... מהו איש אמת באמת? כי יש כאלו, שכאשר הם חושבים להיות איש אמת, ישר רצות להם בראש כל מיני צורות, של ההתנהגות החיצונית של איש אמת. כגון לדוגמה, שאיש אמת, לא אומר דבר שהוא אינו אמת וכיוב. ואלו שנאחזים במחשבתם בצורה החיצונית של איש אמת, הם אנשי שקר. כי איש אמת, הוא אך ורק כאשר יש לאדם רצון אחד ויחיד, ... המהות הפנימית שלו. ולכן, מי שרוצה להיות איש אמת, עליו להבין את האמת. שלהיות איש אמת, אין פירושו להתנהג בצורה כלשהי, או לשנות משהו כלשהו. כי אלו דברים שיקרו מעצמם או שלא. אבל איש אמת אמיתי, הוא זה, שרק ...

... ירצה אותו. וכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל כרצונו של האדם תמיד. אבל האדם הוא מזדהה בטעות עם הצורה החיצונית שלו, אבל בתוכו הוא מתגעגע לחזור ולהרגיש את המלך שהוא באמת. ואז על ידי זה האדם מתחיל לרצות ... משהו אמיתי, כי הוא מהות המציאות שמחייה את כל המציאות כולה. אבל האדם, מחמת שהוא משוגע, נדמה לו שהוא הצורה החיצונית של המציאות, והוא בטעות מחזיק מעצמו משהו, אבל בטעות הוא מזדהה עם צורה שאין לה שום כוח מעצמה כלל. והאדם הוא חי מת. שבאמת הוא חי, אבל הוא חווה את המוות. כי במקום שהאדם יחווה את החיים של המציאות כולה, הוא חווה את המוות של הצורה, שאיתה הוא מזדהה. וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע את האמת שהכל אחד, ושהוא אלוהים האמיתי, ושמצד האמת גם האדם שמולו ... אמת, והוא יודע שכולם תמיד עושים את רצונו. אבל מי שיש לו גאווה של שקר, שהוא חושב בטעות שהוא הצורה החיצונית שלו, על ידי זה הוא שוכח שהכל כרצונו תמיד, ואז הוא מרגיש שמתגאים עליו, למרות שבאמת, הוא עצמו ...

... אחד גדול. ומי שרוצה לעלות מדרגה לדרגה ולהתחדש כל הזמן מחדש ולחוות בכל רגע ורגע את כל המציאות כולה בצורה חדשה לגמרי, בלי שום מאמץ להתאמץ לחוות את החוויה הזאת, מי שרוצה לזכות לזה, עליו להגיע לשכל של האחדות. ... שהכל אחד ממש, ושהאני שלו עצמו מתחדש בכל רגע מחדש, ואז ורק אז האדם חווה את כל המציאות כולה, בצורה חדשה לגמרי בכל רגע מחדש. כי בכל רגע ורגע, הכל מתחדש מחדש לגמרי, יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא תמיד אותו השכל של השלמות, אבל בצורתו, הוא בכל פעם חדש ...

