... עם חוסר הסכמה, איך ליצור הסכמה? טיפול בהתנגדויות, אסטרטגיה ליצירת הסכמה, להראות למישהו שהוא
טועה, להראות למישהו שאתה צודק, לנצח בויכוח, ניהול משא ומתן, שכנוע מהן שלוש הדרכים המרכזיות להתמודד עם טענה מנוגדת? כשאדם טוען טענה שנראית לנו שגויה, קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להגיב. כל אחת מהדרכים הללו שונה במידת הקבלה או השלילה של דברי הצד השני. הגישה הראשונה: לא נכון, אתה
טועה במאה אחוז - כאן אנו שוללים לחלוטין את דברי האדם השני ומבהירים לו כי טענתו אינה נכונה בשום אופן. הגישה השנייה: אני מבין את ההיגיון שלך, אבל זה לא נכון - כאן ... המטרה היא להפריך את העמדה הנגדית בצורה חדה וחותכת. לדוגמה, אם מישהו טוען עכשיו יום בעוד שהשעה היא לילה, נענה לו באופן ישיר: לא נכון, אתה
טועה לגמרי. זה לא הגיוני בכלל. בגישה זו, המטרה היא להבהיר לצד השני שהוא
טועה באופן חד משמעי ולחסום כל אפשרות להאמין שהוא צודק. כיצד פועלת הגישה השנייה - הבנת ההיגיון אך שלילת התוצאה? בגישה השנייה, אנחנו מראים לצד השני שהבנו את ההיגיון ... מישהו טוען עכשיו יום, נוכל לומר לו: נכון, עכשיו יום במדינה אחרת שבה השעה היא יום, אך אצלנו כאן השעה לילה. בגישה זו, הצד השני לא מרגיש שהוא
טועה, אלא מבין שדבריו נכונים בהקשר אחר. מתי נרצה להשתמש בכל גישה? הבחירה בגישה המתאימה תלויה במטרה שלנו: אם אנחנו רוצים לשמור על יחסים טובים ולהגיע להסכמה, נבחר בגישה השנייה או השלישית, שבהן אנחנו לא שוללים את הטענות של הצד השני באופן מוחלט. אם המטרה שלנו היא להראות לו שהוא
טועה באופן מוחלט, נבחר בגישה הראשונה. שימוש בגישות לשם יצירת הסכמה או הוכחת טעות במצבים שבהם המטרה היא להגיע להסכמה, נעדיף את הגישות שבהן יש הכרה מסוימת בטענות הצד השני. בגישה השלישית, לדוגמה, לא נשדר לאדם שהוא
טועה, אלא נוכל להסביר לו שהוא צודק במקרים מסוימים, אך לא במקרים הנוכחיים. לעומת זאת, אם חשוב לנו להראות לצד השני שהוא
טועה, נבחר בגישה הראשונה או השנייה, בהתאם למידת החומרה של הטעות שברצוננו להבהיר. דוגמה מעשית - שדדו אותי בדוגמת שדדו אותי, יש שלוש דרכים בהן ניתן להתמודד עם הטענה: ... מסבירים שייתכן והטענה נכונה בהקשרים אחרים, אך במקרה הנוכחי היא לא חלה. כיצד לבחור את הגישה המתאימה? במידה ורוצים להראות לצד השני שהוא
טועה באופן מוחלט, נבחר בגישה הראשונה ונדגיש את חוסר ההיגיון בטענותיו. אם המטרה היא לשמור על הרמוניה ולהגיע להסכמה, נבחר בגישה השנייה או השלישית, בהתאם למקרה. טכניקות שכנוע נוספות כלים בתקשורת בין אישית הבנת הפרספקטיבה של הצד השני איך להתמודד עם קונפליקטים מורכבים למה לפעמים חשוב להראות לאדם שהוא
