... שאר נקודות המבט האפשריות. וכל נקודות המבט האלו, כולן קיימות כל הזמן בו זמנית, בכל זמן ובכל מקום ובכל צורה של המציאות. ורמת הסבל וההנאה של האדם, היא תלויה בנקודת המבט, שאליה מחובר האני של האדם. ומנקודת מבט אחת, ...

... ומעוניין להפסיק, ואם הוא אינו מעשן, הוא סובל מהחיסרון של הסיגריה. בשני המקרים מדובר באותו עיקרון של סבל, רק בצורה שונה. לדוגמה, אדם שמעשן אומר לעצמו למה אני לא יכול פשוט להפסיק לעשן? ואדם שלא מעשן שואל למה אני ... לסבול מהתלות הרגשית? אליעד מסביר שהפתרון היחיד להפסקת הסבל מהתלות הרגשית הוא להבין שהחסר עצמו הוא מושלם. הוא מסביר בצורה מפורטת, שאם האדם יצליח להבין לעומק שהחסר, הצמצום, הזמן והמקום - כולם למעשה אחד מוחלט, כלומר, הכל מושלם כפי שהוא, אז הוא יוכל לחוות את המציאות בצורה אחרת לחלוטין. ברגע שאדם מבין שהחיסרון עצמו הוא סוג של שלמות, הוא כבר לא סובל מהתחושה של חוסר או ... כבר, זה לא משנה זה כבר לא משנה אם רצון בלי רצון טוב לך זה כבר לא משנה כל צורה זה חסר עם מלאות כל חסר אבל אז אתה חווה את החסר אחרת. הבנו את עניין הסיגריות?

... זה האדם אוהב באמת, גם את האהבה וגם את השנאה. ולא מדובר על אהבה מוגדרת, דהיינו, על אהבה עם צורה מוגדרת, שבה האדם אוהב יותר צורה אחת, ושבכך בעצם הוא פחות אוהב / שונא צורה אחרת. אלא מדובר על אהבה של אמת, שבה כל הצורות כולן, נמצאות באחדות אחת. אהבה שהיא אפשרית, על ידי זה שהאדם לא נאחז בשום דבר, אפילו לא בכך שהוא ...

... אחד, התודעה תמיד משתנה ומתפתחת, אך מצד שני, המהות הבסיסית שלה לעולם אינה משתנה. כלומר, השינוי מתרחש רק ברמת הצורה, בעוד שהמהות נשארת זהה. אליעד מדגיש כי בפועל, אנשים חושבים שהם פונים פנימה לכיוון הרוחניות, אך לרוב הם פשוט מחליפים צורה אחת של חיצוניות בצורה אחרת. לדוגמה, אדם שעבד כל חייו וכעת נמאס לו מהעבודה מחליט לפנות לרוחניות, מתוך תחושה שהוא נכנס פנימה, אך בפועל הוא יוצר לעצמו צורה חדשה של נפרדות. כעת הוא חושב שהרוחניות היא טובה, בעוד העבודה היא רעה. דוגמה נוספת שמביא אליעד היא של אדם דתי שמחליט להפוך לחילוני. גם כאן, למרות שזה נתפס כהתפתחות או כשינוי משמעותי, זה למעשה מעבר מצורה אחת של אחיזה לצורה אחרת. האדם לא באמת הולך לפנימיות מוחלטת, אלא פשוט משנה את צורת החשיבה החיצונית שלו. אליעד מדגיש שישנו רובד ... לשפר את שיטות ההוראה בתוך המסגרת הנוכחית, אולי עדיף שהמסגרת כולה תוחלף. מצד שני, ניתן להסתכל על המצב גם בצורה הפוכה: אם נצליח לשפר את איכות החינוך, המערכת תהפוך ליעילה יותר ותישמר את המבנה