... את עצמו. משום, שהאדם הוא טועה, והוא חושב, שאו הכל או כלום. ושאם הוא לא יהיה איש אמת באופן מוחלט, שום דבר לא יצא לו מזה. וזה כמובן נכון, שאם האדם לא יהיה איש אמת באופן מוחלט, שום דבר מושלם, לא יצא לו מזה (למרות שהרבה טוב יחסי, יצא לו מזה בדרך). אבל הדרך להיות איש אמת באופן מוחלט, עוברת דרך זה, שהאדם עושה תמיד את מה שהוא כן יכול לעשות כפי יכולתו, גם לא באופן מוחלט. והדברים הקטנים, הם מחזקים את האדם, לעשות גם את הדברים הגדולים. ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו, לגבי הבנת ...

... ולאהוב את הוודאות. ועל האדם לשנוא את האפשרי, ולאהוב את המחויב. והכוונה היא, שעל האדם לשנוא את חוסר הוודאות המוחלטת של הידיעות שלו, ולהשיג וודאות מוחלטת לגביהן. כגון לדוגמה ידיעת האדם את קיומו, שלאדם נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה ... יהיה לא נכון. ובפועל זה אומר, שמי שרוצה טוב נצחי אמיתי, עליו לנקות את עצמו מכל האמונות שלו באופן מוחלט. ולא רק מהאמונות הגדולות, אלא אפילו מכל שמץ של אמונה. והיכן שיש ספק, יש אמונה. ועל האדם לנקות את ...

... לדוגמה האני הזה הוא משוגע, הרי שגם כל הידיעות של האדם הן טעויות. ומי שרוצה להיות בטוח במשהו באופן מוחלט, עליו לוודא את הכל באופן מוחלט. ולוודא את הכל באופן מוחלט, מתחיל בבירור הבסיס הראשון של כל הידיעות של האדם, שהיא ידיעת האדם את עצמו. ועל האדם לבדוק בשלב הראשון, ... כי אפשר לתת תיאוריות שלמות על הרצון ועל הדיכאון ועל השמחה וכיוב, אבל כל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט, מהי מהות התודעה שלו, ואיך ולמה ומדוע היא קיימת, הרי שהאדם לא באמת מבין שום דבר על עצמו באמת. ... רק צורות של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, שהאני וגם מה שאינו האני של ... הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז האני בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו שום הוויה כלל. ושאותו האין הוויה, הוא החיות של האני של האדם, בדיוק כמו שהוא החיות, ... הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, ...

... על מגבלות התפישה של האדם. שהן עצמן לא בהכרח משקפות את מצב המציאות באמת. ובלי שיהיה ברור לאדם באופן מוחלט, מהי החוקיות של העולם שלנו, הוא לעולם לא יוכל להבין אותו באמת. והאדם יכול להתעקש כרצונו שהיש והאין הם ... ממש. שיש דבר אחד, שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות ... הוא רק אפשרות תפישה בלבד, והוא לא משקף את התפישה היחידה האפשרית של המציאות, והוא לא משקף את התפישה המוחלטת, של האמת האובייקטיבית של המציאות. וכאשר האדם מבין בשכלו שיש במציאות שלנו, תופעות שהן נוגדות את יכולת התפישה של ... קו מחשבתי עם המציאות. דהיינו, שעל האדם לשנוא בכל כוחו ובכל נפשו ובכל מאודו, את האמונה ואת חוסר הוודאות המוחלטת, שכן נמצאת באמת המוחלטת. ועל ידי זה שהאדם שונא בכל נפשו וכוחו, את האמונה, שיוצרת את כל הרע שיש בעולם, כי היא החיות ... החוקיות המשוגעת של המציאות שלנו. ועל האדם לברר את האמת בלבד, ולראות מהי החוקיות של המציאות, ולהיות בטוח בוודאות מוחלטת שזו אכן האמת. ואז האדם מקבל שכל חדש וחי טוב באמת. וכל זמן שהאדם רואה בעיני שכלו שהיש והאין ... ועל האדם לשנוא את הספקות ואת האמונות, ולברר את האמת במסירות נפש של ממש. ואז האדם רואה, שבאמת באופן מוחלט הכל אחד. ואז ורק אז, כאשר ברור לאדם באופן מוחלט, שאכן באמת באופן מוחלט הכל אחד, אז ורק אז האדם נכלל באחדות של המציאות, וחי חיים טובים באמת. ומהות התודעה של האדם, היא ...

... מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי תפישת הנפרדות, היא אינה מוחלטת. משום, שכל ישות של נפרדות, קיומה הוא רק אפשרי המציאות. ועל האדם לחפש רק את המוחלט, עד שהוא מבין וחווה, שהוא והמוחלט זאת ישות אחת ממש, וזהו גן העדן האמיתי, גם כאן בעולם הזה בגוף הגשמי וכולי.

