... סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, האחדות של המציאות, ... אבל הוא לא עובד, עבור אף אחד אחר. ויש בזה עוד עניין, והוא, כי כל זמן שנדמה לאדם שלבוש וצורה אחת של המציאות, טובה יותר מאשר צורה אחרת של המציאות, הרי שהאדם עובד אלילים, חסרי כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון, שהוא מהות ואחדות ... שהיא רק לבוש של מהות המציאות, ששם אין שום אחדות ונפרדות כלל. ולכן, גם מי שנאחז באחדות, שיש לה צורה כלשהי, גם הוא עובד אלילים, ולכן, גם הוא סובל. ורק כאשר אין אצל האדם שום אלוהים כלל, כי הכל אחד ממש, והכל אלוהים עם כוח וללא כוח, בצורה אין סופית ללא כל גבול, אז ורק אז האדם לא עובד אלילים, והוא חווה, שהוא עצמו תקיף ובעל היכולת ...

... הוא נצחי, כי כל הדברים קיומם הוא נצחי. והדברים רק משנים את צורתם, אך לא נעלמים לעולם. ולכן בשום צורה, האדם לא יכול לברוח מעצמו. וחוסר התועלת בניסיון לברוח מעצמך, הוא משום שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם, היא משום ...

... זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא יש צורה כלשהי, והלבוש השני הוא אין צורה כלשהי. ובכך נפרדים, כל ההפכים כולם. אך ההפכים הם רק בצורה החיצונית. ולכל הדברים שבעולם, יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם, ללא שום הפרדה של הצורה החיצונית. ולכן, כל הדברים במהותם, הם אחד. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי שזה אומר ... מקיף את היש. ואם ניקח לדוגמה את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. ... לו שום משמעות אמיתית, אלא הוא רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר ... אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ואם יש צורה והעדר צורה, הרי שיש מצוי ראשון נוסף, שמתבטא כצורה וכהעדר שלה. כי הצורה, לא יכולה להוות את ההעדר שלה. ולכן הצורה לא יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. ... שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם נמצאים. כי יכולים להיות ... זמן גדול עוד יותר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, ... שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו ... וגם האין סוף, גם הוא מוגבל. כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וגם המחויב, גם הוא לא יכול להיות מחויב, ... מאשר דבר אחר. ולכן הכל אפשרי והכל מחויב באותה המידה ממש. וגם המהות אינה מחויבת. כי המהות, היא שינוי צורה, מהלבוש של המהות. ואכ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה החיצונית, מהלבושים. וגם האחדות, היא ... אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר ... מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. ... שלנו יש אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, האדם מנסה להגדיר את החוקיות של רצף הצורות האלו. ואת רצף הצורות האלו, האדם מכנה אותן בשם חוק טבע וכיוב. אך באמת אין כאן שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה צריך ... תשתנה. וממילא, אין שום חוק אמיתי כלל. ובנוסף, יש אצל האדם אשליה של סיבתיות. כי כאשר האדם רגיל לראות צורה אחת של מציאות, שאחריה תמיד מגיעה צורה אחרת, אז האדם חושב שהצורה הראשונה, היא המסובב והסיבה של הצורה השנייה שבאה אחריה. והכל זה עניין של הרגל מחשבתי בלבד.

... מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיוב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. ... וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין ... סיבה לחשוב, שיהיו חיים רק כאן בכדור הארץ הקטן שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר מאשר רק צורה אפשרית וכולי. ואעפכ ניתן אולי לומר, שאולי רק ברמת הפוטנציאל של המציאות יש אין סוף אפשרויות, אך בפועל יש ... איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ... עשויים? ומהי מהותם? ומה מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ... האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין שהוא נמצא בתוך האחדות של המציאות, והוא מבין ... אין שום קיום עצמי נפרד כלל. ולכן קיומה של התודעה, הוא צמצום. והתודעה של האדם חווה בכל פעם, צמצום וצורה אחרת של המציאות. והקיום של האדם, הוא לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות, שכבר קיימות כרגע ... הוא מנסה לברוח, היא לא תיעלם לעולם, והיא תישאר קיימת תמיד. ורק התודעה המצומצמת של האדם, בכל פעם חווה צורה אחרת של המציאות. אבל באמת, גם המציאות הקודמת, נשארת קיימת תמיד. (והאפשרי, נכלל במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחויב, למרות שהן נפרדות ואכ הן רק אפשריות וכולי). וכל השינויים שהאדם חווה, הם רק בגלל שהאדם לא ... היה רואה בעיני שכלו, את כל היקומים המקבילים שקיימים עם אין סוף אפשרויות, הוא לא היה יכול להגדיר שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום שינוי כלל. כי כל האפשרויות כולן, קיימות כל הזמן. והאדם ... אפילו את מהות הזמן והמקום עצמם). וכיוב לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל המציאות כולה בכל מקום ובכל זמן יש רק ישות אחת, כגון ... של הישות, נגזרת משאר הישויות כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי כל ישות ממלאת את ... ושאר סרטי מדע בדיוני, על האדם להבין, שהוא לא סתם רואה דמויות מצוירות על המסך, אלא הוא רואה כרגע, צורות חיים אחרות, שקיימות ברגע הזה ממש. ומי שרוצה לדעת, מה קורה כרגע ביקומים מקבילים ובמקומות אחרים ביקום שלנו, פשוט ...

... לעמול ולנסות להשיג ולהגיע אל אותו המצב. אבל כאשר מדובר על אושר שאינו תלוי בשום סיבה ושאינו תלוי בשום צורה חיצונית של המציאות, אז לאדם אין שום יכולת לעשות שום דבר עבור השגת האושר הזה. ולו זו אף זו, ... מספיק אוהב את עצמו, כדי לחפש את הטוב האמיתי המוחלט, אז האדם מתחיל לבדוק את מחשבותיו ואת המציאות שלו, בצורה מוחלטת. ולבדוק כל דבר בצורה מוחלטת, פירושו, שעל האדם לקחת את כל המחשבות והרעיונות שלו והאמונות שלו וכיוב, ולהתחיל לנסות להוציא אותם כולם, להורג. ... שהאדם מנסה להיאחז בהם באופן מוחלט, שאז הם משתחררים באופן מוחלט. כי מי שמנסה להזדהות עם כל מיני רעיונות בצורה חלקית, ולא מברר עד הסוף באופן מוחלט מה האמת, אז הוא נאחז בשקר, עד שהוא סובל מספיק, ומחפש את ...

... יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום צורה שהיא. כי הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם ... אל האחדות, שהיא שורש הכל. וגם כאשר האדם כולו רע, עדיין הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט, שאינו תלוי בצורה כלשהי. אלא, שהאדם לא חווה את זה. ועל ידי הבנת הדבר על בוריו באמת, על ידי זה באה גם ...

... זו שחושבת את החלום, שהיא נמצאת מחוץ לעולם ולמקום של החלום. והיא נמצאת כאן בעולם שלנו וממשיכה להיות מודעת (בצורה חלקית, בגלל רמת הריכוז במחשבה של החלום) למה שקורה כאן בעולם שלנו. והישות השנייה נמצאת בתוך החלום, שהיא לא ... להתעורר מהחלום של המציאות שלנו? ואיך נוצר החלום שלנו? וכולי. ומי שיתבונן בדבר יראה, כי אין שום הבדל בשום צורה שהיא, בין העולם האמיתי והממשי שלנו, לבין העולם האמיתי והממשי של האדם שנמצא בתוך החלום. והדרך של האדם לבדוק ... המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום ומחוץ לכל זמן. כי כפי שכבר ביארתי, התודעה העצמית של האדם, היא רק צורה, שקיומה הוא לא מחויב המציאות. ובדיוק כמו שהאדם קיים, כך בדיוק, הוא יכול שלא להיות קיים. ואין לאדם שום ... כי גם מה שנקרא אצל האדם אני וגם מה שנקרא אצל האדם לא אני, שתי הישויות האלו, הן בעצם צורה חיצונית, של ישות אחרת, פנימית יותר. שבה, אין שום הפרדה, בין האני של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום ... וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים השונים הם ישות אחת ממש. ובכל פעם שהאדם חווה ששני מצבים שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חוויית האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר ...

