... ממש לאדם, ואין לאדם שמץ של מושג שהוא נמצא בתוך חלום. והמציאות שלנו, לא שונה בשום צורה שהיא, מהמציאות של החלום. ואין לאדם שום דרך להבדיל ולמצוא הבדל אמיתי, בין החלום לבין המציאות שלנו. ולו רק ... שהוא נפרד ממנה. והמציאות מכילה בתוכה יש ואין. וזה בעצם אומר שהיש והאין, אלו שתי צורות של דבר אחד, שבו אין שום הפרדה בין יש לאין. וזאת היא האחדות האמיתית של המציאות. שבה היש והאין הם אחד ממש. וכל ...

... הרי שממילא אין שום זמן ומקום. כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות ... שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי ... האם דבר כלשהו ממשי קיים או לא, שאז האדם חווה את השאלה בצורה אחרת. וכל זמן שנדמה לאדם אפילו כחוט ... ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ... המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת מצד מהותם ...

... קורה פעם אחרי פעם, זה עדיין בשום דרך, לא גורם לתהליך הזה, להיות מוכרח בצורה כלשהי. ובכל רגע ורגע, תמיד יש אין סוף אפשרויות, כיצד ... באמת הסיבה של שום דבר. כי שום דבר, לא באמת מסוגל להכריח שום דבר אחר, להיות בצורה כלשהי. כי לצורה של המציאות, אין שום כוח מעצמה. ומה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, זו מהותן. ולא כמו שהטועים חושבים, שצורה אחת של רגע אחד, היא זו שמחייבת את המציאות להיות בצורה אחרת ברגע אחר. כי אלו שחושבים כך, הם אנשים זקנים, שאצלם, ... למה הוא מרגיש רע, הן כולן סיבות של שקר. והסיבה שהאדם מרגיש רע, היא לא בגלל צורה מסוימת, שהיא זו שגורמת לאדם להרגיש רע, אלא בגלל הקיום של הצורות עצמן. כי בלי שום צורה, דהיינו, אם הייתה קיימת רק ישות אחת, היא לא הייתה יכולה ... והסיבה שרע לאדם, היא רק בגלל שהוא חי בעולם הנפרדות של היש והאין, שיוצר את הצורות של המציאות, שגורמות לכך, שתמיד האדם ירגיש, שחסרה לו צורה כלשהי. ואחרי שהאדם מבין את זה, עכשיו עליו לשאול את עצמו ... המהות של מה שישנו, כדי להבין קודם כל מה בכלל ישנו. וכאשר האדם מתבונן אל תוך צורה כלשהי של נפרדות, אז האדם מגלה, שבאמת הכל אחד ממש, ושאין שום צורות נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. ואז ממילא האדם מבין, שאין בכלל ...

... אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני האדם בעולם, תופשים את ישותו של אלוהים, בצורה שגויה. ועצם זה שהאדם עושה הפרדה בינו לבין אלוהים, הרי שממילא זה אומר שהוא תופש את אלוהים, כישות סופית. וגם ... באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי באמת? והתשובה היא די פשוטה, כי יש שתי אפשרויות. ... האחת היא, שהאדם הוא כבר אלוהים, והאפשרות השנייה היא שהאדם הוא לא אלוהים. ואם האדם הוא לא אלוהים בשום צורה, אז אין שום דרך שהוא יהפוך להיות אלוהים. כי מהות האלוהים והאדם היא שונה לגמרי. וכמובן שלמזלו של האדם, אין ... לא נצחי ולא מחויב, והיא אינה מוחלטת. והדבר היחיד שכולם מסכימים עליו, זה שום דבר. כי כולם מתווכחים רק על הצורות השונות, אבל אף אחד לא מתווכח על כלום, כי כולם מסכימים על כלום ועל שום דבר. והכלום הזה שכולם מסכימים עליו, ... באופן מוחלט. ותכף ומיד האדם יגלה באמצעות החיבור שלו אל המוחלט, ששום דבר אינו אמת מוחלטת, כי הכל אלו רק צורות של הכלום המוחלט. ועל ידי זה האדם מצליח לחבר את התודעה שלו אל אלוהים האמיתי. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות, וחי ...

