... להיות בטוח בשום דבר (והעניין הזה ביארתי אותו במקומות אחרים). והרעיון הוא, שהמציאות שלנו כמציאות, פועלת עפ חוקיות מסוימת. והאדם מנהל את חייו, עפ החוקיות של המציאות. שהאדם חקר ובדק וגילה ועדיין מגלה את החוקיות של המציאות. והאדם מאמין שהחוקים האלו לא ישתנו לעולם. ועל סמך זה, האדם מנהל את החיים שלו, לפי מה שהוא חוזה שיקרה, עפ הצורה שהוא מבין את החוקיות של המציאות. וכאשר האדם חי עפ החוקיות של המציאות, אז לפעמים הוא מבין, שעפ החוקיות של המציאות, הוא עלול להיפגע, אם הוא לא יגן על עצמו. כגון לדוגמה, שהאדם רואה אבן שנופלת לכיוון שלו. והאדם מבין, שאם הוא לא יזוז, אז עפ החוקיות של המציאות, האבן תפגע בו. וכאשר האדם רואה את האש מתקרבת לכיוון שלו, אז הוא מפחד מכך שהאש תפגע בו, ולכן הוא זז משם, ... ממילא הוא רגוע מכך שהאש לא יכולה לפגוע בו. וכל זה רק עפ החוקיות הקיימת של המציאות. שלפי החוקיות הזאת, האש יכולה לפגוע באדם, ואם האדם יתרחק ממנה, היא לא תפגע בו. והאדם שמאמין לחוקי המציאות הקיימים, אז אם הוא חושב שעפ החוקים הקיימים יכול לקרות לו דבר רע, אז הוא מפחד. ואם הוא מבין, שעפ החוקים ... לו דבר רע, אז הוא לא מפחד. ואעפכ ולמרות הכל, כל אחד מבין בעצמו, שחוקי המציאות הקיימים, הם רק אופציה אחת, מתוך אין סוף אופציות אפשריות. כי כל החוקים של העולם, יכולים להשתנות בפחות ... שחוקי הפיזיקה עצמם נוצרו, דהיינו, שהם אינם קבועים וקיומם אינו מחויב המציאות). והרעיון הוא, שהמציאות שלנו יש לה פוטנציאל אין סופי. וכרגע הפוטנציאל של המציאות, מוגבל להיות רק עפ החוקים שלפיהם המציאות שלנו מתנהלת. כי כרגע לא הכל יכול להיות, כל זמן שחוקי המציאות הם כפי מה שהם. ואעפכ גם כרגע הכל יכול להיות בכל רגע מחדש, כי גם חוקי הפיזיקה עצמם וגם כל החוקיות של המציאות כולה, הכל יכול להשתנות בכל רגע מחדש. והמשמעות של הדבר היא, שמצד אחד יש חוקיות קיימת שהאדם מאמין בה וחי ... בעיה לא צפויה וכיוב). וכאשר יש לאדם פחד, שנובע מהוודאות של האדם בחוקי המציאות, דהיינו, כאשר האדם מפחד בגלל שהוא מאמין שעפ חוקי המציאות יכול לקרות לו דבר רע נגד רצונו, אז כאשר האדם פועל עפ חוקי המציאות להגן על עצמו, אז הוא נרגע ולא מפחד. אבל, כאשר הפחד של האדם, נובע מכך שהוא לא בטוח שהוא מבין את חוקי המציאות, דהיינו, כאשר האדם מפחד מכך שיקרה לו דבר כלשהו לא צפוי, דבר שיכול לקרות, אלא שהוא לא רואה כרגע כיצד זה ... וצריך פתרון אחר עמוק יותר. ולגרום לאדם להאמין שלא יקרה לו דבר רע, כי חוקי המציאות לא מאפשרים שיקרה לו דבר רע, זה יכול לעזור רק קצת באופן יחסי בלבד, אבל לא באופן פנימי עמוק ומוחלט. כי תמיד יש את הספק ואת המחשבה שאומרת, שאולי האמונה בחוקי המציאות היא לא נכונה, ואולי החוקים ישתנו בעוד רגע אחד. ואולי גם אם החוקים נכונים, אולי אעפכ החוקים לא הובנו ... מוחלט, את מהות ההפרדה שהוא עושה, בין טוב לבין רע. כי הפחד, הוא לא מכך שהמציאות תשתנה באופן בלתי צפוי. אלא מכך שהמציאות אולי תהיה נגד רצונו של האדם. ועל האדם לפרק עם השכל שלו, את תפישת הטוב והרע שלו, עד סופה. דהיינו, לשאול ...

