... קיים, והוא לא אלוהים אין סופי. וזה בעצם אומר, שלא יכול להיות קיים, גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ישות אחת אין סופית בלבד, או שאם יש הפרדה ... הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון / מחשבה / רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא ... של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם ... התודעה של האדם מתחברת באמת לאחדות של המציאות, אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה ... הדברים, תמיד איך שלא נסתכל על הדברים, תמיד תהיה מציאות אחת גדולה יותר מהכל, שמכילה וממלאת את הכל, שבה הכל אחד ממש. ולכן האדם הוא כרגע, גם רק אלוהים האמיתי ממש. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא יכול להיות אלוהים האמיתי. ... ולדעת, שאתה כבר אלוהים האמיתי. ואלוהים האמיתי, הוא החיבור של היש והאין, שזאת המהות הראשונה של כל הדברים, ששם הכל אחד ממש. (ואעפכ יש פנימיות לפנימיות עד אין סוף, בתוך האין סוף). וכל מה שהאדם צריך לעשות כדי לחזור ולחוות את האחדות של המציאות, זה להבין ולראות את האמת, שאכן הכל אחד ממש. ומיד ברגע שהאדם רואה שהכל אחד ממש, מיד באותו הרגע, בפחות מרגע אחד, הוא הופך להיות אלוהים אמיתי. דהיינו, שהאדם מגלה שהוא תמיד היה הווה ויהיה ... שהאדם שואל את עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים שונים? עד שבסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד ממש, וישותו הנפרדת מתבטלת וכולי כנל.

... איך אפשר לומר שגם הפוטנציאל של הדבר לא קיים, ושאפילו אפשרות הקיום, לא באמת קיימת?! ואעפכ מצד האמת האובייקטיבית הכל אחד ממש. דהיינו, שמצד הבנת שורש המציאות, הכל אחד ממש, בו זמנית תוך כדי שהנפרדות קיימת. וזאת שלמות העדר הקיום. כי לומר שהמציאות לא קיימת כלל גם לא כאשליה, ... הקיום המוחלט, הוא ההבנה שגם רק יש וגם רק אין וגם רק יש ואין וגם אין יש ואין אין, והכל אחד ממש. שזהו המקום שבו היש והאין מאבדים את המשמעות שלהם לגמרי. וזאת היא האשליה האמיתית, שהאדם מבדיל בין האין לבין היש, ובתוך היש האדם מבדיל בין יש ממשי לבין יש כאשליה וכיוב. כי מצד האמת, הכל אחד ממש, והיש והאין הם ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין יש לבין אין. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז ממילא אין לו שום שאלה כלל. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום שינוי, ואין שתי ישויות, ואין - זמן שנפרד מאין זמן, ואין - מקום שנפרד מאין מקום וכולי, ... לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא לנברא ובין המהות לצורה וכולי. אבל כאשר הכל אחד ממש, והמהות והצורה הם אחד, והבורא והנברא, והרצון והרוצה והרצוי, והיודע והידיעה והידוע, הכל אחד ממש, אז אין שום שאלה כלל.

... של משמעות אפשרית, רק כאשר יש נפרדות כלשהי, שאז דבר אחד, הוא משמעותי יותר מאשר דבר אחר. אבל כאשר הכל אחד ממש, וכאשר מהאחדות הזאת נוצרים שינויים, אז מנקודת המבט שלפני יצירת הנפרדות, לא יכולה להיות משמעות כלשהי ליצירת הנפרדות. משום, ... כלשהי, כי אין שום הפרדה, אין לאן להגיע, אין מה להשיג, אין אפשרות לשנות שום דבר וכולי. ובפשיטות, כאשר הכל אחד ממש, לא שייך לעשות משהו, למען משהו אחר. ויש החושבים בטעות, כי אלוהים ברא את העולם, כי שיעמם לו / ... משמעות בתוך הנפרדות. ומי שיתבונן אל השורש בעין אמיתית, יראה את האמת שאין שום שאלה כלל. כי בשורש המציאות, הכל אחד ממש. ושם, היש והאין, הם אחד. וכאשר הכל אחד ממש, אז זה אומר שאין שום שינוי כלל. וכאשר אין שום שינוי כלל, אין גם שום שאלה כלל. ובלבוש גשמי ... אחד, אז ממילא הוא חווה את השלמות, ומרגיש טוב בשלמות אמיתית. כך שמצד האמת אין שום שאלה כלל, כי הכל אחד ממש. ולהבין את זה שאין שום שאלה כלל, זאת בעצם המשמעות, עבור מי שעוד לא מבין שהכל אחד ממש. ועוד נאיר: כי לומר שלדבר כלשהו יש משמעות, זה בעצם מוריד ממנו את המשמעות. כי אם המשמעות והסיבה והתכלית ... ולכן, כאשר אין שום משמעות לשום דבר, אז כל דבר הוא משמעותי בפני עצמו באמת מצד עצמו. כי כאשר הכל אחד ממש, אמנם אין שום משמעות כלל, אבל גם אין שום העדר משמעות כלל, ואז יש שלמות. ועוד נוסיף, כי קיומה ...

