... בלתי נמנע מהמציאות. אם האדם לא היה מתנגד לרע, הוא לא היה סובל. הסבל הוא בעצם תוצאה של אי - ההסכמה של האדם עם המציאות כפי שהיא. למה האדם רוצה דווקא
צורה מסוימת של טוב? אליעד מסביר שלא מספיק להבין מדוע האדם רוצה טוב ולא רע, אלא יש לשאול גם למה האדם רוצה שהטוב יופיע דווקא
בצורה מסוימת. הוא נותן דוגמה לאדם שרוצה לאכול מתוק - הוא רוצה דווקא שוקולד ולא תפוח. ההבנה למה דווקא שוקולד יכולה לעזור לאנשים להבין את עצמם טוב יותר ואולי אף להתמודד עם ... סיכום הרעיונות המרכזיים: האני והרצון הם ישויות מורכבות. סיבת הסבל האנושי היא ההתנגדות למציאות. יש להבין לא רק למה רוצים טוב, אלא למה רוצים טוב
בצורות מסוימות. צריך להבין מדוע יש רצון בכלל. האני הוא לא ישות מוחלטת אלא מורכבת, כי קיים גם לא אני. יש חומר יסודי יותר שממנו מורכב האני והלא אני. הבנה עמוקה של הרעיונות ... גם עכשיו את רוצה את הרע, אבל ברמה חלקית. האדם צריך להבין למה הוא רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע, אבל גם תשאל, למה אני רוצה להרגיש טוב דווקא
בצורה הזאת? השאלה הראשונה למה טוב ורע, אבל השאלה הנוספת היא, למה טוב
בצורה מסוימת? שאלה: לדוגמה, בא לי לאכול מתוק, אבל דווקא בצורת שוקולד ולא תפוח. אליעד: נכון, אם תביני את זה אולי תוכלי לעזור לאנשים לרדת במשקל, אולי? ואם לא, לפחות תביני ... כי במקום לשתות את יכולה לא לרצות לשתות או אפילו לאכול, אבל לרצות את תמיד רוצה, לכן קיומו של הרצון מחויב ביחס למילה לשתות שזה אפשרי. יש את הרצון ללא
צורה שהוא קיים, שהוא מהווה את הרצון עם
הצורה. הרצון קיים בכל מקרה ביחס
לצורה שלו. יכול להיות שהרצון הוא רק אפשרות ביחס למשהו אחר. השאלה היא איך אנחנו מפרקים את הרצון עצמו? ולכן במקום לברר אם הרצון הוא טוב או רע, יש לבדוק מדוע אנחנו רוצים. ... הוא המחויב ביחס לרצון, כאשר יש אני, לא חייב שיהיה רצון. אם לא היה אני לא היה מי שרוצה, אבל עדיין יש אני ללא קשר לרצון. האני הוא המהות של הקיום,
והצורה היא הרצון. למעשה כל דבר הוא גם
צורה וגם מהות, לדוגמה, אני רוצה לאכול לחם. אז
הצורה זה לאכול לחם, והמהות זה רוצה. עמוק יותר, הרוצה זה
הצורה והאני זה המהות. אינסטינקטיבית שלאדם רע הוא שואל למה רע לו, אבל מה שהוא צריך לשאול זה, למה אני קיים? ולמה האדם לא שואל, למה הוא קיים? כי זה מהר מאוד מעלים אותו. ... ולכן איך שלא תסובב את הגלגל זה תמיד אפשרי. אבל אם תצליחי להבין בראש שלך שקיומה של מהות המציאות היא אפשרית, אז זה אומר שהמהות היא לא יותר מהותית
מהצורה. אז המהות היא לא בעלת ערך יותר
מהצורה, ואז הכל אחד. אצל האדם החיים שלו מנוהלים כך שהמטרה העיקרית היא יותר חשובה מהמטרה המשנית, אבל אם תבין שהכל יחסי עד אין סוף, אז הכל שווה ערך. בסוף אנחנו מבינים שיש מהות, והמהות היא מחויבת, ואם תגיד שאין מהות, אז המהות היא האין, ואם המהות מחויבת אז אין משהו אחר, ואין
צורות בתוך המהות, אבל בכל זאת יש
צורות, אז זה אומר שזה גם אחדות וגם נפרדות בו זמנית. זה אומר שהמהות
והצורה הם אחד. בקיצור יש עולם שלם ומעניין שצריך להבין אותו. אם אנחנו אומרים על משהו שהוא מחויב, אז אנחנו אומרים למעשה שהוא הראשון היחיד שקיים, ושהוא המהות של כל המציאות, ... קודם כל הבנו שהאני הוא מורכב. אני טוען שלאדם קשה להבין את זה, כי אם הוא באמת יבין את זה הוא יעלם. ולכן האדם לא מעוניין להבין את זה. למעשה יש מהות
שצורה אחת שלה זה אני
וצורה אחרת שלה זה לא אני. שאלה: לאני אין
צורה. אליעד: נכון, אבל למרות שאין לו
צורה הוא יותר ממשי מהכל. ולכן אנחנו מתייחסים אליו ומנסים להבין ממה הוא עשוי. רק בראש את חווה שאת קיימת, האם ראית שאת קיימת? אולי את לא קיימת? אבל את יודעת שאת קיימת, ... אנחנו מנסים לפרק את האני. יש אני ויש לא אני, האני זה משהו שקיים, אז יש משהו שקיים שהוא אני ויש משהו שקיים שהוא לא אני. אז המהות היא משהו שקיים,
והצורה היא משהו שקיים
בצורה של אני. יש יש אני, ויש יש לא אני. כאילו יש ישות של אני ויש ישות של לא אני. אני זה ישות ולא אני זה גם ישות, אז הישות היא המהות, והאני או הלא אני זה
הצורה. יש ישות ויש ישות
בצורה של אני, אז הישות היא המהות,
והצורה היא האני או הלא אני. ...