... העולם לא מושלם? למה אלוהים לא ברא עולם מושלם? למה המציאות לא מושלמת? למה העולם נוצר בצורה לא מושלמת? למה יש רע בעולם? מהי מטרת ...

... ארכיאולוגיה, לימודי היסטוריה, איך הכל התחיל? חפירות ארכיאולוגיות, ארכיאולוגים, היסטוריונים, לחקור את הסיבה הראשונה, למצוא את הסיבה הראשונה, לחקור את העבר, לחקור את המציאות

... אליעד מסביר שהרצון של האדם להגדיר את עצמו בצורה ברורה (דתי, צמחוני, או בעל אידיאולוגיה מסוימת) נובע מחוסר הבנה עמוק של המציאות. האדם מחפש יציבות ומשמעות ומצפה לקבל אותן מהזהות המוגדרת. הוא נותן כדוגמה אדם דתי, שברגע ... הדת, פתאום הוא מרגיש אבוד, כי אין לו סדר יום ברור. אולם אדם שמבין את המשחק לעומקו, לא זקוק לזהות מוגדרת ויכול לזרום עם המציאות בצורה גמישה וחופשית. איך תודעה גבוהה משפיעה על יכולת ההכלה והסבל? ככל שאדם מתפתח ומגיע ... ברגע שהאדם מפסיק להתנגד לתחושות, הוא יכול להתחיל לחוות אותן באופן רגוע יותר ולשחרר את הסבל. איך לצאת מתוכנת הרצונות של המציאות? לבסוף, אליעד מציע דרך לשחרור מהמערכת של הרצונות המותנים: הוא מסביר שהאדם צריך להטיל ספק ... - הן מתקשות להעריך את בן הזוג שלהן, אפילו אם לדוגמה הוא עוסק בפילוסופיה עמוקה. האם הצורך בזהות מוגדרת נובע מחוסר הבנת המציאות? אליעד מסביר שהאדם שמרגיש צורך להגדיר לעצמו זהות מוגדרת (כמו דתי, צמחוני או מאמין מסוים), עושה זאת בגלל בלבול פנימי וחוסר הבנה של המציאות. הצורך בזהות נוקשה ומוגדרת מעניק לו תחושת יציבות. הוא משווה זאת לאדם דתי שמקבל סדר יום ברור - תפילות, לימודים וחוקים. לעומת זאת, אדם שמבין את המציאות בצורה עמוקה כבר לא צריך להיאחז בזהות נוקשה. הוא יכול לפעול בהתאם לנסיבות, בלי להזדהות ... כחיצונית ובלתי נשלטת, עשויה להשתנות ברגע שמפסיקים להילחם ברגש ופשוט מאפשרים לו להיות. כיצד לצאת מתוכנת הרצונות של המציאות? אליעד מציע שהאדם יכול להשתחרר מהמערכת של הרצונות המותנים על ידי הבנת השורש של הרצון ... להרגיש טוב?, הוא מתקרב לחופש תודעתי אמיתי ומשתחרר מההזדהות עם הרצונות והרגשות שמנהלים אותו. זוהי דרך לצאת מהמטריקס של המציאות ולהגיע לשלווה פנימית עמוקה. האם צריך להיות חזק בזוגיות? מהו סוד ההתמודדות עם קונפליקטים? ... שעולות היא שהצורך של האדם להיאחז בזהות - כמו להיות דתי, או צמחוני, או מאמין - נובע מהבלבול. אדם שאינו מבין את המשחק של המציאות, מחפש לעצמו מסגרת קבועה שתיתן לו יציבות. זה כמו לבחור להיות דתי כי אז יש סדר יום ברור: תפילות, לימוד, כללים. הדמות משמשת ככלי ניהולי של המציאות. אך ברגע שאתה מבין את המשחק, אתה כבר לא צריך להיאחז בזהות נוקשה, אתה יכול לזרום ולבחור את ... האישית? עולה שאלה נוספת אם כל אחד יכול לשנות את התפיסה האישית שלו לגבי חוזקה וחולשה, וליצור לעצמו את האפשרות לבחור את המציאות שהוא חי בה. אחת הגישות מדברת על כך שלעתים סבל יכול להיות חלק מהתהליך של התפתחות האישית, ...

