... כל הסוגים בכל מקום ובכל זמן וכולי. ובפשיטות ההסבר הוא, כי קיומו של הסבל של האדם, תלוי בקיומו של הרצון העצמי של האדם. כי סבל, הוא כאשר יש התנגדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא ... למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה ... שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, ... הוא סובל. משום שהתודעה של האדם מחוברת לקליפה החיצונית של המציאות, שהיא מלובשת ברצון של האדם שמנוגד למציאות. כי הרצון של האדם גם הוא קליפה. ובשורשו, גם הנשמה של האדם, גם היא קליפה. כי במהות של המציאות, אין שום ... הקליפות יש הבדל בין האני לבין הלא אני. ורק בעולם הקליפות של המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין רצון. ובין הרצון העצמי של האני, לבין רצון אחר של מה שהוא אינו אני, שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של ... לא יכול לסבול כלל. ואז מה שנשאר לאדם, זאת הנאה שנובעת מהדבקות לאין סוף (והיא שונה מההנאה של מילוי הרצון תוך כדי מודעות עצמית. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר. וההנאה של המילוי רצון, היא רק בבחינת ושוב של האדם, ... של המציאות אין שום רצון עצמי, ואין שום רצון, ואין שום עצמי כלל, אלא יש רק אחדות אחת ממש. והרצון והעצמי והמציאות הם אחד ממש. כי בשורש אין הפרדה, אפילו לא בין התודעה לבין הרצון שלה, אלא הכל ישות אחת ממש, ללא כל רצון וללא כל תודעה כלל. ובנוסף יש לזכור, כי בשורש של הכל, שם הרצון והאין רצון הם ישות אחת ממש. ומי שמבין את העניין הזה באמת, הוא גם חווה ומרגיש את העניין הזה באמת. וכאשר האדם מבין ומרגיש, שהרצון והאין רצון הם אחד ממש, ממילא הרצון הסופי והמוגדר של האדם מתבטל, וממילא יש לאדם רצון אין סופי, דהיינו, רצון שאינו מוגדר, אלא מותאם תמיד למציאות ... באמת יפחד או יסבול וכיוב. כי גם כאשר האדם מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הסיבה הראשונה, יוצרת באדם את הרצון העצמי שלו לשנות את המציאות, וממילא גם את הסבל והפחד של האדם מפני הסבל. וגם כאשר האדם כן מבין ... כי יש כאן מצבי תודעה שונים. והאדם סובל כפי כמה שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא הבנת שורש הרצון, שורש המציאות, אחדות המציאות, שורש הרגשות, שורש המחשבות, שורש הסיבות וכל התהליכים כולם, שבשורשם כולם מתאחדים לישות אחת ממש. ... יותר, יש לאדם רשימו שבו הוא יודע שהכל מושלם. וכאשר האדם יודע שהכל מושלם, אז הוא חווה שהחיסרון שלו והרצון שלו, הם ביטוי של הרצון העצמי שלו ממש. כי השלמות של המציאות, היא האני האמיתי של האדם. וכאשר האדם יודע ברשימו שלו שהכל מושלם, ... בתוך התודעה שלו, אז יש רצון עצמי מוגדר שרוצה את הכל תמיד, וחוויה של האדם, שחווה שהכל זה התגשמות הרצון העצמי שלו עצמו, בדיוק כפי שהכל זה ביטוי של הסיבה הראשונה, ובדיוק כפי שהדברים נראים מנקודת המבט של הסיבה ...

... חוקר כל דבר, ומנסה לגלות מהי האמת, האם באמת תחושת הרע היא מוצדקת? ולמה באמת האדם סובל? והאם באמת הרצון של האדם שהמציאות תהייה דווקא כך ולא אחרת, האם הרצון הזה בכלל מוצדק? וכולי. על ידי זה בסופו של דבר, כל הסיבות שיש לאדם למה לא לאהוב את עצמו ...