הנוכחי, לטוב ולרע. אליעד מדגיש ... יש אנשים הסבורים שהחברה הולכת יותר פנימה ומעדיפה עיסוק רוחני על פני פעולות חיצוניות, אך בפועל האדם רק מחליף צורה חיצונית אחת באחרת. לדוגמה, מי שנמאס לו לעבוד עשוי להתחיל לחפש רוחניות, אך זו גם יכולה להיות יציאה החוצה לצורה אחרת של נפרדות, כמו אדם דתי שהופך לחילוני או להיפך. אליעד מחדד שתמיד אפשר להתייחס לזה כהתפתחות או כהתרחקות, תלוי בפרספקטיבה: מנקודת מבט של אחדות מוחלטת, לא באמת קורה שינוי, אך בתוך עולם הצורות יש תנועה והתחדשות. האם יש משמעות להתפתחות רוחנית או למעבר לרוחניות? השואל מציין שאנשים מאוכזבים מכך ששום דבר חיצוני ... פונים פנימה. אליעד מציין שבמקרים רבים הם לא באמת פונים לפנימה מוחלט אלא לנפרדות חדשה: חילופי אמונות, או מעבר מצורה אחת לצורה אחרת. יש נקודה מוחלטת של אחדות שבה לא שייך לדבר על התפתחות, כי שם אין שום שוני. ואולם ברובד ... תמיד נשארת אותה תודעה ותמיד אתה גם חושב אותו דבר אלא מה שאתה תמיד גם אולי חושב על זה בצורה שונה, תמיד לא משנה. קח תודעה המהות של החשיבה תמיד תישאר אותה מהות והחשיבה תמיד משתנה ברמה העובדתית. ש: ... הוא עבד עכשיו הוא חושב שלעבוד זה לא טוב שרוחניות זה טוב אז הוא הלך לרוחניות אבל גם זאת צורה רעה, גם זה נפרדות הוא רק החליף בעיה אחת בבעיה אחרת. לדוגמה בן אדם דתי שכל חייו למד יום ... שכן הוא הגיע להבנה חדשה, הוא הפסיק ללמוד רוחניות והוא הלך לגשמיות זאת התפתחות הפוכה אבל זאת גם אחיזה בצורה שתיהן זה צורות. יש מקום שבו אתה הולך רק פנימה אבל גם אז זה נקרא רק פנימה בסדר אבל בכל מקרה וגם ... כל האנשים בעולם תמיד. ש: אז מצד אחד יש התפתחות מצד שני אין שום התפתחות. אליעד: אתה רק מחליף צורה תבין יש את האחד באחד המוחלט אין הבדל להתפתחות לא התפתחות אבל בצמצום זה כבר צורות צורה כזאת וצורה כזאת יש שתי צורות אני אתן לך דוגמה, אם כולנו היינו ככה כמוני נגיד אז היינו מסתכלים עליך ואומרים אה תראו הוא התפתח ... הצליח להשתחרר להיות אלוהים. היו עושים ספר להיות בן אדם כן, הבנת מה זה התפתחות מי מחליט זאת רק צורה באחד ההוא הראשון זה אחד אז אין שאלה מי התפתח אין שינוי אבל בנפרדות אחר כך זה כבר צורות אז למה אתה אומר שזה התפתחות אולי זאת התפתחות הפוכה, אולי אלוהים מצליח להתפתח ולהרחיק את עצמו מעצמו. ש: ... כן. אליעד: תכף נחליט אם כן או לא. ש: לגבי מערכת החינוך שבעצם יש טענה שמערכת החינוך צריכה לשנות צורה בעצם היא לא מתפתחת אלא יש התדרדרות. אליעד: התדרדרות לכיוון חיובי, מה חיובי בזה שמערכת החינוך מתדרדרת כי הקונספט ...