... לרצות את הטוב, וממילא להרגיש תמיד רע. מכך שהוא מפחד לאבד את הטוב, ומכך שהטוב שלו, הוא תמיד תלוי בצורה החיצונית של המציאות. כך שהאדם, מרגיש תמיד גם רע. והאדם מרגיש גם רע, רק בגלל שהוא אומר על דבר ... טוב, ולא שהאדם מוכרח לומר, שהרע והטוב הם אחד, אבל האדם בהחלט כן מוכרח להבין, למה הוא אומר על צורה אחת של המציאות שהיא טובה, יותר מאשר צורה אחרת. כי האדם על צורת מציאות אחת, הוא אומר שהיא טובה ורוצה אותה, ועל צורת מציאות אחרת, הוא אומר ... לדוגמה אומר על חולי שהוא רע, ועל בריאות שהיא טובה. והאדם, לא באמת מסוגל להסביר, למה הוא רוצה את הצורה הזאת של המציאות, יותר מאשר כל צורה אחרת. ואין לאדם שמץ של מושג, מהיכן באמת נוצר אצלו הרצון העצמי שלו, שכל הזמן מפריד בין צורות של מציאות, ושצורה אחת הוא רוצה וצורה אחרת הוא לא רוצה. ולומר שהכל מאלוהים, גם זהו שקר. כי עדיין צריך להבין, למה אלוהים רוצה כך ולא ... והאחדות, ולמה איך וכיצד ממנה נוצרה הנפרדות, ואיך ולמה הוא קיים, ולמה הוא רוצה את מה שהוא רוצה, דווקא בצורה הזאת ולא בצורה אחרת. ואצל החכם האמת, הרע אצלו, הוא טוב מאוד. כי הנפרדות היא טובה מאוד, עבור מי שמבין אותה. והיא ... מאוד, עבור מי שלא באמת מבין אותה. ולכן האדם מוכרח להבין את הרצון שלו, למה הוא קיים, ולמה דווקא בצורה הזאת, ולמה הוא רוצה דווקא צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה אחרת וכולי. עד שהאדם רואה במו עיניו שהכל אחד, ואין שום שאלה כלל. ואז הוא חי חיים טובים באמת.

... ביארתי, האדם מוכרח להבין למה הוא רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע. והאדם מוכרח להבין, למה הוא רוצה צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה אחרת. וכאן יתבאר, כיצד צריך האדם לחקור ולגלות את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה את מה ... האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו היה ממשיך להיות קיים. והחיות של הרצון בצורה כלשהי, הוא הרצון עצמו ללא כל צורה. כי בלי הרצון עצמו, אין שום קיום לרצון בצורה כלשהי. ולכן, במקום לשאול מהיכן מגיע הרצון להרגיש טוב ולא רע, ובמקום לשאול למה אני רוצה כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא ... של האדם. כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיוב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של האני של האדם, הוא מחויב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק ... בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי אני, אין שום רצון כלל. והמהות היא האני, והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות האני שלו, ... כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו אני. ואם קיים מה שאינו אני, הרי שהאני הוא ישות מורכבת. שהצורה היא האני, כמו גם הצורה של מה שאינו אני, והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של האני, היא היש עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה אני, אבל לא יכולה להיות ישות של אני, בלי שתהיה קיימת ישות כלשהי. דהיינו, האני הוא צורה של יש / של משהו שישנו. ויכול להיות משהו ישנו, שהוא אינו אני, אבל לא יכול להיות אני, בלי שיהיה קיים משהו שישנו. ולכן, האני הוא רק צורה, של משהו שישנו, והמהות, היא הישות של היש עצמו. ומי שרוצה להבין את עצמו ואת רצונו, הוא מוכרח להבין ... מהות מה שישנו. וכבר עכשיו ניתן להבין, שמה שישנו הוא בעצם האין והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה כלל, הרי שאין גם צורת מקום וזמן, ואז ממילא אין שום דבר. כי גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי שום צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / שום דבר וכולי. ובלי שהאדם יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ולכאורה, ... מורכב האין? כי האין הוא רק אפשרי המציאות וקיומו הוא לא מוכרח. כי יש לו את הניגוד, של היש צורה. וההפך וההעדר של האין, הוא היש. כי ההעדר של האחדות, היא הנפרדות. וגם האין וגם היש, אלו שתי צורות, של מהות אחת ויחידה באמת, שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין ... בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה בין היש לבין האין, ובצורות של המציאות, יש הפרדה בין היש לבין האין. והשאלה הקשה היא, כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות צורות שונות, מתוך ישות אחת שבה אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים ... שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו, שהוא שונה מהמהות של המציאות. כי איך אפשרי הדבר שהמהות תמלא את הצורה כולה בשלמות, ואעפכ הצורה תהיה שונה ממנה?! כי אין שום קיום לשום דבר בעולם, בלי שהקיום עצמו ימלא אותו וההוויה עצמה תהווה את הדבר. אז כיצד אפשרי הדבר שיהיה קיום למשהו, שהוא אינו ההוויה עצמה, אלא הוא צורה נפרדת ממנה?! וכיצד אפשרי, שהוויה תהווה משהו, שהוא שונה בצורה שלו, מהוויה שלו, שהיא בעצם, מי שהוא עצמו ממש?! וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. כי המהות לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה עצמה. ומצד אחד אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה תמיד. ולא יכולה להיות שום צורה כלל, כי אין שום מקום לשום צורה, כי ההוויה היחידה, מוכרחת למלא את הצורה עצמה, ולכן לא יכולה להיות שום צורה כלל. ואעפכ יש צורות שונות. והן באחדות מוחלטת עם המהות עצמה, והכל אחד ממש. וכאשר האדם רואה ובאמת מבין את האמת שהכל אחד ... כלל. וגם אחכ כאשר האדם חוזר אל האני שלו, אז הוא כבר יודע את האמת שהכל אחד ממש, ושכל הצורות הן ישות אחת ממש, ושאין שום שאלה כלל.

... ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד ... לא מתהווה כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. ... יש ריבוי הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא הוויה אחת ויחידה, שאין בה שום צורה כלל. וההוויה הראשונה, היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ובלי ההוויה שתהווה אותו. וגם כל צורה וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ... המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, ואכ היא מהווה גם את הצורה עצמה וממלאת אותה כולה, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר. וזה בעצם אומר, שלא נשאר שום מקום, שבו תהיה צורה, שהיא אינה המהות עצמה. כי ההוויה ממלאת את הכל, ואין שום מקום, למשהו, שהוא אינו המהות הראשונה עצמה. ואין לומר שההוויה צמצמה את עצמה, ויצרה מקום שבו יוכלו להיות צורות (בבחינת החלל הפנוי), כי זה אינו אפשרי שיהיה מקום וחלל פנוי לצורות. כי המקום עצמו, גם הוא עצמו, כולו הוא רק הוויה עצמה, ולא יותר או פחות מכך. ולא יכול להיות ... יכול להיות שום מקום שבו יהיה חלל פנוי. כי החלל הפנוי עצמו, קיומו עצמו אינו אפשרי. משום שהוא עצמו צורה, שנפרדת מההוויה עצמה, וזה אינו אפשרי כלל. ואעפכ, מצד שני יש גם לבושים, שהם נפרדים מהמהות של עצמם. למרות ... את הנפרדות, ואעפכ הוא כך. ולא שהאין מהווה את היש, כי זהו מצד הנפרדות בלבד. אלא שהמהות ממלאת את הצורה כולה, למרות שהצורה נפרדת ממנה. והמהות והצורה הן ישות אחת ממש, למרות שהדבר אינו אפשרי כלל. וכאשר האדם מבין שהמהות והצורה הן ישות אחת ממש, אז ממילא האדם מבין שמצד האמת, אין שום שינוי כלל לעולם, ואז ממילא אין שום ...

... מוגדר, הוא שקר. ואצל החכם האמיתי, רצון מוגדר, הוא שקר טוב מאוד. כי אצלו הרצון שהוא חיסרון, הוא עוד צורה של שלמות. אבל אצל מי שחי בנפרדות, אצלו הרצון, הוא סבל קשה מאוד. ורצון מוגדר, הוא סבל. משום, שכל ... הרצון שלו, הוא מגלה את מה שהוא באמת רוצה. והרצון האמיתי של האדם, הוא רצון אין סוף ללא כל צורה, שאז אין שום רע כלל. וכאשר האדם יודע את האמת, שהרצון האמיתי שלו, הוא לא מוגדר כלל, אז האמת ...

