... בשום דבר בעולם, מלבד ברצון העצמי שלו עצמו. ומי שבסופו של דבר מחליט מה האדם יעשה, או מה האדם ירגיש וכיוב, זה אך ורק
הרצון העצמי של האדם. כי האדם קיים, עם רצון עצמי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת. והאדם עושה את כל פעולותיו ללא כל יוצא מן הכלל, כדי למלא את
הרצון העצמי שלו עצמו, כמה שיותר. והאדם לא יכול לעשות שום דבר בעולם, בלי שהוא ירצה אותו קודם ... חופשית כלל. שאז, זה כבר לא נחשב שהוא עצמו עושה אותו. והאדם מרגיש טוב או רע, שמח או עצוב, מרוצה או לא מרוצה וכיוב, לפי
הרצון העצמי שלו, ולא לפי שום דבר אחר בעולם. כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, אז ממילא הוא מרגיש ... ברצון שלו. ולא משנה איך תהיה המציאות, משנה האם ועד כמה האדם ירצה או לא ירצה אותה. והאדם עמל ומתאמץ כל חייו, למלא את
הרצון העצמי שלו. והאדם לא עושה שום דבר, בלי שקודם לכך יהיה לו רצון כלשהו, שהוא מנסה למלא אותו. וכל פעולה ופעולה שהאדם בוחר לעשות, זה הכל כדי למלא את
הרצון העצמי שלו עצמו. והאדם, מכור לתחושת הטוב הנאה אושר תענוג. וכל אחד קורא למילוי
הרצון בשמות אחרים. כי יש כאלו שחושבים, שהאדם נמשך אחרי התענוג ובורח מהסבל. ויש כאלו שיאמרו, ... ולא רוצה להרגיש רע וכיוב. אבל האדם, לא אכפת לו משום דבר בעולם, מלבד ממה שהוא עצמו רוצה. והאדם כל חייו רודף אחרי מילוי
הרצונות שלו, ובורח מכל דבר שנוגד את מילוי רצונו באותו הרגע. ולפעמים, האדם עושה איזה דבר נגד ... בלב שלם. אלא, שהאדם בהחלט רוצה יותר את מה שהוא עושה, מאשר את מה שהוא בוחר שלא לעשות. והאדם מחויב לדבר אחד ויחיד, והוא
הרצון העצמי שלו עצמו. והאדם לא יכול לעשות, שום דבר נגד
הרצון העצמי שלו עצמו. וכדי שהאדם יתגבר על
הרצון העצמי שלו, לשם כך הוא צריך את עזרת
הרצון העצמי שלו עצמו. כי האדם צריך שיהיה לו רצון לרצות איזה דבר, כדי להתגבר על רצון אחר. לדוגמה: האדם צריך לרצות לרדת במשקל, כדי להתגבר על
הרצון לאכול. אבל בסופו של דבר, האדם משועבד ב 100% לרצון העצמי שלו. והטוב והרע של האדם, ... לרצון העצמי שלו, בהתאם לזה, נוצרות אצל האדם תחושות של אהבה ושל שנאה. שהאדם אוהב, את כל מה שנתפש בעיניו כגורם למילוי
הרצון שלו. והאדם שונא, את כל מה שהוא חושב שהוא גורם לאי מילוי
הרצון שלו. או במילים אחרות, האדם אוהב יותר את מה שגורם לו להרגיש טוב, מאשר את מה שלא גורם ... בכלל לא יכול לעשות שום דבר בעולם, בלי להיות תלוי ברצון שלו לעשות או לא לעשות את אותו הדבר. והאדם מחויב ב 100% למלא את
הרצון שלו עצמו. והאדם מחויב לכך, ב 100% מהזמן, בלי שום חופשות והפסקות כלל. ולכן ממילא, האדם יכול לאהוב או לשנוא איזה דבר, רק לפי מילוי
הרצון העצמי שלו. והרעיון הוא, שהאהבה העצמית של האדם לעצמו, או האהבה לזולת שהאדם אוהב בזוגיות שלו וכיוב, הכל תלוי במילוי
הרצון של האדם. ואם האדם חושב שהוא עצמו עושה לעצמו טוב, אז הוא אוהב את עצמו. ואם האדם חווה שביעות רצון מעצמו, דהיינו, שהאדם מרוצה מעצמו, וחווה שהוא עצמו, ממלא את
הרצון שלו עצמו, אז ממילא יש לאדם אהבה עצמית כלפי עצמו. ואם האדם חווה חוסר שביעות רצון ... חוסר אהבה עצמית, שלו כלפי עצמו. וכיוב ממש לגבי אהבה זוגית וכיוב. שהאדם אוהב את הזוגיות שלו, כפי כמה שהיא ממלאת אצלו את
הרצון העצמי שלו. והאדם בסופו של דבר, אוהב או שונא איזה דבר, לפי כמה שהוא חושב, שהדבר ממלא את
הרצון העצמי שלו. או במילים אחרות, ככל שהאדם חושב יותר, שהדבר גורם למילוי
הרצון שלו, כך הוא אוהב אותו יותר. וככל שנדמה לאדם, שהדבר מרחיק ממנו את מילוי
הרצון שלו, כך האדם פחות אוהב ויותר שונא את הדבר, שבעיניו, גורם לו להתרחק ממילוי
הרצון שלו. אבל בכל מקרה, בשורה התחתונה, הכל סובב סביב מילוי
הרצון העצמי של האדם עצמו. והאדם ככ משועבד לרצון העצמי שלו, ב 100% כנל, עד כדי כך, שכל דבר ... צריך להתרחק ממנו. כי האדם משועבד לבדוק תמיד כל דבר, האם הוא טוב או רע עבורו. דהיינו, לבדוק תמיד, האם הדבר הזה ממלא את
הרצון העצמי שלי, או לא. וכאשר האדם נתקל באיזה אדם אחר או באיזה דבר אחר בפעם הראשונה, ישר ... הקמת משפחה, שהוא ישר בודק, האם נראה לו שהוא יכול ליצור זוגיות והקמת משפחה, עם בן בת הזוג שמולו. והכל זה בהתאם ולפי
הרצון העצמי של האדם באותו הרגע. והתאהבות קורית, כאשר האדם מתחיל לחשוב, שאולי הישות שמולו, אולי היא יכולה למלא את
הרצון העצמי שלו עצמו. שאז הוא מתחיל להתאהב להתרגש להרגיש פרפרים בבטן וכיוב. והמשמעות של זה היא, שהאדם כמהה ומשתוקק לכך
שהרצון העצמי שלו יתמלא. והאדם חווה התרגשות מעצם המחשבה שלו, שאולי הוא מצא את הישות המתאימה, שתסייע לו למלא את
הרצון העצמי שלו עצמו בשלמות. כי כנל, האדם משועבד לרצון העצמי שלו עצמו. והאדם לא יכול להרגיש שום אהבה או שנאה, אלא אך ורק לפי
הרצון שלו עצמו. והאדם כל חייו עובד במילוי