... הרע, הוא האדם עצמו. וזה, גם אם נאמר שהמציאות היא משוגעת ורעה - למה? כי האדם רגיל להאשים אחרים בבעיות שלו. והאדם רגיל לגלגל את האחריות שלו, על ... האדם לוקח רק על עצמו, את כל האחריות כולה כמו אלוהים ממש, אז ממילא הכל טוב). והאדם רגיל להאשים את המציאות, שהיא לא מובנת ולא ברורה. ונראה לאדם, שהמציאות שלנו משוגעת, לא הגיונית, חסרת היגיון, חסרת צדק. ונראה לאדם שכנראה חלו כאן טעויות בתכנון של המציאות שלנו. ולאדם יש ביקורת על המציאות ועל הצורה שבה היא מתנהלת. ונראה לאדם שהוא חכם יותר מהמציאות. ונראה לאדם שיש במציאות שלנו דברים לא הגיוניים ומשוגעים. ונראה לאדם, שהוא עם השכל שלו, היה עושה ... אם הוא היה יכול. והאדם לא מבין, שהמשוגע, זה הוא. שהוא עצמו משוגע, שלא מבין את עצמו, ואז נדמה לו, שהמציאות היא משוגעת. ועל האדם להבין, שאם הוא לא מבין את המציאות, הרי שזה אומר, שהוא עצמו לא הגיוני ומשוגע. וכאן נוסיף ונאמר, שגם אם נאמר שהמציאות היא המשוגעת, ושהאדם הוא חכם ממנה, הרי שגם זה אומר, שהאדם הוא משוגע. ונחדד: גם אם נאמר שאלוהים הוא הרע ביותר, והאדם הוא החף מפשע ביותר, וגם אם נאמר שהאדם הוא צדיק בסדום ושהוא חכם באמת, ושהמציאות היא זו המשוגעת באמת, גם אז זה אומר, שהאדם עצמו הוא המשוגע והרשע בסדום. ולמה? כי הדבר דומה לאדם שנמצא ... בעולם האמיתי, והוא זה שחושב את החלום ושאחראי לכל המחדלים שקורים, בשעת החלום בתוך החלום. וכך גם לגבי המציאות, שהאדם חושב שאם הוא יגלגל את האחריות על אלוהים, אז זה מוציא אותו חף מפשע. והאדם לא מבין, שאלוהים זה הוא עצמו ממש. כי השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם, שבתוכו מתרחש כל החלום של המציאות הממשית שלנו. וכל מה שקורה במציאות, זה הכל באחריות האני האמיתי של האדם. וכאשר האדם חושב שהמציאות משוגעת, הרי שהוא בעצם חושב שהאני האמיתי שלו, הוא משוגע. ושורש השכל של האדם, הוא המציאות שלנו. והשכל של האדם, שורשו, במציאות שלנו. כי האני האמיתי של האדם, זאת המציאות. והאדם הוא כמו איבר בתוך הגוף של המציאות, כמו אצבע בתוך גוף האדם, שהאני האמיתי של האצבע, זה האדם עצמו. ועל האדם להבין, שהוא רק צורה וביטוי של משהו אחר, ושכל מה שהוא מאשים ושונא את המציאות, הוא בעצם שונא את מי שהוא באמת. ועל ידי ההבנה הזאת, האדם מבין שעליו לקחת אחריות, ולא לגלגל את ...