... הוא מלמד את האדם, שכל שהוא נפרד מכל השכל שיש בעולם. ושהוא לא דומה לשום שכל שיש בעולם, בשום צורה שהיא. כי כל השכל שיש בעולם, הוא שכל של נפרדות. שכל אחד מהשכלים שבעולם, מפריד את עצמו ומגדיר ומבדיל ... וגם את הניגודיות של עצמו, כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי שהאדם הזה, הוא תלמיד של טעות. כי הוא לא מבין את דעת רבו, ... שמפחד לחקור, מה יש לפני ואחרי ומעל ומתחת לשכל של עצמו, דהיינו, כל אדם שמגביל את ההתבוננות שלו הפנימית בצורה כלשהי, הוא עבד עבדים, שעובד את העבד עצמו. כי תפישת מציאות שגויה, היא עבד. והאדם עובד, את תפישת המציאות ... אמת, הוא מעניק מטובו, רק אחרי שהוא אינו חסר את התוצאה של מעשיו כלל. כי השלמות נמצאת בתוכו בכל צורה של המציאות, בלי להיות תלוי בצורה כזו או אחרת. ולמה שהוא ישפיע מטובו, אם הוא לא חסר את השפעת טובו? תשובה: מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה ...

... - איך להשיג את האחדות האמיתית של המציאות? והעניין הוא, כי האדם לא מסוגל לתפוש דברים שאינם מוגדרים עבורו בצורה ברורה. ומשום כך, כדי שהאדם יחווה שינוי כלשהו, לשם כך הוא רוצה לחוות אותו בעולם הממשי שלו, דרך החושים ... השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של ... לאדם את כל תפישת המציאות שלו, ברמה ככ עמוקה, עד שכאשר האדם חווה את קיומו העצמי, הוא חווה אותו בצורה אחרת. ואין הכוונה היא, שרק כאשר האדם מתבונן על קיומו העצמי, רק אז הוא חווה אותו אחרת, אלא הכוונה ... מחפש. ועל האדם להבין שהוא לא מחפש ולא רוצה לחפש, שום צורת חשיבה, ששוללת ושלא מכילה בתוכה, את כל צורות החשיבה האפשריות באשר הן. ועל האדם להפסיק לנסות לחפש הגדרות ששוללות את הניגוד שלהן, אלא במקום זה על האדם ... אמת, לשם כך לא צריך לשנות שום דבר, ולא צריך ליפות או לכער שום דבר, ולא צריך לנסות לחשוב בצורה כלשהי, או להבין את המציאות דווקא בצורה כלשהי. אבל בהחלט, כן צריך להתבונן אל תוך המציאות, ולנסות להבין אותה כפי מה שהיא. וכאשר ההתבוננות נמצאת מחוץ ...

... ולפצח המון אתגרים, מלבד להתגבר על הקיום העצמי של עצמו. כי הקיום העצמי של האדם, לא תלוי בו בשום צורה שהיא. והאדם לא בוחר, האם התודעה שלו תהיה קיימת או לא. ומאחר שכך, האדם לא יכול לבחור להעלים את ... מקום (כפשוטו), בחוויה נצחית ואין סופית של נפרדות. והאדם לא יכול להשתחרר מחוויית הנפרדות הזאת של המקום והזמן, בשום צורה שהיא. וכל חוויית נפרדות, היא חוויית סבל. כי ההפרדה, היא צמצום. והצמצום, הוא חסר את השלם, ולכן האדם סובל. והאדם לא יכול להיפטר בשום צורה מחוויית הנפרדות של האני שלו. ובכך שהאדם מנסה להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, בכך האדם לא פותר את צרותיו בשום צורה, אלא הוא רק מחזק את צרותיו. ובכך שהאדם מנסה לטעון, שאין לו בחירה להתנגד לחוויית הנפרדות של המציאות, בכך ...