פירוק הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות וכאן יתבאר, איך יכול האדם לפרק ולנטרל את כל הרצונות שלו, ... הוא מוגדר בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, שבו האדם רוצה רצון, אך רצונו לא מוגדר כלל. שזהו רצון ללא צורה וללא הגדרה. שהאדם עדיין חווה סוג של רצון, אך הרצון שלו לא מוגדר כלל. וכאשר הרצון של האדם לא מוגדר כלל, אז ממילא אין שום חוסר התאמה, בין המציאות לבין הרצון שלו. ובנוסף, גם אין התאמה, בין הרצון של האדם לבין המציאות, כי הרצון לא מוגדר כלל. ואפילו לומר שהאדם רוצה את המציאות, גם זה לא יהיה נכון. אלא, שבמצב כזה האדם נהנה ... / בלי רצון מוגדר) מכך שרצונו לא מוגדר, ומכך שאין שום תחושת חיסרון כלל. וזהו סוג של חוויית שתיקה, שהרצון של האדם שותק. ויש גם עוד מצב נוסף, שבו, כאשר האדם נמצא בשעת ביטול לשכל של האחדות, אז אין ... בשעת ביטול לאחדות, אין שום תודעה עצמית ושום רצון כלל, אפילו לא רצון, שאפשר להגדירו כרצון שאינו מוגדר. וזהו הרצון הלא מוגדר ביותר, שהוא ככ לא מוגדר, עד שאין הבדל, בין הרצון לבין הרצוי לבין הרוצה, שאז הכל אחד ממש. ויש עוד סוג שלישי ונוסף, שבו יש לאדם כמה רמות שונות ... לא היה האדם סובל כלל. והשאלה הנשאלת היא, איך יכול האדם להגיע למצב של רצון שאינו מוגדר, או לביטול הרצון כלל? ואיך יכול האדם להגיע למצב, שבו יהיו לו כמה רמות ודרגות של רצון, בו זמנית כנל? והתשובה היא, כי השכל האמיתי, מפרק את הרצון. כי האדם רוצה דבר מוגדר, רק משום שהוא חושב שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת של המציאות. ומי שרוצה לפרק את הרצון שלו ואת ההיאחזות והתלות הרגשית שלו, בצורות של המציאות, עליו להשתמש בשכל שלו. ולהשתמש בשכל פירושו, שעל האדם לא ... מאמין לשקרים, שבהם הוא בטעות משקר את עצמו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להבין, שהסבל שלו הוא רק בגלל הרצון העצמי המוגדר שלו. ועל האדם להבין, שהרצון המוגדר שיש לו, הוא תוצאה של תפישת הטוב והרע שלו. ועל האדם לשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת ... יברר באופן מוחלט את האמת, הוא יגיע להשתוות של הטוב והרע. ואז יהיה לאדם רצון שאינו מוגדר. ואחכ ביטול הרצון לגמרי. כי גם רצון שאינו מוגדר, גם הוא רצון ומוגדר כרצון. ואחכ האדם זוכה, לחיבור של כל דרגות הרצון בו זמנית, עפ בחירה חופשית שלו. ממקום של שלמות אמיתית, שבה האדם יוצר את רצונו העצמי, ואת צורתו הסופית ... כי האדם סובל, מעצם זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי האדם משקר את עצמו, בשקר של גן עדן. שאומר, שמחר בעתיד כלשהו ... שבה האדם מקבל או לא מקבל את המציאות. ושום דבר בעולם לא מעלה ולא מוריד, מלבד רמת ההתאמה, שבין הרצון של האדם לבין המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, אז במקום לרצות לשנות את המציאות, הוא היה רוצה לשנות, את ההתאמה שבין הרצון של עצמו לבין המציאות. וכל זמן שהאדם מזדהה ברמה הפנימית של עצמו, עם רצון שיש לו, לשנות את המציאות ... על כך, שהאדם אינו מבין, שצורת המציאות החיצונית, לא באמת משנה כלל. וכאשר האדם מבין, שבעצם עליו לשנות את הרצון העצמי שלו. עכשיו נשאלת השאלה איך לשנות את הרצון העצמי? וזה כמובן אפשרי, רק אם יש הבנה של הרצון העצמי. ולכן על האדם לחקור את האמת ולשאול את עצמו, מה האמת? האם באמת ראוי לרצות את הדבר הזה, ... עצמו, הוא גם ימשיך לסבול. והמציאות היא רחמנית, אבל הטיפשות של האדם היא אכזרית. והאדם יכול בקלות לנטרל את הרצון שלו לגמרי, על ידי החלטה של אמת של האדם, שמעכשיו הוא נצמד רק אל האמת בלבד, ושהוא לא מוכן ... לו, האם הוא באמת אמיתית, רצון ראוי או לא. ורצון ראוי, הוא רצון שרוצה שהמציאות תהיה בצורה מסוימת טובה. והרצון הוא ראוי, רק אם באמת הצורה הרצויה של המציאות, היא אכן טובה, יותר מאשר צורה אחרת. ועד שהאדם לא ... ההבנה המוחלטת שאין בה שום ניגודיות כלל, אז על ידי זה האדם מקבל שכל, רואה את האמת שהכל אחד, והרצון שלו מתפרק והופך מרצון מוגדר לרצון שאינו מוגדר. וכל זה ברמה הפנימית. כי עדיין יש רצונות חיצוניים וכולי... ונזכיר: כי בפועל, אי אפשר לא להיצמד לשום רצון כלל. כי גם לרצות לבטל את הרצון, גם זה עצמו רצון. והדרך היחידה לכך, היא על ידי הבנת הרצון, בלי לרצות לשנות או לבטל אותו כלל. ועל ידי ההבנה עצמה, על ידי זה בעצמו, האדם חווה את רצונו ...

