איך לא להרגיש רע בלי סיבה? איך לא להרגיש רע בלי היגיון? איך לא לעשות דברים בלי סיבה? איך לא לסבול בלי סיבה? איך לא לרצות בלי סיבה? איך לעשות דברים עם סיבה? נטל ההוכחה איך להפסיק להרגיש רע בלי סיבה ברורה? אליעד כהן מסביר כיצד אדם יכול למנוע מעצמו תחושות שליליות ורצונות חסרי היגיון על ידי הרגל פשוט אך משמעותי: לא לעשות דברים בלי סיבה. אדם לעיתים מרגיש רע מכיוון שיש לו רצון שלא מתממש. כאשר אדם רוצה משהו וזה לא קורה, נוצר בו תסכול ותחושה רעה. הפתרון שאליעד מציע הוא ללמד את המוח שלנו לפעול באופן מסודר, תמיד עם סיבה ברורה ומוגדרת. ברגע שניצור הרגל שבו איננו פועלים ללא סיבה ברורה, המוח מתרגל שלא לפתח רצונות ללא סיבה. כתוצאה מכך, נחסוך מעצמנו סבל מיותר ותחושות שליליות שאין להן בסיס אמיתי. למה להפסיק לעשות דברים בלי סיבה? אליעד מביא דוגמה מפורטת להשוואה בין שני סוגי אנשים: אדם הראשון אומר לעצמו שכל דבר שהוא רוצה לומר או לעשות - הוא יעשה, אלא אם הוא מזהה סיבה טובה שלא לעשות זאת (למשל, חשש מנזק כלשהו). האדם השני מתנהג בדיוק הפוך ואומר לעצמו שהוא לא יעשה שום פעולה ולא יגיד שום דבר, אלא אם כן יש לו סיבה מוצדקת לפעול או לדבר. האדם הראשון מאפשר לעצמו לפעול או לדבר סתם, כי ככה בא לו, כל עוד הוא לא מזהה נזק או סיבה להימנע. האדם השני תמיד יחפש סיבה טובה לפני פעולה. לפי אליעד, ההתנהגות של האדם השני עדיפה בהרבה, מכיוון שהיא יוצרת סדר ודיוק מחשבתי, ומונעת בלבול ... חסרי בסיס. איך נוצרת תחושת ריקנות וחוסר סיפוק? אליעד מסביר שכאשר האדם מרגיל את עצמו לעשות דברים סתם, ללא סיבה או בלי סיבה ברורה, הוא למעשה מלמד את המוח שלו שזה לגיטימי שדברים יקרו בלי סיבה. כך, כאשר האדם פתאום יחווה תחושה רעה, המוח יתקשה לשאול את עצמו למה הוא מרגיש כך. זאת משום שהמוח התרגל שאין צורך בסיבה ברורה. כתוצאה מכך, האדם יישאר תקוע בתוך הרגשה שלילית ללא היגיון ברור. הדוגמה של אליעד בנושא היא על אדם שמעביר ערוצים בטלוויזיה בלי סיבה, רק כי התחשק לו, או בוחר פעולות אקראיות בלי סיבה ברורה. אם מתרגלים לפעול בלי סיבה, בעתיד גם יופיעו תחושות לא נעימות ורצונות חסרי בסיס, וכך תיווצר תחושת חוסר סיפוק או אי - שקט פנימי. איך הרגל ברור של פעולה עם סיבה מפחית סבל? על מנת למנוע רגשות שליליים חסרי הסבר, אליעד מדגיש שחשוב להרגיל את עצמנו כבר בחיי היום - יום לעשות רק פעולות שיש להן סיבה ברורה ומוצדקת. אם נשאל את עצמנו תמיד למה אנו עושים פעולה כלשהי, ואם לא נמצא סיבה - פשוט לא נעשה אותה. התרגול הזה גורם למוח להפסיק לייצר רצונות סתם, וכך באופן טבעי נפסיק להרגיש רע ללא היגיון ברור. לדברי אליעד, אם האדם יתרגל מספיק זמן לעשות רק דברים עם סיבה ברורה, הוא ימצא שבעתיד יהיה לו קל יותר להשתחרר מתחושות שליליות או רצונות חסרי בסיס. ברגע שיעלה רצון חסר סיבה, האדם יזהה בקלות שהרצון הוא מיותר, וכך לא ייצמד אליו, וכתוצאה מכך לא יסבול. מה לעשות כדי למנוע רגשות שליליים ורצונות חסרי בסיס? ההמלצה המעשית של אליעד היא ליצור הרגל ברור: לפני כל פעולה, לשאול: מה הסיבה שאני עושה את זה? אם אין סיבה ברורה, פשוט להימנע מהפעולה. כך נוצר הרגל שימנע בעתיד תחושות לא נעימות ורצונות לא מוצדקים. לדברי אליעד, ככל שהאדם ... משמעותית את הסבל שלו בחיי היום - יום, וייצור בסיס נפשי יציב ורגוע יותר. איך לא להרגיש רע בלי סיבה? למה אנשים מרגישים רע ללא סיבה? איך לא לעשות דברים בלי היגיון? איך להפחית סבל נפשי? איך ליצור הרגלים נכונים? מה גורם לתחושת ריקנות?

