הרגע הזה במקום הזה ובצורה הזאת - להתבונן אל תוכו מי שרוצה להיות מאושר בשלמות, עליו להתבונן אל תוכו פנימה, ברגע הזה, במקום הזה, ובצורה הזאת של המציאות, שבהם הוא נמצא כרגע. דהיינו, שאל לו לאדם לנבור בכל מיני צורות, שנמצאות ביקומים מקבילים, ולחשוב האם הן יותר טובות או לא? אלא על האדם להתבונן אל תוכו ברגע הזה. ולשאול ... אני לא רוצה את המציאות שלי, כפי מה שהיא ממש? ומה כרגע גורם לי לרצות או לא לרצות, את הצורה של המציאות, שיש ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וכל ההסברים שהאדם נותן לעצמו, על האדם לשאול את עצמו, האם ...

צורת הרגשות - השתוות הצורה של כל הרגשות - רגש, חסר כל צורה יש כאלו שנדמה להם, שהשתוות הצורות, היא רק לגבי הצורות החיצוניות של המציאות. ונדמה להם, שעל האדם להגיע להשתוות, לגבי הצורות החיצוניות של המציאות, ושבתוכו תמיד תהיה צורה רגשית אחת, של אושר ושמחה וכולי. אך לא כך הוא. כי כל צורות הרגשות, גם אלו צורות, שגם כלפיהן צריך האדם להיות בהשתוות אחת. כי כל צורות הרגש, תלויות ברצון. וכאשר האדם מבין שהרצון העצמי שלו תלוי בו, אז ממילא, כל הצורות הרגשיות באשר הן, כולן טובות לו באותה המידה. ובנקודת המבט, שקודמת לכל הצורות הרגשיות, שממנה נוצר הרצון, עם הצורות הרגשיות שלו, שם צורת הרצון, היא לא מוגדרת כלל. והיא החיבור של כל הצורות של כל הרגשות כולם, לנקודה אחת של זמן ומקום אחד, בו זמנית בבת אחת. וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל הצורות כולן. והיא חסרת כל צורה וכולי. ובסיכומו של דבר, גם הרצון של האדם, להרגיש שמחה וכיוב, גם זו היאחזות בצורת רצון. ובשורשו, כל צורות הרצון הם טובות / רעות באותה המידה ממש. ובשורשו, אין הבדל בין צורת הרצון עצמה, לבין כל שאר הצורות שישנן וכולי. והכל מנקודת מבט, שבה כל הרגשות כולם, מתאחדים לישות אחת כנל.

