... על מה שהוא חושב / מרגיש / רוצה וכיוב, ולשאול את עצמו תמיד, למה ומהיכן מגיעים, המחשבה הזאת / הרצון הזה / התחושה הזאת. ועל האדם לא להפסיק לשאול, עד שהוא יקבל תשובה מוחלטת, שאי אפשר להמשיך לשאול עליה ... האדם באות מאלוהים וכיוב, והם לא קולטים שזה הכל טעות. כי גם על אלוהים צריך לשאול, מהיכן בא לאלוהים, הרצון שלו עצמו, לגרום לאדם לרצות דבר מסוים? ומה גורם לאלוהים עצמו להיות קיים? ומה גורם לאלוהים לחשוב? וכולי. שאלו ...

... בסופו של דבר הוא רואה את האמת שהכל אחד באמת, ושהכל מתחדש מחדש. ואז הוא זוכה לראות כיצד נוצר הרצון הראשון והתודעה הראשונה של אלוהים עצמו, וכיצד נוצרה הסיבה הראשונה עצמה. ואז ורק אז הוא יודע ומבין, כיצד הנפרדות מתהווה מתוך האחדות, ואיך נברא העולם של הנפרדות. ואז ורק אז, הוא חווה שהוא עצמו יוצר את עצמו ואת הרצון שלו וכולי.

בירור הרצון, שיהיה רצון אמיתי, כדי שהאדם ישיג אותו באמת כאשר אדם לא עושה, את כל מה שהוא כן יכול לעשות ... הוא רוצה את מה שהוא רוצה, על ידי זה הוא מגלה מה באמת הוא רוצה. ואז האדם מגיע לשורש הרצון שלו, שהוא רצון אחד ויחיד, שאין בו שום ספקות כלל, ואז האדם נותן את כל כולו למען הרצון האמיתי שלו, ומשיג אותו בשלמות. וכל זמן שיש לאדם ספקות לגבי הרצון שלו, דהיינו, רצונות מנוגדים, וכל זמן שהאדם לא עושה בשלמות מוחלטת, את כל מה שהוא כן יכול לעשות, כדי להשיג את הרצון שלו, הרי שהרצון שלו הוא רצון של שקר, והרי שעל האדם לברר היטב, למה הוא רוצה את הרצונות שלו? ולגלות את מה שהוא באמת רוצה, דהיינו, את סיבת הרצון שלו. ואז ורק אז כאשר הרצון של האדם ברור לו באמת, אז ורק אז הוא עושה את כל מה שהוא יכול לעשות, והוא משיג את ...

... את הצורה הזאת של המציאות, יותר מאשר כל צורה אחרת. ואין לאדם שמץ של מושג, מהיכן באמת נוצר אצלו הרצון העצמי שלו, שכל הזמן מפריד בין צורות של מציאות, ושצורה אחת הוא רוצה וצורה אחרת הוא לא רוצה. ולומר ... צריך להבין, למה אלוהים רוצה כך ולא אחרת וכולי. כך שבכל מקרה, אף אחד לא באמת מבין, מהיכן נוצר הרצון שלו. דהיינו, אף אחד לא באמת מבין, למה הוא סובל. ולכן האדם סובל תמיד, רק בלי סיבה. והכל הוא ... מאוד, עבור מי שמבין אותה. והיא רעה מאוד, עבור מי שלא באמת מבין אותה. ולכן האדם מוכרח להבין את הרצון שלו, למה הוא קיים, ולמה דווקא בצורה הזאת, ולמה הוא רוצה דווקא צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה ...

האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון? איך נוצר האני של האדם? האדם סובל תמיד, מכך שהוא לא רוצה להרגיש רע. וכפי שכבר ביארתי, האדם מוכרח ... רוצה צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה אחרת. וכאן יתבאר, כיצד צריך האדם לחקור ולגלות את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה את מה שהוא רוצה? והעניין הוא, כי יש מחויב ויש אפשרי. וכל דבר, שהוא ... כדי לגלות את שורש הדבר. וכאשר האדם מנסה להבין, למה הוא רוצה כך ולא אחרת, עליו להבין כי צורת הרצון שלו היא אפשרית, וביחס אליה, הרצון עצמו הוא מחויב. כי האדם רוצה כך ולא אחרת. אבל זה רק אפשרי בלבד. כי באותה המידה ממש, האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו היה ממשיך להיות קיים. והחיות של הרצון בצורה כלשהי, הוא הרצון עצמו ללא כל צורה. כי בלי הרצון עצמו, אין שום קיום לרצון בצורה כלשהי. ולכן, במקום לשאול מהיכן מגיע הרצון להרגיש טוב ולא רע, ובמקום לשאול למה אני רוצה כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה ... והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא מורכב מהאני של האדם, בצירוף אל הרצון של האדם. כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיוב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של האני של האדם, הוא מחויב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה אני בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי אני, אין שום רצון כלל. והמהות היא האני, והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות האני שלו, כדי להבין את הרצון שלו. ובלי שהאדם יבין את האני עצמו, הוא לא יבין את הרצון, ולא את צורת הרצון, ולא את התוצאה של צורת הרצון. וכאשר האדם מתבונן על האני שלו, נדמה לו שזאת ישות שאינה מורכבת כלל. אך לא כך הוא, כי גם ... את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ולכאורה, האין הוא הישות הראשונה והבסיסית ביותר. ואם אין, אז אין ...

רצון שקרי, שיוצר סבל שקרי - בירור שורש הרצון כי כל רצון שאינו מגיע מתוך שלמות, הוא סבל. כי בלי רצון, אין שום סבל כלל. וכל רצון מוגדר, הוא סבל מוגדר. כי רצון שאינו מוגדר, פירושו שהאדם באמת לא יודע מה הוא רוצה. וכאשר הרצון לא מוגדר בכלל, אז לא רע כלל. אבל רצון מוגדר, יוצר הפרדה מוגדרת, וסבל בצידו. וכל רצון מוגדר, הוא שקר. ואצל החכם האמיתי, רצון מוגדר, הוא שקר טוב מאוד. כי אצלו הרצון שהוא חיסרון, הוא עוד צורה של שלמות. אבל אצל מי שחי בנפרדות, אצלו הרצון, הוא סבל קשה מאוד. ורצון מוגדר, הוא סבל. משום, שכל רצון מוגדר, הוא לעולם אינו הרצון הראשון והאמיתי. לדוגמה, הרצון של האדם להתפרנס, שהוא רצון מוגדר, אבל הוא רצון שקרי. משום, שהוא לא הרצון הראשון. כי הרצון להתפרנס, יש לו סיבה, שהוא רצון אחר פנימי יותר. ואכ הרצון החיצוני, הוא רצון שקרי שאינו אמת. כי מצד האמת, האדם רוצה דבר אחר. והוא משקר את עצמו ואומר, שהוא רוצה את הפרנסה עצמה. וגם הרצון הפנימי יותר, גם הוא שקר. כי כל רצון ניתן לשאול, למה הרצון עצמו קיים?! וכך לגלות, שהוא לא הרצון הראשון. כך שכל הרצונות החיצוניים, הם כולם שקר. והעונש על שקר, הוא סבל. שהאדם סובל, בגלל הרצונות השקריים שלו. וכאשר האדם חוקר את שורש וסיבת הרצון שלו, הוא מגלה את מה שהוא באמת רוצה. והרצון האמיתי של האדם, הוא רצון אין סוף ללא כל צורה, שאז אין שום רע כלל. וכאשר האדם יודע את האמת, שהרצון האמיתי שלו, הוא לא מוגדר כלל, אז האמת הזאת, מאפשרת לאדם לבחור לרצות רצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה שבה הכל אחד, והכל כרצונו האמיתי תמיד. אבל כאשר האדם לא יודע את האמת, שהוא לא יודע שהרצון האמיתי שלו, הוא לא מוגדר כלל. דהיינו, שמצד האמת, יש לאדם תמיד את כל מה שהוא באמת רוצה בתוכו, ...