יקומים מקבילים, ריבוי עולמות מקבילים, אחדות המהות והצורה, אחדות המציאות, מחויב המציאות, אפשרי המציאות, מרחב המקום, מרחב הזמן איך צורת הספר יכולה להימצא בכל מקום ובכל זמן? ... על השולחן מולנו נתפס בעינינו כמצוי רק בנקודה אחת במרחב ובזמן מסוים. אולם אליעד טוען שמנקודת מבט עמוקה יותר, הצורה של הספר הזה ממלאת למעשה את כל מרחב המקום ואת כל מרחב הזמן. כיצד? הוא מסביר שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שאין באמת הפרדה בין המהות לצורה, ולכן, מכיוון שהמהות (ההוויה) נמצאת בכל מקום ובכל זמן, גם הצורה של הספר חייבת להשתתף בתכונה זו ולהימצא בכל מקום ובכל זמן. הדוגמה שהוא מביא היא שאפילו מאחורי השמש - מקום רחוק ובלתי נתפס מבחינתנו - קיימת הצורה של אותו ספר, לא רק כרעיון מופשט, אלא כממשות מוחלטת. מדוע אין הבדל בין מהות לצורה? הסיבה שאין הבדל בין מהות לצורה נובעת מההבנה שכל מה שנכון לגבי המהות נכון גם לגבי הצורה. כלומר, אנו רגילים לחשוב שהמהות, ההוויה של המציאות, היא משהו אינסופי, קבוע ונצחי, בעוד שהצורות הן ארעיות, זמניות ומוגבלות במקום ובזמן. אליעד מדגיש שההפרדה הזו אינה נכונה. כאשר מבינים את האחדות המוחלטת של המציאות, ... יכולה להכיל את כל האפשרויות באותו זמן ובאותו מקום. לדבריו, המושג הזה הוא צמצום של הרעיון העמוק יותר, שכל הצורות נמצאות בו זמנית בכל מקום ובכל זמן. המושג של יקומים מקבילים הוא פשוט יותר להבנה עבור התודעה האנושית המוגבלת, מכיוון שקשה לה לתפוס ריבוי אינסופי של צורות במרחב וזמן אחד. אך האמת היא שהיקומים המקבילים אינם אלא ביטוי לאחדות מוחלטת, שבה הכל מתקיים בו זמנית. איך ייתכן שכל הצורות קיימות בכל מקום ובכל זמן? לכאורה, נראה בלתי אפשרי שהן צורת הספר והן צורת המעיל (או כל צורה אחרת) יתקיימו במלואן בכל מקום ובכל זמן. אך אליעד מסביר שזו בדיוק מהות האחדות - המציאות היא אינסופית, ולכן יכולה להכיל בתוכה את כל הצורות האפשריות. הדימוי שאליעד משתמש בו הוא כמו אדם שעומד בין שתי מראות, ומבחין בהשתקפויות אינסופיות של עצמו - כך גם המציאות מלאה בהשתקפויות אינסופיות של כל הצורות, בו זמנית. מדוע התובנה הזו מובילה לרעיון של ריבוי אלוהים? כאשר מבינים שכל צורה היא אינסופית וכוללת את כל מרחב המציאות, עולה השאלה האם זה מוביל למסקנה שיש ריבוי אלוהים. אליעד מסביר שאמנם ... הוא שוב דרך של שכל קטן לתפוס משהו שהשכל הגדול יותר מבין כאחד. מה המשמעות של לשים את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן? הרעיון של לשים את כל הצורות האפשריות יחד באותו המקום ובאותו הרגע נראה כמופרך ובלתי נתפס. השכל שלנו רגיל לתפוס מציאות נפרדת ומוגבלת, ולכן כדי להקל עליו אנו משתמשים ברעיון של יקומים מקבילים. אליעד מסביר שאם באמת היינו מצליחים לתפוס את הריבוי האינסופי של הצורות באחדות אחת מוחלטת, לא היינו זקוקים למודל של יקומים נפרדים. איך הדימוי של מראות אינסופיות ממחיש את אחדות המציאות? ... אינסוף השתקפויות. המרחב נראה כאילו הוא מתרחב לאינסוף, למרות שמדובר באותו מקום. באופן דומה, המציאות מלאה אינסוף השתקפויות של צורות שמתקיימות כולן במקביל, אך השכל המוגבל שלנו מסוגל לחוות רק השתקפות אחת בכל פעם. מה המשמעות המעשית של התובנה ... מכל מגבלה של בחירה מוגבלת וחווה חופש מוחלט לבחור ולחוות כל אפשרות כמציאות מוחלטת. איך ליישם את רעיון אחדות הצורה והמהות בחיי היומיום? פירוש מושגי מחויב המציאות ואפשרי המציאות בהגות היהודית רבי נחמן ומהות ההתבוננות בשקט הלילה הקשר