... כן מגדיר איזה דבר, אז ממילא, כבר דבר אחד יותר טוב מאשר דבר אחר, ואז האדם משועבד להגדרה שלו. כגון לדוגמה, אדם שמגדיר שהוא רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, שבכך בעצם הוא שולל לעצמו את החופש שלו, להרגיש טוב בכל מצב. כי כאשר האדם לא מגדיר איך הוא רוצה שהמציאות תהיה, אז כל מציאות מתאימה לו באותה המידה ממש. וברגע שיש הגדרה, הרי שהאדם לוקח בכך את החופש שלו, להרגיש הרמוניה עם המציאות בכל מצב. וכבר ביארתי גם, שאם לא תהיה לאדם שום הגדרה, אז אומנם הוא לא ירגיש שום רע, אבל הוא גם לא ירגיש שום טוב. כי בלי שום רע, גם אין שום טוב. וההגדרה, ... בחיים שלו. כי האדם מבין, שככל שהוא יותר מגדיר הגדרות בחיים שלו, כך בעצם החיים שלו פחות זורמים, וכך הוא נמצא במאבק יותר גדול עם המציאות, שהיא תהיה דווקא כך או אחרת. וההבנה הזאת, לפעמים גורמת לאדם ליפול במלכודת. שהיא, שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא לא רוצה להגדיר. או שהוא מגדיר לעצמו, שהוא רוצה להגדיר כמה שפחות. שמצד אחד זה נראה מבורך, שהאדם לא יגדיר לעצמו יותר מידי דברים, וכך הוא יוכל להיות בזרימה עם המציאות. אבל מצד שני, החיסרון בכך הוא, שהאדם בעצם שוב פעם מגדיר הגדרה חדשה, שהיא שהוא לא רוצה להגדיר הגדרות. וגם לרצות לא להגדיר הגדרות, גם זו בעצם הגדרה. כי לפעמים המציאות היא, שהאדם מגדיר הגדרות, ולפעמים המציאות היא שהאדם לא מגדיר הגדרות. ובדיוק כמו שהאדם יכול להגדיר הגדרות, בדיוק באותה המידה הוא יכול לא להגדיר הגדרות. וזה לא מחויב המציאות שהאדם לא יגדיר או כן יגדיר הגדרות. אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהאדם יגדיר או לא יגדיר הגדרות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא רוצה לא להגדיר הגדרות, ושהוא לא רוצה להגדיר הגדרות, הרי שבעצם בכך, האדם הגדיר לעצמו ... מהפרדוקס הזה? והתשובה לכך היא, שהדבר הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה או לא רוצה להגדיר. אלא שהאדם יזרום עם המציאות בלי שום הגדרות, של: האם הוא מגדיר, או לא מגדיר הגדרות. ואז ממילא האדם ירגיש טוב, גם אם הוא יגדיר הגדרות, וגם אם הוא לא יגדיר הגדרות. אלא, שגם להיצמד ... הטוב ביותר הוא, שהאדם לא יגדיר לעצמו, האם הוא רוצה להגדיר או לא רוצה להגדיר. כי אם האדם מגדיר הגדרה כלשהי, אז הוא סובל כאשר המציאות היא הפוכה מההגדרה שלו. או במילים אחרות, הכי טוב שהאדם כן יגדיר, שמבחינתו, להגדיר ולא להגדיר, זה טוב באותה המידה ממש. אלא, שהבעיה היא, שאם האדם מגדיר לא ... רוצה את הדבר הטוב יותר. אבל כאשר השכל של האדם, לא מבדיל בין דבר אחד לבין דבר אחר, אז האדם מעצמו, כבר לא מרגיש את הצורך להגדיר שהמציאות תהיה כך או אחרת. והרעיון הוא, שמי שרוצה לזרום עם החיים, צריך ליישר קו עם המציאות. דהיינו, האדם צריך שהשכל שלו, יתיישר עם נקודת המבט של המציאות. דהיינו, שהאדם יתייחס אל המציאות, בדיוק כמו שהמציאות מתייחסת לעצמה. וכיצד המציאות מתייחסת לעצמה? תשובה: היא לא מתייחסת לעצמה. דהיינו, נקודת המבט של המציאות כלפי עצמה, היא נקודת המבט הנייטרלית ביותר שיש. כי מנקודת המבט של המציאות, אין שום העדפות אישיות, כי אין שום מגבלות כלשהן. ונקודת המבט של המציאות, היא נקודת