... משום שהוא כועס על כך שהוא במיטה. כל פעולה שהאדם עושה נובעת מכעס - כי האדם תמיד רוצה לשנות משהו במציאות שלו. כאשר האדם לא מקבל את
המציאות, הוא כועס. מי באמת שולט ברצון ובכעס שלך? אליעד מעמיק ואומר שהאדם ... אלא גם במה שקורה בתוכו. האדם חושב שהוא אני - כלומר, הגוף שלו והתודעה שלו - אבל הוא אינו מבין שהוא בעצם חלק ממשהו גדול יותר, שהוא
המציאות כולה. האדם לא באמת בוחר מה הוא רוצה או לא רוצה. אליעד נותן דוגמה שהאדם לא בוחר אפילו את העובדה שהוא קיים, את המחשבות שלו, את הרגשות שלו ואת הרצונות שלו. הוא למעשה מופעל באופן מוחלט על ידי
המציאות. כדי להבין זאת, אליעד מציע דוגמה של דמות בתוך חלום. הדמות בתוך החלום חושבת שהיא עושה את הפעולות, אך מי שבאמת פועל הוא החולם. כך גם האדם - הוא כמו דמות בתוך חלום
שהמציאות חולמת, ולכן כל הכעס והרצונות של האדם נקבעים מראש על ידי
המציאות. איך להכיל את הרע, והאם אפשר להגיע למצב שאין כעס בכלל? אליעד מסביר את הרעיון של הכלה. הכלה אמיתית אינה לומר אני רוצה את הרע, אלא להבין לעומק שכל
המציאות, כולל הרע והטוב, הם בעצם אותו דבר בדיוק. להכיל את הרע משמעותו ... בכך שאם האדם היה רוצה את הרעש, לא היה סובל כלל. ולכן, האדם חייב להפסיק לשקר לעצמו ולהודות שהבעיה היא בו בלבד - ברצון שלו לשנות את
המציאות. האדם חייב לשאול את עצמו לעומק: למה אני בכלל לא רוצה את הרעש הזה? למה אני לא רוצה את
המציאות כפי שהיא? רק כאשר האדם באמת יחקור לעומק את הרצון שלו, הוא יגלה שהבעיה אינה ברעש, אלא ברצון שלו עצמו. מה משמעות ההבנה
שהמציאות היא זאת שרוצה הכל דרכי? הנקודה המרכזית שאליעד מדגיש היא שהאדם הוא לא יישות עצמאית, אלא חלק בלתי נפרד
מהמציאות עצמה. כשהאדם אומר אני, למעשה
המציאות אומרת אני דרכו. האדם חייב להגיע להבנה שהוא אינו שונה מעלים שנופלים או מהרוח שנושבת. כמו שהאדם מבין שעלים נופלים כי
המציאות גורמת לכך, הוא חייב להבין שגם הרצון שלו הוא תוצר של אותה מציאות ... בדוגמה של דמות חלומית שמישהו מפעיל. הדמות לא באמת מחליטה כלום, כך גם האדם לא מחליט מה הוא רוצה או לא רוצה. הוא מופעל כל רגע על ידי
המציאות, ולכן עליו להבין שהוא
המציאות עצמה. כאשר האדם באמת חווה שהוא
המציאות עצמה, הוא לא סובל משום דבר, כי הכל כרצונו - כולל הכעסים, הרצונות, והסבל לכאורה. הכל הוא בחירתו המוחלטת של האדם במצבו האמיתי, שהוא
המציאות עצמה. כיצד לחוות את עצמי כאלוהים ולשחרר את הכעס לחלוטין? אליעד מסביר שהמטרה היא להגיע למצב שבו האדם חווה את עצמו כאלוהים, כלומר,
כהמציאות עצמה שרוצה הכל. כדי להגיע לכך, האדם צריך להתבונן כל הזמן פנימה ולשאול את עצמו את השאלות הבאות: למה אני רוצה את מה שאני רוצה? מי באמת מפעיל את הרצונות שלי? למה באמת אני לא רוצה את
המציאות כפי שהיא כרגע? האם באמת יש הבדל בין טוב לרע, או שזה רק תפיסות שלי? כאשר האדם יחווה את ההבנה המלאה הזו, הוא יבין שהוא תמיד היה
המציאות עצמה, והוא זה שיוצר את הכל - כולל את הכעס והסבל שלו. במצב הזה, ... יסבול עוד לעולם. איך להשתחרר לחלוטין מהכעס? האם אני באמת בוחר את הרצון שלי? איך להכיל את הרגשות השליליים שלי? למה האדם לא מקבל את
המציאות כפי שהיא? מה זה להכיל את הרע? איך לחוות את עצמי כאלוהים? מה זה אומר
שהמציאות רוצה הכל דרכי? אליעד: הבעיה היא לא בזה שאת כועסת, הבעיה היא בזה ... את מה שקורה בתוכך. זה נכון בגלל שאת מזדהה עם הגוף והתודעה, אבל אם היית יותר חכמה, היית מבינה שאת זה לא רק הגוף והתודעה, אלא את
המציאות. כשהיית הולכת ברחוב ורואה מישהו הולך, היית מבינה שאת מזיזה אותו. ... אפילו אדם שאוכל, הוא כועס על זה שהוא רעב. אפילו שאני מזיז את היד, זה בגלל שלא היה לי טוב וכעסתי, ולכן הזזתי אותה. האדם לא מרוצה
מהמציאות ולכן הוא כועס, ולכן הוא משנה דברים. ההבנה היא שאת
המציאות, שאצלה הכל מושלם, הכל אחד. ואת
המציאות, שבוחרת לצמצם את עצמך, ואת היא זאת בוחרת, שהצורה הזאת תכעס. ... ואם אני רוצה ואין לי, אז רע לי, או הפוך. אבל אני מדבר על משהו אחר. אבל תזכרי שרק את מרגישה רע, למציאות לא רע. לא משנה כמה רע לך,
המציאות רוצה את זה. למציאות אין יותר או פחות טוב. היא לא יכולה להגיד שזה יותר טוב מזה, למה? כי היא עושה את שניהם. והיא יכולה גם לשנות, אף אחד לא מגביל אותה.
המציאות מכילה את הכל. מה הכוונה להכיל? שהיא חווה את הכל בצורה שווה. יש ... יש אליעד, יש שולחן, יש רגשות, ויש הרבה דברים, אבל אין הבדל בין כל הדברים האלה. אין הבדל בין קיר לכעס, שניהם באים מאותו מקום. מצד
המציאות אין הבדל בין קיר, לכסא, לבן אדם, ולתחושה של בן אדם. זה הכל צורות ... רע? אז אני אומר לך, תדעי לך שזה את מבחירה חופשית, בוחרת לרצות להרגיש רע. את עכשיו נוסעת במונית, והבחורה מרעישה. אם היית חווה
שהמציאות עכשיו גורמת לי להיות קיימת,
המציאות גורמת לי לרצות שהיא לא תרעיש,