... אחר לגמרי, שהוא נמצא מחוץ לכל ההגדרות באשר הן. והאדם מוכרח לזכור תמיד, כי התכלית היא, לא להיאחז בשום צורה של מציאות ושל רעיון כלשהו, וגם לא בצורה של השכל, שהחכם האמיתי מגלה לאדם. כי כל צורות השכל האלו, הן רק צורות מוגדרות בלבד, שגם בהן אין שלמות. והן מביאות את האדם אל השלמות, אבל אין בהן שלמות. וכאשר האדם מנסה ... באמת, בלי כל אינטרס כלשהו. אלא להבין את האמת, באשר היא, כפי מה שהיא. בלי רצון להבין אמת כלשהי, בצורה כלשהי וכיוב, אלא להבין את האמת, באשר היא, גם אם הצורה שלה, נראית כלא הגיונית וכולי. ועל האדם לזכור, שהחכם האמיתי מלמד את האדם דבר אחד ויחיד, והוא, להבין את המציאות, בלי קשר לשום צורה חיצונית של המציאות. והאדם לא צריך לשנות את המציאות בשום צורה שהיא. לא ברמה החיצונית, וגם לא ברמה הפנימית. דהיינו, שהאדם לא צריך להפסיק או להתחיל לרצות דבר כלשהו, והאדם ... באמת, פירושו, להבין את האירוע, מנקודת מבט, שהיא חיצונית לכל האירועים של המציאות. עד שהאדם רואה את האמת, שבאמת הצורה של הנפרדות, היא באחדות, עם האחדות האין סופית, שהיא חסרת כל צורה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והחכם האמיתי רוצה להביא את האדם, לחוויית השלמות האמיתית, שהיא חיבור ההפכים. וחיבור ההפכים, פירושו, שהאדם, בו זמנית, נמצא בצורות שונות ומנוגדות מבחינת הרגשות שלו / הרצון שלו / השכל שלו / החוויה שלו וכולי. שרק כאשר האדם נמצא בדבר והיפוכו בו זמנית, רק זו השלמות, שאינה חסרה צורה כלשהי. ואז זו השתוות של אמת, שבה האדם יכול לרצות צורה מוגדרת ורצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה של אין סוף רצון שאינו מוגדר כלל. שהצורה והמהות, הם אחד. וכאשר האדם מסלף את דברי החכם האמת, הוא ממציא לעצמו דרך חדשה של טעות ושל סבל. ... להיות בעל תאווה ככ גדול, עד שהוא יוכל ליהנות מכל דבר תמיד, שאז ממילא נעלם אצל האדם, הרצון המוגבל לצורה כלשהי. ואעפכ, המלך האמיתי שהוא כל יכול, הוא בוחר לצמצם את רצונו העצמי, כדי שהוא יוכל ליהנות, מאחת מאין סוף הצורות הטובות עבורו. כי הכל טוב תמיד. וצריך ליצור רצון מוגדר, רק כדי שתהיה אפשרות ליהנות מצורה כלשהי. אבל, זה מתוך מקום שבו הכל באמת טוב תמיד, ולא מתוך מקום של תלות וכולי. (ובשורשו, הכל אחד ... את האמת שהכל אחד ממש, אז ורק אז, גם החוויה של האדם מרגישה את זה. והכל אחד ממש, פירושו, שהצורה, היא באחדות עם המהות האין סופית. ואין כאן ביטול של הצורה, והיאחזות בהעדר שלה, אלא יש כאן אחדות של אמת, שבה, אין צורה ואין מהות שנפרדות זו מזו, אלא שתיהן בבת אחת. שיש גם צורת רצון סופית, וגם בו זמנית העדר צורת רצון סופית, בו זמנית בבת אחת. ורק מי שמתבונן היטב על מהות הצורות, ועל מהות מהותן של הצורות, רק הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. ואז הוא גם חווה את השלמות הזאת באמת. וכנל, הדרך ... בלי להגדיר מראש תשובה רצויה, לאיך ההסבר של המציאות צריך להיות. ואז בסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ממש, וכך הוא גם חווה את המציאות, בכל הלבושים החיצוניים, שמשתלשלים מהחיבור הראשון שבין הצורה, לבין המהות וכולי.

... עובר למקום שבו הכל מוגדר, עד שהוא מגדיר את הדבר והיפוכו, כדבר אחד ממש. עד שהוא מסוגל להגדיר רק צורה אחת, ולהפריד בין הדבר לבין היפוכו. אבל עדיין נשארת ביניהם אחדות. משום שהאדם מסוגל גם אחרי ההגדרה שלו, שמפרידה ... גם את הנפרדות, בתוך הגדרה אחת שנפרדת מהאחדות. ובו זמנית, אפשר גם לא להגדיר ולא להבדיל, בין ההפרדה שבין הצורות, לבין האחדות שלהן, כי מגדירים אותן, כישות אחת.

... חושך כלל, והכל הוא אור אמיתי באמת. ואעפכ, מצד הנפרדות, החכם האמת, עוזר לאדם לראות את האמת. שבאמת, כל הצורות שבעולם, הן אור אמיתי, שהוא חסר כל צורה וכולי. ואעפכ, מחמת שהחכם האמת כבר ניצח את המלחמה, ומחמת שהוא כבר בשלמות שאין שלמות אחריה, לכן הוא לא ...

... האדם כל הזמן תלוי בכל מיני דברים. והישות היחידה שהיא לא תלויה בשום דבר, היא המציאות עצמה. שקיומה וכל צורותיה ואפשרויותיה, הכל תלוי בה בלבד. כי היא השורש של הכל. ובפועל, כל בני האדם בעולם, תלויים במערכת החוקים של ... בעולם. וכל אדם בעולם שנהנה ממשהו כלשהו, הוא בעצם חווה הנאה, מהתגלות השכל של החכם האמיתי, שמלובשת במקום ובזמן ובצורה, שממנה הוא נהנה. אבל כל ההנאות שיש בעולם, כולם נובעות ממקור השפע, שהוא השכל של החכם האמיתי. וכל הפחדים ... העצמי, שהוא קיים מצד עצמו וכולי. וכל זמן שהאדם רחוק מהשכל של החכם האמת, כואבת לו יותר, התלות שלו בצורות השונות של המציאות. וכאשר האדם מגלה את המתיקות והיופי שבשכל של החכם האמיתי, האדם מתמכר לשכל של החכם האמיתי, ... האדם תלוי בשכל של החכם האמיתי. אלא, שהוא לא חסר אותו לעולם. כי הוא מתגלה אליו, באין סוף דרכים וצורות וכולי.

