... לשנות אותה. הגישה כאן היא לחקור את מקור הסבל ולהבין מה באמת גורם לו, כדי לשחרר את המחשבות שגורמות לכאב. מהי המחשבה שגורמת לנו לסבול? כיצד מחשבה של
אני לא רוצה לסבול בעצם יוצרת סבל נוסף? הסיבה המרכזית לסבל טמונה במחשבה
אני לא רוצה לסבול. אליעד כהן הציע כי המחשבה הזו משמשת כאויב פנימי, שגורם לסבל מיותר. המחשבה הזו לא רק מביאה את האדם למצב של התנגדות למציאות, אלא היא עצמה אחראית לכאב שהוא חווה. הכוונה לא הייתה לשחרר את המחשבה הזו, אלא לחקור אותה לעומק, להבין את מקורה ולראות מה היא מייצגת. השאלה למה
אני לא רוצה לסבול? היא שאלה שמניעה את האדם לחקור את שורש הכאב, ולפעמים התשובה שתתגלם עשויה להוביל לשחרור מהסבל. האם ניתן לשחרר את המחשבה על הסבל או יש צורך להבין אותה? מהו התהליך שבו ניתן להילחם במחשבה שמובילה לסבל? אליעד כהן הציע שתי דרכים להתייחס למחשבה
אני לא רוצה לסבול: 1. זלזול מוחלט - אם אתה זולל את המחשבה ומפסיק להתייחס אליה, הסבל ייעלם. 2. כבוד מוחלט - אם אתה מכבד את המחשבה ומבין את השורש שלה, ... בעיה: יש כאב, אז מה טוב בזה, ומה רע בזה? בהמשך מתברר שהקושי נובע מכך שהאדם מרגיש מגבלה, לא נהנה מהדברים, ולא רוצה את המציאות כפי שהיא. כיצד המחשבה
אני לא רוצה לסבול הופכת לאויב העיקרי? יש דוגמה של אדם שמישהו מרביץ לו. אם הוא שואל את המרביץ למה אתה מרביץ לי?, ונתקל בתשובה של לא יודע, ברור שזה לא מתקבל על הדעת. באותה צורה, יש מישהו בתוכך (המחשבה שאומרת
אני לא רוצה לסבול) שמכאיב לך. אם לא היתה המחשבה הזאת, לא היה כאב. למעשה, המחשבה
אני לא רוצה לסבול היא כמו אויב שמרביץ לך, כי היא יוצרת התנגדות למציאות. כאשר היא מופיעה, נוצר סבל. אם תמחק את המחשבה הזאת, לא תוכל יותר לסבול. למה לא תמיד אפשר פשוט לשחרר את המחשבה? האדם מבקש לשחרר את המחשבה הזאת של
אני לא רוצה לסבול. אבל לפי ההסבר, המטרה אינה לבטל אותה ישירות, אלא לחקור אותה לעומק. חשוב להתייחס בכובד ראש לשאלה למה
אני לא רוצה לסבול?. יש שתי אפשרויות התייחסות למחשבה
אני לא רוצה לסבול: זלזול מוחלט: אם באמת מזלזלים בה עד הסוף, אז לא נוצרת שום התנגדות, והסבל איננו. כבוד מוחלט: אם כבר מכבדים את המחשבה
אני לא רוצה לסבול, צריך לחקור אותה לעומק, להבין מי שלח אותה, למה היא שם, מה השורש שלה. בשני המקרים, יש לנקוט גישה קיצונית באחד הכיוונים כדי לראות תוצאות ממשיות. למה דווקא שאלה כמו למה
אני לא רוצה לסבול היא אחת השאלות הרציניות ביותר? השואל מתאר תחושת בלבול ולא יודע לתת הסבר מדויק לסיבה שהוא לא רוצה לסבול. מוצע לו לקחת את השאלה הזאת ... כי אם לא היה טוב, לא היה רע. וכאשר הסבל מאוד גדול, האדם מגיע למקום שבו שום דבר לא מספק אותו. דווקא במצב הזה, האדם עלול להתעקש ולחקור את השאלה למה
אני לא רוצה לסבול? עד הסוף. מי שמסוגל לסבול כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, יכול להגיע למצב שבו הוא אלוהים מבחינת חוויה, משום שהוא חופשי מהתלות ברצון שלא לסבול. לכן, סבל גדול עשוי להיות מנוע רב עוצמה לחקירה פנימית. כיצד ניתן לחקור בצורה מעשית את השאלה למה
אני לא רוצה לסבול? ישנה הצעה מעשית: לרשום על דף את כל הדברים שגורמים לך להרגיש רע באמת. להתבונן בהם ולשאול: למה
אני לא רוצה לסבול את הדבר הזה?. להרגיש את הסבל תוך כדי השאלה, ולא להסתפק בתשובה אינטלקטואלית שטחית. אפשר גם לבצע פעולה פיזית כמו לנכש עשבים, ובזמן העבודה להתרכז בשאלה למה
אני לא רוצה לסבול?, מתוך הרגשת הסבל עצמה. כך אפשר להגיע לתובנות עמוקות יותר. ככל שמתעמקים בשאלה, היא הופכת משמעותית יותר, והתשובה שמתגלה יכולה להיות ... בטוח או לא בטוח?. שאלות אלו יכולות לדחוף את האדם לעומק הסבל וגם לעומק החקירה, עד שנחשפות התשובות העמוקות ביותר. כיצד מסכמים את המסר המרכזי? המחשבה
