... מאושר תמיד, אושר כל הזמן, מאה אחוז סבל, אושר או סבל, טוב או רע, להבדיל בין טוב לבין רע, האם הכל יכול להיות? סובל כל הזמן, אושר נצחי, סבל נצחי, מצבי רוח משתנים מהו ההיגיון ... שבו הוא לא מרגיש רע בכלל. לדוגמה, אם כל הזמן אדם ירגיש יותר רע ויותר רע, בסופו של דבר הוא יפסיק להרגיש רע, כי הוא יפסיק להבחין בין טוב לרע. למעשה, אם לא תוכל להבדיל בין טוב לרע, לא תוכל להרגיש רע בכלל. מה לעשות כאשר לא רוצים לשנות את המצב? אליעד מסביר שאם אדם ... זה לא משנה מה השאלה, זה משנה מה היא צריכה להבין. את זה הבנת? ש (שוב פעם שלה): את הרעיון כן. אליעד: כדי להרגיש טוב ורע, כדי להרגיש או טוב או רע, את צריכה שהמוח יבדיל בין טוב לרע. ואם המוח שלך יגיע למצב שאין אבדל בין טוב לרע, אז אין זה... (דקה של הסחות דעת ודברי ... הבנת לפני כן? מה הבנת? ש: שמפסיקים להבחין בין טוב לרע, ונדבקים רק לצד אחד, בסופו של הצד הזה... אליעד: לא, לא דייקת. כשנדבקים רק בצד אחד עד הסוף, ממילא מפסיקים להבדיל בין טוב לרע. זה לא.. זה עובד כך: צד אחד כשאתה מגיע לסופו, אתה מפסיד להבדיל בין טוב לרע. אוקיי, נו, אז מה השאלה? ש: עכשיו צריך להוריד את זה לחיי היומיום אליעד: צריך? צריך? ... רע, זה עדיין לא אומר שאני הפסקתי להבחין בין טוב לרע. אליעד: אז מה זה אומר? עכשיו בואו נשאל שאלה, בואי נשאל שאלה, יש משפט שאומר שאם הכל יראה לך רע, אז לא תוכל להבדיל בין טוב לרע. מכריה את המפשט הזה? עכשיו הבאנו אותו. הוא נראה לך הגיוני? ש: יש בו היגיון. אליעד: ...

... הבחנה בין טוב לבין רע. כי הילד, כמעט לא מבדיל בין טוב לבין רע. ומי שלא מבדיל בין טוב לבין רע, לא יכול לשרוד כאן בעולם שלנו. והמטרה המרכזית של חינוך הילדים, היא לגרום לילד, להבדיל בין טוב לבין רע, ולגרום לילד לעשות דברים טובים ולא לעשות דברים רעים. שזוהי בעצם, כל המהות של חינוך הילדים. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר ההורים מלמדים את הילד, להבדיל בין טוב לבין רע בכל תחום, אז מצד אחד, הם עושים איתו חסד. כי אם הילד לא ילמד להבדיל בין טוב לבין רע, הוא יוכל להיפגע מדברים רעים, והוא לא ישרוד בעולם. אבל, יש גם את הצד השני של המטבע. והוא, שברגע שההורים מלמדים את הילד, להבדיל בין טוב לבין רע, הם בעצם לוקחים מהילד את החופש הטבעי שלו, והם מכניסים אותו לבית כלא של הגדרות שונות. כי כאשר האדם לא מבדיל בין טוב לבין רע, אז הוא מרגיש חופשי לעשות כרצונו. כי הוא אינו מחויב, לשום דבר בעולם. וכאשר האדם לא מבדיל בין טוב לבין רע, אין לו שום פחד או חרדה, ואין לו שום רגשי נחיתות, ואין לו שום תסכולים, ואין לו שום בעיות נפשיות כלשהן. וברגע שהאדם לומד להבדיל בין טוב לבין רע, אז מצד אחד הוא מתקרב אל הדברים שמוגדרים כטובים, אבל מצד שני הוא מאבד את החופש הטבעי שלו כנל. ואז, כאשר הילד לומד להבדיל בין טוב לבין רע , אז בעצם הוא מתחיל לחוות רגשות של אהבה ושל שנאה, כלפי כל מיני דברים וגם כלפי עצמו. ואז הילד לומד להתחיל לרצות להרגיש רק טוב, ולפחד מכך שהוא ירגיש רע. ואז ... לחזור לחוויה הזאת. וכאשר מחנכים את הילד להבדיל בין טוב לבין רע, ומחנכים את הילד להיות תחרותי, ולהגדיר לעצמו מה הוא רוצה, ולדעת להבדיל בין מה שטוב לו לבין מה שרע לו, הרי שבכך, בעצם, לוקחים מהילד את חוויית הילדות שלו, ... במקום להיות מלך. וכאשר הילד מתחנך ולומד להבדיל בין טוב לבין רע, שזה תהליך הכרחי, הרי שבעצם לוקחים לילד את החופש שלו. כך שאין פלא, שהילד חווה לחץ נפשי, ומפתח בעיית התנהגות הפרעת קשב וריכוז בעיה נפשית בעיה חברתית וכיוב. ...