טועה ולפעמים חשוב רק להגיע להסכמה? שאלה: מדוע בכלל קיימת הבחנה בין מצב שבו אנו רוצים להראות למישהו שהוא
טועה לבין מצב שבו אנו רוצים רק שיסכים איתנו? תשובה: לעיתים אנו נקלעים למחלוקת או ויכוח עם אדם אחר, לדוגמה במצב אבסורדי שבו הוא מתעקש שעכשיו יום בעוד ברור לנו שכרגע ... השפלה או לזעזע אותו. כלומר, המטרה היא לגשר בין הדעות ולהגיע להבנה משותפת. לעומת זאת, יש מצבים אחרים שבהם חשוב לנו להוכיח לצד השני שהוא
טועה, אפילו באופן חד - משמעי, בין אם זה כדי להראות שהוא
טועה בפני אחרים, ובין אם זה כדי לערער אותו או להבהיר לו את גודל טעותו בלי להשאיר לו פתח מחשבה שהוא צודק. בשני המקרים הללו, הצורך שונה: במקרה הראשון, אין לנו עניין להוכיח לו שהוא
טועה לגמרי, אלא רק לגרום לו להסכים, במקרה השני, אנו רוצים שהוא יבין שטעה ושיצא עם תחושה ברורה שעמדתו לא נכונה כלל. מהן שלוש הדרכים המרכזיות להתמודד עם טענה מנוגדת? ... שגויה, אפשר להגיב בשלוש דרכים עיקריות. ניתן לחשוב על שלוש הגישות הללו כשלוש רמות של שלילה או קבלה של דבריו: הגישה הראשונה: לא נכון, אתה
טועה במאה אחוז - כאן פשוט אומרים לו שכל מה שהוא אומר אינו נכון בשום אופן. הגישה השנייה: אני מבין את ההיגיון שלך, אבל זה לא נכון - כאן מכירים בכך שיש סיבה לטענה של ... אבל פה ועכשיו, הטענה הזו לא חלה. כיצד פועלת הגישה הראשונה - שלילת הטענה במאה אחוז? שאלה: מה בדיוק קורה בגישה הקיצונית שבה אומרים לאדם אתה
טועה בלי להשאיר לו שום מרחב לחשוב שאולי יש היגיון בדבריו? תשובה: בגישה הראשונה מתמקדים בהפרכת העמדה הנגדית בצורה חזקה וחותכת. לדוגמה, אם מישהו אומר עכשיו יום למרות שהשעה היא חצות לילה, עונים לו באופן ישיר: לא נכון, אתה
טועה לגמרי. זה לא הגיוני בכלל. אין שום מקרה שבו אתה יכול להיות צודק. במקרים מסוימים, אנשים בוחרים בדרך זו כאשר הם רוצים להבהיר לצד השני שהוא
טועה באופן חד - משמעי ולחסום כל אפשרות של מחשבה ההפוכה. הקצנה של גישה זו יכולה ללכת רחוק עד כדי אמירות כמו: מה שאמרת הוא כל כך לא הגיוני, שקשה בכלל להבין איך עלה לך ... חושב כך כי ראית שמש לפני שעתיים ואין לך שעון ולכן נראה לך שלא עבר מספיק זמן, אבל למעשה כרגע לילה. במילים אחרות, בגישה זו מוכיחים לו שהוא
טועה, אך שומרים על סוג של אמפתיה או התייחסות חיובית לדרך החשיבה שלו. אפשר אפילו להגיד: אני מבין את ההיגיון שבדבריך, אבל עדיין זו טעות. כך האדם השני מרגיש שמכבדים ... הטענה כמוגבלת למצב אחר? שאלה: מדוע דווקא גישה זו מתוארת לעיתים כהאידיאלית ומה הרעיון שהיא מיישמת? תשובה: בגישה השלישית לא אומרים לאדם אתה