המבט הנייטרלית ביותר שיש. והרעיון הוא, שמי שרוצה לזרום עם המציאות, ולחיות את החיים שלו בצורה הטובה ביותר, עליו להביא את עצמו למצב, שבו תהיה לו נקודת מבט על המציאות, שממנה כל הדברים יראו בעיניו כשווים באותה המידה ממש. דהיינו, נקודת מבט, שממנה אי אפשר להבדיל בין טוב לבין רע, ובין דבר לבין היפוכו. ואז, כאשר האדם ... האם באמת הדבר הזה הוא רע, והאם באמת הדבר הזה הוא טוב, בסופו של דבר הוא יראה, שזה לא משנה האם זה טוב או רע, ושזה לא משנה אם המציאות היא כך או אחרת, כי הכל שווה באותה המידה ממש. וככל שהאדם מעמיק יותר את השכל שלו, להסתכל אל תוך התהליכים הנפשיים שמתרחשים בתוכו, דהיינו, שהאדם מעמיק ... לבין רע. שזוהי השלמות. שאז האדם מעצמו, דהיינו, בזכות ההבנה שלו, אז בלי מאמץ, האינסטינקט הבסיסי של האדם, הוא לחשוב בדיוק כמו המציאות, דהיינו, שאין הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל. ואז ככל שהאדם מבין את כל זה טוב יותר, כך הוא בשחרור רגשי גדול יותר, וכך הוא חי חיים טובים יותר. ונסכם: ...

... בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, ... ממילא אין שום חוסר התאמה, בין המציאות לבין הרצון שלו. ובנוסף, גם אין התאמה, בין הרצון של האדם לבין המציאות, כי הרצון לא מוגדר כלל. ואפילו לומר שהאדם רוצה את המציאות , גם זה לא יהיה נכון. אלא, שבמצב כזה האדם נהנה (עם בלי רצון מוגדר) מכך שרצונו לא מוגדר, ומכך שאין שום תחושת חיסרון כלל. וזהו סוג של ... משום שהוא חושב שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת של המציאות. ומי שרוצה לפרק את הרצון שלו ואת ההיאחזות והתלות הרגשית שלו, בצורות של המציאות, עליו להשתמש בשכל שלו. ולהשתמש בשכל פירושו, שעל האדם לא להאמין לעצמו, אפילו לא כחוט השערה. ולא להאמין לעצמך פירושו, שעל האדם לא לקבל שום ... זה שהוא קיים כישות נפרדת משאר המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, ממילא הרצון העצמי המוגדר של האדם היה מתבטל. כי האדם משקר את עצמו, בשקר של גן עדן. שאומר, שמחר בעתיד כלשהו וברגע אחר, יהיה יותר טוב, אם המציאות תהיה כך או אחרת. והאדם אינו מבין, שהטוב והרע לא תלויים בשום צורה חיצונית של המציאות, אלא אך ורק בצורה, שבה האדם מקבל או לא מקבל את המציאות. ושום דבר בעולם לא מעלה ולא מוריד, מלבד רמת ההתאמה, שבין הרצון של האדם לבין המציאות. ואם האדם היה מבין את זה באמת, אז במקום לרצות לשנות את המציאות, הוא היה רוצה לשנות, את ההתאמה שבין הרצון של עצמו לבין המציאות. וכל זמן שהאדם מזדהה ברמה הפנימית של עצמו, עם רצון שיש לו, לשנות את המציאות ברמה החיצונית, הרי שהדבר מעיד על כך, שהאדם אינו מבין, שצורת המציאות החיצונית, לא באמת משנה כלל. וכאשר האדם מבין, שבעצם עליו לשנות את הרצון העצמי שלו. עכשיו נשאלת השאלה איך לשנות את הרצון העצמי? וזה כמובן ... את עצמו, הוא גם ימשיך לסבול. והמציאות היא רחמנית, אבל הטיפשות של האדם היא אכזרית. והאדם יכול בקלות לנטרל את הרצון שלו לגמרי, על ידי החלטה של אמת של האדם, שמעכשיו הוא נצמד רק ... ורצון ראוי, הוא רצון שרוצה שהמציאות תהיה בצורה מסוימת טובה. והרצון הוא ראוי, רק אם באמת הצורה הרצויה של המציאות, היא אכן טובה, יותר מאשר צורה