... לא להרגיש את האני, חיפוש האמת, תפישת האני ברמות שונות, מי אתה באמת, אחדות התודעה והמציאות איך להפסיק להרגיש את האני כישות נפרדת? אליעד כהן מסביר את המושג של חיפוש האמת וחשיפת המשמעות העמוקה של האני האמיתי. לפי אליעד, אם אדם יחקור לעומק את המשמעות של המילה אני, הוא יוכל להגיע להבנה שאין באמת הפרדה בינו לבין המציאות שסביבו. התהליך הזה כולל חקירה פנימית רציפה של השאלה מי אני באמת? וככל שהחקירה הזו מעמיקה יותר, האדם מבין שהוא והמציאות הם ישות אחת בלתי נפרדת. מה קורה כשאתה שואל את עצמך מי אני? אליעד מביא דוגמה מוחשית של אצבע שיש לה כביכול תודעה עצמית. בתחילה, כשהאצבע שואלת את עצמה מי אני, היא ... עובר דרך רמות של הבנה, החל מהבנה בסיסית של אני הגוף שלי ועד להבנה עמוקה ביותר שהוא אחד עם המציאות כולה ועם הכוח המניע אותה. איך נראית תפיסת האני ברמות שונות של מודעות? אליעד מציג כמה רמות של תפיסת האני, החל מהרמה הבסיסית ועד לרמה הגבוהה ביותר: ברמה הנמוכה ... לתפוס שהכוח שפועל במציאות פועל דרכו. הוא מבין שאינו מופרד לחלוטין, אלא הוא צינור שדרכו המציאות מתבטאת. ברמה גבוהה יותר, האדם תופס את עצמו כחלק בלתי נפרד מהמציאות, עד כדי כך שהאני שלו מתמזג לחלוטין עם התודעה של המציאות כולה. ברמה הגבוהה ביותר, האדם מאבד את תחושת ההפרדה לחלוטין. כאשר הוא אומר אני, זה לא הוא כאדם נפרד אלא המציאות עצמה או הכוח העליון (אלוהים) שאומר אני. במצב זה אין הבחנה בין האדם לבין המציאות או הכוח שברא ומניע את הכל. מה הכוונה שאלוהים אומר אני דרכך? אליעד מדגיש שהכוונה בביטוי אלוהים אומר אני היא שהאדם מגיע למצב שבו האני שלו מתאחד לחלוטין עם הכוח הראשוני שברא את המציאות. כך, כאשר האדם אומר אני, הוא לא מתכוון לישות האישית שלו, אלא למעשה, הכוח האוניברסלי, אלוהים, הוא זה שמבטא את עצמו דרכו. אליעד מדגים שהחוויה הזו היא חוויה של ... העצמית הוא מצב תודעתי שבו האדם מגיע להבנה פנימית עמוקה שהוא איננו ישות נפרדת מהעולם ומהמציאות שסביבו. במצב זה אין יותר תפיסה של אני מוגדר, כיוון שהאדם מזהה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהתודעה הכוללת. ככל שהתהליך מתקדם, תחושת הנפרדות נחלשת עד שנעלמת לגמרי. ... אינו שלילי או חסר ערך, אלא להיפך - זהו מצב של מודעות טהורה שבה האדם חווה אחדות מוחלטת עם המציאות. מהי אחדות התודעה והמציאות? לפי ההסבר של אליעד כהן, אחדות התודעה והמציאות היא מצב של מודעות שבו האדם תופס את עצמו ואת המציאות כישות אחת, בלתי נפרדת. במצב זה, אין הבחנה בין האדם לבין הסביבה, בין החווה לבין החוויה, או בין המודעות לבין מה שהיא תופסת. כל התפיסות השונות וההבחנות בין אני לבין ... העצמית. התוצאה של תהליך כזה, לפי אליעד, היא גילוי האמת - ההבנה שהאני האמיתי הוא אחד עם המציאות, ושההפרדה היא אשליה בלבד. מי אני באמת? מהי אחדות התודעה והמציאות? איך להגיע להארה רוחנית? מה זה חיפוש האמת? איך להפסיק להרגיש נפרדות? מה המשמעות של אחדות עם אלוהים? ...

