... שבעולם נפרדים ושונים זה מזה. ואז האדם מחפש לחזור אל השלמות, שבה הכל אחד, ואז האדם מטעה את עצמו שצורה אחת של המציאות, היא קרובה יותר אל השלמות של המציאות, מאשר צורה אחרת, וכך נוצרים הרצונות. אבל, מי שנמאס לו לסבול, עליו לברר את האמת לגבי ההפרדה של היש והאין. וכאשר ...

... ואין שום הפרדה בין טוב לרע וכיוב. וממילא בנקודת האמת המוחלטת, שם לא שייך להרגיש / לחשוב / להיאחז בצורה כלשהי. כי בנקודת האמת שהיא מחויב המציאות, שם אין שום נפרדות ושום ישות כלל. ולכן, אי אפשר לפחד ולסבול ... כטובה באמת, מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות (צורה = מהות).

חכם אמיתי בפנימיות וטיפש אמיתי בחיצוניות ובו יתבאר, שאי אפשר להכיר את החכם האמיתי עפ החיצוניות שלו בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד ... אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת אצלו כטיפשות וכשיא השיגעון וההפרדה. דהיינו, שהאדם חושב לעצמו, שהמציאות שלנו מתנהלת בצורה טיפשית / שגויה / לא נכונה. שהאדם חושב שהוא היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא ... מספיק חכם, לפעמים החכם האמיתי מצטייר בעיניו, כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר ... אז ממילא השלמות של האין המוחלט, היא נמצאת בכל ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי ... אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל החכם האמיתי. כי האחדות קיימת בעומק פנימיות המציאות שלנו, ככ עמוק עד שהיא נמצאת מחוץ למקום ממש. ... ויבלבל ביניהם בטעות או שלא בטעות. ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו עפ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד ...

... עולם, שבו לפני ואחרי הכל שווה תמיד. עולם, שבו יש ואין הם אחד. עולם, שבו השלמות קיימת תמיד, בכל צורה של המציאות. ולכן לעולם אי אפשר באמת, לגרום לחכם האמיתי להיות שמח יותר. מחמת, שמי שאפשר לגרום לו להיות ... שאינם יכולים לעזור לאחרים ולאדם עצמו. כי כל זמן שנדמה לאדם, שיש טיפת רע בעולם, וכל זמן שנדמה לאדם, שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת, וכל זמן שנדמה לאדם, שהוא מנסה לתקן את העולם, וכל זמן שהאדם, באמת מרחם על שאר בני האדם ... טועה וחסר שכל אמיתי. כי המציאות, היא מושלמת וטובה כפי מה שהיא ממש, ברגע הזה ובכל רגע ורגע ובכל צורה וצורה של המציאות. ורק הטועה חושב, שהוא באמת יותר רחמן מאשר המציאות האכזרית. ואז ממציאים את הדרך לשחרור מהסבל. כאילו ... חסר הבנה, בגלל שהוא חושב, שעדיין יש במציאות שלנו משהו גרוע. וכל זמן שנדמה למישהו, שאם מישהו אחר יחשוב בצורה כלשהי, אז המציאות תהיה טובה יותר, הרי שהוא חסר הבנה, שחושב שהמציאות לא מושלמת בשלמות שאין שלמות אחריה, כבר ... הוא רחמן אמיתי. והוא איש חסד האמת, שרוצה שגם האדם יחיה טוב באמת, באושר אמיתי ופנימי, שאינו תלוי בשום צורה כלשהי של המציאות. וברמה החיצונית, כן יש לחכם האמיתי רצון. וברמה החיצונית, האדם כן יכול לגמול טובה תחת טובה ... וכך ניתן לראות שהוא אכן מקיים את עצתם. והם מנהיגי טעות. משום, שהטוב האמיתי, אין לו שום קשר בשום צורה שהיא, לשום צורה חיצונית של המציאות. וממילא, עצם המחשבה של האדם, שהוא צריך לשנות צורה חיצונית כלשהי של המציאות, זו עצמה התגלמות של הרע, שמרחיק את האדם מהאושר האמיתי שלו. וגם לשנות את הרצון ... העניין, היא עניין האמת. והאמת, היא נקודה פנימית בתוך האדם, שאין לה שום לבוש גשמי כלל ושהיא חסרת כל צורה. ולכן לא ניתן לזייף אותה. אלא, או שהאדם מחובר אליה, או שלא. ואין אפשרות שהאדם יקיים באמת את העצות ...

... האדם רע לו, לא בגלל שכואב לו, אלא בגלל שהוא לא רוצה את המציאות שכואב לו. והכאב, הוא רק צורה של המציאות, שהאדם לא רוצה אותה, בלי להבין, למה באמת הוא לא רוצה אותה?! וכאשר כואב לאדם בגופו, רע ... הבעיות שיש לאדם בכל תחום שהוא, ואפילו בעיות בריאות הגוף, הן בעצם בעיות נפשיות שיש לאדם, שהוא לא רוצה צורות מסוימות של המציאות. ואין האדם מרגיש רע כלשהו, אאכ הוא לא רוצה את המציאות באשר היא. כי מי שרוצה ...

