... והשקר של האדם, היא רק משום שהאדם בתוכו מכיר את האמת המוחלטת. כי אם האדם לא היה קשור בשום צורה שהיא לאמת המוחלטת, גם לא בפנימיות מחשבתו ושכלו, הרי שממילא לא היה אצל האדם מושג של אמת ושקר כלל. ...

... הם רק משום שהאדם רחוק מהאמת. כי האמת של המציאות, היא שהכל מושלם ממש, ושהיש והאין אלו רק שתי צורות שונות של אותה הישות ממש, ששם הכל מושלם ממש, וממילא לא שייך שום רע ושום ייסורים וכולי, אלא הכל אך ורק טוב בלבד, טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה חיצונית כלשהי, אלא הוא טוב מצד מהותו, שאין בו שום חיסרון כלל. והסיבה לכך שהאדם רחוק מהאמת הזאת בשכלו ... אין לו שום אמונה כלל. אלא, או שהוא יודע, או שהוא אינו יודע, אך אמונה לא שייכת בכלל בשום צורה שהיא. ומנהיגי השקר ובראשם השכל של האדם עצמו, שהוא האליל הגדול ביותר שכולם עובדים אותו ומאמינים בו, כולם מעודדים ... ומי שהוא נצמד לאמת, הוא איש חכם. וכל המשוגעים שיש בעולם, הם משוגעים, רק משום שהם תופשים את המציאות בצורה לא נכונה. והכל, זה רק משום שיש להם אמונה שקרית. ואם היו המשוגעים לוקחים תרופה שהייתה עוקרת את האמונה ...

... וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. שהאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. כגון למשל על ... האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה עד אין סוף אין סוף). ודבר שהוא טוב מאוד, או ...

... כלל, וממילא לא שייך בנקודת האמת, להעדיף צד אחד, יותר מאשר צד אחר. והאמת מזככת את האדם, שלא יעדיף צורה אחת, יותר מאשר צורה אחרת. שאז ממילא, טוב לאדם באמת. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו באמת, הוא מגלה מיד את האינטרס שלו בחיפוש ... הסבל של האדם. כי בלעדיו, לא היה לאדם רע כלל. והאני הנפרד של האדם, דהיינו, תפישת האני את עצמו בצורה נפרדת, היא עצמה שורש הסבל בכבודו ובעצמו. וגם הסבל הזה, רוצה להמשיך להיות קיים. כי ברגע שהאדם מגיע לאחדות ...

... המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות. ואז האדם חושב לעצמו, שאם הוא לדוגמה, ילך לישון כל היום, הרי שבצורה הזאת ובהתנהגות הזאת, הוא משנה את המציאות כמה שפחות. ולא כך הוא הדבר, כי גם כאשר האדם, הולך לדוגמה ... העניין, היא הרצון של האדם לשנות את המציאות. ומהות העניין, היא התחושה שיש לאדם, שהוא רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי. וגם כאשר האדם הולך לדוגמה לישון כל היום ויושב בחוסר מעש מבחינתו, הרי שבפועל, עדיין הרצון של האדם שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרצון הזה קיים ולא נעלם. משום, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה, שבה הוא בחוסר מעש. כי מי שלא אכפת לו מעצמו בכלל, ומי שהוא זורם לגמרי עם המציאות, ושאין לו ... וגם עם זה שרע לו, בגלל שהוא לא מרוצה מהמציאות. והאדם שהוא זורם עם המציאות, הוא זורם עם כל הצורות כולן. כי גם הרצון שכן רוצה לשנות את המציאות, גם הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. ומי שזורם עם כל המציאות, הוא זורם גם עם הרצון שלו לשנות אותה. וכאשר נדמה לאדם שהוא יפסיק לעשות, הוא בעצם מטעה את עצמו. כי גם אי עשייה, גם היא עשייה. כי האדם נאחז בצורה כלשהי של המציאות. וגם להישאר במיטה ולישון כל היום, גם זו עשייה של ממש. שהאדם בוחר בבחירה חופשית מלאה, ... שבוחר להישאר במקומו, גם הוא עדיין בוחר, שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, בדיוק כמו זה שבוחר, לשנות את המציאות לצורה אחרת. כך שהאדם, לא באמת יכול להתחמק מאי עשייה בכלל. וכמובן שיש לזכור, שגם כאשר האדם ישן, הרי שבפועל ... רוצה. בין אם זה כאן בעולם שלנו, ובין אם זה בתוך העולם של החלום. והרצון של האדם שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, גם אם זו הצורה הקיימת, שהאדם כן רוצה אותה, ולא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שהרצון עצמו שהוא שורש הסבל, הוא ... השינוי והזמן והמקום. ואז כאשר האדם מבין שהכל אחד, אז הוא חווה שינוי ועשייה, אבל הוא חווה את השינוי, בצורה אחרת לגמרי.

... שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם טוב לו מעצם זה שהוא מכיל את המציאות כפי מה שהיא, בלי קשר לצורה החיצונית של המציאות. כי מנקודת מבט של אלוהים, הכל טוב תמיד. כי כאשר הכל כרצונך תמיד, אז הכל טוב ... טוב באותה המידה, כי תמיד החוויה היא זהה, כי תמיד יש את חוויית מילוי הרצון, בלי להיות תלוי בסיבה ובצורה כלשהי. וכאשר האדם במדרגה הזאת, אז תמיד טוב לו, בטוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר. והבשורה הרעה היא, שמי שלא ... עבד, שאין לו בחירה חופשית על מה שקורה לו. ובכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו חיסרון. כי כל צורה, חסרה את שאר הצורות. ואם האדם מחובר למקום שבו אין שום צורה, דהיינו, האחדות, אז תמיד טוב לו באמת, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי. או שהאדם נמצא בעולם של נפרדות, שבו כל צורה חסרה את כל שאר הצורות, דהיינו, כל צורה חסרה את אחדות הצורות, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום צורה כלל. ובסיכומו של דבר, או שתמיד טוב לך, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי של המציאות, או שביחס לחוויית שלמות, תמיד רע לך, בגלל שאתה כן תלוי בצורה של המציאות. כי גם מי שרוצה את צורת המציאות, עדיין רע לו, מכך שהוא רוצה את הצורה, ומכך שהוא תלוי בה ומשועבד אליה. כך שתמיד רע לאדם בכל מקרה, כל זמן שהוא בעולם הצורות. או שהאדם הוא איש אמת, ועל ידי האמת הוא חווה את אחדות הצורות, שאז האדם טוב לו תמיד בטוב אמיתי וכולי.

חוויית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה כי הרצון הוא רע ביותר, כי הוא חוויית החיסרון של האדם. ... מרגיש את החיסרון של הרצון. אבל יש גם אפשרות נוספת, שבה האדם מבין ויודע, שהרצון הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. כי כל מה שישנו, אלו הכל צורות של המציאות. וגם התודעה וגם הרצון וגם הדבר שאותו האדם רוצה, הם בסך הכל צורות של מהות אחת ממש. כי הרצון והרוצה והדבר הרצוי, הם בשורשם אחד, והם כולם רק צורות של האין סוף, שבו אין צורת רצון / רוצה / רצוי. ועל ידי ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה האדם חווה את הרצון כצורה של המציאות, אך לא כצורך אישי, ועל ידי זה האדם לא סובל מקיומו של חוסר אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב ... האדם מבין ויודע שזאת בחירה חופשית מלאה שלו, האם להיות קיים כנפרד או לא, אז האדם חווה את החיסרון, בצורה טובה מאוד וכולי.

... ודבר שיש בעולם. כי כל בעיה שיש לאדם כלשהו בחיים, היא תמיד ביטוי של הפרדת הטוב מהרע, שהאדם חושב, שצורה אחת היא טובה יותר וצורה אחרת היא רעה יותר. וכל אדם בכל מקום ובכל זמן, שמתחבר לשכל שמבין ששתי האפשרויות טובות / רעות באותה ... שעל ידי זה נוצרת ההנאה של המשחק, כל תהליך כזה (כי גם ההנאה של המשחק, גם היא מתבטאת בהמון צורות), הוא התגלות השכל של האחדות, שהופכת את הנפרדות לטובה מאוד. וההבדל היחיד בין החכם האמיתי, לבין שאר בני האדם, ... הזאת בשלמות מוחלטת. והחכם האמיתי, הוא יודע ומבין וחווה את הדבר הזה בשורשו. שהוא רואה את המציאות, גם בלי הצורות שלה. והוא רואה שהכל אחד ממש, דהיינו, ביטול צורת הטוב והרע. והוא ככ מלא בידיעת האחדות הזאת, עד שהוא ...

... מתמלא. וכאשר האדם מתקרב אל אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות, אז הוא בעצם מרחיק את עצמו, מכל ההיאחזות שלו בכל הצורות כולן. ואז ממילא אין לו שום צורה ורצון מוגדר, שאותו הוא רוצה, ואז הוא מרגיש ריקנות וחוסר הנאה. והכל זה רק משום, שהאדם מנסה להתקרב למקום מוגדר אחר, שבו הכל אחד ממש בצורה מוגדרת. וממילא, לא שייך לרצות בו שום דבר מוגדר, ולכן לא שייך ליהנות ממילוי רצון כלל. והאחדות של אמת, ... מהנפרדות, והיא כולה תלויה בהבנה בלבד. והבנה בלבד, פירושו הבנה בלבד, ולא שום דבר אחר. כי כאשר האדם חווה צורה כלשהי, הוא בעצם חווה חיסרון. כי הצורה, חסרה את כל מה שנפרד ממנה. ומי שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם רואה בעיניו ממש, את השלמות האין סופית ממש, השלמות שגדולה מהמקום והזמן עצמם, כאשר האדם רואה אותה ממש, שהיא עצמה באחדות אחת ממש, עם כל צורה וצורה, אז ממילא האדם חווה, בכל מקום ובכל זמן ובכל צורה שהיא, את השלמות הזאת של המציאות. וריבוי הצורות של המציאות, הוא ריבוי חוויית האחדות וכולי.

... והסוג השני, הוא מצבים, שבהם האדם פשוט משקר לעצמו, סתם ככה בלי שום סיבה כלל. כי כל הסבל וכל צורות הסבל של האדם, הן כולן רק משום שהאדם משקר את עצמו. ואם האדם לא ישקר את עצמו כלל, הוא ... זה הוא עצמו. כי המציאות, מכילה בתוכה את הכל. ולאדם נדמה, שהוא חכם יותר וחזק יותר מאשר המציאות. שהיא בצורה אחת, והוא משקר ויוצר צורה אחרת למציאות. ובכך האדם כאילו מתגבר על הכוח של המציאות. כי השקר, כאילו עוזר לאדם לנצח את המציאות. שהמציאות ...