... מי שטוב לו, לא מחפש תכלית. והתכלית והסיבה והמשמעות והשכל, כולם הם אמצעים לגרום לאדם להרגיש טוב. ומי שטוב לו באמת, הוא חי בהרמוניה עם
המציאות, וטוב לו גם בלי תכלית ובלי סיבה ובלי שכל. ותכלית החיים, היא להגיע למצב שבו האדם ירגיש ככ טוב, עד ... אז כאשר הוא משיג אותם, על ידי זה נוצרת הנאה. אבל מי שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר ודבר עד הפרט הקטן ביותר, הוא חי בהרמוניה מושלמת עם
המציאות, והוא לא צריך שתהיה לו איזו מטרה ואיזה רצון עצמי כדי ליהנות. משום שתמיד טוב לו בכל מצב, גם בלי מטרה וגם בלי רצון עצמי. כי אם נתייחס לרגע אחד למציאות כאל ישות בעלת רצון, הרי שנבין מיד
שהמציאות עצמה מצד עצמה, היא תמיד טוב לה, גם בלי מטרה כלשהי. כי מטרה לא יכולה להיות למציאות כמציאות, אלא רק לאדם שנמצא בתוכה. כי
המציאות עצמה, היא לא מוגבלת כלל. ואם הייתה למציאות מטרה, הרי שהיא הייתה בפחות מרגע אחד יכולה להשיג את המטרה שלה. ומאחר
שהמציאות לא מוגבלת להשיג את המטרה שלה בפחות מרגע, ומאחר שבכל זאת
המציאות עושה דברים שונים, הרי שהמשמעות של זה היא,
שהמציאות משיגה את המטרה שלה תמיד ובכל מצב. זא
שהמציאות היא נקודת השלמות, שבה כל דבר הוא מושלם, ושכל דבר הוא המטרה עצמה, והשלמות נמצאת בכל דבר, בלי לחפש מטרה כלשהי. והשלמות של האדם, היא להתחבר אל
המציאות השלמה, ולהסתכל על הדברים מנקודת מבטה. ואם האדם יסתכל על
המציאות מנקודת מבטה, הרי שלא תוכל להיות לו מטרה כלשהי, מאחר שהוא כבר יראה את השלמות שיש בכל דבר,
והמציאות מצידה הכל מושלם כבר כרגע. והאדם הוא זה שרוצה להתקרב אל השלמות הזאת של
המציאות. ונמצא אם כן, כי אפשר לומר שלחיים יש תכלית, ושתכלית החיים היא, שהאדם יתחבר למציאות בצורה ככ חזקה, עד ... שצריך להשיג, כי המטרה מושגת בכל רגע מחדש. ואם נאמר שיש דברים בעולם שאין להם סיבה, ושכל תכליתם היא להשיג דבר אחר, ושבהכרח לשנות את
המציאות כדי להגיע לתכלית כלשהי, אז נשאל, מה הסיבה שלחלק מהדברים יש תכלית ומטרה ולחלק מהדברים אין תכלית ... אחת, והיא שבכל דרך רעיונית שבה נלך, נגיע לאותה הנקודה. והמסקנה של כל הנל היא, שהתכלית של החיים, היא שהאדם יגיע למצב שבו הוא יבין את
המציאות, יסתכל עליה מנקודת מבטה שלה, יצליח לחיות איתה בהרמוניה וליהנות מהדברים כפי מה שהם. ועל ידי זה יגיע ...