לרצות את מה שיש - האם זה בכלל טוב? מהי הדרך *היחידה* להגיע לאיזון של הרצון העצמי?לרצות את מה שיש - האם זה בכלל טוב? מהי הדרך היחידה להגיע לאיזון של הרצון העצמי? במאמר הזה נבאר, מדוע האדם לא יכול לעשות שום דבר כדי לרצות את מה שיש? נבאר גם מהו ... שיש, הרי שממילא הוא כבר לעולם לא יוכל להרגיש רע. אלא הוא ירגיש שלמות אמיתית. וכאשר מתעורר אצל האדם הרצון לרצות את מה שיש, אז האדם מנסה בכל כוחו לגרום לעצמו לרצות את מה שיש, ואז האדם מגלה שהדבר ... כי כל פעולה שהאדם עושה כדי לרצות את מה שיש, בזה עצמו הוא מחזק אצל עצמו את חוסר שביעות הרצון שלו מהמציאות. כי המציאות היא שהאדם לא רוצה את מה שיש. והשלמות היא כאשר האדם ירצה את מה שיש, ... הוא צריך להפסיק לרצות להרגיש טוב. אבל גם אם האדם ינסה להפסיק לרצות להרגיש טוב, גם זה עצמו נובע מהרצון של האדם להרגיש טוב. ובקיצור, האדם לא יכול לשקר את עצמו. כי אושר אמיתי הוא תחושה אמיתית שנובעת מעצמה. ... הוא רוצה לבין מצב שבו הוא לא רוצה את מה שיש. כי במציאות שלנו יש שני כוחות. ויש את הרצון ויש את העדר הרצון. ואם האדם ירצה תמיד את מה שיש, הרי שבעצם הוא לא מכיל בתוכו את הכוח המנוגד שבו האדם לא ... יכול לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי במציאות שלנו יש כל הזמן התהוויות שונות. וגם האני של האדם וגם הרצון העצמי של האדם, וגם הרגשות / תחושות / מחשבות / ידיעות / זיכרונות וכיוב של האדם, הכל אלו התהוויות ... כלשהו, זה עצמו חיסרון. כי ברגע שהאדם רוצה איזה דבר, גם אם יש לו את הדבר הזה, הרי שממילא הרצון של האדם גורם לכך שהאדם לא ירצה שהמציאות תשתנה. כי גם כאשר יש לאדם את מה שהוא רוצה, עדיין ... וממילא הוא מפחד ממנו. והדרך היחידה של האדם להיות מאושר באמת, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוך הרצון העצמי שלו, ורואה את שורש הרצון שלו, ומגיע עד לשורש הרצון של המציאות, ורואה שם את האחדות שיש בין הרצון לבין העדר הרצון. כי בשלב הראשון על האדם להסתכל אל תוכו אל תוך הרצון העצמי שלו, ולגלות מהיכן מגיעים הרצונות שלו. ועל האדם לשאול את עצמו, מה הסיבה ולמה אני רוצה את מה ... רוצה? והאם זה שאני רוצה דבר כלשהו, האם זה מחויב המציאות או שמא זה רק אפשרי המציאות? דהיינו, האם הרצון שלי מוכרח שהוא יהיה כפי מה שהוא ברגע הזה? או שאולי כמו שאני רוצה את מה שאני רוצה ברגע הזה, כך גם אני יכול לרצות אחרת? ואם הרצון שלי מחויב שהוא יהיה כזה, אז למה הוא מחויב להיות כזה? ואם הוא לא מחויב להיות כזה, אז מדוע ... מאושר? כי אי אפשר לסבול כאשר אין רצון. ועל האדם לשאול את עצמו, אם באמת אני יכול להפסיק את הרצון של עצמי, אז איך זה שאני עדיין מרגיש לפעמים רע? ורק טיפש גמור יגרום לעצמו להרגיש רע. ועל האדם ... נמצא גם בתוך החלום וגם מחוץ לחלום. ואחרי שהאדם מרגיש אני ביחס למציאות, עכשיו על האדם לגלות את שורש הרצון של המציאות עצמה. כי מנקודת המבט של האדם שחושב שהוא נפרד מהמציאות, מנקודת המבט שלו שורש הרצון שלו הוא המציאות. אבל גם אחרי שהאני של האדם הופך להיות גם המציאות עצמה, עכשיו עדיין על האדם לגלות את שורש הרצון של המציאות עצמה. ולגלות את שורש הרצון של המציאות, הוא בעצם לגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, את הסיבה שבגללה יש סיבות, את הסיבה שבגללה ... וגם לרצון של המציאות, גם לו יש שורש אחר פנימי יותר. ועל האדם לגלות את השורש הפנימי ביותר של הרצון של המציאות, שבא לידי ביטוי ברצון של האני האישי שלו. וכאשר האדם ממשיך להעמיק את מחשבתו בזה, אז הוא ... שבה אין עדיין רצון כלל ושבה יש העדר רצון מוחלט. ואז על האדם לנסות להבין, מה יוצר את העדר הרצון המוחלט הזה. ואז כאשר האדם ממשיך להתבונן, אז הוא מגלה שבנקודת ההתחלה של המציאות, שם אין שום ישות של ... שאין שם שום הגדרת רצון כלל. כי במקום שיש בו העדר רצון, הרי שיש בו גם את הישות של הרצון. ובנקודת שורש המציאות, שם אין שום נפרדות בין הרצון לבין העדר הרצון. כי שם הרצון עצמו הוא לא נפרד מההעדר שלו. וכאשר האדם רואה ומבין את כל זה, על ידי זה האדם מקבל שכל ... ממש. וכאשר האדם מבין ומתבונן בכל זה, על ידי זה כל תפישת המציאות של האדם משתנה. ועל ידי זה הרצון העצמי של האדם משתנה. ועל ידי זה האדם מקבל שכל חדש גדול יותר. ועל ידי כל זה, האדם מגיע למצב שבו הוא חווה את הרצון העצמי שלו, כישות שבה אין נפרדות בין רוצה לבין לא רוצה. וזאת השלמות, כאשר האדם גם רוצה את מה שיש וגם לא רוצה את מה שיש באותה המידה ממש. דהיינו, כאשר האדם תופש וחווה את הרצון או אי הרצון שלו, באותה המידה ממש. וזה כמובן אפשרי, אך ורק על ידי הידיעה וההבנה של האמת, שמצד השורש הכל אחד ...