סיבתיות, בשביל או בגלל, בשביל התוצאה, בגלל הסיבה, איך לנתח סיבה ותוצאה? ניתוח סיבתיות בצורה נכונה, טעויות חשיבה בניתוח סיבתיות, הפרעת נפשיות וניתוח סיבתיות שגוי, בשביל לעשות לך רע, בשביל לעשות לך טוב, טעויות חשיבה לוגיות מה ההבדל בין בגלל לבשביל ואיך להימנע מטעויות חשיבה? אליעד כהן מסביר על מושגי היסוד בגלל ובשביל, כיצד לנתח נכון סיבה ותוצאה, ואיך להימנע מטעויות לוגיות נפוצות. אליעד מתחיל בהגדרת המושגים בצורה פשוטה וברורה. הוא מדגים שהמילה בגלל מתארת מצב בו יש סיבה מסוימת שגורמת לתוצאה, כלומר, דבר מסוים קרה כתוצאה ממשהו אחר שהתרחש קודם. לדוגמה, כאשר מישהו שופך מים על הרצפה, הרצפה נהיית רטובה בגלל שהמים נשפכו עליה. כאשר אדם אומר אני רעב בגלל שלא אכלתי, הוא מתכוון לסיבה ותוצאה פשוטה וברורה. לעומת זאת, בשביל היא מילה שמניחה כוונה ומטרה מאחורי הפעולה. אם אדם עושה משהו בשביל דבר ... כי הטעות הלוגית הנפוצה ביותר שאנשים עושים היא שהם מבלבלים בין בגלל לבשביל. כלומר, כאשר תוצאה מסוימת מתרחשת בעקבות סיבה כלשהי (בגלל), אנשים רבים מניחים בטעות שהסיבה נוצרה במיוחד כדי לגרום לאותה התוצאה (בשביל). לדוגמה, אדם נפצע לאחר שמישהו בעט בו. הוא נפצע בגלל הבעיטה, אבל ... שהמשפט נאמר בשביל לפגוע. אולי הדובר כלל לא התכוון לפגוע, אלא פשוט התבטא בצורה שפורשה כפוגעת. כיצד טעויות בניתוח סיבתיות מובילות להפרעות נפשיות? אליעד כהן מסביר כי הטעות הלוגית הזו, שבה אנשים מבלבלים בין סיבה לתוצאה ובין כוונה לבין התרחשות מקרית, מובילה במקרים רבים להפרעות נפשיות כמו פרנויות או מחשבות רדיפה. אנשים הסובלים מהפרעות ... אלו מתקשים להפריד בין מה שקרה בפועל לבין הכוונה המשוערת מאחוריו, ולכן מייחסים כוונות לאנשים או אירועים, מבלי שיש סיבה ממשית לכך. דוגמאות נוספות להמחשת ההבדל בין בגלל ובשביל אליעד מביא דוגמה נוספת על גוף האדם: הגוף מאפשר לנו ... הפרחים, אך אין זה אומר שהוא קנה את הפרחים בשביל שתהיה לה ההרגשה הזו. יכול להיות שהוא עשה זאת מסיבות אחרות לחלוטין, אולי מתוך חובה או הרגל, ולא מתוך מטרה ברורה לגרום לה להרגיש אהובה. איך להימנע מהטעות הלוגית ... או סביבכם, קרה בשביל משהו. לפעמים דברים פשוט קורים ללא שום כוונה מאחוריהם. לסיום, אליעד מדגיש כי עצם העובדה שסיבה גרמה לתוצאה, אינה מוכיחה בשום אופן שהסיבה נוצרה במיוחד בשביל התוצאה. לדעתו, יש להיזהר ולהיות מודעים כל הזמן לאופן שבו אנחנו מנתחים סיבתיות, כדי להימנע מטעויות שעלולות לגרום לנו סבל מיותר. מה ההבדל בין בגלל לבשביל? איך מנתחים נכון סיבתיות? מהן טעויות חשיבה לוגיות? כיצד נוצרת הפרעה נפשית של רדיפה? איך להימנע ממחשבות שגויות?

... אני מפחד?, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?, ומה משמעותו האמיתית של הדבר הזה?, הוא יגיע למסקנה שאין באמת סיבה לפחד. הוא יראה שהפחד מגיע מחוסר הבנה שהמציאות תמיד מושלמת, גם כאשר נדמה שהיא אינה כזו. מדוע אנשים ממשיכים לחפש משמעות ולא מוצאים? אנשים רבים מחפשים משמעות כי הם מרגישים שהחיים שלהם לא מלאים מספיק, והם זקוקים לסיבה שתיתן ערך לקיום שלהם. אבל אליעד מדגיש שהחיפוש אחר משמעות הוא בעצם ניסיון למצוא אישור חיצוני למציאות הפנימית של ... החיים? איך להתמודד עם מציאות קשה? מהי תכלית החיים והאם יש לסבל תכלית? בהרצאה, אליעד מסביר את רעיון הסיבתיות והסיבות העמוקות שמאחורי כל פעולה או אירוע. הוא מתחיל בשאלה של סיבתיות, ומדבר על הרעיון של הסיבה הראשונה. אליעד מציין שכאשר אין יותר מישות אחת, כלומר, הכל מתחיל ממקום של אחדות מוחלטת, לא ניתן לדבר על סיבה או תוצאה. הוא מציין שברגע שהכל נמצא באחדות מוחלטת, לא ניתן להבדיל בין יש סיבה ואין סיבה, משום שלמעשה, לא קיימת אפילו הבחנה כזו בהתחלה. כלומר, הכל קורה בהעדר הבחנה בין סיבה לתוצאה. על פי תפיסה זו, הכוונה היא שגם אם תאמר שהכל קורה ללא סיבה, הדבר לא שונה מהותית מאמרת הכל קורה עם סיבה. האם אפשר לחוות את התכלית בכל רגע? אליעד מסביר שמאוד קשה להרגיש את התכלית במציאות היומיומית. למעשה, כל אדם ... עוסק בשאלה איך סבל יכול להפוך לחוויה של שמחה. הוא מציין שלפעמים האדם סובל, אך כאשר הוא מבין את הסיבה האמיתית של הסבל ואת החיבור שלה לתכלית הסופית, הוא יכול למצוא גם בשעת סבל משמעות רבה. הוא מציין שבסופו ... של כל רצונותינו. אליעד מציין שבסופו של דבר, בשעשעו את העולם הבא, כל אחד יוכל להבין את משמעות הרצון, הסיבה והתכלית. השעשוע האמיתי הוא להבין שהכל שייך לאלוהים, כל פעולה, כל רצון - הכל הוא חלק מהשלם. המשמעות של ... שמחה מהמציאות כמו שהיא? השעשוע של העולם הבא ופרספקטיבת אלוהים הסבל וההבנה של התכלית בעולם שאלה: כאשר חשבתי על הסיבה הראשונה, הבנתי שלא יכולה להיות סיבה כל עוד אין מצב שיש תוצאה. אליעד: אתה צריך לחשוב על זה שאם אין שתי ישויות, ויש רק ישות ... אם בהתחלה הכל אחד, אז לא שייך להגיד שיהיה ככה, אין ככה, אין תכליתיות. זה לא אומר רק שאין סיבה זה גם אומר שיש העדר סיבה. הכוונה שאין סיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל שאין