... של היש והאין, בכל פעם ופעם מחדש. ואז גם האדם חווה את השלמות של האחדות, בכל פעם מחדש. ולכן הנפרדות והרע, היא טובה מאוד, כי היא ריבוי של האחדות. כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי זה האדם יכול לחוות באין סוף צורות, אין סוף פעמים את חוויית השלמות, של הנפרדות, שנכללת באחדות, בכל פעם מחדש. ואעפכ מצד אחד, אין שום התחדשות כלל, כי הכל אחד ממש תמיד, ללא שום נפרדות ...

... בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. והאדם אינו מבין, שגם האחדות וגם הנפרדות, אלו רק צורות של אחדות גדולה עוד יותר, שהיא האחדות האמיתית, ששם הכל אחד ... האחדות וצורת הנפרדות, מתאחדות והופכות להיות לישות אחת ממש. והוא נגד השכל של האדם, שהצורות שמנוגדות זו לזו מצד הגדרתן, הן יהיו ישות אחת ממש. ואעפכ, הן ...

... האדם מציאות, דהיינו, כל מה שישנו, זאת בעצם סוג של השתקפות ובבואה של משהו אחר, שהוא גדול יותר מכל מה שישנו (כי המהות גדולה מצורותיה, שהם רק חלקים שלה). ויש כאלו שחושבים, שהארה רוחנית, היא כאשר האדם מבין שהעולם הזה והמציאות הזאת, הם אשליה. ונדמה להם שההבנה שהעולם הזה הוא אשליה ושהאני של ... אבל עדיין הוא נשאר יש. והמתחכמים יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה עדיין נחשב לקיום, שמוגדר על ידי ההפך והניגוד שלו. והעדר הקיום ... מהקיום של השינוי, שיש שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל. ...

... הוא נראה כאילו הוא רצון להשפיע ולתת הנאה, למרות שבאמת, הוא סבל אמיתי, שכולו אך ורק סבל. כי רצון להשפיע, הוא רצון ותחושת חיסרון, בדיוק כמו רצון לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום חיסרון ושום רצון כלל. והאלוהים השקרי, בגלל שכל כך רע לו, הוא ... שיש להם קצת בחירה חופשית לעשות כרצונם. ומי שמתבונן מעט בעין אמיתית, רואה את הטעות הגדולה. והיא, שמלך מלכי המלכים, כפי שהם בטעות תופשים אותו, הוא עירום. ושהוא משועבד בצורה נוראית, לרצון האישי שלו. שאת הרצון האישי שלו, שהוא זה שאחראי לכל מה שהוא עושה, אותו הוא לא בחר כלל מעולם. ולא ... באמת, הוא הדבר, שגם אם שום דבר לא יהיה קיים, עדיין הוא ימשיך להיות קיים. והדבר היחיד שימשיך להיות קיים, גם אם שום דבר לא יהיה קיים, זאת ישות אחת ויחידה, שהיא חסרת כל צורה והגדרה. והישות הראשונה שקיימת, שהיא ורק היא אלוהים האמיתי, בה אין שום נפרדות של שום צורה כלל. כי היכן שיש שניים, הרי שיש ביניהם הפרדה של צורה כלשהי, כי אם לא כן, הם היו ישות אחת ממש, ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות ... מודעת לקיומה, היא בעצם אלוהים שקרי, שסובל מתחושת נפרדות, שבאה לידי ביטוי בתחושת חסר, שמתבטאת ברצון. וכל רצון הוא סבל, כי כל רצון הוא תחושת חסר. והרצון הזה יש לו הרבה צורות, שאחת מהן, היא נראית כנתינה. אך מצד האמת, אין שום רצון לתת כלל. כי כל הרצון לתת, הוא כולו רצון לקבל הנאה ...

