנות, מאחת מאין סוף הצורות הטובות עבורו. כי הכל טוב תמיד. וצריך ליצור רצון מוגדר, רק כדי שתהיה אפשרות ליהנות מצורה כלשהי. אבל, זה מתוך מקום שבו הכל באמת טוב תמיד, ולא מתוך מקום של תלות וכולי. (ובשורשו, הכל אחד ... את האמת שהכל אחד ממש, אז ורק אז, גם החוויה של האדם מרגישה את זה. והכל אחד ממש, פירושו, שהצורה, היא באחדות עם המהות האין סופית. ואין כאן ביטול של הצורה, והיאחזות בהעדר שלה, אלא יש כאן אחדות של אמת, שבה, אין צורה ואין מהות שנפרדות זו מזו, אלא שתיהן בבת אחת. שיש גם צורת רצון סופית, וגם בו זמנית העדר צורת רצון סופית, בו זמנית בבת אחת. ורק מי שמתבונן היטב על מהות הצורות, ועל מהות מהותן של הצורות, רק הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. ואז הוא גם חווה את השלמות הזאת באמת. וכנל, הדרך ... בלי להגדיר מראש תשובה רצויה, לאיך ההסבר של המציאות צריך להיות. ואז בסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ממש, וכך הוא גם חווה את המציאות, בכל הלבושים החיצוניים, שמשתלשלים מהחיבור הראשון שבין הצורה, לבין המהות וכולי.

... יוצרים סבל אמיתי, במסווה של אושר שהוא שקרי? כי יש מנהיגי שקר, והם הרעיונות השקריים, שמלובשים ומתבטאים, גם דרך צורות שונות של המציאות. דהיינו, דרך בני אדם, שמפיצים את רעיונות השקר האלו. ואם היה האדם משתמש בשכלו, הוא היה ... בלי לדעת שהוא יכול לא לסבול כלל. והעניין הוא, כי מצד האמת האמיתית, הכל אחד ממש, והשלמות נמצאת בכל צורה וצורה של המציאות. ומצד האמת, כל מה שהיה הווה ויהיה לאדם, זה הכל קורה, בבחירה חופשית ומלאה, של האדם עצמו. ... האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד. ומאלוהים האמיתי, נוצרת הנפרדות וכולי. והאדם עצמו כאלוהים, בוחר לפצל את עצמו לאין סוף צורות, שנמצאות באין סוף זמן ומקום. והאדם, הוא אחת מהצורות האלו, שנמצאת בתוך גוף גשמי וכולי. ומי שמבין את כל זה באמת, הוא גם חווה את זה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל דבר שיש בעולם, יש בו חסרונות. כי כל דבר, הוא מוגבל לצורה כלשהי, והוא חסר את כל מה שנפרד ממנו. והאדם רוצה את השלמות, ולכן הוא מרגיש רע תמיד. כי השלמות, ... בעולם, לא יכול לגרום לאדם לחוות את המציאות, כפי מה שהיא הייתה, לפני שהיא הייתה, דהיינו, בשלמות שלפני נפרדות הצורות. וכולם מטעים את האדם בהטעיות שונות. והם, כאילו מוכרים לאדם אושר. אבל באמת, הם מוכרים לאדם רע. כי הם ...

... אומר, שכל דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי. וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ... הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחויב מצד עצמה. כי אם קיומה ... לא יכולה להשתנות. ואכ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא ... כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי הצורות שבמקום ובזמן. אבל המהות, היא לא משתנה לעולם. והאמת היא, שהכל אחד ממש. שמצד אחד יש ריבוי צורות שונות, אבל מצד שני, הצורה והמהות, זאת ישות אחת ממש, שאין בה שום שינוי כלל. ואעפ שזה לא הגיוני, שהצורות השונות, הן ישות אחת ממש, אעפכ כך הוא הדבר. והתכלית המחויבת, של קיומה של המהות שלא משתנה לעולם, התכלית הזאת היא התכלית של כל הצורות כולן. שנראה שהן משתנות. אבל באמת, אין שום שינוי כלל, בין השינוי, לבין העדר השינוי וכולי.

... ואף מומלץ לשלב ביניהן במקביל. מהן הדרכים השונות ללמוד את הספר להיות אלוהים? אליעד ממליץ ללמוד את הספר בכמה צורות במקביל ולא להסתפק בשיטת לימוד אחת בלבד. הוא מדגים שלוש צורות לימוד מרכזיות: הדרך הראשונה היא פשוט לקרוא את הספר מתחילתו ועד סופו ברצף, אפילו אם לא מבינים את כל ... דוגמה מעניינת בהומור ואומר שבאופן תאורטי, אם היו לאדם 24 שעות ביום, הוא יכול היה להקדיש 8 שעות ללימוד בצורה אחת, 8 שעות בצורה השנייה, ועוד 8 שעות בצורה שלישית. בצורה הומוריסטית הוא מוסיף שאם הייתה לאדם שעה 25, היה אפשר לנצל גם אותה ללימוד נוסף. הכוונה כאן היא שלמעשה ...