סיבה, אנשים חושבים שהכל קורה בלי סיבה אבל זה לא נכון, בנקודת ההתחלה עוד אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, להגיד שהכל קורה בלי סיבה ולהגיד שהכל קורה עם סיבה זה אותו הדבר. אבל אתה חווה את החיים שקורים בשיא הסיבה, מה זה אומר? ברגע שמשהו קורה לך, למה זה קורה? מה התכלית של הדבר? זאת התכלית של הדבר. עכשיו אתה יכול להגיד שזה בלי סיבה כי אין תכלית, אבל זאת הסיבה שזה יהיה. למשל עכשיו יירקו עלי, מה הסיבה? לאן זה מוביל? כדי שיירקו עלי. שאלה: זה לא משנה אם יש סיבה או אין סיבה? אליעד: זה לא כך, את אומרת מה אכפת לי אם יש סיבה או אין, אך זאת גישה שמכילה את המציאות, הכל בסדר, אבל אתה לא נהנה מהמציאות. שאתה אומר זה מה ... או סובל פחות, אבל אתה לא נהנה. אתה לא באמת שמח, איזה כיף שזה קרה, כי אתה לא חווה סיבה. בסוף כדי שיהיה לך טוב את צריכה לרצות את הדבר, זה לא מספיק שאת לא מתנגדת, את גם צריכה ... בכל רגע. שאלה: אני אתן דוגמה, למשל באתי לכאן בגלל שאני באה, אני נהנית בגלל שאני מגיעה, אין לי סיבה. אליעד: אני לא חושב שאת נמצאת היכן שאני מדבר, האם את חווה את התגשמות כל חלומותיך בזה שאת יושבת ... להבין. רבי נחמן מביא משהו מעניין שאתה קודם דברת עליו, בנושא התוצאה, אתה אמרת בלי תוצאה לא יכולה להיות סיבה. כאן רבי נחמן מסביר שהתכלית של כל דבר נמצאת בנקודה הראשונה של כל דבר, למשל כאשר אתה קם בבוקר ... שלך, מאשר שאתה רוצה את העבודה. למשל אתה רוצה את המטרה הסופית להיות שמח, ומזה אתה גוזר הרבה תכליתיות, הסיבות שאתה עובד ומרוויח כסף, אבל למעשה האמצעים יותר מוחשיים, כי אתה כרגע עובד, המטרה שלך שאתה מדבר עם לקוח ... אתה לא חווה אחדות. החלל שנפרד מהאחדות. נחזור לתכלית, כאשר אני אומר שיש תכלית ואין תכלית זה אחד, שיש סיבה ואין סיבה זה אחד, זה לא הכוונה שכאשר קורה לך משהו עם סיבה הכוונה שזה בלי סיבה, זאת לא הכוונה, זה אומר שכשאין לך משמעות דע לך שיש לזה הרבה משמעות. אין תכלית ויש תכלית זה אמור להביא אותך לחוויה שלא תהיה מסוגל להבדיל בין סיבה לבין אין סיבה. זה לא מצב שבו אתה חווה העדר סיבה, זה מצב שבו אתה חווה שבאמת אין סיבה, אבל זה לא אומר שאין סיבה, ואפילו שתהיה סיבה אתה לא ...

... שלאדם יהיה רצון שמנוגד בצורה כלשהי, למציאות. והנה יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מבין את הסיבה שבגללה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והאפשרות השנייה היא, שהאדם לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש הרצון שלו ועל הסיבה שבגללה יש לו רצון עצמי, הוא יגלה שקיומו של הרצון העצמי של האדם, והסיבה שהרצון העצמי של האדם משתנה כל הזמן, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי שמנוגד למציאות, היא בעצם אותה הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים כולם. כי כל מה שקורה לאדם, הוא רק תת תהליך, בתוך תהליך גדול יותר, שהוא ההתרחשות של המציאות כולה, וההתהוות שלה יש מאין בכל רגע מחדש. והסיבה שבגללה יש לאדם רצון שונה מהמציאות, ובכלל זה הסיבה שבגללה המציאות שונה מהרצון של האדם, והסיבה שבגללה יש לאדם רצון עצמי, והסיבה שבגללה התודעה של האדם קיימת, והסיבה שבגללה כל הדברים קורים, היא בגלל הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שהיא סיבה אחת ויחידה, שקודמת לכל הסיבות כולן. כי לכל סיבה, יש מסובב (זה שמסובב ומניע את הסיבה). וכל מסובב, גם הוא עצמו תוצאה של סיבה אחרת ושל מסובב אחר. עד שמגיעים לנקודת ההתחלה, שבה יש סיבה ראשונה לכל הסיבות (או לנקודה שבה, לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, שזה זהה לכך שיש סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה הסיבה הזאת היא כפי מה שהיא וכולי, אז האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה, כי הכל אחד ממש. ואין הכוונה לומר שתמיד אין או תמיד יש סיבה, אלא הכוונה היא לומר, שאין בכלל מושג כזה סיבה. כי אין סיבה מוחלטת ויש סיבה מוחלטת, שניהם אחד. וכל דבר שקורה בעולם, בסופו של דבר, או שיש או שאין לו סיבה מוחלטת. ואם יש או אין לו סיבה מוחלטת, זה אותו הדבר. כי בסוף התהליך, כל דבר הוא הסיבה של ... בחשבון את כל השיקולים כולם ואת כל הרצונות כולם, ונותן לכולם מענה אמיתי בשלמות אמיתית. והסיבה הראשונה של כל הסיבות שיש בעולם, היא סיבה שלוקחת בחשבון את כל השיקולים שיש בעולם, כי היא עצמה יוצרת את כל מערכת השיקולים ... את כל האירועים). וממילא זה אומר, שהאדם סובל רק משום שהוא לא מבין את הסיבה הראשונה האמיתית של כל הסיבות. ומאחר שהאדם לא מבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, לכן הוא רוצה לשנות את המציאות. כי נדמה לו שהמציאות תהיה טובה יותר בצורה אחרת. אבל אם היה לאדם ... שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא הבנת שורש הרצון, שורש המציאות, אחדות המציאות, שורש הרגשות, שורש המחשבות, שורש הסיבות וכל התהליכים כולם, שבשורשם כולם מתאחדים לישות אחת ממש. וכאשר האדם נמצא בשלמות בתוך התודעה של האחדות, הרי ששם ...