בין ... בעינינו, אינה מוגבלת למקום או לזמן מסוימים. לדבריו, בדיוק כשם שההוויה (המהות) נמצאת בכל מקום ובכל זמן, כך גם הצורה אחת עמה ומשתתפת בכל תכונותיה. דוגמה לכך היא ספר פיזי: אנחנו רגילים לחשוב שהוא רק כאן ועכשיו, אבל ברמה ... הבנה, הספר קיים בכל מקום עד אין סוף, ואפילו מאחורי השמש. אם היתה קיימת רק צורת הספר ללא שום צורה אחרת, הרי לא היתה לה שום משמעות נפרדת. אך הטענה היא שכיוון שהצורה והמהות הן אחד, הצורה חולקת את תכונות המהות, ולכן היא בעצם אינסופית במובן של המקום והזמן. מדוע אין הבדל בין מהות לצורה? בבסיס הרעיון, אין באמת הבחנה בין מה שנקרא ההוויה או המהות לבין הצורה שאנו תופסים בחושים. מהות המציאות ממלאת את כל המקומות והזמנים, אך גם הצורה משתתפת בתכונה זו. המשמעות היא שכל ... ממש, ולא ביישויות נפרדות. למעשה, יקומים מקבילים הם שכל קטן יותר לעומת ההבנה שהכל אחד ממש. איך ייתכן שכל הצורות ממלאות את כל המקום והזמן בו זמנית? השאלה עולה כשרוצים להבין כיצד גם צורת ספר וגם צורת מעיל וגם ... אין באמת ריבוי של אלוהויות נפרדות, כי הכל מצביע על אותה מהות אחת. מה המשמעות של לתרכיב את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן? כשאומרים שלקחת את כל הצורות ולהניח אותן באותו המרחב ובאותו הרגע, השכל האנושי נתקל בסתירה כי הוא רגיל להבחין בין אובייקטים שונים בזמנים שונים. ... בפועל, נראה לנו שהמקום עצמו התרחב, ושיש אינסוף מופעים של אותו אדם. זה דומה לרעיון שהמציאות מלאה באינסוף דרכים וצורות, גם אם איננו יכולים לגשת לכולן בו זמנית. הדימוי עוזר להמחיש את הריבוי הכמעט בלתי נתפס שקיים בתפיסה של ... עמוקה יותר, הכל מתרחש באחדות, פשוט אנו חווים זאת חלקית כתוצאה מקריסה תודעתית. בדומה למושג סופר פוזיציה במכניקת הקוונטים, הצורות כולן קיימות, אבל אנו חווים כל פעם צורה אחת מסוימת. האם אפשר ליישם את רעיון המחויב על כל דבר ... לחוות את האחדות מעבר לתפיסה השכלית הרגילה שאלה: איך שאני מבינה, אתה אומר שיש בכל רגע את סך כל הצורות האפשריות, איך זה? אליעד: למשל, זה ספר, הוא נמצא במקום מסוים ובזמן מסוים. אני טוען שהספר הזה, מבחינה אובייקטיבית, ... והזמן. וזה נכון לגבי כל צורה. אבל איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שזה יהיה לגבי שתי צורות? זה סוג של יקומים מקבילים, זה לא יקומים מקבילים, זה למעשה אחד. בצמצום אנחנו אומרים יקומים מקבילים, אבל זה ... הכל, אז למה אתה אומר שזאת צורה? ואף על פי כן. ודבר נוסף זה לא יכול להיות לגבי כל הצורות, איך יכול להיות שכול הצורות ממלאות את כל הזמן והמקום? זה נקרא ריבוי אלוהים. זה לא יקומים מקבילים, יקומים מקבילים זה בכלל משהו אחר, ... כפול אין סוף. מה אנחנו בסופו של דבר? צורה, זה מקום ששמו צורה וצליל. וזה הכל, ואם זה כמה צורות, זה יוצר לך משמעות. וזהו זה, אבל יש את כל הצורות בכל מקום ובכל זמן. למשל המעיל שלך נמצא בכל המקומות ובכל הזמנים. רק בתודעה יש לך קריסה, זה לא ... את זה ואת כל סך הדברים באותו זמן. ולכן אני אומר לך שזה באין סוף יקומים. תרכיבו את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן וזה מה שתקבלו. למשל אדם עומד מול הראי, ושמים עוד ראי, ואז הוא רואה ... נכון? גם אם הספר ממלא את כל המציאות זה לא ברור. דמיין שכול הישויות ממלאות את הכל, לא רק הצורות הפיסיות שאנחנו רואים בחושים אלא גם צורות הרגש וכו. תמשיכי, מה הבנת? שאלה: בגלל שהשכל שלי לא מסוגל לתפוס שהכל כאן ועכשיו, והכל נמצא באותו מקום ...

