... להיות אלוהים - רצון עצמי - הזדהות רצונית - הזדהות, עם
הרצון העצמי של אלוהים, יצירת
הרצון הראשון של אלוהים מהו רצון עצמי, והאם אפשר לא להזדהות איתו?
הרצון העצמי הוא מושג מרכזי בספר להיות אלוהים, והבנתו קשורה באופן ישיר לנושא ההזדהות עם
הרצונות. לכאורה ברור שהאדם תמיד מזדהה עם
הרצונות שלו, שהרי עצם הגדרתו של
הרצון העצמי היא בכך שהאדם מרגיש
שהרצון הזה שייך לו. עם זאת, קיימות פרספקטיבות שונות ועמוקות המציעות אפשרויות אחרות. האדם סובל רק
מהרצונות של עצמו, ולא
מהרצונות של אחרים. אם אדם אומר רע לי כי לאחרים רע, בפועל הוא סובל כי הוא עצמו רוצה שלאותם אנשים יהיה טוב. כלומר, גם סבל שאדם חווה לכאורה עבור אחרים הוא למעשה ביטוי לרצונו העצמי. מכאן שכל סבל או אי - נחת שהאדם חווה תלוי רק בהזדהותו עם
הרצון שלו עצמו. האם אפשר לא להזדהות עם
הרצון? אליעד מסביר שאמנם קיימת הזדהות טבעית של האדם עם
הרצון העצמי, אך אפשר להגיע למצב שבו האדם אינו מזדהה איתו. הוא מדגים זאת באמצעות שאלות והתבוננות: אם אדם יחקור לעומק את השאלה למה אני רוצה את מה שאני רוצה?, הוא יגיע להבנה שיש ישות או כוח חיצוני כביכול, שקובע שיהיה לו רצון, וגם קובע שהאדם ירגיש
שהרצון הזה שייך לו. לפי ההסבר, האדם בעצם חווה רצונות ותחושות של שייכות רק מפני שכוח מסוים מחבר בין התודעה לבין
הרצונות הללו. האדם איננו היוצר של
הרצון, אלא חווה אותו כמשהו המופיע בתוכו. לדוגמה, האדם חושב אני רוצה להיות מאושר, אך אליעד מצביע על כך
שהרצון עצמו הופיע באדם באופן לא מודע. האדם לא באמת החליט או בחר בכך שיהיה לו רצון להיות מאושר. יש כאן ישות או מנגנון סמוי, היוצר את
הרצונות ומחבר אותם לתודעה האישית של האדם, ולכן ההזדהות עם
הרצון יכולה להתבטל כאשר האדם מכיר בכך שרצונותיו אינם באמת שלו. מה הקשר בין אחדות לבין ביטול ההזדהות עם
הרצון? אליעד מרחיב שיש כמה נקודות מבט שיכולות לשחרר את האדם מההזדהות עם
הרצונות. הראשונה היא נקודת המבט של האחדות: כאשר האדם חווה את המציאות כאחדות מוחלטת, אין משמעות בכלל למושג רצון. אם הכל אחד ואין שום דבר חיצוני או פנימי, אז
הרצון, שהוא מושג של נפרדות, מתבטל לחלוטין. במצב זה האדם אפילו אינו מבין מה זה אני, וממילא אינו מבין מה זה רצון. לכן בנקודת מבט זו לא יכולה להיות הזדהות עם רצון כלשהו, כי רצון לא יכול להתקיים במקום שאין בו נפרדות. מה המשמעות של הזדהות עם
הרצון מנקודת המבט של האדם כאלוהים? נקודת מבט נוספת, עמוקה יותר, אומרת שהאדם עצמו הוא אלוהים המצמצם את עצמו לתודעה פרטית ומוגבלת, וכך יוצר לעצמו אני, גוף גשמי ורצונות מוגדרים ומוגבלים. מנקודת מבט זו, האדם חווה את עצמו כאלוהים שמחליט בכוונה להפוך עצמו לישות פרטית עם רצונות ספציפיים. במצב זה האדם יכול להכיר בכך שכל
הרצונות הם רצונותיו שלו כאלוהים, ושהוא אחראי ליצירתם באופן מודע. אך אליעד מציין שלמרות שהאדם כאלוהים בוחר את
הרצונות, באופן פרדוקסלי,
הרצון הראשון של אלוהים נוצר ללא רצונו, מכיוון שלפני
הרצון הראשון לא היה לאלוהים שום רצון. לכן, אליעד מצביע על סתירה פנימית עמוקה: מצד אחד, האדם כאלוהים יוצר את רצונו בכוונה ובמודע, אך מצד שני,
הרצון הראשון עצמו נוצר באופן ספונטני, ללא רצון או כוונה מוקדמת. למעשה, אפילו אלוהים חווה את
הרצון העצמי שלו בשני אופנים מנוגדים בו - זמנית: כמשהו שהוא יוצר במודע, וכמשהו שנוצר מעצמו. איך התובנה הזו משפיעה על ההזדהות עם
הרצון? כאשר האדם מבין לעומק את הסתירה הזו, הוא יכול לחוות את
הרצונות שלו בצורה שונה לחלוטין. הוא יכול להגיע למצב שבו הוא מרגיש שאין שום רצון כלל (כמו באחדות), או שהוא מבין שכל