... מדברים שהם חיצוניים לו, זאת נקראת הנאה גשמית. ויש גם אושר פנימי. שהוא כאשר האדם חווה אושר, שאינו תלוי בצורה החיצונית של המציאות. כגון לדוגמה, כאשר האדם מבין את הטוב שיש בכל דבר, שעל ידי זה, האושר שלו לא ... פנימי. והחכם האמיתי, האדם השלם, הוא זה שיש לו את שלמות ההנאה הרוחנית. כי ההנאה שלו, לא תלויה בשום צורה חיצונית בעולם, אלא ההנאה שלו היא נובעת מעצמה, מצד המהות של המציאות, שלא משתנה לעולם. כי מי שהוא חכם ... ההנאה של המציאות, ראוי לו שלא ייהנה מהנאות גשמיות. כי אם האדם טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי, אז לכאורה נראה, שהוא לא יכול להפיק שום הנאה גשמית ולא יכול ליהנות משום הנאה גשמית. כי ... ושהוא עצמו אלוהים האמיתי / השלמות האלוהית. כי כאשר הכל אחד, אז ממילא אין שום הבדל בין המהות לבין הצורה, ואין הבדל בין אלוהים לבין הבריאה, ואז אין עוד מלבדו, ויש רק אלוהים, עד שאין שום משמעות לאלוהים, כי ... דבר שקיים, יש בו חיסרון. כי קיומו של הדבר, תלוי בכך שהוא יהיה שונה מדבר כלשהו אחר, דהיינו, חסר צורה כלשהי. וכל צורה, חסרה את כל מה שהיא שונה ונפרדת ממנו. ולכן, כל הצורות חסרות. וכאשר האדם ממלא את רצונו על ידי השגת צורה כלשהי, דהיינו, שהאדם רוצה צורה כלשהי, ואז האדם מקבל את רצונו, דהיינו, מקבל את הצורה שאותה הוא רצה, אז האדם חושב על הצורה שאותה הוא רצה. ואז, מצד אחד האדם חווה הנאה, מכך שהוא קרוב יותר אל השלמות, כי יש לו פחות ... כלשהי. והאדם נהנה מהחוויה הרגשית, שהוא מקבל באמצעות האכילה הגשמית. ולפעמים, האדם נהנה יותר מהאוכל, כאשר הוא מוגש לו בצורה יפה ונאה, כי אז, בנוסף לחוויית האוכל, מצטרפות לשם עוד חוויות נוספות וכולי. ולמה האדם אוהב טעם אחד, יותר ... מאותו הטעם תמיד? ולמה רצונו של האדם משתנה כל הזמן? כי בכל פעם, האדם רוצה חוויה אחרת, שמוזכרת לו בצורה אסוציאטיבית, באמצעות אותו הטעם. ולכן בכל פעם האדם רוצה לחוות טעם אחר, כדי להשיג על ידו, חוויה אחרת, כפי ... כרצונו תמיד. וככל שהאדם מתקרב יותר לחוויה שהכל כרצונו, כך טוב לו יותר וכולי. וחלק מחוויית השלמות, מגיעה לאדם בצורה אסוציאטיבית. דהיינו, שיש אצל האדם חסרונות, שנשלמים אצלו בצורה אסוציאטיבית. כגון לדוגמה, אדם שבעיניו, רכב בצורה כלשהי, מייצג הצלחה. שאז כאשר האדם מקבל את הרכב הזה, על ידי זה האדם בצורה אסוציאטיבית מרגיש שהוא אדם מצליח, ואז נשלם (באופן חלקי) רצונו של האדם להיות אדם מצליח, כמו אלוהים שהוא מצליח ... שהכל אחד, כך האדם נהנה יותר. וההנאה הזאת, מלובשת בכל ההנאות שיש בעולם, ובכל הנאה, היא מלובשת בעוצמה אחרת ובצורה אחרת, עבור כל אדם בכל זמן ובכל מקום וכולי. ונמצא אם כן, כי אין בעולם שום הנאה גשמית כלל, ... יודע איך להשיג את ההנאה הזאת באופן ישיר, ואז האדם מחפש להשיג את ההנאה הזאת, דרך הנאה גשמית. שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת המודע של האדם, להבין טוב יותר שהכל אחד. ועל ידי זה האדם מתחבר לחוויית האחדות של ... שגם הנאה רוחנית, גם היא הנאה גשמית. ולמה? כי כל ההנאות הרוחניות, הן הנאות של גוף. שהאדם אוחז בגוף ובצורה רעיונית כלשהי. כי הנאה רוחנית ואושר פנימי, הם כאשר האדם נאחז באיזה רעיון כלשהו. וזוהי בעצם הנאה גופנית. שהאדם נאחז בגוף ובצורה של אותו הרעיון. וגם התודעה, גם היא גוף. גוף של המהות של המציאות. וכל דבר בעולם, כולל כל רעיון שהוא וכל צורת