... את מה שהוא רוצה, אבל הוא מחויב לעשות את מה שהוא רוצה. והאדם לא יכול לעשות שום דבר נגד הרצון שלו. ואם פתאום יהיה לאדם רצון להשתגע, הוא לא יכול לעשות שום דבר נגד זה. והאדם לא יכול בשום ... שהוא רוצה, והוא לעולם לא בוחר שום דבר, נגד מה שהוא רוצה. ומי שיתבונן עוד קצת פנימה יראה, כי הרצון של האדם הוא לא בשליטתו. כי האדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו שהוא בוחר לעשות כרצונו, ואז הוא ... הוא עבד, כי הוא לא בוחר את רצונו. כי לבחור, פירושו תהליך רצוני. ולכן אין אפשרות שהאדם יבחר את הרצון עצמו, מתוך רצון עצמי שלו. כי האדם עצמו, לא בוחר מה לבחור. הוא בוחר את מה שהוא רוצה, אבל ... מה לרצות. ולומר שהאדם בוחר שיהיה לו רצון, פירושו שהאדם נמצא במצב שאין לו עדיין רצון, והוא בוחר את הרצון שלו עצמו. אבל אם אין עדיין לאדם שום רצון, אז הוא גם לא יכול לבחור בתהליך רצוני שום דבר, כי עוד אין לו שום רצון עצמי. ולכן אין שום אפשרות שהאדם יבחר את הרצון העצמי של עצמו. (וגם אלוהים לא בוחר את רצונו, מתוך רצונו. אלא ששם זה מתוך מהותו, גם אם זה בלי הגדרת רצון. ושם, גם הכל אחד ממש וכולי). והרצון של האדם קיים אצלו, וגורם לו לסבול כל חייו. כי כל הסבל של האדם, כולו, רק בגלל שיש לו ... שהאדם חווה פחד שיקרה אחרת מרצונו. ושהאדם חווה שהמציאות טובה יותר, בצורה כזו ולא בצורה אחרת. ומי שנדמה לו שהרצון שלו בשליטתו, שיואיל נא לנסות להפסיק ולבטל את רצונו. כי אם לא יהיה לאדם שום רצון כלל, לא יהיה ... רע. כי הרע, הוא רק כאשר יש רצון כלשהו. וכשאין שום רצון, אין שום רע כלל. ואם האדם חושב שהרצון שלו בשליטתו, אז שינסה להפסיק אותו. ומי שיתבונן אל תוכו, יראה שהרצון שלו פשוט קיים שם, בלי רצונו העצמי. וכל מה שהאדם מנסה כל חייו לעשות, זה להיפטר מהרצונות החסרים שלו, שהם כולם סיבת הסבל שלו. והרצון העצמי של האדם, לא יכול להיות מתוך בחירה אישית שלו, כי בנקודת העדר הרצון של האדם, שם לא שייך שום בחירה רצונית כלל כנל. ומי שיתבונן עוד קצת יראה, כי לא רק שהרצון שלו לא בשליטתו, אלא שאפילו הקיום העצמי שלו לא בשליטתו כלל. כי הרצון קיים, בגלל שהאדם עצמו קיים. כי תכף שהאדם מודע לאני שלו, מיד יש לו רצון. כי אני, פירושו לחוות ... של מה שאינו אני, וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ולכן, ביחד עם תחושת האני, באה תחושת הרצון, שהוא הרצון שיש לאדם להשלים את החסר שלו, ולהשיג את השלמות, של מה שנפרד ממנו. והקיום העצמי של האדם עצמו, הוא ... חלק ממשהו אחר גדול יותר. שכאשר הוא משתנה לצורה כלשהי, אז כל העולמות כולם משתנים, וגם האני של האדם והרצון של האדם, גם הם משתנים. והדבר דומה לגוף האדם, שכאשר האדם עצמו בוחר לזוז, אז כל הגוף זז, כחלק ... שזה רק תהליך בלבד, שהוא חלק בלתי נפרד מכל שאר התהליכים. ומצד האמת, אין שום בחירה חופשית כלל. כי הרצון של האדם הוא קורה ברגע אחד. והעשייה של האדם, היא קורת ברגע אחר. ואלו שני רגעים שנפרדים זה מזה, ... גורמת לאדם לחשוב שיש המשכיות. ואז נדמה לאדם, שאם ברגע אחד היה רצון, וברגע אחר הייתה פעולה שתואמת את הרצון, אז הוא כנראה בחר את הדבר. והבחירה של האדם, פירושה הוא, שהאדם חווה שהדבר הוא כרצונו ותלוי בו. למרות ... עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות עצמה. ... הוויה אחת. וכל תנועה של ההוויה, היא זו שמניעה את הכל, ובכלל זה גם את האדם עצמו ואת הישות והרצון שלו וכולי. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז הוא עובר לחוויה של ביטול הבחירה, שהיא התפישה הגבוה יותר, ... הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה ... לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי ... לא צריך לרצות כדי שהדבר יקרה, אלא הדבר קורה, תוך כדי שהוא רוצה. ואין שום הפרדה בין הרגע של הרצון, לבין הרגע של העשייה. כך שאפשר לומר שאין שום רצון כלל, כי הרצון והתוצאה באים בו זמנית. ואכ, האם זהו רצון עצמי או לא? וכמובן כנל, מהיכן מגיע הרצון וכל שינויי הרצון שיש אצל אלוהים? וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא ... ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל מה שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי ... בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד מהם נמצא במקום אחר וכולי). והתודעה של האני האחרון שהיא האדם עצמו, היא חווה שיש ...