ליהנות בגיהנום - המנצח האמיתי, שנהנה להפסיד! עבור הרצון של האדם להשיג אושר מוחלט ובשלמות, עבורו, העולם הזה, הוא הגיהנום. ואחת התרמיות הגדולות ביותר בעולם, היא שהעולם הזה קיים. כי אין שום עולם ...

... האדם, כל זמן שהוא לא מחובר אל האחדות. כי האלוהות, היא חוויית האין סוף. שהאדם חווה חוויה של שחרור מוחלט ואמיתי, ללא כל חוויית צמצום כלל. (וכמובן שהשחרור הוא ככ גדול, עד שהוא באחדות, עם הצמצום של הנפרדות). וככל ... ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להיות אמיתי באמת. והמוות של האמת השקרית, הוא נעשה על ידי השימוש באמת המוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את האמת השקרית, שקיומה הוא רק אפשרי אך לא מחויב ומוחלט. ובפועל, על האדם לשנוא את הספקות ואת חוסר הוודאות המוחלטת. ועל ידי זה האדם מתחבר יותר ויותר אל המוחלטות, והאמיתות השקריות מתות, והאמת המוחלטת מתגלה. והיא מכילה בתוכה את הכל, ללא שום הפרדה והגדרה כלל, ולכן קיומה הוא מחויב. משום שאין שונה ונפרד ... שהאדם מסוגל לחשוב בדעתו את ההפך שלה, הרי שהיא שקר עצמי. וכל דבר שנדמה לאדם כמשמעותי, הרי שביחס לאמת המוחלטת, הוא שקר. כי אם יש לו משמעות, הרי שהוא מקבל את משמעותו, מהניגוד ומהשונה ממנו, ואכ הוא אינו ראשון, ... האמת שהכל אחד ממש, ושהנפרדות היא לא יותר מאשר אמונה שקרית, שמתחזה לאמת אמיתית. ואז האדם מגיע אל האמת המוחלטת, שהכל אחד ממש, והנפרדות נכללת באחדות, ואז האדם חי חיים של נפרדות, מתוך אחדות אמיתית, שזאת שלמות התגלות האחדות.

... תיאוריות שהאדם שמע אותן מבחוץ, והן תיאוריות שהאדם המציא, כאשר הוא התבונן פנימה אל תוכו. אבל שום דבר אינו מוחלט. והאדם חי חיים שלמים, בלי שיש לו על מה להישען. ואין לאדם שום דבר יציב, שהוא יכול להיות בטוח ... וכדי להשיג את השקט הנפשי ולהינצל מכל הספקות שיש בכל התחומים, על האדם להשיג את הוודאות, שהיא השגת האמת המוחלטת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לשנוא את הספקות ולאהוב עד כלות הנשמה והנשימה, את הוודאות המוחלטת, שהיא הדרגה העליונה של האמת. ועל האדם להתמכר ולהתמסר כל כולו, אל חיפוש והבנת עצמו והמציאות באמת. ובפועל זה ... שזאת האמת? או שמא המחשבה הזאת היא רק איזו תיאוריה שנכנסה אלי מהעולם החיצוני? והאם הידיעה הזאת היא באמת מוחלטת, או שהיא רק נראית כאמת, למרות שהיא אינה מוחלטת? ועל האדם לזכור ולהבין, שכל מה שהוא יודע, גם אם זה מתוך הסתכלות פנימית, זה הכל רק תיאוריות. כי ... ידי זה בסופו של דבר, כאשר האדם מתנקה לגמרי, אז על ידי זה מתעוררת בתוך האדם הידיעה של האמת המוחלטת. דהיינו, שהאדם מתחבר כל כולו, אל ידיעת הדבר שאינו מוגדר כלל, והאדם חווה אותו כידיעה, ומרגיש שהוא בטוח בו באופן מוחלט. וכאשר האדם נמצא בידיעת המוחלט, אז באמת אין שום ידיעה כלל ואין שום תודעה עצמית כלל. כי אם יש ידיעה, אז האדם היודע, לא ... חושבים, שהאדם היה נשמה לפני שהוא היה. והעוד יותר טועים, הם חושבים, שהנשמה היא מחוץ לזמן ולמקום, שזו שטות מוחלטת. והאמת היא, שהנשמה / תודעה, גם היא בתוך הזמן והמקום. כי יש מקום וזמן לנשמה, ומקום וזמן אחר, לכל ...

... הקטן הזה, שהאדם משקר את עצמו, שהוא לא יכול להשיג את השלמות, למרות שהוא לא באמת בטוח בכך בשלמות מוחלטת, זה יוצר אצלו ייאוש, וגורם לו בטעות להרפות את ידיו, מלחפש את האושר שלו. ובפועל, מי שאוהב את עצמו ...

... לה, עד שמגיעים אל המהות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום צורת מקום וזמן כלל, דהיינו, ההעדר המוחלט והאין המוחלט. וזאת היא המהות של התודעה ושל הדומם ושל כל המציאות שלנו. והכלום, שהוא מהות המציאות, הוא כלום והוא לא ...