אחרת. ועד שהאדם לא מבין בוודאות מוחלטת, מהי תכלית העולם והחיים, ממילא האדם לא באמת מבין, מהם הטוב והרע. ... האמיתי, יודע שברמה הפנימית של המציאות, אין שום מושג תכלית כלל (ולא שאין תכלית, אלא שאין הפרדה, של תכלית מהעדר תכלית כלל). וממילא מצד האמת, לא שייך לומר, שדבר אחד, הוא באמת ... דבר אחר. כי ברמה החיצונית של המציאות, בה יש סיבה ותוצאה, ויש תכלית וחוסר תכלית, ויש טוב ורע וכולי. אבל ברמה הפנימית של המציאות, הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם משתמש בשכל שלו, ומברר מה האמת. האם באמת, צורה אחת של המציאות טובה יותר מאשר דבר אחר? ולמה היא יותר טובה? ומה גורם לה להיות יותר טובה? והאם באמת הצורה הזאת, יותר טובה מאשר צורה אחרת? ומה הסיבה שזה ...

... את מה שיש, בכל דבר יש חיסרון, להכיל את המציאות, להיות נייטרלי, נפרדות מתוך אחדות איך אפשר לדעת אם אתה באמת מקבל את מה שיש? אליעד מסביר ... מקבל משהו אחר. כדוגמה, הוא מתאר מצב שבו אדם נמצא ברכב ביום חם, ומתלבט אם להדליק מזגן או לא. אם האדם מחליט להדליק את המזגן, לכאורה הוא לא מקבל את המציאות של החום הקיים ברכב. מצד שני, אם האדם בוחר שלא להדליק מזגן, הוא לא מקבל את הרצון הפנימי ... הזו בעזרת דוגמה נוספת: אדם שיושב בישיבה מזרחית, ומרגיש את הכאב ברגלו לאורך זמן. אם האדם מתבונן בכאב וממשיך לסבול, הוא לא מקבל את הרצון שלו לשנות את המציאות, ואם הוא זז ומשנה את תנוחתו, אז הוא לא מקבל את המציאות של הכאב. מכאן מגיעה התובנה שכל פעולה או החלטה שנלקחת תמיד כוללת אי - קבלה של חלק אחר מהמציאות. למה אי אפשר באמת להכיל את כל המציאות בבת אחת? אליעד ממשיך להסביר באמצעות דוגמה נוספת של פאזל, ואומר שכאשר מסתכלים על חלק ... לכן תמיד יש חיסרון בכל בחירה או מצב. אליעד מרחיב ומבהיר שאפילו כשאדם מסתכל על אובייקט בחדר, הוא בהכרח לא מסתכל על שאר האובייקטים, ולכן תמיד יש חלק מהמציאות שנשאר לא מקובל או לא מוכר. מה זה אומר להיות באמת נייטרלי? לפי אליעד, להיות נייטרלי פירושו להסתכל על המציאות בצורה שאינה מפלה בין טוב לרע. כדוגמה לכך, הוא מסביר שהשמש עצמה היא נייטרלית, כי לא אכפת לה אם למישהו חם או קר, היא פשוט קיימת. אליעד מייעץ להסתכל על המציאות מנקודת מבט רחבה ונייטרלית יותר, ואז האדם יכול להכיל גם את הטוב וגם את הרע בצורה שווה. ... מחשבה פנימית שלהיות רעב זה רע ולכן הוא אוכל. אך הוא מדגיש שגם הבחירה לאכול כוללת בתוכה אי - קבלה של הרעב עצמו, ומכאן שהאדם תמיד נמצא במתח בין קבלת המציאות לדחיית חלקים ממנה. איך אפשר להשתחרר מהפחד וההעדפות הפנימיות? אליעד מסביר שישנה אפשרות ... פועל מתוך פחד או העדפה, אלא מתוך שוויון מוחלט. איך אפשר להבין את הבחירה מנקודת המבט של האחדות והנפרדות? אליעד מדבר על מושג האחדות והנפרדות, ואומר שהמציאות בחרה ליצור את הנפרדות מתוך האחדות. הוא מסביר שכדי להבין למה האדם בוחר בדבר אחד ולא באחר, ... כיוון שבסוף האדם תמיד יידע באיזו צורה הוא נמצא ויפעל בהתאם לה. הבחירה, לפי אליעד, היא רק גילוי של הצורה שבה האדם כבר נמצא מלכתחילה. איך לקבל את המציאות? מה זה להיות נייטרלי? האם אפשר לקבל הכל? מה זה נפרדות מתוך אחדות? האם יש בחירה חופשית באמת? מה המשמעות של להכיל את המציאות?