... בהווה שלו עצמו. ולאדם, כואב יותר לראות אדם אחר שמקבל מכה, מאשר עץ דומם שמקבל מכה. כי אצל האדם, הצורה דומה יותר. ואם העץ שמקבל מכה, הוא פסל של אדם, זה יותר כואב לאדם. ואם האדם שמקבל מכה, הוא ... לבין הדמות האחרת. ומי שרוצה לא להיות מוטרד מהעבר / העתיד, הוא מוכרח להיות מסוגל להכיל בתוכו את כל הצורות כולן. וכאשר האדם מבין את המציאות, ורואה את האמת שהכל אחד ממש, אז הוא מסוגל להכיל בתוכו, את כל הצורות כולן. ואז הוא לא מוטרד משום צורה שהיא, ושום הזדהות רגשית, לא יכולה לגרום לו להרגיש רע. ואז הוא אדם חופשי באמת, לבחור בבחירה חופשית מלאה, ... ברגע הזה, הוא מרגיש רע, מכך שיש לו בראש תמונה של מישהו שמאוד דומה לו, בזמן אחר, שהוא סובל בצורה כלשהי. והאדם לא מסוגל להכיל את המחשבה הזאת בהווה, ולכן הוא מנסה לפתור את בעיית ההווה של הרגע הזה. ...

הרגע הזה במקום הזה ובצורה הזאת - להתבונן אל תוכו מי שרוצה להיות מאושר בשלמות, עליו להתבונן אל תוכו פנימה, ברגע הזה, במקום הזה, ובצורה הזאת של המציאות, שבהם הוא נמצא כרגע. דהיינו, שאל לו לאדם לנבור בכל מיני צורות, שנמצאות ביקומים מקבילים, ולחשוב האם הן יותר טובות או לא? אלא על האדם להתבונן אל תוכו ברגע הזה. ולשאול ... אני לא רוצה את המציאות שלי, כפי מה שהיא ממש? ומה כרגע גורם לי לרצות או לא לרצות, את הצורה של המציאות, שיש ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וכל ההסברים שהאדם נותן לעצמו, על האדם לשאול את עצמו, האם ...

... שישנו, זאת בעצם סוג של השתקפות ובבואה של משהו אחר, שהוא גדול יותר מכל מה שישנו (כי המהות גדולה מצורותיה, שהם רק חלקים שלה). ויש כאלו שחושבים, שהארה רוחנית, היא כאשר האדם מבין שהעולם הזה והמציאות הזאת, הם אשליה. ... והמתחכמים יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה ... שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל.

... האהבה והטוב האמיתיים? הרבה נדמה להם שטוב להם ושהם אוהבים את המציאות באמת. ולאהוב באמת, פירושו בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי של המציאות. ולכן, מבחן האהבה והטוב האמיתי, הוא הרע הגדול ביותר. כי מי שהאהבה והטוב שלו, הם רק מן השפה ולחוץ, דהיינו, שהטוב שלו תלוי בסיבות כלשהן, הוא לא יכול להכיל בתוכו, גם את הצורה של הרע הגדול ביותר בעולם. אבל מי שאוהב את המציאות באמת, הוא חווה אחדות מוחלטת, בין צורת הטוב הגדול ... שום רע בעולם, לא עומד נגדה. ואז הרע הוא טוב מאוד. כי הוא גורם להתגלות האהבה האמיתית, שאינה תלויה בצורה החיצונית. כי כאשר רע, אז האדם מתחבר אל האהבה האמיתית שלו למציאות, אהבה שהיא אינה תלויה בצורת המציאות, ושהיא אהבה אין סופית, שאין לה גבול ותנאי וסיבה ותלות בצורה כלשהי. אבל, הרע הוא טוב מאוד, רק עבור מי שאוהב את המציאות באמת, שאז הרע מזכיר לו את אהבת המציאות באמת, ללא סיבה של צורה. אבל מי שהוא אוהב את המציאות בתנאים מסוימים ובצורות מסוימות, הוא מקבל את עונשו, בכך שתמיד רע לו. כי הוא יכול לשקר כרצונו ולנסות לומר שטוב לו, אבל ... יהיה טוב מאוד? תשובה: על ידי אמת. כי על ידי אמת האדם רואה שהכל אחד. ואז כאשר רע לאדם, הצורה נעלמת, והמהות מתעוררת, והאחדות מתגלה, ויחד איתה חוזרת לחיים, האהבה האמיתית והאין סופית. ולרצות באמת את הרע, זה אפשרי ...

