... כי היא ריבוי של האחדות. כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי זה האדם יכול לחוות באין סוף צורות, אין סוף פעמים את חוויית השלמות, של הנפרדות, שנכללת באחדות, בכל פעם מחדש. ואעפכ מצד אחד, אין שום התחדשות ...

... חושב, שהסיבה שהנייר נשרף, היא האש הבוערת. והאדם לא מבין שמבחינה לוגית, זה שהאש בוערת, זה לא מחייב בשום צורה שהיא, את הנייר להישרף. ונכון הוא הדבר, שתמיד כאשר האדם רואה אש בוערת ליד נייר, אז האדם רואה גם ... הזמן. כי משמעות הסיבה והתוצאה היא, שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא ... פוטנציאל אין סופי, ותמיד יכול להיות שבדיוק עכשיו יקרה אחרת, בשונה מכל שאר הפעמים שהאדם רגיל לראות שהדברים קורים בצורה כלשהי. בפרט כאשר האדם מודע לכך, שיש עוד אין סוף יקומים מקבילים וגם עולמות אחרים, שההיגיון אומר, שאם יש ... לכך, שאין שום אפשרות שדבר אחד יחייב דבר אחר לקרות. משום, שמכל מציאות, ניתן להגיע ברגע הבא, לאין סוף צורות שונות, של מציאות אחרת. כי יש אין סוף צורות אפשריות של המציאות. ובכל רגע ורגע יכולה להיות צורה אחרת של מציאות. ושום דבר לא מכריח את המציאות להיות ברגע כלשהו בצורה כלשהי. והאפשרות שברגע הבא, המציאות תהיה בצורה אחרת, מתוך אין סוף הצורות האפשריות, האפשרות הזאת תמיד קיימת. ומאחר שתמיד קיימת האפשרות שבדיוק עכשיו מערכת החוקים שהאדם רואה תשתנה, הרי שזה אומר ... מקום ושום זמן, לא מחייבים זה את צורת זה. והשכל הישר אומר, שכנראה שיש משהו שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, שהוא זה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, בכל רגע ובכל זמן. (ובשורשו, כאשר הכל אחד תמיד, שום דבר לא מחייב שום דבר, כי אין שום שינוי צורה כלל). ונחזור לאותו הטועה, שחושב שהסיבה שהוא אוכל, היא משום שהוא רעב. והוא לא מבין, שמאחר שהרעב שלו, לא ... שלא לאכול. ומאחר שקיומו של הרצון הוא לא מחויב, בדיוק כמו גם זה ששום דבר קיומו לא מחויב, כי הצורה היא לעולם לא מחויבת, כי תמיד יכולה להיות צורה אחרת, והרצון הוא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד, ואכ צריך לשאול, מה הסיבה של קיומו של הרצון עצמו? כי מאחר שקיומו של הרצון הוא לא מחויב אלא רק אפשרי, אכ האדם מוכרח להבין, מהי הסיבה האמיתית, שמחייבת את הרצון להיות ברגע הזה, בצורה הזאת ולא בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד ...

... שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחויב, והוא חסר כל צורה. ואז כאשר האדם נמצא בנקודה הגבוה ביותר של השכל, אז האדם שואף לדעת ולהשיג את המוחלט באמת, בלי להיות ...

... ידי זה הוא מפריד, בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. והאדם אינו מבין, שגם האחדות וגם הנפרדות, אלו רק צורות של אחדות גדולה עוד יותר, שהיא האחדות האמיתית, ששם הכל אחד ממש. ושם, צורת האחדות וצורת הנפרדות, מתאחדות והופכות להיות לישות אחת ממש. והוא נגד השכל של האדם, שהצורות שמנוגדות זו לזו מצד הגדרתן, הן יהיו ישות אחת ממש. ואעפכ, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם עוד לא ...

... שישנו, זאת בעצם סוג של השתקפות ובבואה של משהו אחר, שהוא גדול יותר מכל מה שישנו (כי המהות גדולה מצורותיה, שהם רק חלקים שלה). ויש כאלו שחושבים, שהארה רוחנית, היא כאשר האדם מבין שהעולם הזה והמציאות הזאת, הם אשליה. ... והמתחכמים יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה ... שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל.

... נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין היקום שלנו לבין שאר היקומים המקבילים, הוא בצורות של היש והאין, שנמצאות בתוך היקום. כגון לדוגמה, שביקום אחד יש במקום ובזמן אחד, צורה אחת, וביקום אחר, באותו המקום והזמן, יש צורה אחרת ואין את הצורה שיש ביקום שלנו. ומי שרוצה לעבור ליקום אחר, ולהתחבר לכל היקומים האחרים שקיימים במציאות, ולהתחבר לשורשם ולמהותם, דהיינו, לאחדות ... ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל היקומים המקבילים בו זמנית. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא נכון, על ...