רצון עצמי - הזדהות רצונית - הזדהות, עם הרצון העצמי ובו יתבאר העניין של האדם, שמזדהה עם הרצונות של עצמו. ומי שיתבונן יראה, כי לא ממש ברור, כיצד יכול האדם, לא להזדהות עם הרצונות של עצמו? וברור שהאדם מזדהה עם הרצון של עצמו. וכל מהותו של הרצון העצמי, היא שהאדם מזדהה עם הרצון ומרגיש שהרצון הזה שייך לו. אז מהו העניין, של ההזדהות עם הרצון? והעניין הוא, כי האדם סובל, רק בגלל הרצון העצמי שלו עצמו. כי האדם, לא סובל מכך שרצונו של אדם אחר לא מתמלא. וגם כאשר האדם סובל, מכך ... סובל. אבל בכל מקרה, הסבל של האדם, תלוי אך ורק ברצון העצמי שלו. והאדם לא מפחד ולא חושש, מכך שהרצון של אדם אחר לא יתמלא. משום, שהרצון של האדם האחר, הוא לא הרצון העצמי של האדם עצמו. ומי שיתבונן יראה, כי גם לגבי הרצונות שהאדם חווה אותם, גם כאן יש שני מצבים שונים. כי יש מצב שבו האדם כן מזדהה עם הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו. שזה נקרא אני רוצה. שאז כמובן האדם סובל, אם רצונו לא מתמלא. אבל קיימות גם נקודות מבט נוספות, שבהן האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמה, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של האדם, לבין התודעה העצמית שלו, והיא זו שגורמת לאדם, לחוות שהרצון הוא שלו. אבל מי שיודע את האמת, הוא יודע שהרצון, הוא לא באמת שייך לו. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, ולא שייך שום רצון כלל. ומנקודת ... שבה האדם הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו לתודעה + גוף גשמי ולרצון מוגדר ומוגבל, הרי שכל הרצונות שבעולם, הם הרצון העצמי של האדם. וממילא לא שייך להזדהות יותר, דווקא עם רצון כזה או רצון אחר. ומנקודת המבט, שבה אלוהים מחייה את האדם ואת הרצון העצמי שלו, גם מנקודת המבט הזו, הרצון הוא לא באמת של האדם. כי כאשר הכל אחד, לא שייך שום רצון כלל. וכיוצא בזה, כאשר אלוהים מסתכל ... על ידי זה האדם חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם.

... יראה, כי כל בני האדם בעולם, הם עובדי אלילים. כי האדם מאליל והופך לאליל ישויות שונות. כגון לדוגמה, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו כדי למלא את רצונו. והאדם מאמין באלילים, ומאמין שאם הוא יעבוד וירצה את רצונו העצמי, אז הוא יהיה מאושר. והאליל, שהוא הרצון העצמי, יביא לו את האושר. וכמובן שזהו שקר גדול. כי הרצון לעולם לא מלא. שהוא לעולם לא מסופק במה שהאדם עושה עבורו. והאדם יכול להתאמץ כל חייו למלא את רצונו, אבל רצונו לא יתמלא לעולם. והרצון הזה, הוא מעביד את האדם כל ימי חייו ללא כל הפסקה ומנוחה, והוא מתעתע באדם ומכלה את כוחו של ... העצמי. והם משקרים את עצמם, שהם עובדים את אלוהיהם, ובאמת הם עובדים את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. ...