... ללא שום תנאי, בלי זה האדם לעולם לא יאהב את עצמו, ללא שום תנאי. כי כאשר ילד קטן נולד, הוא עדיין לא יודע להבדיל בין טוב לבין רע. כי השכל של האדם מבדיל בין טוב לבין רע. וכאשר ילד קטן נולד, השכל שלו לא מפותח, ועל ידי זה הוא לא מבדיל בין טוב לבין רע. וממילא ברירת המחדל שלו והטבע שלו, היא לאהוב את עצמו, ולאהוב את כל המציאות כולה, באותה המידה. כי אצל ילד קטן, אצלו אין טובים ואין רעים, אלא אצלו הכל אחד. ואצל ילד ... ואין מוצלח יותר או מוצלח פחות, כי כל היותר והפחות, זה הכל לפי קנה מידה של טוב ורע. והילד הקטן שלא יודע להבדיל בין טוב לבין רע, ממילא הוא לא יודע להבדיל, בין מי שהוא יותר טוב או פחות טוב. וכמובן שגם אצל הילד הקטן, גם אצלו יש שכל כלשהו שמבדיל בצורה כלשהי בין טוב לבין רע. אלא, שהשכל הזה הוא ... האדם עדיין מוצא גם בעצמו חסרונות ולא אוהב גם לא את עצמו. אלא, שלאדם הבוגר יש שכל. והאדם, כן יודע להבדיל בין טוב לבין רע. אז כיצד יאהב האדם את הרע, כפי מה שהוא אוהב את הטוב? והעניין הוא, כי בעולם שלנו יש טוב ורע. והשכל של האדם יודע להבדיל בין טוב לבין רע וטוב שכך. כי אם האדם לא היה יודע להבדיל בין טוב לבין רע, ממילא לא היה לאדם שום רצון עצמי. כי רצון עצמי קיים, רק כאשר האדם חושב שיש טוב ורע, ואז האדם רוצה את הטוב ולא רוצה את הרע. ואם לא היה רצון עצמי בעולם, הרי שלא היה ...