... אמיתי. והאדם מאוד רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. כי כאשר המציאות כרצונך תמיד, אז אין שום רע כלל, אלא רק טוב שאינו תלוי בדבר. אלא, שכדי להשיג את הדבר הזה, לשם כך צריך האדם לבקש מהמציאות את הדבר הזה. כי המציאות יכולה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה. אבל האדם צריך לבקש מהמציאות לקבל את מה שהוא רוצה. ואם האדם לא באמת מוכן לבקש בלב שלם, את מה שהוא רוצה להשיג, אז הוא גם לא מקבל את מה שהוא רוצה בשלמות. והרעיון הוא, שכדי שהמציאות תהיה כרצונך תמיד בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו, שהוא באמת רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. וכדי להיות מאושר בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו ולבקש מהמציאות, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. ואף אחד בעולם לא היה מתנגד, לכך, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. אז למה בכל זאת האדם לא באמת מבקש מהמציאות, שהיא תהיה כרצונו תמיד?! כי האדם רוצה הרבה דברים בחיים שלו. ולכל אחד יש מטרות שונות ומשונות. אבל בעולם שלנו, כמעט אף אחד לא מציב לעצמו אל מול עיניו, ... המטרה להיות שבע רצון מהמציאות תמיד, בלי תלות כלשהי בשום דבר שהוא. והאדם היה מוכן לקבל את הדבר הזה, אבל הוא לא מגדיר לעצמו מול עיניו, רק את המטרה הזאת. כי הרבה אנשים מנסים להיות ... עוד מטרות להשיג בחיים. והמציאות מוכנה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה, אבל הוא צריך באמת לרצות את זה. כי אם זה דבר קטן, אז אפשר לרצות אותו בצורה חלקית וגם לקבל אותו. אבל מי שרוצה לקבל ... בשלום תמיד. (שלום עם המציאות = להרגיש טוב תמיד = שהכל כרצונך תמיד). אבל אם זה לא יסתדר, אז הוא מוכן לוותר על זה, והוא מוכן להסתפק, בכך שהוא יקבל דבר כזה או אחר. ואז, המציאות נפגעת. והיא לא מוכנה לעשות שלום אמיתי, עם האדם, אם הוא לא באמת רוצה לעשות איתה שלום באמת, אלא מוכן להסתפק בתחליפים זולים. ולמה האדם לא מבקש מהמציאות להיות איתה בשלום תמיד? ולמה האדם לא מוכן להגדיר לעצמו כמטרה אחת ויחידה, שהוא הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם האושר שלו, והולך להיות נאמן לעצמו עד ... שעל האדם להתמקד בהבנה של המציאות, כפי כמה שהוא יכול, בכל כוחו עד הסוף. אבל לא צריך להגדיר רצון מוגדר כלשהו. זא, האדם לא צריך להגדיר שהוא רוצה דבר מסוים, שיקרה דווקא כך או אחרת. ובו ... האדם צריך לנסות להבין את המציאות כמה שיותר עד הסוף. ולהבין את המציאות, פירושו, להבין את עצמך. דהיינו, להבין את המנגנון הפנימי של הרצונות, מחשבות, רגשות, רצונות וכיוב. ולא צריך לרצות להיות מאושר תמיד וכיוב. אבל כן צריך ... רצונות שונים לשנות את המציאות וכיוב. וההתמקדות, לא צריכה להיות בלהשיג אושר בשלמות, או שביעות רצון בשלמות וכיוב. אבל כן צריך להתמקד בלהבין את המציאות הפנימית עד הסוף. ועל ידי זה שהאדם מתעמק בתוכו, ומנסה להבין את המציאות עד הסוף, וכפי שכבר הסברתי את כל הדברים האלו במקומות אחרים, על ידי זה האדם זוכה בסופו של דבר, להרגיש שלמות תמידית בכל מצב שהוא ובלי להיות תלוי בשום ...

