... מה שהאדם יודע, זה הכל מבוסס על השכל של האדם. ומי שחוקר את שורש השכל עצמו, עלול לאבד את הכל, דהיינו, לגלות
תפישת מציאות אחרת לגמרי. ולהסתכל על שורש השכל, פירושו, שהאדם מתבונן אל תוך השכל והתפישה של עצמו, ומנסה להבין, האם היא באמת משקפת את האמת, או שמא, אולי דווקא ההפך שלה הוא הנכון? ואולי יש
תפישת מציאות אחרת נכונה? וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, עליו לנסות להכיל בתוכו, את כל הצדדים השונים של הספק. ולהכיל את כל הצדדים השונים, פירושו, שעל האדם להכיל בתוכו, גם חשיבה
ותפישת מציאות שאינה שכלית. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מבין את מהות השכל. שמהותו היא, חוסר היכולת לחבר את ההפכים של היש והאין בבת אחת. ואחרי שהאדם מבין את מהות השכל, עכשיו הוא יכול לנסות לדמיין (שזהו בעצם, שימוש ביכולת תפישה אחרת ובשכל אחר)
תפישת מציאות אחרת, שבה היש והאין הם אחד, ושכל ההפכים הם אחד. ומתוך נקודת מבט שכזו, לנסות להבין את המציאות. כי כל
תפישת מציאות, היא עם שכל. ולהסתכל על המציאות בלי שום שכל כלל, פירושו להסתכל על המציאות מנקודת מבט, שבה היש והאין הם אחד. שאז כל ההגדרות מתפרקות והתודעה מתפרקת ... המקדח הנכון והחיבור הנכון של האדם, אל מה שיש לפני ומעל ומתחת ובתוך השכל האנושי. כי השכל האנושי, הוא חלק
מתפישת מציאות אחרת גדולה יותר, שבה הכל אחד. דהיינו, שבה, גם השכל של היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות שהם מנוגדים. ובמילים ... אם השכל לא צודק, אז ממילא הכל משתנה באמת. כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ואם האדם יתחבר
לתפישת מציאות אחרת, גם כל הידיעות והחוויות וכל שאר הדברים, ישתנו. וכאשר האדם נמצא בנקודה הזו, הוא מרגיש פחד לאבד את הקיום העצמי של עצמו. כי להטיל ספק באמת, ...