... סיבה חזקה בדיוק באותה המידה. שאז כל דבר הוא סיבת עצמו, שזו שלמות הסיבתיות והאקראיות כאחד. ואם נאמר שיש סיבה ראשונה לכל דבר, אז עדיין נוכל
לשאול, מפני מה הסיבה היא כך ולא אחרת? ומפני מה רצף הסיבה תוצאה, שיוצא מהסיבה הראשונה, מפני מה הוא כך ולא אחרת? ... הסיבתיות, שגם אותו הוא תופש בצורה שקרית. ונמצא אם כן, כי הסיבתיות והאקראיות, הם אחד ממש. וכל דבר הוא סיבת עצמו, והסיבה והתוצאה הם אחד.
והשאלה הנשאלת היא, אכ מה בעצם יוצר את השינויים האלו שבין האירועים עצמם. כי אם באמת כל דבר הוא סיבת ... ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם
שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם
שואל מהי מהות האירועים, עליו
לשאול האם האירועים האלו, אכן באמת מתרחשים? ועד שהאדם לא יבין מהי מהות ההתרחשות עצמה, דהיינו, מהי מהות הדברים ... להיות ישנו? בלי להבין מה גורם לדבר להיות קיים, אי אפשר להבין, מה גורם לו להיות קיים בצורה כלשהי. ומי שרוצה להבין למה צורה כלשהי קיימת, עליו
לשאול את עצמו, למה בכלל הדבר קיים? ולמה בכלל משהו קיים? ורק אחכ לנסות להבין, ולמה הקיום הוא דווקא בצורה הזאת? ומי שרוצה להבין, למה הוא עושה את מעשיו, דהיינו, להבין את סיבת צורת הרצון שלו, עליו
לשאול, למה בכלל יש לי רצון? ולמה בכלל אני קיים? כי גם האני, הוא רק צורה, שנפרדת ממה שאינו אני. ועד שהאדם לא ... ועד שהאדם לא יבין את מהות הדבר הראשון שקיים, שהוא המהות של הכל, האדם לא יבין שום דבר באמת. וכאשר האדם מתבונן על הזמן ועל המקום, על האדם
לשאול את עצמו, ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? כי בלי להבין מהם המקום והזמן עצמם, אי אפשר להבין באמת שום דבר על ... והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום
שאלה כלל. ואכ לכאורה נמצאה התשובה האמיתית,
לשאלה, מהי הסיבה של כל האירועים. ולכאורה התשובה היא, שעל האדם להבין שהיש איננו, כי הרי מצד המהות האמיתית של הדברים, הכל חסר מקום וזמן לגמרי, וכאשר אין מקום וזמן, אין אירועים, ואין שום
שאלה כלל. ואעפכ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט מסוימת, האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו לגמרי, ללא שום מקום ושום זמן. ומנקודת המבט הזאת, נדמה שאין שום
שאלה כלל. ולכאורה, האדם הגיע לאחדות המציאות, ששם אין שום
שאלה כלל. והדבר הזה הוא כמעט נכון, אך לא נכון באמת. כי גם ההבנה שמהות כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש
שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ישויות שונות, עדיין צריך
לשאול, מהי סיבת היש? ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא הפך היש, נדמה לו שהוא הגיע ... האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ואז אין שום זמן ומקום כלל, ושום נפרדות כלל, וממילא אין גם שום
שאלה כלל. כי
השאלה של מה הסיבה של האירועים, היא רק מנקודת מבט שמפרידה את צורת האירועים זו מזו, ואת צורת האירועים ממהותם. אבל כאשר הכל מתאחד לישות אחת ממש, אז האדם מבין שמצד האמת אין שום
שאלה כלל. ...