... הבריאה, אך הוא ברא את הבריאה בלי סיבה, רק כי ככה הוא רצה. אז נמשיך לשאול: ומי ברא את הרצון של הבורא עצמו? האם הבורא היה מוכרח לעשות את הרצון של עצמו? ולכן, על כורחך לומר שהרצון שלו קדם לו / נוצר ביחד איתו על ידי משהו אחר, דהיינו, בורא אחר. וננסה להתחמק: אלוהים ברא את הרצון של עצמו לבחור לברוא את העולם. ונמשיך לשאול: האם אלוהים רצה לברוא את הרצון של עצמו? האם הייתה לו סיבה לכך? האם מישהו הכריח אותו? האם הרצון של הבורא נברא בצורה אקראית? או אולי הרצון של הבורא נברא מעצמו? בכל מקרה, בשורה התחתונה, מכך שהבורא ברא את הבריאה, ניתן להבין כי משהו כלשהו הכריח אותו לעשות זאת, בין אם זה הרצון האישי שלו, ובין אם זה כוח אחר כלשהו. כך שבוודאי שקיים בורא לכל בורא עד אין סוף... נחדד עניין חשוב: ניסיון התחמקות שאומר כי אלוהים ברא את הסיבה הראשונה עצמה וכי אלוהים ברא את הרצון הראשון של עצמו, הם אינם עונים על שום דבר, אלא בסך הכל מגדירים את הבריאה הראשונה בצורה אחרת. פירוש: כאשר אומרים שאלוהים בחר לברוא את הרצון של עצמו לברוא את העולם, הרי שבעצם אומרים שהבריאה הראשונה הייתה הרצון העצמי של אלוהים. כך שבעצם השאלה הראשונה של האם הוא היה מוכרח לברוא את הבריאה, במקום שהיא תישאל על בריאת העולם, היא ממשיכה להישאל על בריאת הרצון הראשון. הניסיון להסביר את בריאת העולם, על ידי זה שאלוהים ברא את הסיבה עצמה לבריאת העולם, בסך הכל מעבירה ... מדוע הבורא בחר לברוא את הסיבה הראשונה עצמה. זא שינוי הגדרת הבריאה הראשונה מבריאת העולם עצמו, לבריאת הסיבה הראשונה, הרצון העצמי הראשון, אינו פותר דבר, אלא בסך הכל מגדיר את הבריאה הראשונה בצורה אחרת. ובקצרה הטיעון הוא פשוט: ניקח בריאה ראשונה כלשהי, בין אם זה בריאת העולם / בריאת הסיבה הראשונה / בריאת הרצון העצמי הראשון / או כל הגדרה אחרת. נשאל: האם אלוהים היה מוכרח לעשות זאת? אם כן, אז הוא מוגבל, ...

אלוהים הוכחות, מי ברא את העולם - חלק 11 - הוכחה לכך שאין סיבה ראשונה לכל הסיבות! יש אלוהים, אין אלוהים, מי ברא את אלוהים, הוכחות שאלוהים קיים, לחזור בתשובה האם יש אלוהים? האם / איך נברא העולם? מי ברא את העולם? מי ברא את אלוהים / הבורא? בריאת העולם /...מדוע? נניח שיש סיבה ראשונה לכל הסיבות / רצון ראשון שקודם לכל הרצונות / כוח ראשון שקודם לכל הכוחות וכולי. נשאל: האם הסיבה הראשונה היא מוכרחת להיות כפי שהיא, או שהיא אינה מוכרחת? דהיינו, נשאל: האם נקודת ההתחלה הזאת היא מוכרחת או אפשרית? אם נשיב כי היא מוכרחת להיות כפי מה שהיא, הרי שחייב להיות משהו אחר שמכריח אותה להיות כפי מה שהיא? ואם נשיב שהיא אינה מוכרחת להיות כך, אז נשאל, אז מדוע היא כך ולא אחרת? מסקנה: או שלא לכל סיבה יש מסובב, וממילא לא ניתן להוכיח שיש סיבה ראשונה / אלוהים, או שלכל סיבה יש מסובב...