... האהבה והטוב האמיתיים? הרבה נדמה להם שטוב להם ושהם אוהבים את המציאות באמת. ולאהוב באמת, פירושו בלי להיות תלוי בצורה חיצונית כלשהי של המציאות. ולכן, מבחן האהבה והטוב האמיתי, הוא הרע הגדול ביותר. כי מי שהאהבה והטוב שלו, הם רק מן השפה ולחוץ, דהיינו, שהטוב שלו תלוי בסיבות כלשהן, הוא לא יכול להכיל בתוכו, גם את הצורה של הרע הגדול ביותר בעולם. אבל מי שאוהב את המציאות באמת, הוא חווה אחדות מוחלטת, בין צורת הטוב הגדול ... שום רע בעולם, לא עומד נגדה. ואז הרע הוא טוב מאוד. כי הוא גורם להתגלות האהבה האמיתית, שאינה תלויה בצורה החיצונית. כי כאשר רע, אז האדם מתחבר אל האהבה האמיתית שלו למציאות, אהבה שהיא אינה תלויה בצורת המציאות, ושהיא אהבה אין סופית, שאין לה גבול ותנאי וסיבה ותלות בצורה כלשהי. אבל, הרע הוא טוב מאוד, רק עבור מי שאוהב את המציאות באמת, שאז הרע מזכיר לו את אהבת המציאות באמת, ללא סיבה של צורה. אבל מי שהוא אוהב את המציאות בתנאים מסוימים ובצורות מסוימות, הוא מקבל את עונשו, בכך שתמיד רע לו. כי הוא יכול לשקר כרצונו ולנסות לומר שטוב לו, אבל ... יהיה טוב מאוד? תשובה: על ידי אמת. כי על ידי אמת האדם רואה שהכל אחד. ואז כאשר רע לאדם, הצורה נעלמת, והמהות מתעוררת, והאחדות מתגלה, ויחד איתה חוזרת לחיים, האהבה האמיתית והאין סופית. ולרצות באמת את הרע, זה אפשרי ...

... שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן / אינטואיציה / קול פנימי / ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור ... הקולות שיש לו בראש, וכל תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, וכל הידיעות הפנימיות שלו, הן כולן כולל כולן, צורות שונות של הרגש הרע. ואפילו התחושה הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת ... לשנות את המציאות, בלי זה לא היה האדם סובל כלל, אלא היה מאושר תמיד באושר אמיתי, שאינו תלוי בשום צורה זמנית של המציאות. והסיבה לכך שהאדם רוצה לשנות את המציאות, היא רק בגלל שהוא מקשיב לקול הפנימי שלו, שאומר לו שקיימת נפרדות בעולם, בין הצורות השונות, ושצורה אחת, טובה יותר, מאשר צורה אחרת. ומי שמאמין לקול הפנימי שלו ומקשיב לו אפילו קצת, על ידי זה הוא נופל במלכודת של הקול הפנימי. ... באמת. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין את האמת, שהקול הפנימי שלו, עוזר לו רק להמשיך לסבול ולהחליף את הצורות של הסבל שלו. כי כל הקול הפנימי כולו, יוצר רק נפרדות של שקר, שהיא כולה רק צורות שונות של סבל מתוחכם. שבכל פעם נדמה לאדם, שעכשיו בצורה הזאת הוא יסבול פחות וכולי. וכך האדם מאבד את מלכותו. ועל האדם להטיל ספק, גם בקול הפנימי ביותר שלו, ...

... שהאדם יהיה בטוח בוודאות מוחלטת, שעפ השכל שלו, המציאות היא הגדרה כלשהי, ושהשכל שלו, לא יכול להבין את המציאות בצורה כלשהי. ובמקום לנסות למצוא תשובות לשאלות, לפני כן צריך לנסות להבין מה בכלל קיים, ומהי המהות של מה שקיים. ... שאולי חוסר ההבנה, נובע מכך שאין אפשרות לוגית למצוא תשובה? כי אולי יש כאן תהליך פרדוקסאלי, שאינו אפשרי להבנה בצורה שכלית? ועל האדם לזכור ולהבין, שגם אם המציאות היא פרדוקסאלית, עדיין האדם מוכרח להבין, את הפרדוקס שקיים בכל מקרה. ... הוא רואה את האמת. שמצד מהות המציאות יש פרדוקס שכלי, והוא שהיש והאין הם אחד. כי מצד אחד, יש צורות שונות. ומצד שני יש מהות אחת, שעפ השכל אין שום אפשרות שמשהו יהיה נפרד ממנה. ואעפכ, יש צורות שנפרדות ממנה. והוא הפרדוקס, של סוד הצמצום. וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, וכאשר האדם מוסר את נפשו, להבין את ... מבין. ובכל פעם למצוא תשובות חדשות, עד שהאדם מגיע לשורש כל השאלות, שהוא הפרדוקס של היש והאין. שגם קיימת צורה ומהות, וגם שאינו אפשרי שיהיה קיים משהו, יותר מאשר המהות האחת. ואז האדם מקבל שכל חדש, ומבין שהכל זאת ...

... שכולו אך ורק סבל. כי רצון להשפיע, הוא רצון ותחושת חיסרון, בדיוק כמו רצון לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום חיסרון ושום רצון כלל. והאלוהים השקרי, בגלל שכל כך רע ... בעין אמיתית, רואה את הטעות הגדולה. והיא, שמלך מלכי המלכים, כפי שהם בטעות תופשים אותו, הוא עירום. ושהוא משועבד בצורה נוראית, לרצון האישי שלו. שאת הרצון האישי שלו, שהוא זה שאחראי לכל מה שהוא עושה, אותו הוא לא בחר ... והדבר היחיד שימשיך להיות קיים, גם אם שום דבר לא יהיה קיים, זאת ישות אחת ויחידה, שהיא חסרת כל צורה והגדרה. והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי, בה אין שום נפרדות של שום צורה כלל. כי היכן שיש שניים, הרי שיש ביניהם הפרדה של צורה כלשהי, כי אם לא כן, הם היו ישות אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם ... בתחושת חסר, שמתבטאת ברצון. וכל רצון הוא סבל, כי כל רצון הוא תחושת חסר. והרצון הזה יש לו הרבה צורות, שאחת מהן, היא נראית כנתינה. אך מצד האמת, אין שום רצון לתת כלל. כי כל הרצון לתת, הוא כולו ...