ה"אני" ושורש הרצון - איך נוצר הרצון? איך נוצר ה"אני" של האדם?... ביארתי, האדם מוכרח להבין למה הוא רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע. והאדם מוכרח להבין, למה הוא רוצה צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה אחרת. וכאן יתבאר, כיצד צריך האדם לחקור ולגלות את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה את מה ... האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו היה ממשיך להיות קיים. והחיות של הרצון בצורה כלשהי, הוא הרצון עצמו ללא כל צורה. כי בלי הרצון עצמו, אין שום קיום לרצון בצורה כלשהי. ולכן, במקום לשאול מהיכן מגיע הרצון להרגיש טוב ולא רע, ובמקום לשאול למה אני רוצה כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא ... של האדם. כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיוב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של האני של האדם, הוא מחויב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק ... בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי אני, אין שום רצון כלל. והמהות היא האני, והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות האני שלו, ... כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו אני. ואם קיים מה שאינו אני, הרי שהאני הוא ישות מורכבת. שהצורה היא האני, כמו גם הצורה של מה שאינו אני, והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של האני, היא היש עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה אני, אבל לא יכולה להיות ישות של אני, בלי שתהיה קיימת ישות כלשהי. דהיינו, האני הוא צורה של יש / של משהו שישנו. ויכול להיות משהו ישנו, שהוא אינו אני, אבל לא יכול להיות אני, בלי שיהיה קיים משהו שישנו. ולכן, האני הוא רק צורה, של משהו שישנו, והמהות, היא הישות של היש עצמו. ומי שרוצה להבין את עצמו ואת רצונו, הוא מוכרח להבין ... מהות מה שישנו. וכבר עכשיו ניתן להבין, שמה שישנו הוא בעצם האין והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה כלל, הרי שאין גם צורת מקום וזמן, ואז ממילא אין שום דבר. כי גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי שום צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / שום דבר וכולי. ובלי שהאדם יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ולכאורה, ... מורכב האין? כי האין הוא רק אפשרי המציאות וקיומו הוא לא מוכרח. כי יש לו את הניגוד, של היש צורה. וההפך וההעדר של האין, הוא היש. כי ההעדר של האחדות, היא הנפרדות. וגם האין וגם היש, אלו שתי צורות, של מהות אחת ויחידה באמת, שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין ... בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה בין היש לבין האין, ובצורות של המציאות, יש הפרדה בין היש לבין האין. והשאלה הקשה היא, כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות צורות שונות, מתוך ישות אחת שבה אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים ... שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו, שהוא שונה מהמהות של המציאות. כי איך אפשרי הדבר שהמהות תמלא את הצורה כולה בשלמות, ואעפכ הצורה תהיה שונה ממנה?! כי אין שום קיום לשום דבר בעולם, בלי שהקיום עצמו ימלא אותו וההוויה עצמה תהווה את הדבר. אז כיצד אפשרי הדבר שיהיה קיום למשהו, שהוא אינו ההוויה עצמה, אלא הוא צורה נפרדת ממנה?! וכיצד אפשרי, שהוויה תהווה משהו, שהוא שונה בצורה שלו, מהוויה שלו, שהיא בעצם, מי שהוא עצמו ממש?! וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. כי המהות לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה עצמה. ומצד אחד אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה תמיד. ולא יכולה להיות שום צורה כלל, כי אין שום מקום לשום צורה, כי ההוויה היחידה, מוכרחת למלא את הצורה עצמה, ולכן לא יכולה להיות שום צורה כלל. ואעפכ יש צורות שונות. והן באחדות מוחלטת עם המהות עצמה, והכל אחד ממש. וכאשר האדם רואה ובאמת מבין את האמת שהכל אחד ... כלל. וגם אחכ כאשר האדם חוזר אל האני שלו, אז הוא כבר יודע את האמת שהכל אחד ממש, ושכל הצורות הן ישות אחת ממש, ושאין שום שאלה כלל.