... למה קשה להבין שאתה אלוהים, יש ואין כאחד, אחדות ההוויה והצורות של המציאות איך אני יכול להבין שאני אלוהים אם אני חווה את עצמי כבן אדם? בתחילת השיחה, עולה
שאלה מרכזית של אחדות ההוויה והצורה, ושמץ של חוויה אנושית - איך אני, המצומצם, חווה את עצמי רק כבן אדם ולא כאלוהים? התשובה הראשונה שניתנת היא תשובה שקרית, שטוענת שאתה חווה גם את אלוהים וגם את עצמך במינונים שונים. אבל זה עדיין מותיר את
השאלה של למה אני חווה את המינון הזה ולא אחר.
השאלה נובעת ממקום של הנחה - הנחה שיש הפרדה בין המציאות (אלוהים) וביני. הסיבה שאני שוכח שאני חלק מהמציאות היא שמצד האמת אין הפרדה כזו. ... למשל, אם אני אומר שהשולחן הוא חלק מהחדר, אני יכול להבחין שהוא חלק מהחדר, אבל לא אוכל להודות בכך שהשולחן הוא גם החדר עצמו. זהו המבנה הרגיל של השכל. כשאתה
שואל איך זה יכול להיות שאני אחד עם אלוהים, זה נובע בדיוק מההפרדה הזו. אם השולחן והחדר הם אחד, אז כל
שאלה אחרת תתפוגג. כך גם ההפרדה בין אני לבין אלוהים. ברגע שאתה מבין שאין הבדל בין השולחן והחדר, כך גם תוכל להבין שאין הבדל בין עצמך לבין אלוהים. האם יש הבדל בין צורה למהות? לאחר שההבנה מגיעה למקום בו הצורה והמהות הם אחד, מתחילים להיבחן רעיונות כמו הבחירה האישית.
השאלה למה אני לא מרגיש שאני אלוהים? מתמקדת בדיוק בניסיון להבין את ההבחנה בין הצורה למהות. אם אני אני - האם אני אלוהים או לא? ההבנה כאן ... חיצוני לך - אתה גם השמש, גם הים, וגם הצורה שיכולה להפריד בין כל אלו. ההבנה של אחדות היא שלא ניתן להפריד את מהות הצורה מההוויה כולה. ברגע שאתה מבין את זה, כל
השאלות פוסקות, והמושג של אני נעלם. איך האני מצמצם את חוויית החיים? הדימוי שהוזכר על צפייה בערוץ 22 ואחריו
בשאלה על טלוויזיה מדגים את מצב הצמצום, בו כל דבר נבדל מהדבר הבא לו. כל פעולה של האדם נראית כצמצום, שבה הוא מחפש את האידיאל, את השליטה, ... אין צורך להפריד את החיים בין יש ואין, בין מהות וצורה. ברגע שאתה מבין שאין הבדל בין השניים, תוכל להבין את ההוויה שכוללת את הכל. למה יש סבל אם אני אלוהים?
שאלה נוספת שעולה כאן היא אם אני אלוהים, למה אני סובל? התשובה היא שאנחנו עדיין נפרדים בין רע לטוב, כמו במקרה של טלוויזיה וערוצים, שבהם יש הבחנה בין יש לאין, ובחוויית החיים הרגילה תמיד נפרדים בין ישויות. אבל ברגע שאנחנו מבינים את האחדות,
נשאלת השאלה מדוע יש סבל? התשובה היא שאנחנו עדיין מפרידים בין החלקים של המציאות לבין השלם. מהות הצורה וההוויה הבדל בין נפרדות לאחדות הבנת אלוהים והאדם ההבדל בין מהות לצורה איך חוויית הסבל קשורה לאחדות?
שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע? אליעד: הוא למעשה
שואל, איך זה שאני המצומצם חווה שאני לא אלוהים? יש שתי תשובות, התשובה השקרית אומרת, שתדע לך שמצד האמת אתה חווה, גם נפרד וגם אלוהים אבל במינונים שונים. למה שקרית? כי עדיין אפשר
לשאול, למה אני חווה מינון כזה ולא אחר? עכשיו אני אסביר לך את מהות
השאלה שלך, בגלל שאתה מניח משהו אז יש לך
שאלה. אתה מניח שיש הבדל בין אלוהים אליך, ואתה אומר, אם אני הוא האלוהים הגדול, אז למה אני חווה שאני המצומצם ולא האלוהים הגדול? אבל
השאלה שלך בנויה על שתיים, על הפרדה בין אלוהים לבינך. אתה חושב שיש הפרדה בין האני המצומצם לבין המציאות, ברור לך שאתה קטן והמציאות גדולה. יש מציאות שהיא השלם ויש אותי הנפרד,
והשאלה שלך יוצאת מנקודת הנחה שיש הבדל בין המציאות לבינך המצומצם. וזה מה שאני מנסה להסביר לך שאין כלל הבדל. השכל הרגיל שמבדיל בין אני ... לא מוכן לקבל שהשולחן הוא החדר. אתה אולי מוכן לקבל שהשולחן והחדר זה אותה מהות, אבל אתה לא מוכן לקבל שהם אחד. זה שתיים זה לא אחד. ברגע שיש שתיים, אז תמיד תהיה
שאלה. אם היית בשכל מסכים שהשולחן הוא החדר, אז לא תהיה לך
שאלה מדוע אתה לא אלוהים.
השאלה שלי אליך היא, מדוע אתה לא חווה, שאתה המצומצם הוא האלוהי האין סופי? הסיבה שאתה שוכח שיש אלוהים חיצוני לך, היא שמצד האמת אין ... מהמציאות שמקיפה אותך, היא בגלל שאין מציאות שמקיפה אותך. למה? כי אין הבדל בין הצורה למהותה. הצורה הסופית זה אתה המצומצם, המהות שלך זה המציאות או אלוהים, ואתה
שואל, איך אני הצורה שמחובר למהות, איך אני שוכח את המהות? התשובה היא, שמצד האמת אין מהות, הצורה עצמה היא המהות. אבל זה לא הגיוני, מה ... חושב שהבחירה היא שלך, ולא של אלוהים, כי בסוף הבחירה היא שלך ולא של אלוהים. בסוף, אתה המצומצם הוא אלוהים. כול זמן שהאדם מפריד בינו לבין המציאות, תמיד תהיה לו
שאלה, כל מיני
שאלות שבנויות על ההפרדה ביני לבין אלוהים. אם אני גם אלוהים, אז למה אני שוכח שאני אלוהים, אבל
השאלה הזאת בנויה על הפרדה בינך לבין אלוהים. אני אומר, אין דבר כזה אלוהים, יש רק אתה. אתה צריך להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה ... תפוז אחד, ותראי שני תפוזים, אבל בתוכך תראי שיש רק אחד, שאין הבדל בין אחד לשניים, אין אצלך בחוויה להגיד שזה אחד או שניים. שלא יהיה אצלך הבדל בין דבר להיפוכו.
שאלה: זה כמו טיפה בים? אליעד: הוא שאל למעשה, אם הוא טיפה בים, למה הוא חושב שהוא מניע את עצמו, הרי הים מניע אותו? כי למעשה זאת האמת. העניין הוא שאין הבדל בין הטיפה לים. אני לא אומר לך שאתה הוא הים, אני אומר לך שאין הבדל בין הטיפה לים. וכשאין הבדל בין הטיפה לים, אז אין
שאלה למה אני חושב שאני הטיפה, או למה אני חושב שאני הים. כאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון שהוא לא שאר הדברים האחרים.
שאלה: אמרת פעם לצאת מהדמיון. אליעד: לא, מה שאני אומר עכשיו הוא יותר דמיוני מכל הדמיונות שלך גם יחד. ההסבר שאני מסביר הוא נראה דמיוני, אך מצד שני להגיד שהטיפה והים שונים זה דמיוני.
השאלה היא, מה נקרא אצלך דמיון. אם האדם מבין שהכל אחד, אז להגיד שזה שניים זה דמיוני.
שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמה להתנהלות בחיי היום יום לנושא הזה. אליעד: דוגמה, אדם רואה טלוויזיה, הוא למשל רואה ערוץ 22 והוא רוצה לראות ... הוא היה יכול, הוא היה רואה עוד 30 ערוצים, ולכן האדם תמיד בחוויה של צמצום. האדם מפריד בין לראות ערוץ 22 לבין ערוץ 30 וכו. למה האדם מפריד בין הערוצים? לכאורה
השאלה שלי לא ברורה, הרי ברור שיש הפרדה בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30. אבל מי אמר שיש הבדל בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30? בערוץ 22 יש תוכנית על ...