... שום סיבה ובלי שום אינטרס חיצוני. האם חייבים רצון אמיתי כדי להשיג כל דבר בחיים? אליעד עונה לשאלה הזו בצורה מפורטת ומסביר שזה תלוי בדבר אותו רוצים להשיג. עבור דברים קטנים ופשוטים, אפשר להשיג אותם גם אם הרצון הוא ... יותר כמו האמת, השלמות, הארה, או הבנת המציאות, חייב להיות רצון אמיתי. במקרה הזה, אדם צריך לרצות את האמת בצורה נקייה ואמיתית לחלוטין, ללא כל אינטרס אחר, כדי להשיג אותה במלואה. מה המשמעות של דברי רבי נחמן על סם ... האדם תופס את הדברים באופן שלילי ולא נכון, הוא שותה סם מוות. לעומת זאת, אם האדם תופס את הדברים בצורה חיובית ונכונה, הוא שותה סם חיים. אליעד מסביר זאת בדוגמה ברורה: כאשר מדברים על אחדות ואומרים שהאחדות היא ההפך ... דבר אחר, כי היא הכל. במקור, אין שום הפרדה, ולכן האחדות חייבת להופיע בעולם שלנו דרך מגוון עצום של צורות שנראות לנו כנפרדות. זו הדרך של האחדות להופיע במציאות שלנו. המשמעות היא שגם הנפרדות, שאנחנו בדרך כלל תופסים אותה ... זה, הוא מפסיק להרגיש תחושת חיסרון או דיכאון מכך שהוא לא נמצא באחדות מושלמת. הוא מבין שהנפרדות עצמה היא הצורה של האחדות להתבטא במציאות. למה אלוהים בחר לברוא את העולם בנפרדות ובצורות שונות? אליעד מסביר שאלוהים יצר את העולם באינסוף צורות שונות כדי שהאדם יוכל להכיר אותו מתוך הנפרדות. אלוהים, שהוא אינסופי ואחד מוחלט, בחר להתגלות דרך הרבה מאוד צורות שונות, כי אם הוא היה מופיע רק בצורה אחת, האדם לא היה מסוגל להבין ולהכיר אותו. אלוהים יצר מגוון עצום של צורות כדי שהאדם יוכל להתבונן בהן ולהבין את האחדות מתוך הנפרדות עצמה. אליעד מציג שאלה נוספת: האם האדם מתבונן בכל הצורות הללו ומבין שהן חלקים של אותה אחדות, או שהוא מפריד בין הצורות וחושב שכל צורה עומדת בנפרד ומנוגדת לשאר הצורות. התשובה של אליעד היא שהאדם שיבחר לראות בכל הצורות ביטויים שונים של אותה אחדות, יצליח להבין את האמת השלמה. לסיכום, אליעד כהן מלמד כי הבנת האחדות מתוך הנפרדות, והיכולת לרצות משהו בצורה נקייה ואמיתית, בלי שום אינטרסים נוספים, היא המפתח להבנת המציאות והדרך להגיע לשלמות והגשמה עצמית. מהו רצון אמיתי? האם ... אמיתי להגשמה עצמית? מה הקשר בין אחדות לנפרדות? סם חיים וסם המוות לפי רבי נחמן איך להבין את המציאות בצורה נכונה? למה אלוהים ברא את העולם בנפרדות? איך מגיעים לרצון ללא אינטרסים?