סיבתיות, מה קדם למה הביצה או התרנגולת? סיבה לפני תוצאה, תוצאה לפני סיבה, אבולוציה, בריאת העולם, פרדוקס הביצה והתרנגולת, מה היה קודם הביצה או התרנגולת? האם יש אלוהים? סיבה ותוצאה מה קדם למה הביצה או התרנגולת? ההרצאה של אליעד כהן עוסקת בשאלה הפילוסופית העתיקה מה קדם למה? הביצה או התרנגולת?, שמהווה בסיס לדיון על רעיונות של סיבה ותוצאה, התהליכים האבולוציוניים, וההבנה של זמן. השאלה עצמה היא פרדוקס, אך השיעור לא מתמקד רק בה, אלא בחקירה פילוסופית ועמוקה של הסיבתיות וההבנה שלנו את הזמן. ההגדרה המסורתית של סיבה היא שמשהו קורה קודם לתוצאה, כלומר, הסיבה קודמת בזמן לתוצאה. אליעד מתחיל בדיון על סיבתיות ומעלה את השאלה האם כל סיבה אכן קודמת לתוצאה. הוא מציין, כי בהגדרה של סיבה ותוצאה, יש נטייה לחשוב שהסיבה תמיד קודמת לתוצאה, אבל הוא מציע שזו לא תמיד הדרך בה הדברים מתנהלים. דוגמה לכך היא, למשל, כאשר אדם מבצע פעולה מתוך כוונה להשיג תוצאה בעתיד. בסיטואציה כזו, פעולתו היא סיבה לעתיד, אבל אותה סיבה אינה באמת קודמת לה באופן הכרונולוגי. בהמשך, אליעד עובר לדון בשאלה האבולוציונית מה קדם למה? הביצה או התרנגולת?. הוא ... והביצה והתרנגולת לא תמיד היו באותם מבנים שהכרנו. הוא מציין כי, במסגרת האבולוציה, התהליכים הארוכים והמורכבים קשה להצביע על סיבה אחת בודדת שקדמה לכל. למשל, האם התרנגולת נוצרה קודם לביצה, או להיפך? הסיבה לתהליך האבולוציוני היא לא בהכרח סיבה שמתרחשת בזמן הקודם לתוצאה, במיוחד כשמדובר בתהליכים ביולוגיים מורכבים כמו האבולוציה. לכן, השאלה מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? מקבלת מימד פילוסופי נוסף, בו אין בהכרח סדר כרונולוגי מדויק בין הסיבה לתוצאה. אם נבין את זה, השאלה מקבלת צורה חדשה. הדיון של אליעד כהן עובר גם לשאלות פילוסופיות רחבות יותר, ... להבנה עמוקה יותר של הקיום האנושי ושל התהליכים שמובילים אותנו. הסוגיה של הביצה והתרנגולת, אם כך, לא מציינת רק סיבה ותוצאה מתוך גישה לינארית, אלא היא מבטאת את המורכבות הרבה של תהליכים טבעיים שמתקיימים בשני כיוונים שונים - תוצאה ועתיד שמשפיעים על סיבה, ולאו דווקא סדר כרונולוגי. אליעד מסכם את ההרצאה בכך שהוא מעלה את המחשבה האם יש בכלל סיבה אחת ברורה שמובילה לתוצאה אחת, או ששני הדברים יכולים להתקיים בו - זמנית. מה קדם למה ביצה או תרנגולת? סיבה ותוצאה האם יש אלוהים? אבולוציה ובריאת העולם הביצה והתרנגולת בפרספקטיבה פילוסופית מה קדם למה הביצה או התרנגולת? בהרצאה זו, ... בשאלה פילוסופית עתיקת יומין: מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? השאלה הזו מהווה בסיס לדיון רחב על רעיונות של סיבה ותוצאה, תהליכים אבולוציוניים, והגדרות של זמן. אליעד מציג את השאלה לא רק כפרדוקס אלא גם כדרך להבין את הקשר בין סיבה לתוצאה. ההרצאה מתחילה בדיון על מושג הסיבתיות. אליעד מעלה את השאלה האם כל סיבה חייבת להקדים את התוצאה. הוא מדגיש שכשיש סיבה ותוצאה, הגדרה מסוימת של סיבה היא שהסיבה קודמת לתוצאה, אך הוא מציין כי ההגדרה הזו אינה תמיד מוחלטת, והסיבה לא תמיד קודמת בזמן לתוצאה. הוא מציין דוגמאות מתוך החיים כדי להמחיש את הרעיון הזה, ומביא מקרים בהם התוצאה נראית כמו סיבה עתידית לפעולה מסוימת. לדוגמה, אדם יכול לבצע פעולה מתוך כוונה להשיג תוצאה בעתיד, אך באותו רגע הסיבה לתוצאה אינה עדיין קרתה. בהמשך, אליעד עובר לדיון על האבולוציה ובריאת העולם, ובפרט על השאלה מה קדם למה? הביצה ... שהתהליך האבולוציוני הוא זה שיצר את המצב הנוכחי שבו אנו רואים ביצה ותרנגולת. הוא מציין גם את הקושי בהגדרת סיבה ותוצאה, במיוחד כאשר ישנם תהליכים ביולוגיים ארוכים ומורכבים, כמו האבולוציה, שבהם קשה להצביע באופן חד משמעי על סיבה אחת שהתמידה לאורך זמן. תוך כדי הדיון, אליעד מבצע חקירה פילוסופית על איך אנו מבינים את קיום הזמן, מהו העבר ומהו העתיד, ועד כמה הגדרות אלו תורמות להבנת שאלת הסיבתיות. בהמשך, הוא מציין שייתכן שהתשובה לשאלה מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? אינה ברורה לגמרי גם מבחינה פילוסופית. הוא ... פשוטות, אך כל שאלה כזו יכולה לפתוח דלתות להבנת העולם בצורה עמוקה יותר. מה קדם למה? ביצה או תרנגולת? סיבה ותוצאה האם יש אלוהים? אבולוציה ובריאת העולם הביצה והתרנגולת בפרספקטיבה פילוסופית