חשיבה שהיא, לכולם יש גוף, שהוא הצורה של הרעיון ושל הידיעה. וכל ידיעה, היא הגוף של ידיעת האחד, שאין בו שום ידיעה מוגדרת (כנפרדת). וכאשר האדם נהנה מהתבוננות כלשהי, הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה סופית, דהיינו, רעיון מוגדר, שבו נאחז האדם ומפיק ממנו הנאה. וכל הנאה שהאדם רודף אחריה, בין אם זו הנאה ... רוחנית, הוא תמיד רודף אחרי הנאה גשמית של גוף מצומצם. כי הגוף, דהיינו, התודעה, רודפת אחרי גוף, דהיינו, אחרי צורה מוגדרת, שגורמת לאדם להרגיש טוב. ולכן, כל ההנאות שיש בעולם, הן הנאות גשמיות, שאינן ההנאה בשורשה, שבה אין שום ... דבר שנפרד ממנו, דהיינו, כלום / שום דבר, וכאשר האדם חושב על הישות הזאת שהיא חסרת כל גוף וכל צורה, כי אין בה שום נפרדות, אז על ידי זה הרצון של האדם מתבטל לגמרי, כי גם התודעה העצמית של ... בדיוק באותו שורש ההנאה של כל ההנאות שיש בעולם, שהוא להתקרב אל האחדות כנל. ואפשר להתקרב אל האחדות בשתי צורות. גם על ידי שתיקה וגם על ידי דיבור. ועל ידי שתיקה, פירושו שהחכם האמיתי מבטל את שכלו ואת דעתו ... שתיקה מוחלטת. כי אם היא הייתה שתיקה מוחלטת, דהיינו, שאין בה שום שכל כלל, לא היה ניתן ליהנות ממנה בצורה מוגדרת. כי בשורש, יש הנאה שלמה, אך לא הנאה מוגדרת. כי אי אפשר ליהנות בצורה מוגדרת, דהיינו, אי אפשר לדעת שאתה נהנה, כאשר אתה חווה רק הנאה. ולכן מצד הנפרדות, יש גם את הנפרדות. ... אפשר לדעת שאתה קיים, בלי להיות בחוויה של גוף תודעתי. וכל רצון, הוא רצון גשמי. כי הוא רצון מוגדר לצורה מוגדרת. ולכן תמיד ולעולם, האדם נמצא ברצון גשמי. ויש גם היבט נוסף, של ההנאה של החכם האמיתי, והוא, התבוננות ... של האחדות. אלא שבגלל שהיא שכלית יותר, אז יש בה יותר מקום של התבוננות ושל צמצום. וניתן לחוות באמצעותה, בצורה יותר מוגדרת, את ההנאה של האחדות. כי ככל שההנאה מתקרבת יותר לשורשה, כך יש פחות רע, וכך חוויית הטוב ... מתעסק באיזה דבר גשמי, דהיינו, כל דבר בעולם, כי כל דבר בעולם הוא גשמי, אז החכם האמיתי מתבונן בשכלו בצורה מצומצמת, על שורש השכל שיש באותו הדבר הגשמי. והחכם משתמש בשכלו בצורה מצומצמת, כי הוא מצמצם את עצמו, כדי להיות בנפרדות. ואעפכ הוא משתמש בשכלו, כדי להתחבר אל האחדות. ובפועל, החכם ... באותו הדבר. לראות, כיצד הוא מחובר לאחדות של המציאות. כי כל הדברים שיש בעולם, מחוברים לאחדות של המציאות, באותה הצורה ממש. דהיינו, דרך מהותם. וכל דבר, דרך מהותו, הוא מחובר באופן ישיר לאחדות המציאות. ומהצד הזה, אין שום התבוננות שכלית שונה, בין דבר אחד לבין דבר אחר. ואעפכ יש לבוש שונה של השכל של האחדות, בכל צורה וצורה באופן אחר. כי בכל צורה, אותו השכל של האחדות, מלובש בצורה אחרת. והחכם האמיתי, מתבונן בדבר הגשמי, ומתבונן על הצורה שלו, כדי להכיר טוב יותר את האחדות של המציאות, וליהנות ממנה יותר, באופן מוגדר. כי בשורש, הכל אחד. ואין ... אפשרות להכיר יותר או פחות את האחדות של המציאות. ואעפכ באחדות, שבה הכל אחד ממש, יש גם אין סוף צורות שונות. כי האחדות, היא החיבור של כל הצורות. וכל התחדשות שכלית / התחדשות רגשית שיש לאדם, הוא בעצם מכיר עוד היבט של האחדות, מצד הנפרדות שבה. וכך ... כי שום דבר אינו מושלם. כי כל דבר שקיים באופן מוגדר, הרי שהוא אינו שלם. ורק היכן שאין שום צורה כלל, רק שם יש שלמות. ולכן, ההנאה של האדם, לעולם היא אינה שלמה. משום החיסרון שיש בכל דבר. וככל ...