כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות ה"אני" שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה לפני שהוא היה? ומה הוא היה בנקודת ההתחלה, לפני שמשהו כלשהו היה? ומי שרוצה לחוות שלמות, עליו להבין בשלמות את ה"אני" שלו. דהיינו, להבין, מהיכן הרגש והתחושה הזאת באה.

ומי שרוצה להבין את תחושת ה"אני" שלו, עליו לחקור את כל התחושות שלו. ועל האדם להתבונן על כל מה שהוא עושה בפועל, וגם על מה שהוא חושב / מרגיש / רוצה וכיו"ב, ולשאול את עצמו תמיד, למה ומהיכן מגיעים, המחשבה הזאת / הרצון הזה / התחושה הזאת. ועל האדם לא להפסיק לשאול, עד שהוא יקבל תשובה מוחלטת, שאי אפשר להמשיך לשאול עליה שום שאלה.

כי הטועים חושבים, שהמחשבות של האדם באות מאלוהים וכיו"ב, והם לא קולטים שזה הכל טעות. כי גם על אלוהים צריך לשאול, מהיכן בא לאלוהים, הרצון שלו עצמו, לגרום לאדם לרצות דבר מסוים? ומה גורם לאלוהים עצמו להיות קיים? ומה גורם לאלוהים לחשוב? וכולי. שאלו שאלות, שכל זמן שהאדם לא מבין אותן בבירור, הוא חי בחוסר ידיעה גדול.

ומי שימסור את נפשו...