... ללא סיבה - איך לאהוב את עצמך ואת המציאות - בלי תנאי? נטל ההוכחה ובו יתבאר כיצד לאהוב את עצמך ואת המציאות בלי סיבה? וכמובן שכולם רוצים להגיע למצב הזה, שבו הם אוהבים את המציאות בלי סיבה. והשאלה הנשאלת היא, איך להגיע למצב הזה? והסיבה שהאדם לא אוהב את המציאות כפי מה שהיא בלי סיבה, היא רק משום, שמצד אחד האדם רוצה להגיע ... כל סיבה שהאדם ימצא למה לאהוב את עצמו, תמיד זו תהיה אהבה עם סיבה. והאדם הוא שואל את עצמו, למה שאני אוהב את המציאות את עצמי? וכיוב. והאדם לא קולט, שהוא פחדן עם רגשי נחיתות. כי השאלה צריכה להיות הפוכה. והשאלה צריכה להיות, האם באמת יש סיבה, לכך שאני לא אוהב את עצמי את המציאות?. והטועים, הם מלמדים את האדם לאהוב את עצמו, בגלל הדברים ... האדם צריך להיות עז פנים ולשאול את האמת, שהיא, למה בכלל שלא תאהב את עצמך?! ומה הסיבה שבגללה אתה לא אוהב את המציאות כפי מה שהיא?! וכאשר האדם שואל את השאלה הזאת, אז הטעויות שבו ... את עצמו. ומי שהוא מאמין לעצמו, אז הוא מיד חוזר לאחור ומקבל את הסיבות השגויות שלו, למה לא לאהוב את עצמו ואת המציאות כפי מה שהיא ממש. אבל מי שהוא חכם קצת, ומי שנמאס לו שהמחשבות ... כל דבר, ומנסה לגלות מהי האמת, האם באמת תחושת הרע היא מוצדקת? ולמה באמת האדם סובל? והאם באמת הרצון של האדם שהמציאות תהייה דווקא כך ולא אחרת, האם הרצון הזה בכלל מוצדק? וכולי. על ידי זה בסופו של דבר, כל הסיבות שיש לאדם למה לא לאהוב את עצמו ואת המציאות , כל הסיבות האלו מתבטלות, ואז מה שנשאר כברירת המחדל, זאת אהבה ... במהות, אל תחפש סיבה לאהוב את עצמך, אלא תטיל ספק במחשבה שלא לאהוב את עצמך. והאהבה, תבוא מעצמה. וכיוב לגבי המציאות, אל תחפש סיבה לאהוב אותה, אלא תטיל ספק במחשבות השליליות שיש ...