... שהוא לא רוצה את המציאות, וגם את זה שהוא רוצה שהמציאות לא תהיה נגד רצונו. שזהו בעצם הסבל, שהוא הרצון של האדם. כי הרצון, הוא הסבל, וכל רצון הוא סבל (כי הוא יוצר צמצום של תחושת הטוב, והוא מגביל אותה לצורה כלשהי). ועל האדם לרצות את הרצון שלו, שהוא הסבל שלו. ולרצות את המציאות בשלמות, פירושו, לרצות גם את קיומו של הרצון שלך, שגורם לך להרגיש גם רק רע תמיד. כי כל רצון הוא רע, ביחס לשלמות. וגם אם הוא מלא, ... לשנות אותה כלל, עד שהאדם ירצה אפילו את רצונו העצמי של עצמו, דהיינו, את שורש הסבל שלו עצמו, שהוא הרצון, היא רק על ידי בירור האמת. כי מצד האמת, כבר ברגע הזה ממש, האדם עצמו, הוא זה שרוצה את הרצון העצמי של עצמו, והוא זה שרוצה את כל המציאות כולה, כפי מה שהיא ברגע הזה ובכל רגע אחר. כי ...

... תמיד רוצה את השלמות. ואז על ידי זה, האדם רוצה לחזור להיות מלך אמיתי, כפי מה שהוא באמת. ואז הרצון הזה עצמו של האדם לחזור להיות מלך, דהיינו, לחזור אל השלמות, הרצון הזה, הוא עצמו מביא את האדם אל השלמות, בשלמות.

... כפירה באין סופיות של אלוהים. אבל כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו מושלם. הרצון לשנות את המציאות, הוא ביטוי לתפילה. והוא לא סותר את שלמות המציאות, כי החיסרון הוא עצמו מושלם.