... אותה התחושה, אלא יש לו תחושה אחרת. והרעיון הוא, שהאדם סובל ונהנה, רק בגלל תנודות של יש ואין. כי הסבל וההנאה של האדם בחיים, תלויים, בהתאמה שיש, בין הרצון של האדם לבין
המציאות. והרצון של האדם, יש לו שני מצבים. מצב אחד שהאדם רוצה דבר כלשהו, דהיינו, יש רצון לדבר כלשהו. ומצב שני, שאין לאדם רצון לדבר כלשהו, ... כלפיו, אז רע לאדם. או גם כאשר יש לאדם רצון כלפי דבר כלשהו, אבל אין במציאות את מה שהוא רוצה, גם אז רע לאדם. ולצורך ההסבר נגדיר, כי למציאות, יש את הרצון שלה. דהיינו,
המציאות עושה את מה שהיא רוצה. או במילים אחרות, מה שקורה לאדם, זה מה
שהמציאות רוצה שיקרה לו. וכאשר יש התאמה, בין הרצון שיש למציאות, לבין הרצון שיש לאדם, אז טוב לאדם. וככל שיש יותר התאמה, בין הרצון שיש או ... התאמה או שאין התאמה, בין הרצון שיש לו או שאין לו, לבין המצב שיש במציאות או שאין במציאות, באותו הרגע. ומי שיעמיק בנושא הזה יראה, כי האדם מטבעו, תמיד הוא רוצה לשנות את
המציאות בצורה כלשהי. זא לכאורה נראה, כי תמיד יש חוסר התאמה כלשהו, בין מה שהאדם רוצה
שהמציאות תהיה, לבין מה
שהמציאות בפועל. כי תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו, ותמיד האדם רוצה לשנות את
המציאות, בצורה כזו או אחרת. וכאשר האדם מעמיק בנושא הזה, הוא יכול להגיע לייאוש ועצבות מאוד גדולים. כי הוא מבין, שכדי שהוא לא יסבול, וכדי שיהיה לו טוב, לשם כך הוא צריך להגיע להתאמה מלאה, בין הרצון שיש לו, לבין המצב של
המציאות. והאדם לא יודע, כיצד הוא יכול ליצור התאמה שכזו. וכאן נסביר, כיצד האדם יכול ליצור התאמה, בין הרצון שלו לבין
המציאות? ומי שיעמיק יראה, כי ההרגל המחשבתי והקיבעון המחשבתי העמוק ביותר שיש לאדם, הוא, שהוא מבדיל בין יש לבין אין. כי האדם יודע להבדיל, ... בחיים, הוא לעולם לא מרוצה. משום, שמה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע לחשיבה נייטרלית, שבה אין שום הבדל בעיניו, בין מה שיש לבין מה שאין. שאז ממילא האדם חי בהרמוניה מלאה עם
המציאות. ואז, אין חוסר התאמה, בין הרצון של האדם לבין
המציאות. ולא משנה כמה האדם יתאמץ לחיות בהרמוניה עם
המציאות, כל זמן שהאדם מבדיל, בין מה שיש לבין מה שאין, הוא תמיד ימצא חסרונות כלשהם וגם יתרונות כלשהם, בכל דבר שהוא שיש בעולם. וכך לעולם אין התאמה מוחלטת, בין הרצון של האדם לבין
המציאות. כי
המציאות מצידה, אין אצלה יתרונות או חסרונות כלשהם, בשום דבר. כי היא נייטרלית לגמרי. ומי שרוצה להגיע להתאמה עם
המציאות, גם הוא עליו להיות נייטרלי לגמרי. ולא להבדיל, בין מה שיש לו לבין מה שאין לו. וכיצד יכול האדם להביא את עצמו למצב, שבו הוא לא ... מה שאין. כגון לדוגמה, יש לי כסף, מול אין לי כסף. יש לי כבוד, מול אין לי כבוד. יש לי בריאות, מול אין לי בריאות. וכיוב, כל דבר שהאדם מבדיל, בין יש לבין אין. ונזכיר, כי
המציאות, מבחינתה, אין לה הבדל, בין אם יש לאדם כסף או אין לו כסף. ואין לה הבדל, בין אם יש לאדם בריאות או אין לו בריאות. כי היא עושה כרצונה, והיא, כפי מה שהיא, בלי להעדיף צד כזה או אחר. אבל האדם, כן מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין. ואז יש לפעמים התאמה ויש לפעמים חוסר התאמה, בין האדם, לבין
המציאות. ומי שרוצה להגיע להשתוות עם
המציאות , עליו להתחיל להסתכל על הדברים גם בצורה נייטרלית. זא, זה בסדר גמור לחשוב שיש הבדל, בין יש לך אוכל לבין אין לך אוכל. אבל זה לא ... שיש הבדל בין מה שיש לבין מה שאין, אבל לא רק יש הבדל, בין מה שיש לבין מה שאין. אלא, יש גם נקודת מבט נייטרלית לגמרי, שבה אין שום הבדל, בין שום דבר לבין שום דבר אחר.