סיבה ותוצאה - אקראיות דטרמיניזם סיבתיות - מהי מהותם? האם סיבה ותוצאה הן מציאות או רק תחושה? אליעד כהן מסביר בהרצאה זו באופן מפורט את מושג הסיבתיות, ואת התפיסה האנושית של קשר בין סיבה לתוצאה. האדם רגיל לחשוב שכל אירוע הוא תוצאה של אירוע שקדם לו. למשל, אם מדליקים אש ושורפים נייר, האדם מניח שהאש היא הסיבה לכך שהנייר נשרף. אך אליעד מסביר כי תפיסת סיבה ותוצאה היא למעשה תחושה סובייקטיבית בלבד ולא עובדה מוחלטת. האם אפשר להוכיח שהאש שרפה את הנייר? אליעד נותן דוגמה ... שהאש היא זו ששרפה את הנייר, אך לפי אליעד, אין באמת הוכחה חד - משמעית לכך. ייתכן שהנייר נשרף מסיבה אחרת, והאש היא רק דבר שהתרחש במקביל ולא בהכרח סיבת הבעירה. אליעד מדגיש כי למרות שנראה בבירור שיש קשר ... כולה קיימת רק ברגע אחד בודד, ללא עבר וללא עתיד. הוא מבהיר שבמציאות כזו, אי אפשר לדבר כלל על סיבה ותוצאה, כי אם יש רק רגע אחד, כל דבר יהיה גם הסיבה וגם התוצאה של עצמו. אין אפשרות לומר שאירוע מסוים גרם לאירוע אחר, כי אין אירוע קודם ואירוע הבא. כל דבר הוא סיבה לעצמו ותוצאה של עצמו בו זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות. האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה? אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן, כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון שאין סיבה ראשונה, עצם התפיסה של סיבתיות כבר מתערערת, ומדגיש בכך שהתחושה שלנו שיש קשר של סיבתיות בין אירועים, היא תחושה בלבד ולא עובדה הכרחית. האם אי - הבנת הסיבה הופכת אירוע לאקראי? אליעד מדגיש שאם האדם לא מבין את הסיבה לאירוע מסוים, הוא נוטה לחשוב שהאירוע הוא אקראי. אך הוא מסביר שזו טעות, כי העובדה שהאדם אינו מבין למה אירוע מסוים התרחש, אינה אומרת שלאירוע אין סיבה כלל. בנוסף, אם האדם חושב שהוא מבין את הסיבה, זה עדיין לא בהכרח אומר שהוא באמת זיהה את הסיבה האמיתית, שכן תמיד קיימת האפשרות שהאירוע התרחש מסיבה אחרת שהאדם לא מודע לה. האם המציאות חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה עד כה? אליעד נותן דוגמה נוספת שבה ... שאירוע אחד יחייב את האירוע הבא אחריו, ולכן כל תחושת הסיבתיות היא לא יותר מאשליה. מה המשמעות האמיתית של סיבה ותוצאה? אליעד מסכם ואומר שהתחושה של האדם שקיים קשר של סיבתיות בעולם, אינה יותר מאשר תחושה סובייקטיבית. גם אם קיימת סיבה, התוצאה תמיד יכולה להיות שונה, כיוון שהמציאות היא אפשרות אינסופית שאינה מחויבת להמשיך באותה הדרך. הוא קורא לצופים להתבונן ... להבין זאת באופן ברור יותר, ובכך להגיע להבנה אינסופית יותר על מהות הקיום והמציאות. האם יש קשר הכרחי בין סיבה לתוצאה? האם המציאות חייבת להיות המשכית? סיבתיות - מציאות או אשליה? מהי אקראיות ומהי דטרמיניזם? האם יש משהו שמבטיח את קיום המציאות? הפעם אני רוצה לתת נקודת מבט, על אחת מהנחות היסוד של התודעה האנושית והיא הקשר של סיבה ותוצאה. סיבה ותוצאה, כל דבר בעצם מביא לאירוע אחר, יש לכל סיבה מסובב אם קורה משהו זה בגלל שרצית את הדבר, ואם לא קרה מה שרצית, זה היה אקראי. כמו לדוגמה, ... קרה אבל זה שזו תחושה, זה לא אומר שבגלל שנעשה משהו. אז אחריו בהכרח יש תוצאה לנעשה, תוצאה של הסיבה. ומי שיתבונן, ויחשוב שאילו היה רק רגע אחד, לא היה שייך שיהיה סיבה ותוצאה, אם המציאות כולה היתה רק רגע אחד לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית. ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה. וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה בעולם, זו רק תחושה. ועוד נקודת הסתכלות, אם יש אירוע והאדם מבין למה זה קרה, אז מבחינתו יש סיבה למה זה קרה ואם הוא לא מבין למה זה קרה, אז מבחינתו אין סיבה, אבל זה שאתה לא מבין למה זה קרה זה לא אומר שאין סיבה, וזה שאתה חושב שאתה מבין מה הסיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל ש... אלא בכלל יכול להיות שזה קרה למרות ש... כמו שהאש שורפת את ... שהנייר נשרף. זה שמתרחש משהו ונראה שהוא התוצאה לדבר שקדם לו, זה לא אומר בהכרח שהדבר שקדם לו הוא הסיבה, גם אם נראה שכך הדבר. אחת מהנחות היסוד של האדם, שהמציאות צריכה להמשיך להיות כפי מה שהיא. לו יצוייר ... דמיוני האם זה מחייב שבעוד רגע לא יהיו לה 6 אצבעות? ואני מחדד, הרגע הקודם, אתה רק מרגיש שהוא הסיבה לרגע הזה, כי הסיבה היא לא מחייבת את התוצאה, זו רק תחושה של המשכיות. כי המציאות יכולה להביא לתוצאה ...

