... המהות
והצורה - היש איננו והאין ישנו - למה מוכרח שאין שום דבר, ושהיש איננו? ומהו סוד האחדות? והעניין הוא, כי היש ישנו בתוך זמן ומקום. כי מה שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן, הוא איננו, שזאת הגדרת האין, שאינו נמצא בשום מקום ובשום זמן, אלא הוא כלום ממש. והנה,
הצורה ישנה ומהותה איננה. כי
הצורה היא הזמן והמקום, שהם
צורות, של האין, שהוא מהות המציאות והוא איננו, משום שהוא ללא צורת הזמן והמקום. ומהות המציאות, שהיא המצוי האמיתי המחויב הראשון, היא ממלאת את כל
הצורות כולן, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר בעולם.
והצורה היא היש, והמהות היא האין. ומי שיתבונן היטב יראה, שמבחינה הגיונית, מוכרח שאין שום
צורה כלל. כי מאחר שאין שום דבר שיכול להיות קיים בלי מהותו, הרי שזה אומר, שלא יכולה להיות שום
צורה כלל, אלא רק מהות בלבד. כי אם כל
הצורה כולה, היא עשויה ממהותה, אז כיצד זה שיש הפרדה בין
הצורה לבין מהותה. ואם המהות היא מחויבת, אז זה אומר שמחויב גם שאין שום
צורה כלל. כי עפ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של
צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי
הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום
צורה כלל, כי יש רק הוויה.
והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד
הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של
הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את
הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות של המציאות? ומאחר שהמהות של המציאות, היא חסרת כל
צורה, ומאחר ששום דבר לא יכול להיות קיים בלי מהותו, ממילא זה אומר, שלא יכולה להיות קיימת שום
צורה. כי במהות אין שום
צורה. ואם אין שום קיום בלי המהות, הרי שאין קיום
לצורה. ואכ היש איננו, והדבר היחיד שישנו, זה האין. ואם נאמר
שהצורה חסרת מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. משום שלהיות חסר מהות, פירושו, שהכלום וההעדר, הוא המהות. וזה בדיוק כמו ההבנה, שהאין, הוא המהות של
הצורה. כי כאשר האין הוא מהות צורת היש, הרי שמהות היש איננה, תרתי משמע. שהיא איננה כלל, משום שהמהות, היא האין ממש. ואכ, אם נאמר שהמהות היא ... ולכאורה אפשר לומר, שהיש חסר מהות שנפרדת ממנו, והוא עצמו מהותו. וזה, הוא דבר שהוא אינו אפשרי לומר. כי אם מהות המציאות, היא
הצורה עצמה, אכ כיצד זה שיש ריבוי
צורות. ואם
הצורה היא המהות של הדבר עצמו, דהיינו, שמהות המציאות, היא
הצורה עצמה, גם אז מוכרח שיש רק
צורה אחת של מהות, ואכ לא יכולות להיות ריבוי
צורות. וכאשר אין ריבוי