... כפי מה שהוא בפרט. הוכחה 3: רצונו של הבורא, מעיד על מגבלתו של הבורא. הסבר: הבורא מוכרח למלא את הרצון של עצמו. אם נאמר שהוא אינו מוכרח למלא את רצונו העצמי, הרי שמשהו הכריח אותו למלא את רצונו לברוא ...

... אך ורק רצון להשפיע לנברא יש גם רצון להשפיע + רצון לקבל האושר הוא כאשר האדם הנברא הופך את הרצון שלו לקבל לרצון להשפיע. אז נוצרת השתוות עם הבורא = גאולה אישית. סוף טיעון. הפרכה: גם לבורא יש רצון ... נובע בראש ובראשונה מרצון לקבל. רצון = חיסרון = תחושת חסר אישית = רצון לקבל סיפוק על ידי מילוי הרצון. הביטוי רצון להשפיע, הוא ביטוי מוטעה שמורכב מ - 2 רבדים שונים. רצון + להשפיע. רצון = מבטא את החסר / את הרצון לשלמות / את הרצון להגיע לסיפוק / דהיינו, הרצון לקבל. להשפיע = הצורה הגשמית / מעשית של הרצון לקבל. זא ההשפעה היא הפעולה / היא ההגדרה של הרצון, דהיינו, הרצון הוא להשפיע / לאכול / לאהוב / לדבר וכיוב. רצון להשפיע פירושו צורה כלשהי של רצון = צורה כלשהי של חסר כלשהו. אך בכל מקרה, הרצון עצמו הוא תמיד לקבל. לא משנה כיצד נסתכל על הדבר, רצון מעצם הגדרתו משמעותו היא לקבל, דהיינו, רצון לקבל. התכלית של הגשמת רצון באשר הוא היא לקבל, גם אם מדובר ברצון להשפיע. הלהשפיע רק מגדיר את הרצון. במקום רצון לאכול / לשמוח / להיות מאושר, במקום זאת הוגדר רצון להשפיע. אך זה אינו משנה את מהות הרצון הבסיסית, שהיא מבטאת חסר ורצון לקבל סיפוק כלשהו משינוי מציאות כלשהי. שאלה: כיצד ניתן לומר כי לבורא יש רצון ... הבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שעדיין זה לא מונע ממנו להיות בעל רצון לקבל. קיימת האפשרות כי הרצון לקבל של הבורא, אכן אינו מתמלא לעולם משום שהוא אינו יכול לקבל הטבה מהנבראים, אך זה לא מונע אותו ... שהבורא אינו יכול למלא את רצונו, זה לא אומר שאין לו רצון כזה. 2 - נכון יותר לומר כי הרצון לקבל של הבורא הוא אינו מהנבראים עצמם, אלא מתהליך הבריאה עצמה. זא יש לשים לב לכך שההוכחה לכך שלבורא ... וכיוב). מעשה הבריאה עצמו הוא עצמו מבטא רצון לקבל, מאחר שכל רצון הוא מבטא חסר ורצון לקבל. גם אם הרצון לקבל בא לידי ביטוי ברצון להשפיע, עדיין זהו רצון לקבל. 3 - בנוסף יש לשים לב לכך, כי לפי ... כי בכל מקרה הוא זה שצריך לתת את ההטבה לעצמו