... העברות, אלו השכלים שבהם נאחז האדם, והפירושים שלפיהם מבין האדם את המציאות. ומי שעושה עבירות, דהיינו, מפרש את המציאות בצורה שגויה, הוא מקבל את עונשו בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מפרש אותה בצורה שגויה. וככל שהאדם מפרש את המציאות, בצורה של יותר נפרדות, כך רע לו יותר. ומי שהוא צדיק אמיתי שעושה רק מצוות כל הזמן, הוא מבין ומפרש ... מצד האדם עצמו. כי מצד המציאות, העולם הזה, הוא כולו הפקר ממש, ואיש הישר בעיניו יעשה. כי אלו הכל צורות של המציאות. והמציאות טוב לה, עם כל צורה שהיא. אבל מצד האדם עצמו, העולם הוא לא הפקר. ומי שלא מבין את המציאות נכון, רע לו, ולהפך. ולפעמים ...

... יוצרים סבל אמיתי, במסווה של אושר שהוא שקרי? כי יש מנהיגי שקר, והם הרעיונות השקריים, שמלובשים ומתבטאים, גם דרך צורות שונות של המציאות. דהיינו, דרך בני אדם, שמפיצים את רעיונות השקר האלו. ואם היה האדם משתמש בשכלו, הוא היה ... בלי לדעת שהוא יכול לא לסבול כלל. והעניין הוא, כי מצד האמת האמיתית, הכל אחד ממש, והשלמות נמצאת בכל צורה וצורה של המציאות. ומצד האמת, כל מה שהיה הווה ויהיה לאדם, זה הכל קורה, בבחירה חופשית ומלאה, של האדם עצמו. ... האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד. ומאלוהים האמיתי, נוצרת הנפרדות וכולי. והאדם עצמו כאלוהים, בוחר לפצל את עצמו לאין סוף צורות, שנמצאות באין סוף זמן ומקום. והאדם, הוא אחת מהצורות האלו, שנמצאת בתוך גוף גשמי וכולי. ומי שמבין את כל זה באמת, הוא גם חווה את זה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל דבר שיש בעולם, יש בו חסרונות. כי כל דבר, הוא מוגבל לצורה כלשהי, והוא חסר את כל מה שנפרד ממנו. והאדם רוצה את השלמות, ולכן הוא מרגיש רע תמיד. כי השלמות, ... בעולם, לא יכול לגרום לאדם לחוות את המציאות, כפי מה שהיא הייתה, לפני שהיא הייתה, דהיינו, בשלמות שלפני נפרדות הצורות. וכולם מטעים את האדם בהטעיות שונות. והם, כאילו מוכרים לאדם אושר. אבל באמת, הם מוכרים לאדם רע. כי הם ...

... אומר, שכל דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי. וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ... הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחויב מצד עצמה. כי אם קיומה ... לא יכולה להשתנות. ואכ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא ... כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי הצורות שבמקום ובזמן. אבל המהות, היא לא משתנה לעולם. והאמת היא, שהכל אחד ממש. שמצד אחד יש ריבוי צורות שונות, אבל מצד שני, הצורה והמהות, זאת ישות אחת ממש, שאין בה שום שינוי כלל. ואעפ שזה לא הגיוני, שהצורות השונות, הן ישות אחת ממש, אעפכ כך הוא הדבר. והתכלית המחויבת, של קיומה של המהות שלא משתנה לעולם, התכלית הזאת היא התכלית של כל הצורות כולן. שנראה שהן משתנות. אבל באמת, אין שום שינוי כלל, בין השינוי, לבין העדר השינוי וכולי.

סבל - למה האדם מחליף כל הזמן את צורות הסבל שלו, במקום לחפש את השלמות? מי שיתבונן יראה, כי האדם כל הזמן מחליף את צורת הסבל שלו, בצורה אחרת של סבל. כי תמיד, יש לאדם חיסרון כלשהו, שמשהו חסר לו / משהו יכול להיות עוד יותר טוב ... הטוב והרע של האדם, שיוצרת את הרצון וכולי. וכאשר האדם מבין את זה, אז במקום לרצות להחליף בתי כלא וצורות סבל חדשות, הוא בעצם מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את עצמו ואת הרצון של עצמו וכולי. עד ...