אני לא רוצה לסבול היא שורש הכאב, כי היא יוצרת התנגדות למציאות. מומלץ לחקור בכנות וביסודיות מדוע לא רוצים לסבול, בלי לפחד מהאפשרות לגלות סיבה טובה מאוד ... אותו. כך או כך, החקירה פותחת אפשרות לחיים שונים בתכלית. חיפוש האמת והקשר לרצון שלא לסבול טכניקות להתבוננות פנימית בעת חוויית כאב היפוך המחשבות:
אני לא רוצה לסבול לעומת אני רוצה לסבול התמודדות עם סבל כזרז להתפתחות אישית הקשר בין סבל, אמת וחופש רגשי שאלה: אני רוצה לעשות סימולציה של היפוכים, טוב ... רע? הבעיה היא שכואב לי, מה טוב בזה, ומה רע בזה? אליעד: מה רע בזה? שאלה: זה מגביל אותי, שאני לא נהנה מהם. אליעד: ומה רע בזה, ובסוף מה הבעיה? שאלה:
אני לא רוצה את זה. אליעד: ומה הבעיה בזה? שאלה: אני רוצה שיהיה אחרת. אליעד: אז מה הבעיה, האם חייב להיות מה שאתה רוצה? שאלה: רצוי. אליעד: אז הנה המציאות ... לי? והוא עונה שהוא לא יודע. האם היית מקבל את זה. יש בתוכך כוח שאומר שהוא לא רוצה לסבול. עכשיו, הלא רוצה לסבול, זה כאילו להגיד לך, תיסבול. להגיד,
אני לא רוצה לסבול, זה כאילו להרביץ לך. המחשבה שאומרת,
אני לא רוצה לסבול, היא מרביצה לך, כי אם היא לא הייתה, לא היה כואב לך. כשאתה אומר,
אני לא רוצה לסבול, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, היא עצמה מרביצה לך. אתה יודע מי מרביץ לך? רק המחשבה שאומרת,
אני לא רוצה לסבול. כי אם אני הורג את המחשבה שאומרת
שאני לא רוצה לסבול אתה לא יכול יותר לסבול. אז מי האויב המרכזי שלך? המחשבה, התפיסה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול. יש מישהו בתוכך, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה ... היא אחראית לכל הסבל שהיה לך אי פעם, ואם אי פעם תסבול, זה יהיה רק בגללה. תבין שזה סוג של אויב שהוא השורש של הסבל. שאלה: מה שהבנתי, שכאשר אני אומר
שאני לא רוצה לסבול, למעשה אני כבר מתנגד, אני מתנגד למציאות. אז איך אני משחרר את המחשבה הזאת? אליעד: אי אפשר. המטרה כאן היא לא לשחרר את המחשבה, אלא המטרה ... את עונה לי שאתה לא יודע. אני רוצה שתקח ברצינות את השאלה הזאת, ותחקור אותה ותפצח אותה, זאת שאלה רצינית ביותר, אם יש שאלות רציניות, זאת אחת מהם. למה
אני לא רוצה לסבול? זוהי שאלת מפתח. ואתה לא מתיחס ברצינות למחשבה הזאת. אם באמת לא היה אכפת לך מהשאלה הזאת, והיית מתייחס אליה בזלזול, זה טוב מאוד. למשל מרביצים לך, ובאה מחשבה שאומרת,
אני לא רוצה לסבול, אז אתה מזלזל במחשבה, אין לך כוח אליה, לזלזל במחשבה עד הסוף. אבל אתה, אם מרביצים לך, והיא אומרת שהיא לא רוצה לסבול, אתה מתייחס למחשבה בכבוד, כן נכון,
אני לא רוצה לסבול, זה לא טוב שאני סובל. אז אם אתה מתיחס למחשבה בכבוד, אז תכבד אותה יותר, תבין למה היא פה, מה היא עושה פה, איך הגיע לפה? אבל אתה מזלזל, לא אכפת לך. אל תזלזל, זוהי מחשבה רצינית. אם אין לך כוח לבדוק, אז זלזל בה, אבל עד הסוף. אם אתה מוחק את המחשבה שאומרת,
אני לא רוצה לסבול, באותה שנייה אתה אלוהים. אתה לא צריך יותר לעשות כלום. בשנייה שאתה אומר, לא אכפת לי מהמחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, אז אין לך יותר שום חסרונות, שום בעיות, שום שאלות, שום דבר. ולכן צריך לגלות מי שלח את המחשבה הזאת אליך. האם במקום לחשוב,
אני לא רוצה לסבול, - האם אתה יכול להגיד, אני רוצה לסבול. קרה פעם שאמרת, למה שאני לא ארצה לסבול, אני רוצה לסבול, בה לי לסבול היום, לא סובל מספיק. הסבל ...