... בלי רצון, לרצות בלי סיבה, שכל מעל השכל, תשובה לא הגיונית, לרצות בלי מטרה, משנה או לא משנה, לרצות לשנות את המציאות, לרצות בלי תועלת, איך יש רצון? אכזריות, רחמנות האם לרצות לשנות את המציאות זו מחלה? לפי אליעד כהן, לרצות לשנות את המציאות זו למעשה סוג של מחלה. הוא מסביר שהרצון לשנות משהו, מבוסס בדרך כלל על כך ... למצב של מחסור, ובכל זאת לא אכפת לו ולא מתעורר בו שום רצון לפעול או לשנות את מצבו. גם זהו מצב בלתי הגיוני, שבו המציאות משנה לחלוטין ובאופן ברור, אך האדם אינו חש כל צורך לעשות עם זה דבר. ... הפנימי של התודעה. זהו מנגנון שקיים בתודעה האנושית ללא כל הסבר לוגי או רציונלי. לפי אליעד, זהו סוד הבריאה והמציאות עצמה - האפשרות לרצות ללא סיבה או לא לרצות אף על פי שישנה סיבה היא זו שיוצרת את המשחק של המציאות. ללא קיומה של אפשרות כזו, לא היה עניין בעולם, לא היה טעם, ולא הייתה ... לתפוס. לפי אליעד, ישנן אמיתות שקיימות במציאות שאינן נתפסות על ידי ההיגיון הרגיל. אדם שמעוניין להבין לעומק את המציאות חייב להיות פתוח לאפשרות של קיום תשובות לא הגיוניות. רק כשמסכימים לראות ... לשכל יש אמת נוספת - שהיא לא הגיונית לפי הכללים הרגילים - רק אז ניתן לתפוס באמת כיצד נוצר הרצון ואיך מתקיימת המציאות. הבנה זו אינה נגישה באמצעות השכל הרגיל, אך היא קיימת ויש לקבל אותה כתנאי להבנת המציאות והקיום כולו. האם יש פתרון למצב הרצון הלא - הגיוני? אליעד טוען שאם קיימת ... הגיונית בדיוק כפי שהמחלה אינה הגיונית, אך היא אפשרית במציאות כפי שהמצב ההפוך קיים. התפיסה הזו פותחת פתח להבנת המציאות בצורה אחרת - מעבר לשיקולי תועלת ולוגיקה רגילה - מצב שבו האדם משוחרר מהרצון הכפייתי ומהסבל שנובע ממנו. למה יש רצון ללא סיבה? מה זה שכל מעל השכל? איך להפסיק לרצות לשנות את המציאות? מהי אכזריות של הרצון? האם הכל משנה או שום דבר לא משנה? האם לרצות בלי ...

... להיות אלוהים? איך להשתחרר מהאני? איך לגלות שאין בחירה חופשית? איך לדעת מה האמת? איך לחוות את המציאות כאלוהים? מהי תכלית השאלות למה והאם זה באמת מה ... ביותר, כי ככה בא לי אינו נובע מאילוץ או מסיבה חיצונית, אלא מהחוויה של האדם כאלוהים, שברא את המציאות ויצר לעצמו את כל הרצונות שלו ללא סיבה. בנקודה זו, האדם יכול להרגיש שהוא זה שקובע את כל חוקי המשחק של המציאות שלו - הוא זה שהחליט מה יהיו הרצונות, החוקים ... אני כאלוהים בכלל רוצה את זה?. האדם, גם לאחר שהגיע למצב שבו הוא מזהה את עצמו כאלוהים שבורא את המציאות, עדיין מרגיש חיסרון מסוים. הוא עדיין תוהה מדוע ... יחווה את עצמו כמו מי שדוחפים אותו נגד רצונו, וכך הוא מגלה שהרצון אינו באמת שלו אלא הוא ביטוי של המציאות שמניעה אותו. כך האדם חווה שאין באמת אני נפרד מהמציאות. איך שאלת למה מובילה לאובדן תחושת האני? כשאדם ... דבר, אלא שהרצון מתרחש מעצמו. בהדרגה, החוויה של האני עוברת טרנספורמציה, והאדם מתחיל להזדהות עם המציאות כולה. הוא מבין שאין הפרדה בין אני לבין המציאות, והתחושה שלו הופכת להיות אני זו המציאות. בשלב זה, כאשר האדם אומר אני רוצה לאכול, הוא כבר ... עמוקה יותר: מדוע אני כאלוהים רוצה בכלל את כל זה?. האדם מרגיש שמשהו חסר אפילו כשהוא יודע שכל המציאות היא רצונו. מכאן הוא מגיע להבנה העמוקה יותר של ... עצמי או עולם. הוא לא יודע כלום במובן הכי עמוק של חוסר מודעות מוחלטת לקיומו של רצון או לקיומה של המציאות. בנקודה זו, האדם כביכול חוזר לנקודה הראשונית ...