... מה הוא רוצה. כי כל רצון, פירושו סבל, שהאדם חווה פחד שיקרה אחרת מרצונו. ושהאדם חווה שהמציאות טובה יותר, בצורה כזו ולא בצורה אחרת. ומי שנדמה לו שהרצון שלו בשליטתו, שיואיל נא לנסות להפסיק ולבטל את רצונו. כי אם לא יהיה לאדם ... וגם קיומו של האדם עצמו לא תלוי בו. כי האדם הוא חלק ממשהו אחר גדול יותר. שכאשר הוא משתנה לצורה כלשהי, אז כל העולמות כולם משתנים, וגם האני של האדם והרצון של האדם, גם הם משתנים. והדבר דומה לגוף ... במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ושהוא לא שונה מכל דבר אחר שישנו או שאיננו. והוא רואה את האמת, ... אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ממש, שאפילו האני שלו הוא לא יותר מאשר צורה של משהו אחר, אז על ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני ... חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא בתוך חלום. ואז הוא מבין שהאני שלו כמו ... השכל שלו, ואז הוא זוכר ברשימו, שמצד האמת הכל אחד ממש, ושאין שום נפרדות כלל כלל לא, כי המהות והצורה הם אחד ממש באחדות מוחלטת, ואין שום דיבור ושום מחשבה ושום מעשה ושום שינוי כלל. וממילא לא שייך שום ... שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון ...

... שיתבונן פנימה, יראה כי מה שהוא באמת רוצה, זה לרצות את המציאות ולהגיע לשביעות רצון מהמציאות, כאשר היא תהיה בצורה כלשהי. והאדם כל הזמן מתאמץ לשנות את הצורה של המציאות, כדי להגיע לאותה צורת מציאות מיוחלת, שהאדם משקר את עצמו שכאשר היא תהיה, אז בצורת המציאות הזאת, הוא ירצה את המציאות כפי מה שהיא. אבל התכלית הסופית היא, שהמציאות תהיה בצורה שהאדם ירצה אותה. כי בסופו של דבר, האדם רוצה, לרצות את המציאות. ולרצות את המציאות באמת, פירושו לרצות גם את זה שהמציאות יכולה להשתנות כל הזמן. כי בכל צורה של המציאות, תמיד המציאות יכולה להשתנות לצורה אחרת. והאדם שרוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה מסוימת, הוא תמיד מפחד ולא רוצה שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, שאותה הוא פחות רוצה. דהיינו, שהאדם לא רוצה את האפשרות, שהמציאות תשתנה נגד רצונו. ולרצות את המציאות באמת, ... שאז האדם מרוצה מכל המציאות תמיד, ואז הוא באמת רוצה את המציאות. ובכלל זה גם את האפשרות, שהמציאות תשתנה לצורה אחרת. ומנקודה פנימית יותר, על האדם לרצות את כל המציאות, ובכלל זה גם את זה שהוא לא רוצה את ... האדם. כי הרצון, הוא הסבל, וכל רצון הוא סבל (כי הוא יוצר צמצום של תחושת הטוב, והוא מגביל אותה לצורה כלשהי). ועל האדם לרצות את הרצון שלו, שהוא הסבל שלו. ולרצות את המציאות בשלמות, פירושו, לרצות גם את קיומו ... רוצה, זה לרצות את המציאות באמת כפי מה שהיא ממש. וזה בעצם אומר, שכל המאמצים של האדם לשנות את הצורה של המציאות בכל דרך שהיא, בין אם זה שינוי חיצוני וגם אם זה שינוי פנימי, כל רצון לשנות את ... המציאות היא התגלות והתגשמות רצונו. כך שכל מה שהאדם מנסה לשנות את המציאות, לא רק שהוא לא יכול בשום צורה, להשיג מכך את המטרה שהוא ירצה את המציאות בלי לרצות לשנות אותה, כי הרי הוא מנסה לשנות אותה. אלא ...

... היגיון, חסרת צדק. ונראה לאדם שכנראה חלו כאן טעויות בתכנון של המציאות שלנו. ולאדם יש ביקורת על המציאות ועל הצורה שבה היא מתנהלת. ונראה לאדם שהוא חכם יותר מהמציאות. ונראה לאדם שיש במציאות שלנו דברים לא הגיוניים ומשוגעים. ונראה ... של המציאות, כמו אצבע בתוך גוף האדם, שהאני האמיתי של האצבע, זה האדם עצמו. ועל האדם להבין, שהוא רק צורה וביטוי של משהו אחר, ושכל מה שהוא מאשים ושונא את המציאות, הוא בעצם שונא את מי שהוא באמת. ועל ...