10:49השמנה, ירידה במשקל, לחשוב כמו שמן, לחשוב כמו רזה, לאכול רק כשרעבים, איך שמן חושב? איך רזה חושב? אנורקסיה, נטל ההוכחה, לאכול בלי סיבה, אכילה משעמום, אכילה רגשית, איך לשמור על הדיאטה? איך לשנות הרגלים? חלק 1... השמנה, ירידה במשקל, לחשוב כמו שמן, לחשוב כמו רזה, לאכול רק כשרעבים, איך שמן חושב? איך רזה חושב? אנורקסיה, נטל ההוכחה, לאכול בלי סיבה, אכילה משעמום, אכילה רגשית, איך לשמור על הדיאטה? איך לשנות הרגלים? חלק 1 מה ההבדל בין צורת החשיבה של אדם שמן לזו של אדם רזה? ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בשתי תפיסות מרכזיות הנוגעות ... הוא אוכל כל עוד הוא יכול או כל עוד הוא רוצה, ומפסיק לאכול רק כאשר יש סיבה חזקה להפסיק, כמו פחד ממחנק, או תחושת מלאות מוגזמת. למעשה, המצב הבסיסי של האדם השמן הוא לאכול בכל הזדמנות, בלי להטיל ספק בסיבת האכילה. מהי הגישה הבסיסית של אדם רזה כלפי אכילה? לעומת האדם השמן, אדם רזה פועל בצורה הפוכה לחלוטין. הוא לא יאכל כלל אלא אם כן תהיה לו סיבה מוצדקת לאכול. הוא בודק בכל רגע האם הוא חייב לאכול - רק אם יש לו רעב אמיתי הוא יאכל, וברגע שהרעב נעלם הוא מפסיק לאכול מיד. אצל האדם הרזה, המצב הבסיסי הוא לא לאכול כלל, והוא אוכל רק אם יש הצדקה ברורה לכך. כיצד אליעד כהן ממחיש את הרעיונות הללו באמצעות נטל ההוכחה? כדי להמחיש את הגישות הללו, אליעד נותן דוגמה של נטל ההוכחה. הוא אומר שאם מישהו טוען שהתיק שלך ... לאנורקסיה ואף למוות, הרעיון שלו הוא לא באמת להפסיק לאכול עד למוות, אלא להשתמש בגישה זו כאמצעי נפשי לשינוי ההרגל. הרעיון הוא שבאמצעות גישה קיצונית ניתן למצוא את האיזון האמיתי הנדרש לתזונה מתאימה. איך להפוך מאדם רזה לשמן לפי אליעד כהן? אליעד מסביר ... אדם רזה שמעוניין לעלות במשקל, צריך לפעול בדיוק הפוך: לאכול כל הזמן ובכל הזדמנות, ולהפסיק רק כאשר אין אפשרות פיזית להמשיך לאכול. האם אנשים שמנים באמת מרגישים רעב תמידי? אליעד מבהיר שברוב המקרים, אנשים שמנים לא באמת אוכלים בגלל רעב פיזי, אלא בעיקר מתוך ... ממליץ להתחיל בגישה קיצונית של אי - אכילה מוחלטת, ואז לאכול רק כאשר הרעב האמיתי כבר כמעט בלתי נסבל. כך ניתן ללמוד להבדיל בין מצב שבו הגוף באמת צריך אוכל, לבין מצב שבו יש צורך נפשי בלבד. מדוע חשוב לדבר על קיצוניות בהקשר של הרגלי אכילה? אליעד מדגיש ... לשינוי, אך כמובן לא ממליץ לסכן את הבריאות בפועל. למה לאכול רק כשחייבים באמת? המטרה של אליעד היא ללמד אנשים לזהות את הצרכים האמיתיים שלהם, ולא לתת להרגלים, לתחושות רגשיות או לשעמום להוביל אותם. כאשר אדם מתחיל לאכול רק במצב של רעב אמיתי, הוא יתחיל לגלות אילו רגשות ומחשבות היו מוסתרים מאחורי הרגל האכילה שלו. לפי אליעד, ההגבלה הזו יוצרת מודעות גבוהה יותר להתנהגות ולאכילה. האם המטרה היא להפוך את כולם ... אמירה שחושפת שעד כה לא נצפתה מציאות שבה מישהו מפסיק לאכול ונהיה שמן סתם כך. יוצא מכאן שאכילה היא הגורם המכריע שעלול לגרום לאדם להשמין. בהמשך מסבירים שהשמן מגלה שהוא משמין כתוצאה מאכילה מרובה, בשונה מזה שרזה בדרך כלל כי הוא אוכל רק את מה שהוא צריך. ... אם יש הצדקה מהותית להפסיק, והבסיס הראשוני הוא בא לי לאכול - אז אוכל. כיצד חושב אדם רזה לפי ההסבר? אדם רזה עשוי לפעול בגישה הפוכה: אני לא אוכל סתם כך. אני צריך סיבה לאכול. אם