אסטרטגיה רוחנית, אושר אקראי, אושר סיבתי, הארה רוחנית אקראית, הארה רוחנית סיבתית, סבל אקראי, סבל סיבתי, אקראי או סיבתי, רוחניות סיבתית, רוחניות אקראית, דרך רוחנית האם ניתן להחליט החלטה בלי תהליך מחשבתי? אליעד מסביר בצורה מפורטת כי אנשים רבים חושבים ... לא הייתה קיימת עדיין מחשבה שיכלה להחליט אם בכלל להתחיל לחשוב או לא. ההחלטה הזו הייתה אקראית לחלוטין, ללא סיבה מודעת, והיא דומה להחלטה השרירותית הראשונה של התודעה להזדהות עם המחשבה הראשונה שעלתה בה, למשל בעקבות שמיעת רעש ראשון לאחר הלידה. אליעד מדגיש שכמו שההחלטה הראשונה בתודעה לא הייתה סיבתית ולא נבעה ממחשבה קודמת, גם היום ניתן להחליט החלטות ללא צורך בתהליך מחשבתי מורכב. הוא טוען שהקושי שלנו להפסיק לחשוב או להשתחרר מתהליך מחשבתי מסוים נובע מהעובדה שהתהליך עצמו התחיל בצורה אקראית וללא סיבה ברורה. למה קשה לנו להשתחרר ממחשבות או רצונות מסוימים? אליעד מסביר שהקושי להשתחרר ממחשבות או מרצונות נובע מכך שהרצונות האלו התחילו בלי סיבה מודעת. מאחר והרצונות והמחשבות הופיעו בצורה שרירותית, ללא סיבה וללא היגיון ברור, אנחנו מתקשים להתמודד איתם או להפסיק אותם. הדוגמה שאליעד נותן לכך היא תחושת הצמא: אנחנו לא ... ואנחנו מגיבים לו. מכאן הוא מסיק שההתמודדות עם רצון או מחשבה שהחלו בצורה אקראית קשה במיוחד, כי אין מאחוריהם סיבה ברורה שאפשר להתווכח איתה או לשלול אותה. מה הדרך הטובה להתמודד עם מחשבות אקראיות או שרירותיות? אליעד מציג שתי ... להתמודדות עם מחשבות או רצונות שרירותיים ואקראיים: גישה אקראית (משוגעת): להגיב למחשבות באותה רמת אקראיות. כלומר, פשוט להחליט בלי סיבה נגדית שאין הבדל או לא אכפת לי ולסגור את העניין מיד. הגישה הזו אמנם חזקה, אך הבעיה שלה היא שהיא זמנית בלבד, כי היא אינה מבוססת על שכל יציב ויכולה להתהפך במהרה. גישה סיבתית (רציונלית): להתמודד עם מחשבות אלו על ידי שימוש בתהליך מחשבתי רציונלי ומבוסס סיבה והיגיון. בגישה הזו, אליעד מסביר שאפשר לנהל משא ומתן עם המחשבה או הרצון השרירותי, אבל הסיכון כאן הוא שהגישה ... יכול להוכיח את שני הצדדים - גם את הטוב וגם את הרע. אליעד מדגיש כי שתי הגישות האלו (האקראית והסיבתית) הן בעלות חסרונות ויתרונות זהים מבחינת התוצאה, ולכן אף אחת מהן לא באמת עדיפה על השנייה בצורה מוחלטת. מדוע אף גישה - סיבתית או אקראית - לא יכולה לפתור את הבעיה? אליעד מסביר שהבעיה המרכזית היא שגם הגישה האקראית וגם הגישה הסיבתית יכולות באותה מידה להוביל אותנו למסקנה ההפוכה מזו שרצינו. אם נבחר בגישה הסיבתית, נוכל בעזרת ההיגיון שלנו להשתכנע בשני הצדדים באופן שווה - שהעולם טוב או רע. וגם בגישה האקראית, אנחנו יכולים באותה מידה להחליט שהעולם טוב או רע ללא סיבה מוצדקת. הוא מציין שהבעיה אף מתחדדת יותר מכיוון שגם תהליך החשיבה עצמו (סיבתי או אקראי) יכול להיות מושפע מהחלטות אקראיות קודמות שלנו, מה שגורם לנו לחוסר יציבות מוחלט במסקנות שלנו לגבי המציאות. ... להחליט ככה זה וזהו, בצורה מוחלטת. מצד שני, להשתמש גם בשכל וברציונליות כדי להצדיק את ההחלטה ולתמוך בה בצורה סיבתית. אך גם אסטרטגיה זו, הוא מבהיר, אינה מושלמת, משום שבסופו של דבר גם השכל יכול להצדיק את שני הצדדים ... מדוע ההבנה של הבעיה עצמה היא הפתרון? אליעד טוען שההבנה האמיתית והעמוקה של הבעיה - העובדה ששני התהליכים, אקראי וסיבתי, מובילים לאותן מסקנות הפוכות - היא עצמה הפתרון לבעיה. כאשר אדם מבין באמת, לא באופן תאורטי אלא באופן מוחשי ... בין ההבנה שלו לבין החוויה הממשית שלו, וכך בהדרגה להשתחרר באמת מהקונפליקט. איך להשתחרר ממחשבות אקראיות? מהי החלטה שרירותית? סיבתיות מול אקראיות ברוחניות איך להפסיק לחשוב? מה לעשות כשהשכל סותר את עצמו? האם אפשר להחליט בלי לחשוב?

... בצורה הבאה: אם נאמר שלחלק מהדברים יש תכלית ולחלק מהדברים אין תכלית, נשאל את השאלה הבאה: האם יש תכלית וסיבה מדוע לחלק מהדברים יש תכלית ולחלק מהדברים אין תכלית? ואם נאמר שיש סיבה מדוע לחלק יש תכלית ומדוע לחלק אין תכלית, הרי שבעצם אמרנו שלכל דבר יש תכלית. ואם נאמר שאין תכלית וסיבה, מדוע יש דברים שיש להם תכלית ומדוע יש דברים שאין להם תכלית, הרי שהמשמעות היא שאין שום תכלית לשום דבר. כי לומר שיש לחלק מהדברים תכלית, פירושו שיש סיבה בנקודת ההתחלה של הדברים, שבגללה הדברים הם כפי מה שהם. ואם לחלק מהדברים אין סיבה. הרי שבנקודת ההתחלה שנוצרו הדברים, הרי שלא באמת הייתה סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה. ואכ, לומר שלחלק מהדברים יש ולחלק אין סיבה, המשמעות היא שבנקודת ההתחלה נעשו דברים בלי סיבה, ואכ אין משמעות לסיבה כלשהי בנקודת ההתחלה. כי אם יש סיבה מדוע לחלק יש סיבה ולחלק אין סיבה, הרי שיש סיבה לכל דבר. ואם אין סיבה מדוע לחלק יש סיבה ולחלק אין סיבה, הרי שבנקודת ההתחלה שבה נוצרו הדברים ונפרדו זה מזה, אלו לאירועים עם סיבה ואילו לאירועים בלי סיבה, הרי שאם לחלוקה עצמה אין סיבה, הרי שהאין סיבה, קודם לנתינת הסיבה לדברים, ואכ כל הסיבות של הדברים שיש להם סיבה, הן חסרות משמעות. ונוסיף להבהיר: אם נאמר שיש דברים שאין להם סיבה ויש דברים שיש להם סיבה, הרי שנשאל: מהי הסיבה שבגללה הוחלט שיהיו דברים עם סיבה ושיהיו דברים בלי סיבה. ואם נאמר שיש לכך סיבה, הרי שיש סיבה גם לדברים שאין להם סיבה. ואם נאמר שאין סיבה מדוע יש דברים עם או בלי סיבה, הרי שהמשמעות היא שתהליך יצירת הדברים עם ובלי סיבה, הוא עצמו נעשה בלי שכל וסיבה. ואכ אין משמעות לסיבות שנוצרו בו. כי אם אין סיבה מדוע יש סיבה, אכ אין משמעות גם לסיבה עצמה. כי אם יש סיבה לכל הסיבות, הרי שיש משמעות לכל הסיבות. אבל אם אין סיבה לכל הסיבות, דהיינו, אם בנקודת ההתחלה אין סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה, הרי שיש אקראיות בנקודת ההתחלה ללא סיבה, ואכ אין משמעות ליצירת הסיבות עצמן. כי אם נאמר שאין סיבה מדוע חלק מהדברים יש וחלק מהדברים אין להם סיבה, המשמעות היא שבעצם הדברים ...