... שום הבדל בין בני אדם ובעלי חיים, לבין כל שאר הדברים שישנם, כגון הצמחים והדומם. כי הכל אלו רק צורות שונות של מהות אחת. והאם לדומם יש תודעה? והאם לאנשים מתים יש תודעה? תשובה: לדומם ולאנשים מתים ולכל ישות ... אם יש תודעה וישות ממשית לאדם, אז יש כזו גם לכל שאר הדברים שקיימים. והאדם הוא לא יותר, מאשר צורה של משהו. ואם הוא נחשב למשהו עם ישות ממשית, אז גם כל שאר הצורות נחשבות לישות ממשית. והרעיון הוא, שאין הבדל בין שום צורה לבין שום צורה אחרת. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין, שהוא וכל מה שישנו, אלו בעצם צורות של חיבורי זמן ומקום. כי יש זמן ומקום אין סופיים, שבתוכם יש הרבה צורות, שהם כל הדברים שקיימים, וכל האירועים שקורים וכולי. והאדם הוא לא יותר מאשר צורה כלשהי, שיש בתוך כל שאר הצורות והישויות, שנפרדות זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי קיומו של האני, תלוי בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה ... כל מה שנמצא בתוכם. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין שגם המקום והזמן האלו, גם הם רק צורות של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא ... אני גם לא קיים? ואיך אני קיים? ולמה אני קיים? ומי ומה גורם לכך, שאני אהיה קיים? ולמה דווקא בצורה הזאת? ומהו קיומי העצמי? והאם אני דבר ממשי? ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל ...

... המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום והזמן ושל כל מה שישנו בתוך המקום והזמן. ויש מציאות אחת ... הזמן. וממלא את המקום ואת הזמן, פירושו שהוא לא תופס מקום וזמן, ושהוא בתוכם, בעומק, שהוא פנימי יותר מאשר הצורה שלהם. והדבר הזה, הוא גם מקיף את הכל. כי יש מציאות אחת, שבתוכה נמצא הכל. ואם יש שני דברים ושתי ישויות, הרי שיש משהו אחד שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. וכאשר בסוף התהליך, מורידים את כל הצורות, נשארים עם ישות חסרת כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר הכל חסר כל צורה שהיא, הרי שאין זמן ומקום, והכל אחד ממש. ומהות כל הדברים, היא אחת ממש. שיש דבר אחד, שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי ... של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי מהותו של דבר. ולכן אין שום צורה כלל, אלא רק מהות. והמהות היא אחת, ואעפכ הצורות הן רבות. וזהו דבר שאינו נתפש בשכל של האדם, בשום דרך ובשום צורה. וזה בעצם אומר, שביחס לשכל של האדם, המציאות היא משוגעת. כי השכל של האדם, לא מסוגל לתפוש בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת הסבר, אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. ... שאז האדם לא חווה את הטוב של המציאות ולא מרוצה ממנה. והאדם המוגבל שכלית, מנסה כל הזמן להחליף את הצורות של המציאות. והוא לא מבין, שהוא לא יכול להחליף, את מהות הסבל שלו. כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון ... תאפשר לאדם לפשוט את בגדיו שהוא גופו, האדם עצמו ימשיך להיות קיים. בדיוק כמו גם שגופו ימשיך להיות קיים, בצורות שונות. ושום דבר לא נעלם לעולם, אלא הדברים רק מחליפים את צורתם. והאדם לא יכול לברוח מהמציאות שלנו וכולי. ...

... כי כל זמן שהאדם מזדהה רק עם האני הנפרד שלו, הוא סובל מכל רגע של קיום שלו. וכל פעם בצורה אחרת, שבאה לידי ביטוי בכך, שכל הזמן יש לאדם רצון חדש וסבל חדש וכולי. אבל ברגע שהאדם יודע שהכל ... תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה צורות שונות, שמעצימות את האחדות של המציאות. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם הוא איש אמת, על ידי זה ...

... לאהוב את התכליתיות בתכלית האהבה, ולשנוא את חוסר התכליתיות ואת ההקדמות של התכלית, בתכלית השנאה. כי כאשר האדם חי בצורה לא תכליתית, וחושב בצורה לא תכליתית, ועושה דברים שאינם תכליתיים, על ידי זה הקליפות והלבושים נאחזים בו, ואינם נותנים לו מנוח. כי האדם ... אותן, כאילו הן המטרה. (בשונה מהאדם שהגיע לשלמות התכלית, שהוא מוצא בדרך תכלית, בשלמות, כאילו זו התכלית הסופית. כי הצורה היא המהות, למרות שהיא רק צורה). אבל מי שהוא אינו קוף שאוכל קליפות, אלא הוא אדם שאוכל פירות, ורצוי גם פירות מובחרים ולא פירות באיכות ...

... הכל נראה כממשי ממש לאדם, ואין לאדם שמץ של מושג שהוא נמצא בתוך חלום. והמציאות שלנו, לא שונה בשום צורה שהיא, מהמציאות של החלום. ואין לאדם שום דרך להבדיל ולמצוא הבדל אמיתי, בין החלום לבין המציאות שלנו. ולו רק ... ישות מוגדרת, ביחס ליש שהוא נפרד ממנה. והמציאות מכילה בתוכה יש ואין. וזה בעצם אומר שהיש והאין, אלו שתי צורות של דבר אחד, שבו אין שום הפרדה בין יש לאין. וזאת היא האחדות האמיתית של המציאות. שבה היש והאין ...