... של משחק, שאפשר להסתכל עליו בכמה צורות. אפשר לומר, שהחיים משחקים באדם. דהיינו, שהמציאות לוקחת בן אדם, ומשחקת בו את המשחק שלה. ואפשר גם לומר, שהאדם משחק נגד המציאות. כי המציאות, יש לה את סדר העדיפויות שלה. והאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות, או מנסה להתאים את עצמו אל המציאות. וניתן גם לומר, שהחיים, הם משחק של האדם, מול עצמו. שהאדם ממציא לעצמו כל מיני מטרות, ומנסה לכבוש אותן. אבל בכל מקרה, יש כאן משחק מאוד רציני. והמשחק המרכזי של החיים, ... של ממש. כי המשחק, נראה כמשחק אכזרי ביותר, שהוא תמיד בא על חשבון האדם. כי המציאות , היא בכל מקרה לא באמת אכפת לה, ההעדפות האישיות של האדם. אבל האדם מאוד אכפת לו, ממה שהוא רוצה וממה שהוא מעדיף. והמציאות גורמת לאדם האדם גורם לעצמו, לרצות דברים כאלו ואחרים. ותמיד, אבל תמיד, האדם אף פעם לא שבע רצון מהמציאות. כי תמיד האדם רוצה עוד משהו אחר, ועוד משהו אחר עד אין סוף. והאדם מתאמץ ממש קשה, כדי להשיג את הרצונות שלו. ולא משנה כמה קשה האדם מתאמץ להשיג את הרצונות שלו, בוודאות ... האדם מזדהה ברמה האישית, עם מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש פגיעה אישית, כאשר המציאות היא לא כפי מה שהוא רוצה, אז יש גם רגשות רעים, מאוד חזקים ומאוד עוצמתיים. ובפשיטות, מי שלוקח את החיים יותר מידי ברצינות, הוא מקבל מצד אחד המון רגשות טובים, כאשר הוא ... אבל מי שכן לוקח את החיים כמשחק, ומי שכן מתייחס אל החיים כמשחק, אז גם ברגע שהמציאות היא לא כרצונו, או גם ברגע שהמציאות היא כן כרצונו, אז השינויים במצב הרוח, הם לא חזקים ככ. כי ברגע שהאדם הוא אילן חסון, אז הוא עומד על מקומו. והסופות והרוחות מכות בו חזק. אבל ברגע שהאדם לוקח את החיים ... הוא, שככל שהאדם יותר מזדהה רגשית עם מה שהוא רוצה, וככל שיותר חשוב לאדם שהמציאות תהיה כך או אחרת, כך הוא חווה רגשות חזקים יותר, גם של אושר וגם של סבל. אבל ככל שהאדם לוקח את החיים יותר כמשחק, דהיינו, שלא ממש אכפת לאדם מה יקרה לו ומה יהיה איתו, אלא האדם זורם עם החיים באשר הם, בלי להתעקש שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז ממילא האדם נמצא יותר בתחושה של הרמוניה עם המציאות, בלי תנודות קיצוניות ובלי שינויים קיצוניים במצב הרוח שלו. ולפעמים, האדם מתעייף באמצע משחק החיים, והאדם רוצה לנוח באמצע משחק החיים. או שהאדם רוצה להשתתף יותר או פחות ... יותר במשחק. ולנקוט עמדה, ולבחור צד במשחק של החיים, פירושו, עד כמה חשוב לאדם שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת. כי ככל שהאדם מדמיין טוב יותר, מה בדיוק הוא רוצה להשיג (עע הסוד), כך בעצם הוא יותר נוקט עמדה ובוחר צד, כיצד הוא רוצה שהמציאות תהיה. וככל שפחות ברור לאדם מה הוא רוצה שיהיה, כך בעצם האדם פחות משתתף במשחק של החיים. והנה, מי שהוא נייטרלי לגמרי, הוא לא יכול להשתתף במשחק. ומי שהוא נייטרלי לגמרי, ... הוא נכון, בלי לבדוק אותו יותר מידי, ובלי לנסות לראות את כל התמונה המלאה של המציאות. והחשיבה הסובייקטיבית של האדם, גורמת לו להתחיל להזדהות יותר עם מה שקורה כאן בעולם, ולקחת את החיים, יותר באופן אישי. שיש לזה חסרונות ויתרונות כנל. אבל מי שהתעייף ... פחות אכפת לו ממה שהוא חושב, ויותר אכפת לו, ממה האמת כפי מה שהיא, דהיינו, ממה שהמציאות חושבת. כי האדם מתרגל תמיד לראות, מה המציאות חושבת על כל דבר, דהיינו, מהי האמת האובייקטיבית. ואז האדם מיישר קו עם המציאות, וממילא חי איתה יותר בהרמוניה. ועוד נחדד, כי מבחינה נייטרלית לגמרי, אין שום העדפה אישית, ואין טוב או רע, ואז ממילא אין שום משחק כלשהו. כי משחק אפשרי, רק כאשר יש טוב ... ובסיכום, מי שרוצה לנוח ממשחק החיים, צריך להרוג את צורת החשיבה שלו, שמעדיפה שהמציאות תהיה כך או אחרת. דהיינו, התאבדות של התודעה, שמפרידה בין טוב לבין רע. ואיך התודעה יכולה להתאבד, דהיינו, להפסיק להבדיל בין טוב לבין רע? תשובה: על ידי זה שהאדם מחפש ...