... ותלויים, בתפישת הטוב והרע של האדם. כי מי שאינו יודע להבדיל בין טוב לבין רע, הוא אינו יכול לפחד כלל, וגם לא להיות מרוצה או לא מרוצה מהמציאות. אלא, הכל שווה בעיניו. ותינוק שנולד, כמעט ואין לו שום דעות קדומות על ... לומד להבדיל, בין מה שהוא אני, לבין מה שהוא אינו אני. ולהבדיל, בין טוב לבין רע . ולהבדיל, בין מותר לאסור. ולהבדיל, בין דבר להיפוכו וכיוב. וככל שהאדם גדל יותר, כך הרצונות שלו מתגברים יותר והופכים להיות מוגדרים יותר ... הטוב, הוא לא ישרוד כאן בעולם. וההורים, מלמדים את הילד, להבדיל בין טוב לבין רע. ולדעת, להגדיר את הרצונות שלו. ולדעת, להשיג את הרצונות שלו. וטוב שכך, שההורים מחנכים את הילד שלהם. אבל מצד שני, ככל שההורים מלמדים את ... אלא רק מכך שיקרה לו דבר רע. וככל שהאדם לומד טוב יותר, להבדיל בין טוב לבין רע , כך הוא מפחד יותר מהרע ורוצה יותר את הטוב. כך, שההורים מחנכים את הילד שלהם לשרוד בעולם, על ידי זה שהוא יבדיל בין טוב לבין רע . אבל הם גם מחנכים אותו, לפחד מהרע. כי בלי לפחד מהרע, בלי זה אי אפשר לשרוד בעולם. כי הפחד של האדם מהרע, מרחיק אותו מהרע, ומקרב אותו, אל ... בו זמנית, לפי הרצונות שלו. וכאשר הילד גדל, אז הוא לומד להבדיל, בין טוב לבין רע. ואם הילד לא לומד בו זמנית, שיש גם נקודת מבט, שבה, אין הבדל בין טוב לבין רע, הרי שהחרדות והפחדים מתגברים אצל הילד. וככל שהחשיבה של ... שיש טוב ורע, נפרדים אחד מהשני, כך גם הילד לומד מהם, להבדיל בין טוב לבין רע. ולא לומד מהם, את נקודת המבט, שבה, אין שום הבדל, בין דבר, לבין היפוכו. ועל ידי זה, נוצרות אצל הילד, חרדות ופחדים. ובסיכומו של דבר, ...

... כאשר הוא נולד, הוא נולד כמעט בלי שום הגדרות של טוב ורע כלשהן. וכדי לשרוד כאן בעולם, לשם כך מחנכים את הילד, להבדיל בין טוב לבין רע. ומצד אחד, זה עוזר לילד לשרוד כאן בעולם, וזה גורם לכך שלילד תהיה משמעות לחיים שלו. כי בלי הגדרה של טוב ורע, אין משמעות מיוחדת לחיים. אבל מצד שני, זה גם לוקח לילד, את החופש האישי והרגשי שלו. והילד, שעד לפני כמה שנים, הוא לא ידע להבדיל בין טוב לבין רע, החוויה המרכזית שאותה הוא חווה כאן בעולם, זאת ההפרדה שיש כאן בעולם, בין טוב לבין רע, ובין מותר לבין אסור. והילד לומד כל הזמן, מה מותר ...

... כך כושר השיפוט שלו גדול יותר וכולי. אלא שכאשר האדם מבין את כל המציאות בשלמות, במקרה כזה אפשר לומר שהוא מפסיק לשפוט את המציאות. כי המהות של שיפוט המציאות, הוא בכך שהאדם יודע להבדיל בין טוב לבין רע . אך כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, הרי שהוא מבין את הטוב שיש בכל דבר, וממילא גם כושר השיפוט שלו נעלם. כי מאחר שהכל טוב באותה המידה, ממילא אין לאדם שיפוט כלשהו על המציאות, ... בעולם, הוא מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. זא, הוא גם מצד אחד יודע שהכל טוב באותה המידה, ואין לו שום שיפוט על העולם, ומהצד השני בהחלט יש לו שיפוט על העולם, ובהחלט גם הוא יודע להבדיל בין טוב לרע , אלא שהוא עושה זאת מתוך נקודת מבט של הכל טוב. ונמצא אם כן, כי החכם הגדול ביותר שמבין את המציאות בשלמות, גם הוא וגם הטיפש הגדול ביותר, לשניהם אין שום שיפוט רע על המציאות. ועל ...