באמצעותם, הרי שזה עצמו גם שולל את הרעיון של הרצון להשפיע. משום שגם על הרצון להשפיע אפשר לומר שהוא אינו אפשרי, מאחר שהנבראים הם אינם ישות עצמאית, אלא הם לא יותר מאשר בובות על ... משמעות אמיתית לישותם, וממילא לא ממש ניתן להשפיע ולתת להם הטבה כלשהי. וכמובן שקיימת גם בעיה חמורה יותר, והיא שהרצון להשפיע יוצר את ההכרח שהבורא יגרום לנברא להרגיש חסר ורע כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו הטבה. וזה כמובן ... ראשית כל צריך לברוא נברא עם חסר כלשהו, כדי שהוא יוכל להשפיע לו. כך שמצד האמת כל הרעיון של הרצון להשפיע הוא מטופש, כי מצד אחד הבורא גורם לאדם לסבול ומצד שני הוא כביכול מרחם עליו ומספק לו הטבה ... תהליך הבריאה על ידי הבורא, מבטא רצון כלשהו של הבורא, שהוא לעולם יהיה רצון לקבל הטבה כלשהי בעת מילוי הרצון, גם אם ההטבה אינה מגיעה ישירות מהנברא. הערה נוספת: גם הלוגיקה כי התכלית היא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, גם היא אינה נכונה. יתכן כי אדרבה, התכלית היא לבטל את הרצון להשפיע ולהישאר רק עם הרצון לקבל. ראה בהרחבה כאן: מהי תכלית הבריאה ?. הערה נוספת: קיימת גם האפשרות להגדיר כל רצון כרצון להשפיע. זא אין דרך להוכיח כי לאדם קיים רצון להשפיע. אם רוצים, אפשרי להגדיר ולהוכיח כי הרצון של האדם הוא אך ורק להשפיע וכי אין לאדם רצון לקבל. זא אם אפשר לומר כי לבורא אין רצון ... מקבל ההטבה, אלא הוא מיטיב עמו בלבד, דהיינו, הטבה שלמה. ואפשר גם להמשיך ולומר, כי שורש הרע נובע דווקא מהרצון להיטיב. ועל האדם להגיע להשתוות צורה אל מול הבורא, ולהמיר את הרצון שלו להיטיב לרצון שלו לקבל, דהיינו, להגדיל את האגו העצמי שלו, כדי שכך הוא יוכל יותר לקבל הטבה מתמדת כמו הבורא. ונקודה נוספת: גם אם האדם ממיר את הרצון שלו לקבל לרצון שלו להשפיע, הרי שגם זה עצמו נובע מהרצון לקבל של האדם. דהיינו, האדם רוצה לקבל הטבה מהבורא, ולכן הוא מבטל את הרצון העצמי שלו, או נכון יותר לומר מדחיק את הרצון שלו לקבל והופך אותו כאילו לרצון להשפיע. אך זו בסך הכל מרמה עצמית. כי אם לא היה לאדם רצון ... הרי שהוא גם לא היה רוצה להשפיע. כי כל פעולה שורשה ברצון כלשהו... ובנוסף, אם לא יישאר אצל האדם הרצון לקבל, כיצד יוכל הבורא לתת לנברא את ההטבה וכולי.

