... כשאליעד נשאל האם אדם יכול להפסיק לרצות דברים חיצוניים ולהפסיק להרגיש חוסר סיפוק, הוא מסביר שהבעיה מתחילה כאשר האדם חושב שאפשר לשנות את המצב הנוכחי. כדי
לסבול, האדם חייב לחשוב שהמציאות שבה הוא נמצא היא אפשרית ולא מחויבת. אליעד מביא כדוגמה אדם שחתכו לו את הרגל. אם האדם חושב שיכול היה להיות אחרת, הוא
יסבול. אבל אם הוא חושב שזה המצב המחויב ושלא יכול להיות אחרת, לא
יסבול מכך. מה הכוונה במחויב במציאות ואפשרי במציאות? אליעד מסביר שהמציאות מתחלקת לשניים: מחויב במציאות - מצב שהוא בלתי ניתן לשינוי, כזה ... או יכולת לשנות אותו. מצב כזה, אם מבינים אותו כבלתי ניתן לשינוי, מפסיק להטריד את האדם לחלוטין. אפשרי במציאות - מצב שאפשר לדמיין שהיה אחרת. במקרה כזה, האדם
סובל משום שהוא רוצה לשנות את המצב, הוא מדמיין אפשרויות שונות מהמצב הקיים. לדוגמה, אם אדם חושב שייתכן שהוא יפסיק לרצות רצונות חיצוניים, הוא יתחיל להרגיש חוסר שביעות רצון. אבל אם הוא יבין שזה מחויב שהוא תמיד ירצה רצונות חיצוניים, הוא לא
יסבול מכך. האם אפשר להגיע למצב של ביטול כל הרגשות? אליעד מתאר מצב של ביטול כל הרגשות או ביטול עצמי מוחלט, מצב שבו אין לאדם שום רצון ... האין - סופית. אך יש לכך מחיר כבד - האדם חייב לוותר לחלוטין על כל סוג של תחושה, כולל תחושת הטוב. אליעד מדגיש כי ברגע שהאדם מפסיק לרצות את הטוב, הוא מפסיק גם
לסבול מהרע. זאת אומרת, ויתור על הטוב הוא תנאי לויתור על
הסבל. מה זה רצוא ושוב ורשימו? אליעד מתאר מצב של רצוא ושוב (ריצה וחזרה) שבו האדם נע בין שני מצבים תודעתיים: רצוא - מצב של התבטלות מוחלטת לאין - סוף, בו אין תחושת עצמי ואין הפרדה בין טוב לרע. זהו מצב של שקט מוחלט, ללא שום
סבל. שוב - חזרה למצב הרגיל של קיום, תודעה נפרדת, עם רגשות, רצונות, ותחושות של טוב ורע. כאשר האדם חוזר מהמצב של רצוא, הוא חוזר עם רשימו - רושם או זיכרון מההתבטלות המוחלטת שהיתה לו. רשימו זה מאפשר לו לחוות את המציאות הרגילה בפרספקטיבה שונה לגמרי, ולהפחית את
הסבל. לדוגמה, אדם שחושש שיפטרו אותו מהעבודה, נמצא
בסבל גדול. אך אם הוא מצליח להגיע, ולו לרגע, למצב של התבטלות ואומר לעצמו שגם פיטורין זה בסדר - הוא יחזור למציאות עם פרספקטיבה אחרת,
והסבל יפחת. מה זה אומר לא להיות קיים? אליעד מסביר שלהפסיק להיות קיים אין פירושו התאבדות פיזית. משמעות הדבר היא ביטול מוחלט של התודעה העצמית, עד כדי כך שהאדם לא יודע שהוא קיים. כשאין ידיעה על קיום עצמי, אין הפרדה בין האדם לבין המציאות, ולכן אין שום שאלה, בעיה או
סבל. במצב כזה, האדם לא
סובל משום שאינו יודע כלל שיש משהו מחוצה לו או בתוכו. אליעד משתמש בדוגמה של חלום: כאשר האדם חולם, הוא נכנס לעולם אחר, ומתעורר משם ... מוחלטת. אדם שיכול לראות את המציאות משני הצדדים האלה - גם מהצד של הנפרדות (רצונות, טוב ורע) וגם מהצד של האחדות (ביטול כל הרגשות) - יכול להשתחרר לחלוטין
מהסבל, משום שהוא יכול לעבור בין שתי הפרספקטיבות בכל רגע נתון. האם אפשר לחוות בו זמנית נפרדות ואחדות? אליעד מסביר שבאופן מסוים האדם ... למצב של אחדות מוחלטת, הוא יכול לחזור למצב הרגיל של החיים, אבל עם הבנה עמוקה שאין הבדל אמיתי בין טוב לרע. במובן זה, האדם יכול לחיות את חייו כרגיל אך ללא
הסבל שנובע מההזדהות עם נפרדות מוחלטת. זהו מצב אידיאלי, כי האדם חי חיים רגילים לגמרי, אך ללא
סבל משמעותי. כיצד מגיעים לביטול עצמי מוחלט? אליעד מציין כי כדי להגיע למצב זה של ביטול עצמי מוחלט, על האדם להיצמד באופן מוחלט ... לחשוב מחשבות מיותרות. אם האדם יתבונן מספיק לעומק בתוך עצמו, הוא יגיע למצב של חוסר ידיעה מוחלט, שהוא המצב של ביטול העצמי. במצב זה אין יותר שאלות, אין יותר
סבל ואין יותר קיום עצמי כנפרד מהמציאות. מה זה רצוא ושוב? איך להגיע לביטול עצמי מוחלט? מהי תשובה מוחלטת? האם אפשרי להפסיק לרצות? מה ההבדל בין מחויב לאפשרי? מה זה רשימו? איך מפסיקים
לסבול?