... או שהאדם יהיה מאושר מעצמו או שלא. והדבר שאחראי לאושר של האדם, הוא זה שאחראי לאהבה העצמית של האדם. והאהבה העצמית של האדם, היא תוצאה של זה שהאדם אוהב את כל
המציאות. ובלי שהאדם יאהב את כל
המציאות כולה, ללא שום תנאי, בלי זה האדם לעולם לא יאהב את עצמו, ללא שום תנאי. כי כאשר ילד קטן נולד, הוא ... לבין רע. וכאשר ילד קטן נולד, השכל שלו לא מפותח, ועל ידי זה הוא לא מבדיל בין טוב לבין רע. וממילא ברירת המחדל שלו והטבע שלו, היא לאהוב את עצמו, ולאהוב את כל
המציאות כולה, באותה המידה. כי אצל ילד קטן, אצלו אין טובים ואין רעים, אלא אצלו הכל אחד. ואצל ילד קטן, אין ... הוא חי חיים טובים, ללא כל דאגות. כי בעולם שאין בו טוב ורע, ממילא אין פחד, וממילא יש שלמות מלאה בכל רגע מחדש. ומי שרוצה לאהוב את עצמו באמת, עליו לאהוב את
המציאות כולה באמת. ולאהוב את
המציאות כולה באמת, פירושו, שהאדם צריך לאהוב את הדבר הרע ביותר בעולם, כמו שהוא אוהב את הדבר הטוב ביותר ... האדם בין הטוב לבין הרע. וכל זמן שהאדם לא אוהב את הרע הגדול ביותר, בדיוק באותה המידה ממש, כפי מה שהוא אוהב את הטוב הגדול ביותר, הרי שעדיין האדם לא אוהב את כל
המציאות, וממילא האדם עדיין מוצא גם בעצמו חסרונות ולא אוהב גם לא את עצמו. אלא, שלאדם הבוגר יש שכל. והאדם, ... העולם, הרי שעדיין הוא רע ולא טוב. והדרך של האדם ליהנות מהרע כפי מה שהוא נהנה מהטוב, היא על ידי זה שהאדם מקשר את הרע לשורשו. דהיינו, שהאדם מסתכל על השורש של
המציאות, ומסתכל על
המציאות מבחוץ מנקודת ההתחלה. ומבין, שמצד האמת, גם הטוב וגם הרע, הם בסך הכל ביטויים שונים, של אותו הדבר ... כאשר האדם מרגיש טוב או רע, טוב לו באותה המידה ממש. אלא, שכדי שהאדם יחיה בעולם, לשם כך הוא צריך גם רצון עצמי וכולי. והשלמות, היא כאשר האדם מסתכל על השורש של
המציאות, ומבין, שמצד האמת למרות שיש הבדל בין טוב לרע, הרי שמצד האמת גם אין הבדל בין טוב לבין רע. ולא שאין ... כאשר יש או אין הבדל, בין טוב לרע. כי יש טוב ורע, אלא שאין הבדל, בין זה שיש הבדל ביניהם, לבין מצב שבו, אין הבדל ביניהם. כי כל זמן שהאדם מפריד בין השורש של
המציאות לבין המציאות עצמה, הרי שרע לו. אבל כאשר האדם מצליח להבין את שורש
המציאות, ולאחר מכן מצליח לראות את התגלמות שורש
המציאות בכל דבר ודבר, עד כדי אחדות ממש. שבה האדם רואה בכל ישות נפרדת של
המציאות, את שורש
המציאות ואת האין סוף ואת השלמות עצמה ממש, עד שהאדם לא מבדיל בין הנפרדות לבין האחדות של
המציאות, על ידי זה האדם חי חיים טובים באמת. והסיבה שבגללה אנשים מחפשים זוגיות ואהבה, היא בגלל שהזוגיות ... ועדיין להרגיש טוב באמת. אלא, שתחושת הטוב של האדם, צריכה לנבוע מתוכו ולא להיות תלויה באהבה של בן בת הזוג. כי מצד האמת, כל זמן שבן הזוג עצמו עדיין לא אוהב את
המציאות בשלמות, ממילא הוא גם לא אוהב את עצמו בשלמות, וממילא הוא גם לא יכול לאהוב אף אחד אחר בשלמות. ועל האדם, לא לסמוך על האהבה שהוא מקבל בתוך הזוגיות שלו, אלא על האדם להשיג אהבה אמיתית שלא תלויה בזוגיות. אהבה שנובעת, מכך שהאדם מבין את
המציאות באמת, ומבין את הטוב הגדול שיש בכל דבר ודבר. ונסכם: אהבה עצמית אמיתית, היא תוצאה של אהבת
המציאות. והאדם, לא יכול לעשות שום דבר כדי לגרום לעצמו לאהוב את עצמו. מלבד זה שהוא יתחיל לאהוב את כל
המציאות, באותה המידה ממש. ולאהוב את כל
המציאות, פירושו, עד כדי כך שלא יהיה אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע. דהיינו, שיהיה אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע, אלא שלא יהיה אצל האדם הבדל, בין מצב שבו יש הבדל, לבין מצב שבו אין הבדל. והמצב הזה, גם הוא עצמו תוצאה. תוצאה של הבנה, שהאחדות של
המציאות, נמצאת באחדות ממש עם הנפרדות של
המציאות. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. וכאשר יש לאדם את השכל הזה, על ידי זה האדם אוהב את כל
המציאות באמת, וממילא אוהב גם את עצמו באמת. ...