... רובוטים חוץ ממני, לסמוך רק על עצמי, להקשיב רק לעצמי, ללכת אחרי האמת שלי, אני חולם את העולם, אני חולם את עצמי, המציאות כחלום, החיים כמדע בדיוני האם ייתכן ... מתפתחת, נהיה יותר ויותר קשה להבדיל בין רובוט לבין אדם אמיתי, ולכן השאלה הזו הופכת רלוונטית עוד יותר. האם כל המציאות היא חלום אחד גדול שאתה חולם? אליעד ... האלה לא יחווה חרדה או דיכאון, אלא בדיוק להיפך - הוא יגיע לשקט נפשי, לתחושת חופש פנימי ולהכרה עמוקה יותר של המציאות ושל עצמו. זו נקודת מבט חיובית ... לא משנה מי הוא או מה הוא אומר על עצמו - העיקר הוא שאתה תבדוק ותגלה את האמת בעצמך. איך להתעורר מהחלום? האם המציאות היא אמיתית? מי אני באמת? מה זה אומר ... האמת הפנימית שלו בלבד. המסר כאן ברור: אדם שרוצה לחיות באמת חייב להיות אחד, להתנתק מהשפעות חיצוניות ולבחון את המציאות מתוך עולמו הפנימי בלבד. המשמעות של ... החברה, מהמשפחה, מהחברים, מכל המסגרות שמנסות לכוון אותך - ולבחור את דרכך מתוך חקירה עצמית פנימית. נקודת מבט על המציאות: רק אתה קיים אחת הפרשנויות ... רובוטים הפועלים על פי אלגוריתם מסוים, ואין להם באמת בחירה חופשית או תודעה אמיתית? כיצד ילדים תופסים את המציאות? כשילד קטן נולד, הוא אינו יודע ... אחר? איך זה שאנשים נוהגים בחוסר היגיון? אולי זה מפני שהם אינם באמת יצורים עצמאיים אלא דמויות בתוך תודעתך? האם המציאות היא חלום? כשהאדם הולך לישון וחולם ... כל הדמויות הללו נראות אמיתיות, אך כשהוא מתעורר, הוא מבין שכל מה שראה היה אך ורק תוצר של תודעתו. האם ייתכן שהמציאות שלנו היא חלום אחד גדול? ייתכן שאתה ... היה אברהם מדברת על היכולת של האדם להתמקד באמת הפנימית שלו, בלי להיות מושפע מהסביבה. כשמבינים שניתן לראות את המציאות מנקודת מבט שבה רק אתה קיים וכל השאר ... היחידה שבאמת קיימת? האם כל האנשים סביבך הם רק אשליה? אם כך, מה האמת שלך? מהי תודעה? איך להתעורר מהחלום? האם המציאות היא אמיתית? איך לדעת מה אני באמת ...

... והעולם, המציאות והאדם. אב ובן כישות אחת. בתפיסות רבות אלוהים מוצג כאב והעולם אדם מוצג כבן. נקודת האמת של העניין הזה, היא שאב מייצג את השורש של הבן. האב הוא השורש ... עדיין הייתה אחת עם ישותו של האב. האב והבן היו ישות אחת ממש. גם במערכת היחסים שבין אלוהים לאדם המציאות לעולם, גם כאן יש 2 נקודות מבט שונות. מנקודת מבטו של האדם נדמה לו שיש גם הוא וגם המציאות. דהיינו, אב + בן כ 2 ישויות נפרדות. מנקודת מבטה של המציאות, יש רק מציאות, דהיינו, הבן הוא בכלל חלק ממנה ממש והוא אינו ישות חיצונית ונפרדת ממנה. יחד עם זאת, אם הבן מחפש את האמת האמיתית, דהיינו, מסתכל על המציאות כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, אז הוא מגלה שהבן והאב הם ישות אחת ממש. הסבר: כפי שכבר ביארתי אלוהים = המציאות עצמה, שהיא שורש העולם מרחב המקום ציר הזמן וכולי. המקום והזמן והאדם שבתוכם, כולם נמצאים בתוך המחשבה של אלוהים המציאות. מצידו של הבן, נדמה לו שאביו רחוק ממנו. מצידו של האדם שנמצא בתוך החלום, נדמה לו שהחולם את החלום הוא ישות אחרת נפרדת ממנו. אך מצד האמת החיצונית, האב ... שהאני אמיתי שלו הוא זה שחולם את החלום. כאשר אדם אומר אני האני האמיתי שלו הוא אלוהים עצמו ממש המציאות עצמה ממש, שמהווה את כל העולם כולו וכולי. מצד האמת האמיתית, כאשר האדם מבין שהוא עצמו זאת הישות שבתוכה גופו נמצא, דהיינו, המציאות עצמה שמהווה את הכל ושבתוכה נמצא המקום, במצב כזה האדם מבין שבעצם כל דבר זה הוא עצמו ממש. כי מנקודת המבט של זה שחושב את החלום, מנקודת המבט שלו כל מה ... עצמו ממש זה בכלל אלוהים שמהווה את העולם, ממילא האדם מבין שמצד האמת הכל זה הוא ממש. כשם שכאשר המציאות עצמה מסתכלת על כל דבר היא תמיד רואה את עצמה ממש, כך גם הבן שמבין שהוא עצמו זה בכלל האב, כך גם הוא מתחיל להרגיש כלפי כל דבר שהוא רואה וכולי. לסיכום: ...