טועה, אלא משתמשים בטכניקה שממקמת את דבריו בהקשר אחר. בפועל, אומרים לו: נכון, אתה צודק, אבל רק במצב מסוים או במקום אחר. למשל, אם מישהו טוען: עכשיו יום, כשאנו רוצים ... ואצלנו כאן, השעה לילה. כך, הצד השני יוצא עם תחושה שדבריו אינם בהכרח שגויים לגמרי, אלא פשוט לא רלוונטיים למקרה הנוכחי. במקום להגיד לו: אתה
טועה, אומרים: אתה צודק בנסיבות אחרות. זה מונע ממנו לחוש שהוא לגמרי טעה ועוזר ליצירת הסכמה ותחושת הרמוניה. יחד עם זאת, אם הצד השני מתעקש לטעון טענה מוחלטת שאין בה ... אולי אתה חושב כך בגלל סיבה כזאת או אחרת, אבל זה לא תואם למציאות. מתי נרצה להשתמש בכל גישה וכיצד לשלב בין הרצון להסכים לרצון להראות שהאחר
טועה? שאלה: איך יודעים באיזו משתי הווריאציות להשתמש - האם אנו רוצים בכלל שירגיש שטעה או רק שיסכים איתנו? ומה קורה אם כן אנו רוצים שיבין שהוא
טועה? תשובה: כאשר המטרה שלנו היא להגיע להבנה משותפת וליצור תחושה חיובית בין הצדדים, נשתמש בגישה של אתה צודק, אבל רק במקרה אחר (הגישה השלישית), או בגישה השנייה שבה אנו מבינים את ההיגיון שלו אך מסבירים מדוע הוא
טועה. בשני המקרים הללו, האדם השני לא יצא עם תחושה חזקה שהוא הובס או הושפל. אם המטרה שלנו היא להראות שהאדם השני
טועה באופן מפורש - למשל, אם חשוב לנו לערער אותו או להוכיח לצופים אחרים שהוא משמיע דבר חסר היגיון - נבחר בגישה הראשונה הקיצונית. נגיד לו מפורשות: מה שאמרת זה לא נכון ... טובים או לא לגרום למישהו להיפגע או להתבצר בעמדה שלו. דוגמה נוספת היא שדדו אותי: גישה ראשונה: לא נכון, לא שדדו אותך, זה לא קרה בכלל, אתה
טועה לגמרי. גישה שנייה: אני מבין שאתה חושב ששדדו אותך כי לא מצאת את הארנק, אך למעשה הארנק נמצא בכיס השני שלך. ההיגיון שלך מובן, אבל בפועל אתה
טועה. גישה שלישית: נכון, אולי שדדו אותך במקומות אחרים או שזה קורה לאנשים שונים, אבל במקרה הנוכחי זה לא רלוונטי אלי. אולי נכון ששוד מתרחש בעולם, אבל לא אני זה ששדד אותך. כאן, זה לא מה שקרה. נוסף על כך, כאשר רוצים להראות למישהו שהוא
טועה לחלוטין ואין שום קצה חוט של היגיון בדבריו, גם ההצגה של ההיגיון שעומד מאחורי טענתו נחשבת לא רצויה. במקרה כזה, מדגישים רק את חוסר ההיגיון: זה אפילו לא נושא ... מבינים טעות מוחלטת, אם אכן היא מוחלטת. בהקשר המעשי, הבחירה באחת משלוש הדרכים תלויה בשאלה עד כמה חשוב לנו: שנעשה שקט מהר ולהראות לו שהוא
טועה טוטאלית (גישה ראשונה). לנסות לגשר על הפער ולהחזיר את האדם השני לתפיסתנו, אך להראות לו שאנו מבינים אותו (גישה שנייה). להשאיר לו כבוד מלא ולהגיד לו כן, דבריך ... הנוכחי יוצא דופן (גישה שלישית). בסיכומו של דבר, ההבנה שבכל גישה יש דרגת שלילה שונה של דברי האדם השני חשובה מאוד. לפעמים נדגיש שהצד השני
טועה ב - 100 אחוז. לפעמים נרצה לומר לו, אתה לא