אין דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי שהוא לא רצון אמיתי אלא רצון של שקר, וממילא יש המון דברים שעומדים בפניו. ורצון של אמת, הוא כאשר הרצון הוא אחד. דהיינו, שיש לאדם רצון אין סופי אחד, כלפי דבר אחד ויחיד. כי כל זמן שהאדם רוצה, יותר מאשר דבר אחד, הרי שהרצון של האדם, הוא לא אמיתי. כי הנפרדות, היא לבוש של שורש אחר פנימי, שנפרד ממנה. וכאשר הרצון הוא לא היחיד, אז זה אומר שיש לו שורש, ושהוא עצמו הוא רק קליפה חיצונית. וכאשר הוא רצון יחיד של אמת, אז אין דבר העומד בפני הרצון. ואין דבר העומד בפני הרצון, בכלל זה, כל דבר שהוא, כולל כל דבר שהוא. כי לא יראני האדם וחי (השגת האין סוף, תוך כדי ... ונחשק. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. והם הרוצה (= חושק), הרצוי (= נחשק) שהוא הדבר שאותו רוצים, והרצון (= חשק) שמקשר את הרוצה ואת הרצוי שאותו הוא רוצה. ויש נחשק מעל נחשק. דהיינו, לכל דבר בעולם, יש ... עצמה, לכן גם החשק, צריך להיות אין סופי, שזהו רצון של אמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון, מלבד הרצון להשגת השלמות, הרי שזהו לא רצון של שלמות באמת. כי יש המון אמת, ויש את האמת שממנה כל האמיתות ... דהיינו, שיש לאדם עוד רצונות נוספים, הוא לא רצון של אמת אמיתית. כי הוא לא המסובב של הרצונות. ורק הרצון הראשון, רק הוא המסובב של כל הרצונות, ורק הוא רצון של אמת, שהוא מחויב המציאות והוא לא נשען על ... חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ועל הרצון הנוכחי של אלוהים. כי כל מה שישנו, הכל בזכות הרצון האמיתי של אלוהים. כי אצל אלוהים, הרצון הוא רצון של אמת. מאחר שלא קודמת לו סיבה כלשהי, כי אלוהים הוא המסובב הראשון וכולי. וכל המציאות כולה, ... הדבר אפשרי? ואיך המציאות משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, ... אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת. ואם לרגע אחד יתבטל הרצון של אמת של הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא ... האחדות. ומצד חוקי השכל, אין אפשרות שהאחדות תהווה את הנפרדות, כי זה דבר והיפוכו (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). והרצון של אמת, הוא מכופף את כל החוקים שיש בעולם. ואין שום חוק, מעל הרצון של אמת. שהוא המחוקק הראשון. (ומי מחוקק את הרצון עצמו? ומי מחליט שהוא יהיה החוק החזק ביותר? את זה ביארתי במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפכ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות ... כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה את רצון האל. ואצל האדם הרצון הוא לא של אמת, כי הוא תמיד מונע על ידי סיבה כלשהי. וככל שהאדם מתקרב יותר להבנת עצמו ולהבנת המציאות, כך האדם רוצה את הרצונות שלו יותר באמת ומתוך אמת. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השלמות, כך הרצון הופך להיות שלם יותר. עד שמגיעה הנקודה, שבה בחוקיות של סיבה ותוצאה, הרצון של האדם גדל וגדל, עד שהוא מגיע אל האין סוף. ואיזה חוק יכול להגדיל את הרצון לאין סוף? הרי לאין סוף לא ניתן להגיע? והעניין הוא, שניתן להגיע לרצון אין סוף, על ידי ביטול כל ... כי מצד האמת הפנימית, אין שום חיות לשום רצון חיצוני כלל. והאמת, מבטלת את הרצונות החיצוניים, ומשאירה רק את הרצון הפנימי. ואז מגיעה נקודה כלשהי, שבה יש לאדם רצון של אמת, להתאחד עם המציאות. ובנקודה הזאת, הרצון הזה, הוא מבטל את הרצון של המציאות, שהאדם יהיה נפרד ממנה. ומצד המציאות שמקיפה את הכל, מנקודת המבט הזו נשאר רק רצון אחד של ... חלש כמו האדם ממש. וזה כמובן בא לידי ביטוי, רק כאשר גם האדם משתמש בכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. ומנקודת מבט נוספת שבה הנפרדות והאחדות הם אחד, מנקודת המבט הזו רצונו של האדם להתאחד עם המציאות, גובר ... את מה שהוא רוצה. כי הצמצום של האדם, הוא רק מצד עצמו. שהאדם עצמו רוצה לצמצם את עצמו. וכאשר הרצון של האדם להתאחד גובר, אז הרצון של האדם להיות נפרד, נעלם. ואז האדם מתאחד. ויש עוד נקודת מבט נוספת, והיא שמנקודת המבט של האדם, הוא ... אחד ויותר מצורה אחת של מציאות בו זמנית. ויש מספיק מקום לכולם. היינו שיכול להיות שבו זמנית, גם יתממש הרצון של המציאות שהאדם יהיה נפרד ממנה, וגם יתממש הרצון של האדם, להתאחד עם המציאות. ובסיכומו של דבר, אין דבר העומד בפני הרצון, וגם לא חוקי הפיזיקה / העולם / השכל, שום דבר לא עומד בפני הרצון. ובתנאי שהוא רצון של אמת ...