... שלא מקלה על חייו, אלא שהיא מייצרת עבורו סבל רב אף יותר. האדם, מתוך תפיסתו המוגבלת, בטוח שהעולם חייב להיות צודק, וכך הוא יוצר לעצמו תסכול מתמיד, מפני שהמציאות כפי שהיא נתפסת בעיניו איננה תמיד צודקת. מדוע חוסר צדק הוא למעשה חלק מהצדק המוחלט? אליעד מדגיש שהדבר שהאדם רואה כחוסר צדק הוא בעצם הצדק הגדול ביותר. זה דומה לאדם בריא, שמרגיש בטעות שהוא חולה, ומנסה לקחת תרופות ללא צורך. האדם, מתוך מוגבלותו, שופט את המציאות, ומחליט מה צודק ומה לא, בלי להבין את התמונה הגדולה והכוללת. הוא שואל: מי בכלל החליט מה זה צדק?, והאם האדם באמת חכם יותר מהמציאות עצמה, שיצרה גם את האירוע וגם את מחשבתו של האדם שזה לא צודק. לדבריו, התפיסה המוטעית הזאת של האדם, כאילו הוא יודע טוב יותר מהמציאות, היא הטעות שגורמת לו לסבל. האדם יוצר לעצמו אשליה שצריך לתקן את העולם, למרות שהוא כבר שלם ומושלם. האם המחשבה על חוסר הצדק נועדה לשנות את העולם או את האדם? כאשר האדם חושב שמשהו בעולם לא צודק, אליעד מסביר שהמחשבה הזו עצמה היא חלק מהמציאות. כלומר, המציאות מודעת למחשבה הזו ואף יצרה אותה. ולכן, אם המציאות עצמה יצרה מצב שבו האדם חושב שמשהו הוא לא צודק, ייתכן שזה נועד להוביל אותו להבנה פנימית, ולא לשנות את המציאות החיצונית. במקום לנסות לשנות את העולם, אולי האדם צריך לנסות לשנות את עצמו ולהבין למה הדבר שלכאורה נראה לו לא צודק, הוא דווקא צודק. ... יגלה את הצדק האמיתי והאבסולוטי. הוא יבין מדוע מה שנדמה לו כרע הוא למעשה טוב וצודק בשלמות מוחלטת. ברגע שהאדם יגיע להבנה הזו, הוא כבר לא ינסה לשנות את המציאות החיצונית, משום שיבין לעומק את השלמות הפנימית שלה. במקום להילחם למען הצדק המדומה, הוא יגיע למצב של הבנה והשלמה מלאה עם המציאות. לסיכום: מהי הדרך לחוות צדק אמיתי? אליעד כהן מסכם ואומר שהצדק האמיתי מגיע רק מתוך הבנה מלאה של המציאות. ברגע שהאדם מפסיק לשפוט את העולם ומתחיל לחקור פנימה מדוע יש רע בעולם, הוא מגיע להבנת הצדק האמיתי. כשהוא רואה את התמונה המלאה, הוא מגלה שהמציאות מוצדקת בצורה מוחלטת ותמידית. אז הצדק האמיתי יוצא לאור, האדם משתחרר מהסבל, וחי מתוך הבנה עמוקה שהכל טוב כפי שהוא. מהו צדק אמיתי? האם המציאות באמת מוצדקת? למה יש רע בעולם? מדוע אנשים מחפשים צדק? איך להפסיק לסבול מחוסר צדק? מהי המשמעות של חוסר הצדק? האם יש משמעות לחיים? ... ויש לעשות צדק, וזה משהו מאד חשוב לעשות צדק. והאדם משלה את עצמו ועוד גורם לעצמו עוול נוסף שהוא בטוח שחובה לעשות צדק והסבל של האדם גדל כי הוא לא מבין שהמציאות טובה ומושלמת כפי מה שהיא וחוסר הצדק הכי גדול בעולם, הוא לנסות לעשות צדק. ואדם לא מבין, כי אין לו שכל בקודקוד, לא מבין למה יש שקר, ... כי הוא מנסה לתקן דבר מתוקן, כמו אדם בריא שהולך לרופא כדי לקבל תרופות. ומי החליט בכלל מהו הצדק? האם השכל, שלך הוא זה שיודע, האם המחשבה שלך טובה יותר מהמציאות, והמציאות היא בכלל שיוצרת את המחשבה. יש תמונה כללית, יש אירוע מסוים, ואתה לא רואה את כל התמונה ואתה חושב שאין צדק בדבר ההוא, אולי יש דבר מעבר שמרמז לך בכלל שכן יש צדק בדבר שאתה מניח שהוא לא צודק. ומי אתה, שאתה חושב שאתה שופט יותר טוב מהמציאות עצמה, מה צודק ומה לא צודק? והמחשבה אולי נועדה לגרום לך לחשוב פנימה ולהבין שאתה לא מבין את האמת פנימה. והאם מה שאתה חושב כלא צודק, אולי הוא צודק מצד האמת. וקודם שתבין את המציאות, אתה לא יכול בכלל להבין מהו צדק או לא מי אתה שתחליט, מי שמך להחליט מהו צדק ומהו חוסר צדק? הטיפשות שלך מאמללת אותך, כי אתה מפריד בין ... אומרים לך מינקות שחוסר צדק ושקר זה טוב, היית מחפש להצדיק את השקר. ולכן האדם לא מחפש את הצדק בכלל, כי הוא לא מבין את המשמעות של הרע והטוב ושתבין את המציאות ותבין את הטוב ואת הרע ומדוע הם קיימים אז יצא הצדק לאור ותבין ותדע שהמציאות מוצדקת בשלמות תמיד. ...