האם יש סיבה לחיות? למה לחיות? מה הסיבה לחיות? רצון לחיות, רצון למות, רצון להתאבד, סיבה למה לחיות, סיבה למה לא להתאבד, לא רוצה לחיות, רוצה למות, לשכנע מישהו לא למות, לשכנע מישהו לא להתאבד, למה לא למות? האם יש סיבה אמיתית לחיות או למות? כאשר בן אדם שואל את עצמו למה לחיות, הוא מחפש משמעות או סיבה שתיתן לו כוח להמשיך. אליעד כהן מציג בהרצאה את השאלה החשובה והעמוקה הזו: האם קיימת בכלל סיבה מוחלטת לחיות? אליעד מסביר שלשאלה זו אין תשובה מוחלטת, אלא רק תשובות יחסיות, זמניות וחלקיות. הוא נותן דוגמה לכך ... כל שאלה נוספת. זו נקודה קריטית להבנה: כל תשובה לשאלה למה לחיות? תהיה יחסית בלבד, לא מוחלטת. אם אין סיבה לחיות, האם כדאי למות? אליעד מתמודד עם המחשבה של אנשים שחושבים: אם אין סיבה אמיתית לחיים, אז אולי עדיף כבר למות? הוא מסביר שהמחשבה הזאת נובעת מחוסר הבנה עמוקה של השאלה. הוא מדגים ... בבוקר, רע לו מאוד, והוא חושב שאם הוא ימות, הוא יפתור את הבעיה. אבל אז הוא תוהה האם יש סיבה שבכלל יחיה, ולכן הולך לחקור את השאלה. הוא שואל אנשים ולא מוצא תשובה מספקת. כשהוא מגיע למסקנה שאין באמת סיבה, הוא עלול לחשוב שעכשיו כבר מותר לו למות. אבל אליעד מדגיש שזה לא נכון: אם בן אדם יגיע להבנה מוחלטת שאין סיבה לחיות, באותו רגע הרצון למות ייעלם, כי אם אין סיבה מוחלטת לחיות, אז אין גם סיבה מוחלטת למות. למעשה, הרצון למות נובע מההנחה הסמויה שיש משמעות כלשהי, שאם החיים רעים אז כדאי למות כדי להפסיק ... יתאמץ לעשות שום דבר - לא למות ולא לחיות. מדוע אנשים רוצים להתאבד ומה הטעות שלהם? אליעד כהן מסביר שהסיבה שאדם רוצה למות היא תמיד בגלל שהוא סובל או חווה חוסר משמעות בחייו, והוא מניח שבמוות הסבל או חוסר ... זאת בצורה ברורה יותר, אליעד מביא דוגמה נוספת של אדם שרצה להתאבד אך לא עשה זאת מפני שהייתה לו סיבה מסוימת, למשל בגלל שאסור לו מבחינה מוסרית או דתית. אותו אדם לא התאבד בגלל סיבה ספציפית חיצונית, כגון חוק או אמונה. אך מה יקרה אם הסיבה תיעלם פתאום? למשל, אם יתגלה שאין איסור להתאבד? האם זה אומר שצריך למות מיד? לא. כי אם הסיבה לחיות אינה מוחלטת, הרי שגם הסיבה למות אינה מוחלטת. מה ההבדל בין הבנה חלקית להבנה מוחלטת שאין סיבה לחיות? אליעד מסביר הבדל חשוב מאוד בין אדם שחושב שאין סיבה לחיות לבין אדם שבאמת מבין שאין סיבה לחיות. אדם שבאמת הבין שאין שום סיבה לחיות, לא יהיה מוטרד בכלל מהשאלה אם להתאבד או לא. הוא יהיה במצב פסיבי. לעומת זאת, אדם שמוטרד ומתייסר ... סימן שהוא עדיין מחפש משמעות או מניח שישנה משמעות, ולכן הוא עדיין סובל ומוטרד. אליעד מסביר שאם באמת אין סיבה מוחלטת לחיים, אז אין גם סיבה מוחלטת למות, ולכן הרצון למות הוא סימן שהאדם עדיין לא הבין באמת שאין משמעות. הרצון למות מעיד שהאדם לא הגיע לתובנה האמיתית והעמוקה שאין סיבה אמיתית לחיים. אם הוא היה מגיע לתובנה הזאת באמת, הוא היה נעשה שווה - נפש לגמרי, ולא היה מתייסר או מוטרד כלל מהשאלה אם לחיות או למות. למה לא צריך לפחד להודות שאין סיבה מוחלטת לחיות? אליעד כהן מסביר שאין צורך לפחד מההכרה שאין סיבה מוחלטת לחיות, כי ברגע שאדם באמת יכיר בזה, הוא לא ירצה למות ולא יזיק לעצמו בשום צורה. הרצון לפגוע ... נפשי אמיתי ולמצב של איזון ושלווה. למה לא להתאבד? האם יש משמעות לחיים? איך לשכנע מישהו לא להתאבד? מה הסיבה לחיות? מה לעשות כשאין טעם לחיים? איך להתמודד עם רצון למות?

