... שאת הסוכריות אנחנו כאילו מחלקים לציונים ולא לילדים. שזה בעצם אומר, שאנחנו יכולים להתעלם מכך שיש בכלל ילדים ואנחנו יכולים לנסח את השאלה ולהבין אותה
בצורה יותר פשוטה ושונה, כדלקמן: יש לנו רשימת מספרים כלשהי ועלינו לשים על כל מספר X כלשהו של סוכריות, בהתאם ל 2 חוקים. מהו המספר המינימלי של סוכריות שצריך לשים על רשימת המספרים. ובעצם ככה אנחנו יכולים לנסח ולהבין את השאלה
בצורה יותר פשוטה. עכשיו ננסה להבין את 2 החוקים של חלוקת הסוכריות. חוק 1 אומר, שלכל מספר, צריך לתת לפחות ... כל ילד שנמצא ברשימה? אז ננסה לחלק את זה לחלקים. במקום לשאול את השאלה של כמה מינימום סוכריות צריך לקבל כל ילד שנמצא ברשימה? במקום זה ננסה לשאול
בצורה יותר פשוטה, כמה מינימום סוכריות צריך לקבל ילד 1 מסוים שעומד ברשימה? ולכאורה זה אולי נראה אותה השאלה, ואפילו אפשרי לומר שזאת כמעט אותה השאלה. אבל באמת אלו 2
צורות שונות לפקס את המוח. ובמקום לחשוב על: איך אני מוצא כמה סוכריות צריך לקבל כל ילד, צריך לחשוב על: איך ... של וודאות וכולי. ובגרסה היותר מתקדמת, בכל פעם שהיתה לנו וודאות, מיד חיפשנו להבין האם ומה הוודאות שניתן להסיק מהוודאות הקודמת. וכך פתרנו את התרגיל
בצורה יותר יעילה. לסיכום: חפש את נקודת הוודאות הקטנה ביותר ומשם תתחיל לפתור את התרגיל בדרך כלשהי, גם אם ...