... כך גדלה כמות החרדות והפחדים שלו. כי הפחד והחרדה, באים ונובעים מהרצון המוגדר של האדם. כי הפחד, הוא מפני הרע. שהאדם מפחד להרגיש רע. והאדם מרגיש רע, כאשר המציאות נוגדת את רצונו. כי כאשר המציאות כרצונו של האדם, הרי שטוב לאדם. וכאשר יש התנגדות, בין המציאות לבין הרצון של האדם, על ידי זה נוצר רע. כי אין האדם מרגיש רע, אאכ המציאות אינה כרצונו. והאדם, מפחד להרגיש רע. כי האדם, לא מפחד להרגיש טוב, אלא האדם מפחד רק מפני הרע. והרע יכול להיות קיים, רק כאשר יש לאדם רצון מוגדר, שהמציאות תהיה כך או אחרת. כי מצד המציאות, יש אין סוף אפשרויות, כיצד היא יכולה להיות בכל רגע ורגע. כי הפוטנציאל של המציאות, דהיינו, כמות האפשרויות של המציאות, היא אין סופית. ובכל רגע ורגע, האדם חווה אפשרות אחרת של המציאות , מתוך אין סוף אפשרויות אפשריות של המציאות. והסיכוי שהאדם ירגיש רע, הוא כפי רמת ההגדרה של האדם, את מה שהוא בדיוק רוצה. כי יש אין סוף אפשרויות כיצד תהיה המציאות. ויש אין סוף אפשרויות, מה האדם יכול לרצות שיקרה. וככל שהאדם מגדיר טוב יותר, מה בדיוק הוא רוצה שיקרה, כך גם גדל הסיכוי, שלא יקרה בדיוק ... רוצה, ובפרט אלו שעושים דמיון מודרך, ומדמיינים בדיוק את מה שהם רוצים לפרטי פרטים, ככל שהאדם יותר מודע לרצון המוגדר שלו, כך בתוכו גדלים הפחד והחרדה, מכך שהמציאות לא תהיה בדיוק כפי מה שהוא רוצה. ולא נכנס כאן לשאלה, האם ומתי האדם צריך להגדיר את מה שהוא רוצה או לא, אבל כן נחדד כאן את העובדה הברורה ביותר, והיא, שככל שהרצון של האדם יותר מוגדר וספציפי, שהאדם רוצה בצורה מפורטת יותר, שהמציאות תהיה בדיוק כך ולא אחרת, כך גם גדל הסיכוי שהמציאות לא תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה. דהיינו, גדל הסיכוי שהאדם ירגיש רע. כי ככל שהמציאות שונה מהרצון של האדם, כך רע יותר לאדם. וממילא זה אומר, שגדלים גם הפחד והחרדה של האדם, מכך שהוא ירגיש רע. ויש כאלו שמאמינים, שככל שהם ... הטוב והרע. וכאשר יש אצל האדם הגדרות כלשהן, אז הוא בתוך המשחק של הטוב והרע. ובכל מקרה, איך שלא נסתכל על זה, ככל שהרצון של האדם מוגדר יותר, כך גדל הסיכוי שהמציאות תהיה שונה ממה שהוא בדיוק רוצה. וממילא גדל הסיכוי לכך שהאדם ירגיש רע, וממילא גם גדל הפחד של האדם, מכך שהוא ירגיש רע. ונחדד, כי כדי שהפחד יגדל מעצם זה שהרצון של האדם יותר מוגדר, לשם כך צריך שתגדל גם ההבנה של האדם, שהמציאות יכולה להיות לא בדיוק כפי מה שהוא רוצה. כי אם האדם מגדיר בדיוק מה הוא רוצה, ולא מודע לכך שזה מגדיל את הסיכוי, לכך שהמציאות לא תהיה