... ואפילו גם לאבן, אפשר לומר שיש לה סוג מסוים של גאווה, והיא לא מוכנה להישבר בקלות כאשר מנסים לפורר אותה. ואם לא הייתה
ישות עצמית לדברים בעולם, הרי שהעולם לא היה קיים. מאחר, שכל הדברים היו נטמעים זה בתוך זה, וכל
הישות העצמית של כל הדברים בעולם הייתה נעלמת, עד שלא היה קיום לעולם. ומה שמאפשר לעולם להיות קיים כפי מה שהוא, ולהתפתח ולהשתנות כל הזמן, זו דווקא הגאווה והאגו והישות ... זה העולם משתנה ומתפתח כל הזמן. כך שהגאווה הכרחית לצורך קיום העולם. אלא, שמהצד השני, האגו של האדם, הרצון עצמי שלו,
והישות העצמית שלו, הם אלו שגורמים לכך שהאדם סובל. אז מה עושים? מה טוב יותר, גאווה או ענווה? והתשובה היא, כי גם הגאווה וגם הענווה, הן לא טובות ולא רעות. השאלה היחידה ...