אין לי סיבה לאכול, אני פשוט לא אוכל. הוא בוחן: אם לא אוכל, אהיה רעב - ולכן מוטב לי לאכול כדי למנוע רעב או חולשה. אבל ברגע שתחושת הרעב נעלמת, הוא לא ממשיך לאכול. איך אפשר לעשות טרנספורמציה מחשבתית משמן לרזה? ברגע שאדם מזהה שהוא נוטה לאכול כל הזמן כי מתחשק לו, כדי לעבור למצב רזה, הוא מוזמן לאמץ את הגישה שאומרת אני לא אוכל סתם כך. למעשה, אני אפילו לא אוכל בכלל, חוץ מאשר כשאני ממש חייב. הניסוח הקיצוני הוא: מבחינתי, אכילה היא רעל, ... ובכל פעם אני שואל את עצמי: האם באמת אין ברירה אלא לאכול עכשיו?. כך דוחפים את עצמנו לקצה השני, כי במקום שהאוטומט יהיה לאכול בלי סיבה, הופכים את האוטומט ללא לאכול בכלל ואז מוסיפים אוכל רק במקרה של צורך ממשי. מהי המשמעות של הגישה הקיצונית אני אף פעם לא אוכל? בפועל, הכוונה אינה שאדם לא יאכל עד שיתמוטט באמת, אך משתמשים בגישה הזאת כהצהרה פנימית שמסייעת לו ... למצב של אני אוכל כל הזמן כל עוד אני יכול. אני מפסיק לאכול רק אם אני באמת לא מסוגל להכניס לפה עוד דבר. לדוגמה, בכל רגע פנוי, פשוט לאכול שוב ושוב עד שאי אפשר להמשיך. על מה עוד דיברו בקשר למשקל יתר? עלו טיעונים שלפעמים לא מדובר רק בזה שהאדם בא לו לאכול, אלא ייתכן שהוא חש רעב מוגבר או שהנפש שלו שולחת אותות של דיכאון או שעמום ... רעב פיזי אלא התניה פסיכולוגית או הרגל של הגיע הזמן לאכול שוב. שאלה: אז מה המשמעות של להתחיל לאכול רק כשאני באמת חייב? זה אומר לנסות לבדוק מתי באמת מגיע הרעב הפיזי ואי אפשר בלעדיו. יש אנשים שמנים שבאמת לא זוכרים מה זה רעב אמיתי, כי הם אוכלים הרבה לפני שמגיעים לתחושת רעב. הם ממלאים את עצמם ... רגשי, מומלץ להציב כלל קיצוני: מהיום אני כאילו מפסיק לאכול לגמרי. עכשיו אני אוכל רק כשאני ממש ממש חייב, כשאני כמעט לא יכול להמשיך בלעדיו. מה לגבי אנורקסיה או קיצוניות מסוכנת? ישנה אמירה: אדם עלול להגזים וללכת לקיצוניות שבה הוא בקושי אוכל ויכול להגיע ... על עצמו? יש מי שאומר שעצם המעבר לגישה של מותר לי לאכול רק כשאני חייב יכולה להציף מחשבות ורגשות שלא היו גלויות קודם. האדם עשוי לגלות שהוא היה אוכל מדיכאון או משעמום, אבל השיחה מבהירה שזה כבר סיפור נוסף, והרעיון העיקרי הוא קודם כל לשנות את הדפוס הבסיסי. איך ממשיכים מפה? בהמשך מדגישים שאפשר לבחור מה לאכול ומתי, ושכל אחד יחליט בהתאם לשיקוליו. הדבר החשוב לדעת הוא שיש שתי גישות מנוגדות, ושהשמן הממוצע פועל לרוב בגישה אני אוכל כי בא לי, ואילו מי שרזה לאורך זמן, פועל לרוב בגישה אני אוכל רק כשאני באמת ... או ביולוגיים, וממוקדת יותר בשגרת אדם ממוצע שרגיל לאכול הרבה יתר על המידה. שאלה: האם יש כאן המלצה להפוך את כולם לאנורקטיים? בסוף השיחה נאמר בחצי קריצה: כן, כדי לצאת מהלופ, אפשר לחשוב כמו אנורקטי, תאכל רק כשאתה לא יכול יותר להתאפק. אבל מיד מציינים ... ומפורט כל השיחה עוסקת בפער שבין אדם שמרגיל את עצמו לאכול כי בא לי ומפסיק רק כשאין לו ברירה יותר, לבין אדם שמרגיל את עצמו לא לאכול בכלל אלא אם כן יש סיבה טובה. מופיע דגש על כך שלא דנים בתזונה בריאה באופן ספציפי, אלא רק על הבדל מנטלי שמסביר מדוע אדם מסוים נשאר רזה (כי הוא אוכל רק כאשר הוא צריך) ואדם אחר משמין (כי הוא אוכל ... או האם אני עלול למות אם לא אוכל?, ואף על האם יש סיבה לאכול ביס נוסף?. מתחדדת ההמלצה לאימוץ גישה של