... אחד תמיד. כי מצד האמת מצד עומק המציאות, אין הבדל בין תפישות המציאות האלו. והחכם האמיתי, גם הוא יודע להבדיל בין טוב לבין רע. כי בעולם שלנו יש טוב ויש רע. אלא, שהחכם האמיתי חווה את הנפרדות של הטוב והרע, כדבר שהוא עצמו טוב מוחלט. ... תפישת מציאות שמבדילה בין טוב לרע, לבין תפישת מציאות שלא מבדילה בין טוב לרע, הרי שבכך בעצם הוא עצמו מבדיל בין טוב לרע. ולא להבדיל בין טוב לרע, פירושו שהאדם לא מבדיל בין: להבדיל בין טוב לרע, לבין: לא להבדיל בין טוב לרע. שעל ידי זה האדם גם מבדיל בין טוב לרע בעולם הממשי שלנו, וגם לא מבדיל בין טוב לרע בעולם הפנימי שבתוכו. וזאת שלמות האחדות, כאשר אין הבדל בין הפכים לבין אחדות. כי גם המחשבה שיש הבדל בין ...

... שמא הם ישתגעו בעקבות שאלות עמוקות שכאלה. כאן אליעד מסביר משהו חשוב מאוד: אם אדם יגיע למצב שבו הוא לא יכול יותר להבדיל בין טוב לרע, בין קיר לאין קיר, הוא למעשה יהיה במצב של שיגעון מוחלט. במצב כזה, אין כל רע, כי הוא לא מסוגל להבדיל בין טוב לרע כלל. ולכן, גם המצב הזה הוא למעשה מצב של טוב ... יכול לנסות ונתקל בקיר, כך שמבחינתו יש קיר. כל זמן שאדם מסוגל להבדיל בין יש קיר או לבין אין קיר, הוא יודע עדיין להבדיל בין טוב לרע, הוא שפוי לחלוטין. ואם אדם לא יודע להבדיל בין יש קיר או אין קיר, הוא משוגע, ומשוגע אינו יודע להבדיל בין טוב לבין רע, בין יש קיר ובין אין קיר. וגם המצב הזה של ...

... שהאדם מכיר את הטרדות שיש בעולם, זה מחויב המציאות. כדי שהאדם ידע לשמור על עצמו מדברים רעים וכולי. אלא, שלכל יתרון יש גם חיסרון. והיתרון שיש לאדם הבוגר, מכך שהוא יודע להבדיל בין טוב לבין רע וכיוב, היתרון הזה, יש בו גם חיסרון. ואחד מהחסרונות הוא, שההבנה של האדם להבדיל בין טוב לרע, מכניסה את האדם לחרדות ופחדים גלויים וגם מודחקים. וההבנה הזאת יוצרת אצל האדם דיכאון ומועקה. בין אם אלו דיכאון ומועקה גלויים, ובין אם אלו דיכאון ומועקה עמוקים בתת המודע של האדם. וההבנה הזאת שהאדם מבדיל בין טוב לבין רע, יוצרת לאדם גם מחשבות טורדניות, שגורמות לכך שהאדם לא מצליח להירדם, בגלל סיוטים בשינה, פחד לילה, ביעותי לילה וכיוב. מה שיוצר אצל האדם, בעיות שינה והפרעות ... חכם מספיק כדי להיות מוטרד מבעיות העולם של האדם החכם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מצליח להכיל בתוכו, את שתי נקודות המבט האלו, בו זמנית. ואז, מנקודת המבט שבה האדם כן מבדיל בין טוב לבין רע, מנקודת המבט הזו, אכן יכולות להמשיך לאדם, בעיות השינה והפרעות השינה, עד כדי עוצמה של סיוטים בשינה וביעותי לילה. ואעפכ יש לאדם גם עוד נקודת מבט נוספת, שכאשר ...

... שום שיפוטיות כלשהי לגבי המציאות. ורק אחכ שהאדם מתבגר, אז הוא מתחיל להיות חכם, ומתחיל להבדיל בין טוב לבין רע. ואז ממילא האדם גם סובל מחרדות ומפחדים. וכדי להתמודד ...