... עצמו, מהו אותו הדבר, שאם יהיה לו אותו, אז הוא ירגיש טוב באמת? ויכולה גם להיות אפשרות, שהאדם ישתחרר מהרצון של עצמו להרגיש טוב, או ישתחרר מהרצון שלו שמתחשב באמת, וגם אז האדם ירגיש טוב. כי אם לא יהיה אכפת לאדם אם הוא מרגיש טוב, הרי ...

... ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר שהמשמעות שלה, היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמה הרצון של האדם, המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום כלל, אז לא היה מקום לשתי הישויות ...

... לו פחות טוב. ולכן כאשר יש הפרדה, בין טוב לבין רע, אז תמיד רע. ושורש ההפרדה, הוא ברצון. כי הרצון העצמי של האדם יוצר את הטוב ואת הרע. כי בלי רצון עצמי, אין טוב ורע. ושורש הרצון, הוא השכל שמפריד בין היש לבין האין. כי כאשר הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין יש לבין אין, ... מכך שאין להם את הדאגות הרגילות, אבל יש להם דאגות אחרות. כמו שגם למשוגע יש את הדאגות שלו, לפי הרצון שלו. ורק בהעדר שכל מוחלט, רק אז אין שום דאגות כלל. ולסיכום: רק בקצה של השכל, בקצה העליון או ... אין שום שכל שעושה הפרדה בין יש לבין אין, ומכיל בתוכו את ההפכים שהכל אחד ממש, רק אז מתבטל הרצון, ומתבטל הטוב והרע השקרי, ויש טוב אמיתי.

... את הנפרדות. והאדם לא יכול להיפרד ממנה כלל, אפילו לא כחוט השערה. משום שהיא נמצאת אצל האדם, לפני המחשבה והרצון והתודעה העצמית שלו. והדבר הזה הוא עמוק ביותר, כי איך דבר יכול להיות יותר פנימי מאשר חוויית האני של האדם. אבל החכם האמיתי, הוא חווה את האני הנפרד ואת הרצון הנפרד שלו ואת כל הנפרדות, דרך דבר אחר פנימי יותר ועמוק יותר, מאשר הקיום העצמי שלו עצמו. ואצל אנשי ... נפרדות, וכמובן שבשני המקרים האדם סובל. כי האחדות של שקר, היא חיצונית לאדם, והיא נמצאת אצלו אחרי קיומם של הרצון והמחשבה והישות העצמית של האדם. ואז האחדות הזאת תופסת אצל האדם מקום, על חשבון הנפרדות. שאז כמובן האדם מרגיש ... האחדות של המציאות, ואז הוא חווה את האני שלו בצורה אחרת. וכיוב על האדם להסתכל אל תוך עומק ושורש הרצון והרע שלו, ולראות שהכל אחד, ואז לחוות את הרע ואת הרצון, כהתגלות של הטוב ושל האחדות.