... המציאות כפי מה שהיא, שזאת בעצם סיבת הסבל של האדם, עד שהאדם לא יבין למה באמת הוא סובל, עד אז הוא ימשיך לסבול לנצח. ועל האדם להתעקש להבין, למה המציאות היא בצורה כזאת שבה אני לא רוצה אותה? למה היא כך ולא אחרת? ואז האדם מגלה, שהסיבה שהוא רוצה לשנות את המציאות, דהיינו, הסיבה שהוא מרגיש שחסר לו משהו במציאות הקיימת, היא ... תופש את עצמו, כקיים כישות נפרדת. וסיבת הסבל של האדם, היא הקיום העצמי שלו. שהאדם חושב שהוא קיים כישות נפרדת, שאז הוא מרגיש חיסרון תמידי, שמתלבש בכל מיני צורות, לשנות את המציאות. ואז על האדם להמשיך לשאול ולחקור בכל כוחו, למה באמת אני סובל, דהיינו, למה אני קיים? כי הסבל הוא בגלל הקיום. ובלי קיום אין סבל, וכשיש קיום ... סבל. ובלי להבין את סיבת הקיום הראשונה, לא ניתן להבין את סיבת קיום הסבל. כי הסבל הוא רק צורת קיום. ובלי להבין את סיבת הקיום, אי אפשר להבין את סיבת הקיום בצורה של סבל. והאדם מוכרח להבין, למה בכלל משהו קיים? ומה מחייב את המציאות שלנו להיות קיימת? כי כל קיומה של המציאות הוא רק אפשרי. וכל קיומן של הצורות הוא רק אפשרי וכולי. והאדם מוכרח להבין, למה משהו בכלל קיים, ולמה היש ישנו? ואז האדם מבין, שאין שום אפשרות להבין, למה באמת משהו קיים, בלי להבין קודם לכן מה ...

... שבכלל באמת, רע לו. כי טוב אמיתי, הוא כאשר הוא נובע מבפנים בתחושה ככ חזקה, עד שהיא לא תלויה, בשום צורה חיצונית של המציאות. ומי ששמח מכך שהמציאות מחליפה את הצורות שלה, הוא אדם שרע לו מבפנים, ושטוב לו רק מבחוץ. והסבל של האדם, הוא עמוק בתוכו. ותמיד, הוא מרגיש חיסרון. כי כל מה שנראה לאדם כטוב, ... רצון כלל. ובפועל, האדם כאילו נהנה פחות מהמציאות, אבל מה שבאמת קורה זה, שהאדם פחות סובל משינוי הצורות שיש במציאות, וממילא הוא גם פחות נהנה, משינוי הצורות שיש במציאות. אבל האדם בהחלט נהנה הרבה יותר מבפנים, בתחושה של שקט פנימי אמיתי, שהוא תלוי פחות ופחות בצורות של המציאות. כי מי שלא מסוגל ליהנות מאיזה דבר, הרי שהוא גם לא מפחד לאבד אותו, כי הוא חסר משמעות עבורו. וכאשר ההנאה של האדם מהצורות נעלמת, גם הפחד משינוי הצורות, גם הוא נחלש ונעלם. עד שבסופו של דבר, כל הרצון של האדם לשנות את הצורות נעלם, ואז האדם חווה טוב אמיתי באמת וכולי. ואחכ... גם כאשר האדם חוזר אל הנפרדות, עדיין הוא נמצא בתוך תחושת האחדות ממש. אלא, שאז יש ... לא יעזור כאן. והאדם לא יכול בכוחות עצמו, לנסות לגרום לעצמו, להפסיק לרצות ולחוות שינוי, בין צורות חיצוניות. כי אלו חיים של שקר. והאדם לעולם לא יכול, להעלים את הפוטנציאל של הנפרדות שלו. כי האדם לא יכול להעלים, את האפשרות, שהוא ... מהשתוות של הרצון שלו. כי האחדות האמיתית, היא כאשר האדם כן רוצה רצון מוגדר, אבל הוא חווה אותו בצורה לא מוגדרת. והרצון של האדם להיאחז בצורה, שבה הרצון שלו הוא לא מוגדר, הוא עצמו רצון מוגדר, שיוצר רע וסבל. וכל זמן שהאדם מנסה להביא את עצמו למצב, שבו הוא ירצה משהו אחר, יחווה משהו אחר וכיוב, אלו הכל היאחזויות שקריות של האדם, בצורות שונות של המציאות. כי באחדות האמיתית, המהות והצורה הם אחד. ושם, האדם חווה את האחדות המוחלטת, בתוך חוויית הנפרדות המוחלטת. דהיינו, שהאדם חווה דבר והיפוכו בבת אחת. והשלמות היא, כאשר ...