... ושום דבר לא קורה מעצמו, אז מה בדיוק גרם לאירוע עצמו של הפעולה שבה אלוהים ברא את העולם? נשיב: הרצון של אלוהים. ואז נשאל: ומה גרם לאירוע הזה שבו אלוהים רצה בכלל לברוא את העולם? מה היה הגורם לכך? ... אלוהים עצמו גרם לכך שהוא ירצה לברוא את העולם וכולי. ואז נשאל: ומה גרם בעצם לשינוי הראשון בתהליך של הרצון לבריאת העולם וכולי? הרי שום דבר לא קורה מעצמו. ונחדד: בכל פעם שנאמר שאלוהים התחיל את התהליך של בריאת ...

... כי ברגע שאנחנו מייחסים לאלוהים הגדרה / פעולה / רצון כלשהו, הרי שאלוהים עצמו מורכב מהישות העצמית שלו + מהרצון / פעולה / תיאור / הגדרה וכולי. לדוגמה: ברגע שאומרים אלוהים רצה לברוא את העולם, הרי שאומרים שאלוהים עצמו מורכב מישות עצמית + רצון שהוא אינו הוא עצמו. לא ניתן לומר כי הרצון שלו והישות שלו הם אחד, משום שאז נשאל במה שונה הישות של הבורא מהרצון שלו? אם נאמר שאין שום הבדל בין הבורא לבין הרצון שלו, הרי שממילא לא שייך לומר שלבורא יש רצון כאילו אלו 2 דברים שונים, משום שזו ישות אחת, וזה כאילו יהיה לומר שאלוהים הוא אלוהים, מאחר שהרצון עצמו והבורא עצמו הם ישות אחת ממש. ואם נאמר כי קיים הבדל כלשהו בין הבורא לבין הרצון שלו, גם אם נאמר כי הרצון של הבורא עשוי ממהותו של הבורא, הרי שבכל מקרה הפכנו בכך את אלוהים בורא העולם לישות שמורכבת מישות עצמית ... מהישות עצמה, כי אחרת לא הייתה שום משמעות לביטוי רצון הבורא אם באמת אין שום הבדל בין הבורא לבין הרצון שלו. כך שבעצם ברגע שמייחסים לבורא רצון לברוא את העולם, הרי שבעצם אומרים שהבורא הוא עצמו ישות שמורכבת מדברים ... אותו מישהו צריך להרכיב. זא מי בעצם הרכיב וחיבר את הפעולה של בריאת העולם לאלוהים? מי הרכיב וחיבר את הרצון של בריאת העולם לישות של אלוהים? זה הרי לא יכול להיות שאלוהים עצמו הרכיב את זה, כי אז נשאל: ...

... אחרי שהוא רצה / חשב לברוא את העולם, הרי שבעצם אנחנו אומרים שהיה עוד אירוע לפני בריאת העולם, שהוא הרצון של אלוהים לברוא את העולם. לומר שאלוהים רצה לעשות X ועשה X, פירושו להכניס את אלוהים שלפני בריאת הזמן, ...

... - חלק 5 - כל יכול?!. אלוהים - חלק 6 - כל יכול + סיבת הסיבות / בורא הסיבה והרצון הראשונים?!. אלוהים - חלק 7 - טוב דרכו להיטיב למקבלי הטבה ולכן נברא העולם?!. אלוהים - חלק 8 - ...

כלום = הכל = מציאות = אלוהים. הכיצד? חלק 2 נקדים ונגדיר: כל מה שהאדם יודע אותו בשכל אנושי, הוא יודע אותו בתוך זמן ומקום (ראה כאן). אם אין מקום, אין כלום ואז אין זמן. וגם כדי שלא יהיה ציר זמן צריך שלא יהיה כלום, דהיינו, העדר מוחלט של מרחב המקום. קיומם...המקום היא אינה נגזרת של תחושת הזמן. גם המקום וגם הזמן, הם נגזרת ותולדה ותוצאה של משהו אחר, דהיינו, הזמן והמקום וכמובן כל מה שיש בהם, הם נגזרת של מהותה של המציאות. זא בטרם היה העולם קיים כפי מה שהאדם מכיר אותו, בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, קודם לכן הייתה קיימת מציאות נצחית שלא היו בה לא זמן ולא מקום. אפשר לומר שלא היה בה שום דבר, דהיינו, היא הייתה כלום, ושמאותו הכלום הופיע משהו שהוא המקום והזמן. ואפשר גם לומר שהיה בה הכל, ושמאותו הכל נגזר ממנו חלק קטן שהם הזמן והמקום. נקודה להתבוננות: המקום נמצא...

... הוא הסיבה של עצמו והוא גם התוצאה על עצמו. הסיבה של כל מה שקורה ברגע הזה, היא אך ורק הרצון של המציאות. למה היא רוצה? מה מהות הרצון שלה? זה נושא אחר (ראה כאן וגם כאן), אך הסיבה של כל הסיבות, השורש של כל הרצונות, זה כמובן הרצון של המציאות. המציאות רוצה וכך זה קורה. למה היא רוצה? כי ככה היא רוצה (ראה כאן). אך הסיבה היחידה ...