... ומקום. כי בשורש המציאות, גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על השורש הזה, ממילא הוא תמיד מרגיש שלמות. כי בשורש הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד, ממילא אין שום חסר. ואף על פי כן, יש שכל יותר גדול, שבו האדם מרגיש רע ... טוב וגם רע. אלא ששם אין הבדל בין טוב ורע כישויות נפרדות, לבין טוב ורע כישויות לא נפרדות. ושם הכל אחד ממש. דהיינו, כי שם יש גם רע ממש. אלא ששם אף על פי כן, אין הבדל בין הטוב לבין הרע. ... אין הבדל בין טוב לבין רע, ושבשורש של המציאות אין שום הבדל בין שום דבר לשום דבר, כי שם הכל אחד ממש. ובנוסף על האדם להבין שהאחדות הזאת נמצאת באחדות עם הנפרדות של המציאות. דהיינו, שכל מה שנכון לגבי שורש המציאות, ...

... הדברים כולם, שנמצאת מחוץ ובתוך כל הדברים כולם, שהיא הכוח האמיתי וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של האחדות, שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין ... למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה הפרדה בין הלבושים של המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ממש והכל נכלל אחד בשני ממש. וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל ... מה שהוא אפשרי המציאות, ולהפך. כי זו הכל ישות אחת ממש, עד שאי אפשר להבדיל בין הלבושים השונים, כי הכל אחד ממש. וגם בחינת האין, גם היא רק לבוש. ובשורשו, אין הבדל בין היש לבין האין, כי הכל אחד. ועל ידי ... עצמו. וכאשר גם המחויב הוא אפשרי, אז אין מחויב, ואז גם האפשרי, הוא מחויב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל בתוך היש סוף, לישות אחת.

... זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות ... ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, ... מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת ...

... את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפכ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות בטוח בשום דבר באופן מוחלט, כל זמן שנכונות הדבר, נובעת מהשכל. כי השכל טועה ומטעה ... החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל שלו בשלמות, הרי שהוא תמיד מחובר לשלמות, שבה הכל אחד ממש. ומי שמברר את האמת, אז בשלב הראשון הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. ... או בלי שכל, ובתנאי שזה באופן מוחלט עם השכל או באופן מוחלט בלי השכל, בשניהם האדם חווה את המוחלט, שהכל אחד ממש. ונוסיף, כי כל אי שימוש בשכל באופן חלקי, שורשו בכך, שכאשר הכל אחד ממש, שזאת מהות ההעדר המוחלט של השימוש בשכל, אז כאשר הכל אחד ממש, ממילא אין שום משמעות לשימוש בשכל. וזהו שורש השימוש החלקי בשכל. שהחלק של אי השימוש בשכל, שורשו, הוא מצד ...

... לא בוחר את רצונו, מתוך רצונו. אלא ששם זה מתוך מהותו, גם אם זה בלי הגדרת רצון. ושם, גם הכל אחד ממש וכולי). והרצון של האדם קיים אצלו, וגורם לו לסבול כל חייו. כי כל הסבל של האדם, כולו, רק בגלל ... ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל פנימה אל תוכו, אז האדם חווה את האחדות האמיתית, שהכל אחד ממש. ואז הוא הופך להיות אלוהים האמיתי באמת, שהוא האחדות והשלמות האמיתית, שאין בה שום הפרדה כלל, ואפילו תודעה עצמית אין בה. ואחכ (מצד הנפרדות), האדם חוזר אל השכל שלו, ואז הוא זוכר ברשימו, שמצד האמת הכל אחד ממש, ושאין שום נפרדות כלל כלל לא, כי המהות והצורה הם אחד ממש באחדות מוחלטת, ואין שום דיבור ושום מחשבה ושום מעשה ושום שינוי כלל. וממילא לא שייך שום בחירה כלל וגם לא שייך העדר בחירה, כי בשורש הכל אחד ממש. ואעפכ מצד הנפרדות, האדם קיים. ואם הוא קיים, אז קודם כל הוא אלוהים שקרי, דהיינו, זה שחושב את המציאות ...

... הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב ... חושבים שהאחדות שבשורש, נפרדת מהנפרדות שבתוצאה של השורש. אך מצד האמת, אין נפרדות בין השורש לבין העולם עצמו, אלא הכל אחד ממש. ומי שרוצה להבין את הדבר לעומקו, עליו לקחת את כל התכונות של הנפרדות ולהלביש אותן על השורש של המציאות. ...

... שכל אמיתי, הוא לא היה יודע להבדיל בין יש לבין אין. וכאשר אין הבדל בין היש לבין האין, ממילא הכל אחד ממש, והאדם חווה שלמות של ממש. כי האדם לא חווה את השלמות, רק משום שהוא חסר תמיד את ההעדר של ... זמנית בבת אחת. ולכן לעולם האדם יהיה חסר, את כל מה ששונה ונפרד ממנו. אלא, שמצד האמת של המציאות, הכל אחד ממש. וכל ההפכים הם אחד ממש ברגע ובמקום הזה ממש. והאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את התפישה הזאת. כי כל ... את השכל הזה, על ידי זה ממילא האדם גם יחווה את התחושה הזאת של השלמות, שנובעת מתוך ההבנה השכלית שהכל אחד ממש. ואחרי שהאדם מבין את השכל הסופי של הספר, עכשיו מתחילים עבורו החיים הטובים באמת. דהיינו, עכשיו האדם מתחיל לגלות ...