והמציאות, היא בנקודת מבט נייטרלית על הכל. (ולמה היא משתנה כל הזמן? את זה ביארתי במקומות אחרים). והאדם, הוא בנקודת מבט שיפוטית ולא נייטרלית לגבי העולם. וכל החיים של האדם, וכל משמעות החיים של האדם, היא רק בגלל השיפוטיות שאינה נייטרלית, של האדם כלפי
המציאות. כי אם האדם יהיה בהרמוניה לגמרי כלפי
המציאות, הוא לא ירצה שום דבר, ולא יפעל מעצמו לשום דבר, והוא כאילו לא יהיה קיים. והקיום של האדם מתבטא, בכך שיש לו רצון עצמי משל עצמו, ... את דעתו על כל דבר, לטובה או לרעה. וזה גורם לכך, שתמיד האדם ימצא חיסרון כלשהו במציאות שלנו. ומי שרוצה לעשות שינוי בחיים שלו, ומי שרוצה להגיע למצב של הרמוניה מלאה עם
המציאות, עליו לשנות את כל ההסתכלות שלו, על ההבדלים שהוא עושה, בין מה שיש לו, לבין מה שאין לו. וגם על ההבדלים שהוא עושה באופן כללי יותר, ... לבין מה שאין במציאות. ועל האדם להבין, שבלי שינוי מהותי ועמוק ושורשי, של ההפרדה, שבין מה שישנו לבין מה שאיננו, בלי זה, תמיד תהיה חוסר התאמה כלשהי, בין האדם לבין
המציאות. כי תמיד האדם ימצא, מה אין לו, במה שיש לו. כי בכל דבר בעולם, תמיד גם אין בו משהו כלשהו. והרעיון הוא, שעל האדם לקחת את ההבדלים ... לשאול את עצמו, למה זה משנה לי, אם יש לי או אין לי דבר כלשהו? והאם זה באמת משנה, אם יש לי או אין לי דבר כלשהו? והשאלות האלו, נותנות לאדם לטעום את הטעם של ההרמוניה עם
המציאות. כי הן מובילות את האדם לנקודת מבט, שבה, שום דבר לא משנה בשום צורה שהיא. שזאת נקודת המבט הפנימית ביותר של
המציאות. שבה, אין שום שינוי כלשהו. ואז, כאשר האדם שואל את עצמו באמת, האם זה באמת משנה מה שיש לי או מה שאין לי? כאשר האדם מתבונן בזה ... שמצד אחד, זה גם משנה מה שיש לי או מה שאין לי. אבל יש גם עוד צד נוסף. שבו, זה לא משנה מה שיש לי או מה שאין לי. ואז האדם יכול לנווט, בין הרמוניה, לבין חוסר הרמוניה עם
המציאות. ולחיות חיים טובים בשלמות, של חיבור ההפכים כולם. ...