... כרגע המציאות היא כפי מה שהיא, וממילא האדם מקבל אותה כפי מה שהיא, או שהאדם עדיין לא מבין את הסיבה של המציאות, ואז הוא כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. ובחוש ניתן לראות, שלא משנה מה יהיה לאדם בחיים, ... מאושר באמת עד לרמה כזאת שהרצון שלו יתאחד עם המציאות בשלמות, היא על ידי זה שהאדם יבין למה ומה הסיבה שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואז ממילא תהיה התאחדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. שזאת הרמוניה אמיתית ... אדם שחושב שהוא אבן ושרוצה להיות אבן. אבל אבן הוא לא יהיה. והמציאות שלנו היא אין סופית. דהיינו, רצף הסיבה תוצאה של המציאות הוא אין סופי. כי האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, משום שהיא אין סופית. וממילא האדם לא יכול להבין את המציאות. ונסביר: כי אם נתבונן על תופעת הסיבתיות שיש בעולם שלנו ועל רצף הסיבה תוצאה, נראה שהרצף הזה הוא אין סופי לשני הצדדים שלו. כי לכל סיבה, יש סיבה אחרת שקודמת לה. וכל סיבה שלא תהיה, תמיד ניתן יהיה לשאול מה הסיבה שלה עצמה. כי אם יש לדוגמה חוק ראשון כלשהו, הרי שניתן לשאול מהי הסיבה שבגללה החוק הראשון של המציאות הוא כפי מה שהוא. ואם נתרץ כל תירוץ שהוא ונמצא כל סיבה שהיא, מדוע החוק הראשון הוא כפי מה שהוא. דהיינו, נמצא את החוק הראשון יותר, עדיין נשאל, וזה עצמו מה הסיבה שלו. כי מי החליט שהחוק הראשון ושהסיבה הראשונה תהיה כפי מה שהיא. וכך הדבר הזה נמשך עד אין סוף ללא נקודת עצירה כלשהי. והסיבה הראשונה רחוקה ממחשבתו של האדם, בדיוק כמו שהאדם לא יכול לדמיין את הרגע האחרון של הזמן, או את המקום הרחוק ביותר, או את המספר הגדול ביותר. כי האדם לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף עצמו. ומאחר שהסיבה הראשונה היא נמצאת במרחק אין סופי מהאדם, לכן האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של המציאות. אבל מצד שני האדם רוצה להיות מאושר. וכדי להיות מאושר על האדם להבין את המציאות בשלמות. וכדי להבין את המציאות בשלמות, לשם כך על האדם להבין בשלמות את השכל שלפיו פועלת המציאות, דהיינו, את הסיבה הראשונה. וזה כמובן לא אפשרי עפ השכל כנל. וזה בעצם הסוד הגדול יותר, שמסביר את האמת מדוע האדם לא ... מאושר לעולם לא יעזרו לאדם. משום שלהיות מאושר פירושו לרצות את המציאות, וזה תלוי בהבנת המציאות, וזה תלוי בהבנת הסיבה הראשונה, וזה אינו אפשרי. ולכן האדם לא יכול לעולם להיות מאושר בשלמות (והפתרון בהמשך). לפחות לא עפ כל הדרכים ... שמוכרות בימינו אנו. כי שום דרך בעולם של איך להיות מאושר, לא יכולה למצוא פתרון לאדם איך להבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי הסיבה הראשונה תמיד תהיה במרחק אין סופי מהאדם. וממילא כל השיטות של איך להיות מאושר, הן טובות לאדם כמו כוסות רוח למת. וזאת הסיבה שבני האדם בעולם מרגישים שהם מסתובבים סביב הזנב של עצמם. כי מהות העניין של האדם שמסתובב סביב הזנב של עצמו, היא שהאדם חוזר על עצמו במעגלים. וזה בדיוק זהה לתהליך של מי שמחפש את הסיבה הראשונה, שגם הוא חוזר על עצמו במעגלים ללא נקודת עצירה. וכל חוסר האושר שיש בעולם, וכל העצבות שיש בעולם, ... שחושבים שהם מאושרים, וכל בני האדם בעולם, גם אם ישבו כולם ביחד וינסו למצוא את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, כדי להבין את המציאות, הם לא יצליחו לעשות זאת. משום שתמיד יהיה ניתן לשאול, מה הסיבה של הסיבה עצמה ... כל השכל שיש בעולם מכל סוג שהוא, הוא כולו הקדמות שאמורות לגרום לאדם להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי למרות שהדבר אינו אפשרי ברמה לוגית כנל, הרי שברמת המציאות המעשית יש דרך להבין מהי הסיבה הראשונה. וכל השכל שיש בעולם, הוא כולו הסברים מהי הסיבה הראשונה הזאת של כל הסיבות. ומאחר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא אין סופית בגודל שלה. משום כך היא מפוזרת בכל החוכמות שיש בעולם. כי בכל חוכמה שיש בעולם, יש בה חלק כלשהו מהשכל של סיבת כל הסיבות. ומי שהוא חכם אמיתי, הוא מי שהגיע לשורש השכל של כל הדברים שיש בעולם. שהיא סיבת כל הסיבות, שהיא החוקיות הראשונה שלפיה פועלים כל החוקים שיש בעולם. ומי שרוצה להגיע אל השכל הזה של כל המציאות, עליו ... לנסות להבין את החוקיות של כל הדברים שיש בעולם. ודרך זה לבסוף האדם יבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. וכאשר החכם האמיתי אומר איזה דיבור כלשהו, הוא תמיד עוטף בתוכו עבור השומע, את השכל של הסיבה של כל הסיבות. כי למרות שהשכל של כל הסיבות נמצא בכל העולם, הרי שהאדם לא יודע מה בדיוק לחפש בתוך כל החוכמות שיש בעולם. והחכם האמיתי שהוא יודע את הסיבה של כל הסיבות, ושהוא רואה כיצד היא באה לידי ביטוי בכל דבר שיש בעולם, כאשר הוא נותן עצה לאדם בכל נושא שהוא, הוא מלביש בתוכה לאדם את צורת המחשבה הנכונה, שבאמצעותה יוכל האדם להתבונן על ההתגלות של סיבת הסיבות בתוך האירועים שלו. כי התשובה לשאלת כל השאלות, נמצאת אל מול עיניו של האדם. אבל האדם הוא כעיוור באפילה ... הדברים בעולם. ולא יכול להיות אפילו לא דבר אחד בעולם, שלא תבוא בו לידי ביטוי הסיבה הראשונה של כל הסיבות. אלא שהאדם לא מבין ולא יודע לעשות את הקשר, בין מה שהוא רואה ושומע, לבין הסיבה של כל הסיבות של המציאות. והחכם האמיתי שיודע את סיבת כל הסיבות, ורואה את ההתגלות שלה בכל דבר בעולם, כי הרי כל הדברים שבעולם הם התגלות שלה, ממילא הוא מאיר לאדם את הדרך שגם הוא יוכל לראות את התגלות הסיבה של כל הסיבות בכל דבר. והדרך לראות את סיבת הסיבות בכל דבר, היא על ידי צורת המחשבה של האדם. כי העיקר הוא כיצד האדם מנתח את הדברים שאותם הוא ... על ידי זה האדם מתחיל להסתכל על המציאות בצורה ייחודית. ועל ידי זה בסופו של דבר מאירה לאדם סיבת הסיבות שיש בכל דבר. ועל ידי זה האדם הופך להיות מאושר באמת ובשלמות.