... מעין 2 תחושות שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה חוויה הוויה ישות וכולי. גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. שניהם בבת אחת. התחושה של הזמן היא אינה נגזרת של תחושת המקום. וכן תחושת ... נגזרת של תחושת הזמן. גם המקום וגם הזמן, הם נגזרת ותולדה ותוצאה של משהו אחר, דהיינו, הזמן והמקום וכמובן כל מה שיש בהם, הם נגזרת של מהותה של המציאות. זא בטרם היה העולם קיים כפי מה שהאדם מכיר אותו, בטרם בריאת העולם המפץ הגדול, קודם לכן ... הופיע משהו שהוא המקום והזמן. ואפשר גם לומר שהיה בה הכל, ושמאותו הכל נגזר ממנו חלק קטן שהם הזמן והמקום. נקודה להתבוננות: המקום נמצא בתוך המציאות. אם נשאל מה גדול יותר מאשר כל המקום כולו? נשיב: השלם, ההכל, המציאות עצמה שבתוכה נמצא המקום. המהות של המציאות, גדולה מכל המקום כולו. וכאן יש להזכיר בקצרה את מה שכבר ביארתי, כי כל מרחב המקום כולו נכנס לתוך מחשבה אחת, כמו גם כל ציר הזמן כולו שנכנס לתוך רגע אחד (ראה כאן). בכל מקרה, מה שמקיף את המקום כולו הוא ההכל דהיינו, המהות של המציאות שחלק ממנה הוא המקום. עכשיו נלך לכיוון ההפוך. אם ניקח את כל המקום כולו, נרוקן אותו, ... קורא כלום. אך האם זו האמת? האם באמת הכלום והאין הזה הוא באמת ככ קטן, או שמא כאשר אנחנו מעלימים את היש אנחנו חוזרים אל השלם שממנו נגזרה כל המציאות כולה?! על האדם להתבונן בעין אמיתית ולהבין כי קיימת מהות כלשהי אחת שמהווה בכל רגע מחדש את כל מה שישנו. זא קיימת ישות אחת שהיא המהות הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת נמצאת בכל דבר שקיים. המהות של המציאות הייתה קיימת גם בטרם היה קיים הזמן וגם בטרם היה קיים המקום. המהות של המציאות קיימת גם עכשיו אחרי שיש זמן וגם עכשיו אחרי שיש מקום. המהות של המציאות שהייתה בטרם בריאת העולם המפץ הגדול, נמצאת גם ממש עכשיו בתוך המקום והזמן. כל דבר שישנו, חייב שתהיה בו המהות של המציאות. המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך היא גם מהווה ונמצאת בכל המקום כולו ובכל מה שנמצא במקום עצמו בכל רגע ורגע. כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות. המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות. למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ברוך הוא, הבורא, השם יתברך. יש כאלו שקוראים לה נשמת העולם, תודעת על, תת המודע, ברהמן, השלם האחד הנצחי, השכל של העולם, הישות האחת, המהות הנצחית. יש כאלו שקוראים לה שורש המציאות, מהות המציאות, סיבת הסיבות, רצון הרצונות, שורש המחשבות. וכן הלאה. כאשר אומרים (יהדות) אלוהים ברא את ...