כרצונו, אז הפחד של האדם לא גדל. והפחד של האדם גדל, כאשר האדם פתאום מבין, שככל שהרצונות שלו יותר מוגדרים, כך גדל הסיכוי שהמציאות לא תהיה כרצונו. ואלו הם חוקי המשחק, שככל שיש יותר הגדרות של טוב ורע, וככל שהטוב של האדם יותר מוגדר, דהיינו, ככל שהאדם מגדיר טוב יותר ... שהוא יושב וחושב ומגדיר עבור עצמו, מה בדיוק הוא רוצה לעשות, ומה בדיוק הוא רוצה שיקרה, כך הוא מגדיל אצל עצמו בתת המודע שלו, את הפחד ואת החרדה שלו, מכך שהמציאות לא תהיה כרצונו, ושהוא יתאכזב. וכאשר אין ציפייה, אין אכזבה וגם אין סיפוק. וכאשר אין טוב ורע, אין עצב ואין שמחה. וככל שיש יותר הגדרה של ...

... כמובן הרצון שלו. שהאדם חושב, שהמציאות תהיה טובה יותר, כאשר היא תהיה כך או אחרת. ואז, כאשר יש לאדם רצון שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז ככל שיש לאדם רצון גדול יותר שהמציאות תהיה כך או אחרת, כך יש לו יותר חשק לעשות פעולות, כדי לשנות את המציאות שהיא תהיה כרצונו. אבל, כאשר האדם נמצא בתחושה של דיכאון ועצבות וכיוב, אז ממילא הדברים ... על רמת שביעות הרצון שלו מהמציאות, אז ממילא הוא לא מייחס לו משמעות. ולכן, כאשר האדם נמצא בדיכאון בגלל איזו בעיה נפשית ... של אפתיה אדישות שאננות כלפי המציאות. ולמה? כי הדברים שחיצוניים לו, הם לא ממש משפיעים על רמת האושר שלו. ולכן ממילא הוא מגלה ... שלא ממש מעניין אותו לשנות את המציאות החיצונית לו. ואדם שחושב שהמציאות טובה כפי מה שהיא עכשיו, ואדם שחושב שהמציאות לא תהיה טובה יותר אם היא תשתנה, ממילא זה יוצר אצלו תחושה של קבלת המציאות כפי מה שהיא עכשיו, וממילא זה מוריד לו את החשק לנסות לשנות את המציאות. וזה לא בהכרח נובע מדיכאון, אלא לפעמים זה דווקא נובע משמחה. ועוד יש להוסיף ולומר, כי ... לחוות חוסר אנרגיה לשנות את המציאות שסביבו. ולמה? כי הוא חושב שהוא מוכרח לשנות תמיד את המציאות, שתהיה טובה כמה שיותר. והיתרון של החשיבה הזאת, הוא, שהיא גורמת לאדם כל הזמן לשפר את המציאות שלו. אבל מצד שני, היא גם גורמת לכך, שהאדם לעולם לא יהיה שבע רצון מהמציאות שלו. כי האדם הופך להיות אפתי, כלפי דברים, שהוא שבע רצון מהם. כי ברגע שהאדם מרוצה מאיזה ... שכן אפשר לשנות, כדי לעשות את המציאות לטובה יותר. או במילים אחרות, אפתיה אדישות שאננות חוסר חשק חוסר אנרגיה וכיוב, הם גם ... כרגע. וגם בגלל שהוא חושב שהמציאות רעה, ושלא יעזור לו לשנות אותה, שזה יוצר אצלו תחושה של אדישות ואפתיות כלפי המציאות. ואפתיה, לא נובעת דווקא בגלל סיבה כלשהי בלבד, אלא היא יכולה לנבוע משתי סיבות מנוגדות, ...